מדוע מר''צ איבדה מכוחה בעיקבות האינטיפאדה האחרונה? [חדש]
ויליאם גאן   יום ג', 27/05/2008 שעה 22:13
נדמה לי שזוהי השאלה החשובה ביותר שצריכה להישאל, וצריך לתת עליה תשובה, מה שחיים אורון לא עשה, וחבל.
לו היה מודה כי מצביעים רבים - מאד - נמנעו מלתת את קולם למר''ץ כתוצאה מאכזבתם מתהליך השלום בכלל והפלסטינים בפרט היתה בכך הודאה כי חזונה של מר''ץ קרס כמגדל קלפים עם פרוץ האינטיפאדה ובמהלכה.
וכאן בדיוק שורש הבעיה: אותם 12 מנדטים שקיבלה מר''ץ ב 1992 ניתנו לה ע''י ציבור רחב שהאמין בכנותו של הצד הפלסטיני, וקיוה להסדר שיביא לקץ הסיכסוך ולהשלמה בין העמים.
בעת ההיא נדמה היה כי הדבר הזה הוא בהישג יד.
באה האינתיפאדה וטפחה בפניהם של חלק גדול מן המצביעים שנתנו את קולם למפלגה ב1992.
ההלם היה מוחלט - לא די שהפלסטינים פתחו במסע רצח והרג סיטוני - וזאת לאחר שערפאת התחייב מפורשות בהסכמי אוסלו לזנוח את דרך הטרור- אלא שגם התבטאויות של מנהיגיהם שאך אתמול נחשבו למתונים ו''פרגמטיים'' השתנו לחלוטין והפכו לקיצוניות יותר ויותר.
לפתע התברר שהפלסטינים לא ויתרו כלל על זכות השיבה, הסתבר שלהשקפתם המאבק המזויין הוא דרך לגיטימית להשגת מטרות פוליטיות, וכמו כן התברר פתאום שהמימד הדתי של הסיכסוך תופש אצלם מקום מרכזי, הרבה יותר מאשר היה נדמה קודם לכן.
בעניין זה אזכיר כי שלמה בו עמי, שהיה שר החוץ בעת שהתקיים המו''מ בין ערפאת לברק בקמפ דיויד אמר באחד הראיונות שהתקיימו עימו לאחר כישלון הועידה כי הוא גילה שערפאת הוא אדם דתי!
הגילוי הזה הוא מפתיע מאד - הרי כשר חוץ וכפרופסור למדע המדינה שומה היה על שלמה בן עמי להגיע לגילוי הזה הרבה לפני שהתקיימה ועידת קמפ דייויד.
ובכן הנה ''הפתעה'' מרה וכואבת שהייתה גם מנת חלקם של כל אלה אשר קיוו כי ''אש''ף החילוני'' יהיה פרטנר נוח במשא ומתן.
חייבים גם להזכיר את מה שאירע בועידת טאבה, שבה יוסי ביילין היה אחד מן הנושאים ונותנים.
הוא העביר למשלחת הפלסטינית נייר עמדה שבו צויין במפורש כי ישראל תודה באחריותה לטרגדיה שפקדה את העם הפלסטיני ב1948, ותאפשר חזרה של כרבע מיליון פליטים לתחומי הקו הירוק.
המשלחת הפלסטינית לא השיבה להצעתו.
כיום ממשיך ביילין לטעון כי ההסדר עם הפלסטינים הוא בהישג יד וכי רק סירובה של ממשלת ישראל הוא המכשול להשגת השלום המיוחל.
הדעת נותנת כי ביילין יתן פומבי לסירוב הפלסטיני להצעתו הנדיבה על מנת שיוכלו אזרחי ישראל להתרשם האם אכן פשרה היסטורית אפשרית בין העמים לאור הסירוב הפלסטיני.

להערכתי אלה הן הסיבות לאכזבה שהייתה נחלתם של מצביעי מר''ץ, וישנן כמובן סיבות נוספות שלא כאן המקום לדון בהן.

אבל למרות האכזבה ממר''ץ אני מסכים בהחלט כי חיים אורון הוא חבר כנסת ואיש ציבור שלא דבק בו רבב ובנוסף הוא אדם נעים הליכות וסימפטי (דבר נדיר בקרב הפוליטיקאים), ומן הראוי שימשיך לכהן בתפקידו עוד שנים רבות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010