hey hey my my [חדש]
אורן   יום א', 23/12/2007 שעה 13:33 אתר אישי
the king is gone but is not forgotten
is this the story of johnny rotten?

אז זהו שהקלאסיקה היא גם הסיפור של אלביס שמת אבל לא נשכח, גם של ג'וני רוטן וגם של ניל יאנג.
אבל מה שיפה זה שגם על אלביס וגם על ג'וני רוטן, בזמנם - אמרו שזה סתם זבל נחות וחסר טעם (ולטקסטים שלהם גם היום קשה להתייחס ברצינות).

כלומר, באמת שקשה לי לחשוב על שרית חדד או על הכוכבים הנולדים במונחים של קלאסיקה בהתהוות אבל גם על הקלאסיקות הקאנוניות לא חשבו כך. היסטוריה היא מסננת די טובה.

ואם כבר פרוייקטי שימור - יש עיבודים נפלאים של שירי יונה וולך גם של ווירצברג (בציר טוב) וגם של ערן צור, רונה קינן ואחרים (אתה חברה שלי), יש דיסק מעניין של שירי דליה רביקוביץ' (אני לא יודע אם אפשר להשיג אותו). ויש אמנים (יותר צעירים מחווה אלברשטיין) עם ביצועים בודדים של שירי משוררים. עולים לי בראש: נשים שרות לאה גולדברג, כמובן שברי סחרוף עם עוד חוזר הניגון, 'האנשים' עם כמו בלדה של נתן יונתן ואפילו זהבה בן, השרית חדד של שנות התשעים, עם זמר שלוש התשובות.

וכל זה מביא אותי להירהור/מסקנה - אמנם זה סיכון מקצועי לאמן להוציא אלבום שלם של שירי משוררים אבל אוספי משוררים בהם כל אמן מבצע שיר אחד יכולים להימכר לא רע כך שהסיכון למפיקים קטן, הם לא סיכון לאומן עצמו שבעצם תורם רק שיר אחד, הם נותנים יוקרה למבצע ש''שר טקסט איכותי'' והם משמרים קלאסיקות.
איך אומרת ג'יפית: ''פרוייקט אוסף - זה כדאאאי!''
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010