השוואות [חדש]
דוד קסירר   יום א', 30/12/2007 שעה 12:11
אורי תודה על הפוסט המעניין.

מה שעוד היה יכול להיות מענייין הוא לבצע השוואות בדרך בה הגיבו עמים ומנהיגים שונים לכיבוש הגרמני.
האמת צריכה להיאמר שרבים ממנהיגי המדינות שנכבשו שיתפו פעולה עם הכובש הנאצי, מי מחוסר ברירה ומי בהתלהבות של תחושת שליחות משותפת כגון קוויזלינג, יון אנטונסקו, פרנץ סלשי, אנטה פאבליץ' ואחרים. המלך האקון אכן היה בין המנהיגים הבודדים שהתנגדו לגרמנים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

השוואות [חדש]
אורי קציר   יום א', 30/12/2007 שעה 12:26
בתגובה לדוד קסירר
אתר אישי
ידוע כי מלך דנמרק, כריסטיאן העשירי, אמנם לא נמלט מארצו בעקבות הכיבוש הגרמני, אבל התנגד לו ואפילו סייע מעשית למחתרת הדנית. סופר גם כי ענד על זרועו טלאי צהוב לאות הזדהות עם יהודי המדינה. יהודי דנמרק עצמם הוברחו על ידי המחתרת לשוודיה הנייטרלית, וכך ניצלו מגורל דומה לזה שפקד את מרבית הקהילות היהודיות במדינות אירופה האחרות.

גם בבולגריה, למרות שיתוף פעולה של חלק משרי הממשלה עם תוכניות הגירוש וההשמדה שרקמו הגרמנים עבור יהודי המדינה, הייתה קיימת התנגדות רחבה לרעיונות אלה. וכך מספרת ויקיפדיה: ''ב-‏4 במרץ 1943 החל מבצע גירושם של יהודי תראקיה ומקדוניה והם נשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה. שילוח 8,000 יהודי בולגריה הראשונים למזרח תוכנן לליל ה-‏9 במרץ. למרות מעטה הסודיות, דלפה הידיעה דרך מספר מקורות והגיע לידי הנהגת הקהילה היהודית. אחד ממנהיגי הקהילה פנה אל סגן יו''ר הפרלמנט, דימיטר פשב שהיה בן כיתתו וידידו וסיפר לו על התוכנית הסודית. לאחר שפשב וידא את אמיתות הידיעות (שעמדו בניגוד לסיכום שהיה ידוע להנהגה הבולגרית) הוא זימן למשרדו ב-‏9 במרץ כמה חברי פרלמנט ממתנגדי תוכנית הגירוש ואת שר הפנים גברובסקי שהיה פטרונו של בלב. הוא חשף בפניו את גילוי המזימה ודרש ממנו לבטל את מבצע הגירוש תוך כדי איום בקיום דיון בפרלמנט שיביא להפלת הממשלה. גברובסקי נאלץ להורות על ''דחייה זמנית'' של הגירוש ועל עצירה מיידית של כל הפעולות שעמדו להתבצע באותו ערב בכל רחבי בולגריה.

''הצלחתם של פשב ותומכיו עודדה אותם להמשיך במאבק והם יזמו עצומה שעליה חתמו אנשי ציבור רבים שהיו מזוהים עם תמיכה במדיניות הממשלה, עצומה שקראה לממשלה להפסיק את הצעדים נגד היהודים ולהתחייב שלא לגרשם. בעקבות העצומה והדיון הציבורי שהיא עוררה, פוטר דימיטר פשב ממשרתו כסגן יו''ר הפרלמנט ולמעשה סיים בכך את חייו הפוליטיים.

''גם הכנסייה בבולגריה התנגדה לאורך כל המלחמה לצעדי השלטונות כנגד היהודים. ''הסינוד הקדוש'' (הגוף העליון של הכנסייה בבולגריה), בראשותו של המטרופוליט סטפן, יצא כנגד ''החוק להגנת האומה'' ב-‏1940 ויזם תיקון בנוסח החוק שהקל במקצת על היהודים. במרץ 1943 כשנודעה התוכנית לגירוש היהודים נפגש המטרופוליט סטפן עם המלך ודרש ממנו לבטל את הגירוש תוך שהוא מאיים כי במידה והתוכנית תתממש, הוא יורה לפתוח את כל המנזרים לקליטת פליטים יהודים. פעולות דומות נעשו גם על ידי המטרופוליט קיריל בעיר פלובדיב. באפריל 1943 קיבל ''הסינוד הקדוש'' החלטה המצהירה כי התורה הגזענית עומדת בניגוד לנצרות וכי הכנסייה לא תוכל שלא לסייע ליהודים הנרדפים.

''באפריל 1943 נפגש המלך בוריס עם ריבנטרופ בברלין וסיכם איתו כי יהודי סופיה יגורשו אל כפרים וערי שדה בפרובינציות מרוחקות וזאת, כצעד מקדים לפני הגירוש למזרח. כך רצה המלך לנווט בין הלחץ מצד גרמניה ובין ההתנגדות הפנימית בבולגריה לתוכנית הגירוש. הגירוש אל הכפרים התבצע כמתוכנן ב-‏25 במאי, אך הגירוש למזרח נדחה שוב ושוב עד אשר הפך ללא אקטואלי. ההחלטות על דחיית הגירוש למזרח התקבלו, בין היתר, על רקע הטיית הכף בחזיתות העיקריות במלחמה לטובת בעלות הברית. באוגוסט 1943 מת המלך בוריס לאחר פגישה במטהו של היטלר שבו הביע את סירובו להכרזת מלחמה כנגד ברית המועצות ולהסגרת יהודי בולגריה. יש הסוברים שהוא הורעל בידי הנאצים אולם אין תימוכין לתאוריה זו. בדצמבר 1943 הותר ליהודי סופיה לחזור לבתיהם''. (קישור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%94%D7%93%D7%9...).

גם באלבניה ניצלו היהודים מגורל רע ומר. למרבית היהודים בה לא היו שורשים עמוקים באותה מדינה, והם הגיעו אליה בכפליטים בעקבות כיבושן של יוון ויוגוסלביה על ידי הגרמנים. במלחמת העולם השנייה פלש הצבא האיטלקי למדינה וכבש אותה, אך בשל התנגדות האלבנים לא נשלח אפילו יהודי אחד אל מחנות ההשמדה. בנושא זה לא קיים חומר רב ואשמח אם מישהו יוכל להביא סימוכין נוספים לפרשה מרתקת זו.

במדינות אחרות היו ניסיונות ספוראדיים לתמוך ביהודים או להצילם, אבל דומה כי אלה שלוש המדינות הבולטות בהן היה לנושא זה תמיכה עממית רחבה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

השוואות [חדש]
דוד קסירר   יום א', 30/12/2007 שעה 13:09
בתגובה לאורי קציר
אני התייחסתי דווקא להקשר היותר רחב של הפוליטיקה הפנימית במדינות הכיבוש הנאצי ופחות להיבט היהודי אבל אם כבר העלאת את זה אז ההתנגדות של הכנסיה הבולגרית לגירוש ואפליית יהודים במדינה בולטת עוד יותר על רקע שיתוף הפעולה או ההסכמה שבשתיקה של האפיפיור פיוס ה-‏12 ביחס ליהודים בכלל וביחס ליהודי רומא בפרט. דוגמה קיצונית לאדם בעמדה בכירה (אולי הבכירה מכולם בעולם המערבי) שהיה יכול לעמוד לצד היהודים הנרדפים בשם עקרונות אוניברסליים של אהבת האדם באשר הוא (הרי הגרמנים לא יכלו לעשות לו כלום) אבל במקום זאת בחר לעמוד מנגד ולא לעשות דבר.
סתם נקודה למחשבה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

השוואות [חדש]
אורי קציר   יום א', 30/12/2007 שעה 16:35
בתגובה לדוד קסירר
אתר אישי
אוג'ניו פוצ'לי, הלא הוא האפיפיור פיוס ה-‏12, היה ידוע כאנטי-קומוניסט חריף. זה לא היה חריג אצל האפיפיורים, אבל דומה שאין חולק על עך שגרמניה הנאצית הייתה המעצמה האנטי-קומוניסטית החזקה ביותר בעולם באותה תקופה. אפשר להעריך, לפיכך, שהוא הניח שכדי לשמר את כוחו של האנטי-קומוניזם הגרמני עליו לתמוך בו ולו גם במחיר ההתעלמות ממצוקתם של יהודי אירופה.

אגב, מעניין לציין כי לאחר בחירתו, התקשורת הנאצית התלוננה כי הוא עויין כלפי המשטר ההיטלראי. ככל הנראה, עברו דיעותיו שינוי ניכר במהלך כהונתו והוא התקרב לגרמניה יותר מאי-פעם בעבר. כזכור, הסופר והמחזאי הגרמני רולף הוכהוט הוקיע את התנהגותו של פיוס ה-‏12 במחזהו הנודע ''ממלא המקום'', כמי שבחר לשתוק לנוכח השואה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010