[חדש]
בני תבורי   יום ג', 14/10/2008 שעה 9:19
חלק נכבד מהזהות הישראלית הוא הצורך לנקוט עמדה ורצוי בקול רם וברור. ישראלים מבינים בכל ואינם מפנימים את דעתם/עמדתם. אולי אחרי כל כך הרבה שנים מחוץ לבית, במקומות בהם נאלצו יהודים להחריש או למלמל לכל היותר, תובעים לעצמם ממשיכי דרכם הישראלים, את הזכות המלאה להגיב נחרצות בכל דבר ועניין. יש משהו משעשע בהתנהלות הזאת. ברצינות התהומית בה אנחנו מתייחסים לכל נושא בחדשות, ובמיוחד לעצמנו כמומחים ייחודיים לאותו נושא.

גם לי תחומי עניין רבים. אחד מהם, שמעניין ומעסיק אותי באופן מיוחד כבר שנים, היא המוסיקה, ז'אנר האמנות האהוב עלי מכל. למרבית צערי ותסכוליי אינני מוסיקאי - מעולם לא הצלחתי להתמיד בלימודי נגינה יותר מחודש על אף שמיעה מוסיקאלית טובה וחוש קצב, אך ברבות השנים ביליתי זמן איכות ארוך בהאזנה למוסיקה, בלימוד תיאורתי, בחיפוש אחר מידע הקשור למוסיקאים ויצירותיהם. כל מוסיקה, גם אם אינה נצרכת על ידי באורח קבוע, רלוונטית בעיני וזוכה להתעניינות מצידי. ההתרגשות שהיא חלק בלתי נפרד מהעיסוק התמידי בנושא, יצרה אצלי צורך אדיר לשתף בו אחרים. בני משפחה וחברים אולצו על ידי להאזין לקטעי מוסיקה והסברים מנומקים באשר להם. פעם זה היה במערכת השמע הביתית, בשנים האחרונות, ברדיו.

לפני כשתיים עשרה שנים, באורח מוזר שאינו נהיר לי עד היום, יצר עימי קשר מנכ''ל אחת מתחנות הרדיו האיזוריות שהוקמו אז. סיפרו לי עליך, הוא אמר, מעניין אותך לנסות ולהשתלב כעורך ומגיש מוסיקה ברדיו? לאחר שעברתי את המבדקים הנדרשים, החל מסע מופלא הנמשך עד היום. בתחילה היו אלה תכניות ''דרך''. מוסיקה לנהגים, מעט דיווחי תנועה, מבזקי חדשות.
בשלב בו צברתי מספיק ידע ובטחון רדיופוני, החלטתי לשלב את אהבתי למוסיקה והצורך הבלתי נשלט להפיץ את הבשורה, ולפני שבע שנים בדיוק, באוקטובר 2001, עלתה לאוויר התכנית האישית שלי, תכנית שבועית העוסקת במוסיקה הפופולארית של המאה העשרים: ג'אז, בלוז, רוק לסוגיו השונים ומוסיקת עמים. את מרבית התכניות אני עורך בעצמי, אך את חלקן עורכים מוסיקאים, חלקם ידועים ומרביתם צעירים בראשית דרכם, המוזמנים להשתתף בתכנית כאורח/עורך.

עם הזמן הסתבר לי שגם במוסיקה, כמו בכל נושא אחר, הישראלים מבינים ויודעים ואינם פוסחים על הזכות להגיב ולנקוט עמדה נחרצת. כך, מצאתי עצמי נדרש להחליט ולהודיע ברבים על החלטתי במגוון נושאים כמו: הנדריקס או קלפטון, דיפ פרפל או זפלין, ג'נטל ג'איינט או גונג, בי או הרד בופ, רוק קלאסי או אלטרנטיבי, ניל אינג או לינארד סקינארד ואין סוף למחלוקות. כל נושא חייב להיות נהיר ופתיר.
סרבתי בנימוס. באמת שלא מעניין אותי לעסוק בחסידות בהקשר של מוסיקה ובוודאי לא להקדיש זמן למריבות גם בתחום זה. אינני זקוק לשירותיהם של פרנק זאפה או קולטריין כממונים על בטחוני הלאומי, כאחראים על רווחתי הכלכלית ואף לא על השגי קבוצת הכדורגל האהובה עלי, מה שמותיר בידי את הזכות ליהנות משניהם באופן שווה וחסר פניות.

תכנית רדיו אינה בלוג. היא נמשכת שעתיים ואינה מותירה עקבות או רישומים, אלא אם האזנת לה בריל טיים. התגובות הרבות מגיעות בע''פ, בדוא''ל ובאדיבות שירות ההודעות הסלולארי. אך מה שמשותף ביני לבין בלוגרים אחרים, כך אני מניח, גם אני אינני מקבל כל תמורה כספית עבור תכנית הרדיו. היא נעשית מתוך אהבה טהורה ורצון לשתף.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אורי קציר   יום ג', 14/10/2008 שעה 21:03
בתגובה לבני תבורי
אתר אישי
אני חולק איתך את אותו העניין במוסיקה. יש לי אלפי דיסקים וקבצים בבית, אבל ההשכלה המוסיקלית הפורמאלית שלי שטחית ביותר. למעשה, פעמים רבות נוצרות מנגינות במוחי, אני מחבר להן מילים ואפילו מייצר להן מקצבים, עיבודים והרמוניות - אבל אינני קורא תווים ואינני יודע כיצד להעלות את כל אלה על הכתב. התוצאה היא שכל זה ''הולך לאיבוד'', וחבל.

פעם חשבתי לקנות טייפ סטנדרטי ולהמהם לתוכו את כל זה, אבל מהר מאוד ירדתי מהרעיון. אין לי שום היכרות עם מוסקאים בברנז'ה ואני לא מבין דבר בשיווק מנגינות וטקסטים לאנשי מקצוע שיידעו להפוך את זה ליצירה מוקלטת בעלת משמעות. אני מניח שכפיצוי למדתי כל מה שאפשר על מוסיק. הקשבתי שעות לשירים מסויימים וניסיתי לפענח את העיבודים ואת מורכבותם, את ''הלבשת'' הלחן על הטקסט, את הדקויות של הביצוע הקולי או של הסולואים המוסיקליים. בקיצורף לא נכנסתי לזה. כשקראתי שהמוסיקאי ברוך פרידלנד גם הוא אינו קורא תווים, ולמרות זאת הוא אחד המלחינים המוכשרים ביותר שקמו לנו כאן, עושה את כל זה באולפן משלו, הפכתי לאחד ממוקיריו הגדולים. לא קל להיות מוסיקאי מבלי שרכשת את היסודות התיאורטיים והמעשיים הנדרשים לכך.

אגב, לעתים אני עצמי ''משחק'' בלהיות עורך מוסיקלי. אני מקליט לעצמי אוספים של שירים שיש להם מכנה משותף נושאי או אווירתי והמעבר בין השירים עצמם הוא חלק מהתפתחות לוגית כלשהי. כמו שאמרתי, סוג של פיצוי מאוחר על הרשלנות שלי בשיעורי הגיטרה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010