מאה שמונים מעלות [חדש]
אלדד   יום ד', 20/08/2008 שעה 9:52
אורי,

נראה כי מיקוד אור זרקורים בוהק, מסוונר, ביקורתי ונובר על ארבעת המועמדים הוא הדבר הנכון לעשות בכל מסע בחירות:
ציבור הבוחרים זכאי לשליח ציבור איכותי ומהימן שינהל את המדינה כראוי.
יחד עם זאת, במבט כוללני על רוח התקופה, קשה שלא לתהות אם לא ראוי להסיט את אור הזרקורים הבוהק אל הציבור עצמו:

''אין צורך להרחיב על פורמט זה: שאלות קצרות, תשובות קליפיות, שלושים שניות לתשובה, אמירות מתוכנתות שמכוונות להעביר מסר של מקצועיות גבהווה ואמינות בלתי מעוערת. אבל ככל שאני מעריך את יכולתיה של לבני, קצת קשה היה לבחון את המצע שלה לראשות קדימה. היא פשוט לא התבקשה לתת אותו''

האם הציבור בכלל הגוף שאמורים לצייג אותו -- התקשורת -- צריך להציב סטנדרטים גבוהים יותר מאמות המידה הקיימות?
האם על הציבור לדרוש מעצמו תרבות פוליטית ותקשורתית המושתת על עובדות קיימות ולא על דימויים צהבהבים כאלו או אחרים?

''למעשה, התגובה הציבורית לכך אינה מעודדת שום פוליטיקאי לעשות צעד דומה בעתיד, שכן גילוי לב אינו נחשב אצלנו כסחורה פוליטית בעלת ערך כלשהו''

ואכן, דומה שראוי להפנות את קרן האור התובענית אל הציבור כדי שזה ישאל את עצמו את אותן שאלות נוקבות אשר הוא מפנה למועמדיו.

ובנימה זו אפשר תהות ולשאול: מדוע גילוי לב אינו נחשב אצלנו--הציבור--כסחורה פוליטית בעלת ערך כלשהו?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מאה שמונים מעלות [חדש]
בני תבורי   יום ד', 20/08/2008 שעה 14:41
בתגובה לאלדד
אלדד
גילוי לב בישראל לא נחשב. לא רק כסחורה פוליטית אלא גם כהתנהגות אנושית ראויה. גילוי לב נתפס אצלנו, לדאבוני, כסימן של חולשה ורפיסות. אנחנו ''גבר'' וגבר לא מספר את האמת ולא חושף רגשות. אנחנו מעריצים את התחמנים, הגנבים, הרמאים ואת אלה ש ''עשו את זה'' ולא משנה על איזה חוק עברו ואיזה ערך דרסו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010