כל זה בגלל סגל? [חדש]
אורית   יום ו', 02/05/2008 שעה 7:50 אתר אישי
סגל החתום על ''ששת...'' לא ראוי כלל לתגובה כה מקיפה. אין ספק שהוא לא מבין כלל מה היתה השואה. עצם הצגת השואה כחלק משורה של כשלונות ונצחונות צבאיים מצביעה על אטימות או בורות קולוסליים. והסיפא המתנצלת של דבריו רק מחזקת את דעתי: כאילו, אם משפחתי לא בין הנספים, אז זה לא נוגע לי.

על תפיסת הקרבן בישראל היום דווקא יש מקום לדבר, אך האירוניה היא שהתחושה הזו דומיננטית דווקא בזרם שסגל הוא בין מייצגיו, אשר מקדש את החרב בשם תחושה זו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כל זה בגלל סגל? [חדש]
אורי קציר   יום ו', 02/05/2008 שעה 15:24
בתגובה לאורית
אתר אישי
סגל בהחלט ראוי לתגובה משום שדבריו, הגם שמבחינתך מייצגים עמדה זניחה, מבטאים מיאוס גובר והולך מהדרך בה ישראל תופסת את השואה. זה נכון, אגב, לא רק בימין אלא גם (ואולי בעיקר) בשמאל. ולא זו בלבד, אלא שהם מבטאים אף מיאוס מהנצחת זכר השואה בכלל. המהדרין שבין אלה כבר טוענים שבמחילה, יש גם נכבה פלסטינית ובתור מבצעיה אין לנו כל צידוק מוסרי לספר על שואתנו שלנו. ויש אף המרחיקים לכת וטוענים שנאכבה זו חמורה מהשואה. במלים אחרות, השואה היא סוג של אירוע חולף, כזה שאין לו רלוונטיות מעבר לקונטקסט הנקודתי של מלחמת העולם השנייה. מין ''פרט קטן, שכזה, שמתגמד ליד אירועי ההווה. ז'אן-מארי לה פן לא היה אומר את זה טוב יותר.

השואה היא אירוע ייחודי על פי כל קנה מידה. לא רק בפרמטרים של העם היהודי שכן אוהב או לא אוהב לחוש כקורבן, אלא לפי כל פרמטר שהוא. אני לא מכיר עם ששישה מיליונים מבניו נרצחו בהשמדה שיטתית ומתוכננת שכזו, על בסיס אידיאולוגי טהור ומתוך אמונה שלמה שרציחתם תביא לעולם טוב יותר.

בזמנו התרעמתי כאן על שבמהלך פינוי מתיישבי רצועת עזה הם עשו שימוש בטלאים צהובים במטרה ליצור זיהוי תודעתי בין שני המצבים. איש מבין מפוני עזה לא נורה, לא הוכנס למחנה ריכוז ואף הוקם גוף מיוחד מטעם המדינה שידון בתביעותיהם ובפיצויים של המפונים, אבל מה כבר חשובים הפרטים הזניחים האלה.

אבל לא העליתי כאן את העניין הזה אלא כדי להראות עד כמה מדובר במאורע ייחודי כל כך, עד שכאשר רוצים להקצין בתיאור הסבל הקולקטיבי הולכים למאורע איום וטראומטי כמו השואה. אם זה לא מורה על ייחודיותה, מה כן?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כל זה בגלל סגל? [חדש]
אורית   יום ו', 02/05/2008 שעה 16:51
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אני מודה שהפיסקה הראשונה בתגובתך הפתיעה אותי. ישנה ביקורת על המניפולטיביות שעושה ישראל בזכרון השואה, וישנה עייפות מהתכנים של טקסי הזכרון וימי הזכרון, אך דומני שאפילו רבים מההסטוריונים החדשים אינם ממעיטים מהייחודיות של השואה עצמה.

המיאוס שאני מודעת לו, ואפילו שותפה לו בהיבטים רבים, הוא מהדרך בו השואה נזכרת ונלמדת, ואולי אף נתפסת - אך לא מעצם הצורך ללמוד ולזכור.
בקיצור רב, הביקורת מתייחסת לשלושה הבטים:
* השואה כהצדקה למעשים בלתי מוסריים בהווה (''או שאנחנו נהרוג אותם או שהם יהרגו אותנו'');
* דגש יתר על לימוד ותיעוד אירועי השואה עצמה - תוך בורות מוחלטת באשר לעולם היהודי התוסס עד לשואה;
* המסעות לפולין, המחליפים לימוד וידע במסחטת רגשות.

אם העמדות שתארת אכן רווחות, הן רק מוכיחות שנדרשת רוויזיה רצינית באופן שבו מועבר ונלמד זכרון השואה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010