הומור שחור הוא פתיחת שסתום, [חדש]
יו   יום ג', 08/07/2008 שעה 15:47
מוצא אני את בלוגך ראוי, מהנה ומפרה.

אך בנושא זה, כאחד שעבר את לבנון 1 ואת התאומים (חצי קילומטר מהבנינים עצמם), קשה לי להסכים.

הומור שחור משחרר אותנו מהרוע שבסיטואציה, מחזיר אותנו למהות החיים - הצחוק.

להזכירך שויקטור פרנקל ביחוד ופסיכולוגים רבים בכלל, מחזקים את הסברה שאנשים המשתמשים בהומור שחור או ציני, מתמדדים טוב יותר בחייהם המאוחרים, לאחר הטראומה.

מובן שישנו גבול מסוים אשר אסור עלינו לעוברו (דרך הזהב האמצעית לרמב''ם). הישראלים, שם, חצו את הגבול. לא בפומבי. היו לנו ימבה צחוקים בבירות ובבקעה, אבל לא מול המשפחות השכולות.

הומור שחור הוא מנגנון שחרור לחץ. ראה גם ב''נוטות החסד'' (הקרב על סטלינגרד וההומור השחור).

ככל שמתקרבים אנו ''לקפיצה הגדולה'', הולך הדור ונהיה ציני יותר ויותר.

ללא הומור שחור, כיצד נעבור את מלחמת העולם השלישית (אשר נמצאים אנו רק בתחילתה)?

הומור שחור הוא התמודדות, במינון והזמן הנכון.

תודה על כתיבתך, תענוג צרוף.

יו
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הומור שחור הוא פתיחת שסתום, [חדש]
אורי קציר   יום ג', 08/07/2008 שעה 16:36
בתגובה ליו
אתר אישי
אין כאן שום מילה נגד הומור, בין או הוא שחור ובין בכל צבע אחר. אין לי בעייה עם הומור וולגארי. הבעייה שלי היא רק בחוסר הטעם ובתיזמון.

ולגבי הטראומה, תרשה לי לחלוק עליך. רבים מאלה שמקבלים אינפורמציה על הפיגועים מתייחסים לכך כאילו ראו סרט. זה מוקרן בטלוויזיה, יש בזה הרבה אקשן, זה נראה די מציאותי, הם אפילו יודעים שזה באמת קורה כאן - אבל זה מתרחש רחוק מהם. לא במרחק הליכה. אחרת. לפיכך, אין כאן תחושה טראומטית. לא יותר מאשר זו שיש לך כשאתה צופה ב''שליחות קטלנית'', למשל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010