והעיקר חסר [חדש]
אברהם   יום ג', 06/01/2009 שעה 5:32
הניתוח מעניין בראש ובראשונה בשל התעלמותו המוחלטת של הכותב מהתזוזה ימינה של מרכז המפה הפוליטית בישראל. (לפני כן היתה בתקופת אוסלו היתה תזוזה שמאלה גם זה נכון.)

התחושה, בקרב רוב הציבור הישראלי היא שהתפקחנו מהחלום שליבת הסכסוך היא המחלוקת על שטחי יהודה ושומרון.לאחר פריצת האינתיפאדה 2000 (ומאוחר יותר עליית החמאס) התחושה בקרב רוב הציבור הישראלי היא כי ליבת הסכסוך היא המחלוקת על קיום מדינת ישראל. תחושה זו שאיפיינה בעבר את הימין הישראלי, ומאפיינת כיום את מרכז המפה הפוליטית לא מוזכרת כלל במאמר כאפשרות להסבר התזוזה ימינה של אמנים בולטים.

נראה כי הכותב מחפש הסברים פסיכולוגיים לתופעה ששורשיה בארועים היסטוריים.
התזה של השמאל בדבר האפשרות להגיע להסדר הועמדה במבחן ונכשלה באופן מחפיר.
האם כשלון זה היה הכרחי זו שאלה אחרת, אבל מבחן היה וכן כשלון בו.
אין כל פלא שבעקבות הכשלון במבחן המציאות רבים מאד (למעשה רוב החברה הישראלית) נטשו את העמדות המסורתיות של השמאל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010