ובכל זאת, יש משהו בדבריו [חדש]
עמנואל   יום ו', 02/05/2008 שעה 0:37
עמית סגל אמר את דבריו באופן שהוא פרובוקטיבי, עד כדי אפילו חוסר רגישות (אם כי צריך לזכור את האכסניה בה הוא אמר את דבריו). אבל מעבר לפרובוקציה, ולחדוות המלחמות שלו, יש משפט מפתח שאני מאוד מסכים איתו בדבריו:
''כאילו כל ההצדקה לקיומנו נמצאת בין יד הילד להיכל השמות.''

דברים דומים אמרה השבוע חנה יבלונקה בקשר לביקורים של תלמידיבתי ספר בפולין (ואני מצטט מהזכרון): אם התלמידים צריכים להגיע לאושוויץ בשביל להבין למה יש לנו מדינה, אז משהו מאוד רע קורה במערכת החינוך שלנו (ואני אוסיף שלא רק בה).

ואכן, עושה רושם שהגישה הזו, שהציונות היא התשובה לשואה, השתלטה באופן ממש ממאיר על התודעה שלנו. אבל זו גישה מאוד לא בריאה, ואף לא נכונה היסטורית. הציונות התחילה כאשר נוצר ציבור גדול של יהודים חילוניים, שלא יכלו להמשיך לבסס את הזהות שלהם על דת, אבל מצד שני לא רצו להתבולל (כי הרי הם לא הפכו לחילוניים, בשביל להחליף דת אחת בדת אחרת, ואת האלוהים שזנחו באלוהים +2). אז הם המציאו (מחדש?) את הלאומיות היהודית, היא הציונות.

אז ממש לא בוער לי לראות את המוזיאון להילול מלחמת ששת הימים (שבפרספקטיבה גם היא ניצחון שרק הביא עלינו אסון), אבל בהחלט הייתי רוצה לראות אותנו עוסקים קצת פחות באובססיביות בשואה, ובייחוד מפסיקים לרתום אותה למה שנראה לנו צרכים לאומיים. זה לא טוב לנו, זה גורם לנו להצדיק כל מעשה אכזריות, רוע ונבלה שלנו (כי הרי אי אפשר להשוות את זה לשואה, ואם זה לא כמו השואה אז בסדר), ובעיקר - זה מבזה את זכר הקורבנות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ובכל זאת, יש משהו בדבריו [חדש]
אורי קציר   יום ו', 02/05/2008 שעה 2:38
בתגובה לעמנואל
אתר אישי
אתה צודק רק חלקית, עמנואל. הציונות קדמה לשואה, אבל השואה סיפקה לה הצדקה נוספת, ברורה לא פחות. אם הציונות נועדה לתת תשובה לפוגרומים נוסח קייב וקישינב ולמה שהתחולל בעקבות עלילות הדם של דמשק, בייליס וטיסה-אסלר, הרי שהשואה הבהירה עוד יותר עד כמה הייתה גישה זו מוצדקת. הצידוק הפיסי הצטרף לצידוק החילוני-לאומי והוסיף לו נדבך נוסף. אין להפריד בין הדברים.

אני סבור שהשואה דווקא לא השתלטה על התודעה שלנו. נהפוך הוא, בדרך בה מתנהלת מערכת החינוך שלנו היא עלולה להתפוגג משם ולהפוך לעוד אירוע שצריך לשנן את פרטיו לקראת בחית הבגרות בהיסטוריה (בהקשר זה אני מסכים עם יבלונקה). ראה נא את תגובתו בעניין זה של אורח מבחוץ המתפעל מהדרך בה מנחילים גם לדור הנוכחי זיכרון לאירוע שהתחולל לפני עשרות בשנים. כנראה שבארצו אין הדבר כך.

[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010