[חדש]
נתי יפת   יום א', 28/10/2007 שעה 2:24 אתר אישי
פוסט מעולה.

כשחושבים על זה, אם אנחנו תקועים כל כך הרבה שנים עם הפרדת הדת מהמדינה, אולי כדאי באמת לשנות טקטיקה ולהתחיל לדרוש הכרה של המדינה בזרמים המתונים. זה מהלך הרבה יותר ישים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אורי קציר   יום א', 28/10/2007 שעה 8:08
בתגובה לנתי יפת
אתר אישי
תודה, נתי.

לעניין ההפרדה: אני לא כל כך בטוח שאפשר לבצע כאן הפרדה שכזו. שהרי ביום שאחרי ההפרדה יבואו מנהיגי הנוצרים והמוסלמים ויודיעו שאם סמל המגן דוד, סמל דתי מובהק, מצוי על דגל המדינה, הם דורשים לשלב שם גם סהר וצלב.והאם ישראל תוכל להגדיר עצמה כמדינת היהודים - או שמא תהא זו מדינת בני כל הדתות?

הפרדת דת ומדינה היא כותרת גג לפעולות שאנו רואים כנחוצות בשל המיאוס מאכיפת חוקי הדת בתחום הפרטי. מאחר ומדינת ישראל מוגדרת כמקום מקלט לבני הדת היהודית, יש כך גם משמעויות שצריך לחשוב גם עליהן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הפרדה וסמלי דת [חדש]
עדו   יום א', 28/10/2007 שעה 11:51
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אורי, ראשית לכל - המגן דוד אינו סמל דתי. הוא קיים במסורות אבל אין לו כל משמעות דתית. הדגל שלנו, לעומתו - מקורו בטלית שהיא אכן סמל ואביזר דתי (הלבן והפסים הכחולים בצדדים).
לענין הפרדת דת ומדינה - יש לי בעיה קטנה עם זה, למרות שאני מאד נגד הכפייה של הממסד הרבני בארץ. הבעיה הינה עצם היות המדינה מדינה יהודית. במידה ותתבצע הפרדה מעין זו, האם נשאר מדינה יהודית, או שמה נהפוך לעוד מדינה בעולם שאין לה כל קשר וזיקה לעם היהיודי, דבר אשר עשוי לקרות במרוצת הזמן. במידה וישנה דרך להפרדה כזאת, ועדיין לשמור על צביון והגדרה של מדינה יהודית - אני מאד בעד.
ועוד משהו - נוצרים ומוסלמים אינם כפופים לרבנות. כלומר ישנו חופש דת. בתנאי שאתה בוחר לא להיות יהודי.
עוד נקודה למחשבה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תיאוקרטיה דמוקרטית VS דמוקרטיה אתנית [חדש]
אלכסנדר מאן   יום א', 28/10/2007 שעה 13:43
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
מובן שאפשר לבצע הפרדת דת ממדינה, ולהכריז על ישראל כמדינה שתרבותה וסמליה יהודים, היינו דגל הלאום, ההימנון, וכמובן הקלנדר (לוח השנה) הציבורי לימי חג ומועד; חד וחלק. ישראל תהיה לשיטה זו מדינה יהודית ודמוקרטית (ובסדר עניינים זה בדיוק, היינו קודם יהודית ואחר כך דמוקרטית), שבה הדת הטקסית אינה חלק ממוסד המדינה, שמבחינתה תמשיך ותגדיר עצמה כבעלת תרבות יהודית פאר-אקסלאנס.

אודה ואתוודה כי אישית הייתי ממליץ במקום ובזמן אחר להחליף את דגל מדינת ישראל הנוכחי לנייטראלי יותר ולחסר סימבוליקה מחייבת, אולם נראה לי שאקט מסוג זה במצב העניינים הנוכחי יפורש על ידי אי אלו גורמים כסוג של ''ניצחון'', ועל כן בנסיבות הזמן הנוכחי אני דוחה זאת לימים אחרים. זאת ועוד: נראה לי כי הדגל וההימנון הנוכחיים יהוו בהמשך את הפשרה שכנראה יצטרכו הצדדים לקבל במידה ותוכרז הפרדת דת ומדינה. לשון אחר: הפשרה תהיה על דמוקרטיה אתנית.

במצב העניינים הנוכחי ישראל אינה אלא תיאוקטיה דמוקרטית, על כל המשתמע מכך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תיאוקרטיה דמוקרטית VS דמוקרטיה אתנית [חדש]
נתי יפת   יום א', 28/10/2007 שעה 16:04
בתגובה לאלכסנדר מאן
אתר אישי
אני חותם על כל מילה של אלכסנדר. הוא היטיב לנסח את דעתי עד לדקויות.

כתבתי על כך פוסט קצרצר (למטה), ומאמר (נמלץ מעט, איכשהו) בתגובה לדברי א.ב יהושע שחוללו מהומה. אם לתקצר את שני אלה, רצוי לכונן מדינה יהודית ברוחה, בזהותה, במורשת שלה ובתרבותה, אך דמוקרטית לעילא בכללי המסגרת הארציים, בהם חופש הדת. כלומר, יהודית, אך בה בעת גם מדינת כל אזרחיה.

נראה לי שעל דבר אחד כולנו מסכימים - יש להכיר בזרמים הדתיים המתונים. נראה לי שעצם ההכרה תאפשר שלל אפשרויות חדשות להתמודדות עם הפרדוקס.

(האם יש כאן אפשרות להטמעת לינקים בטקסט?)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תיאוקרטיה דמוקרטית VS דמוקרטיה אתנית [חדש]
אלכסנדר מאן   יום א', 28/10/2007 שעה 18:26
בתגובה לנתי יפת
אתר אישי
עצם העובדה שאזרחי קבוצת-הרוב בישראל עדיין יושבים ומדסקסים את ''זהותה'' של מדינתם, מראה עד כמה דומים החיים במדינה זו למעין בועת-גלות יהודית נטולת כל הבנה ריבונית המבוססת על רזון-דטרה מסודר; נראה כי שום מקום אחר ברחבי העולם המערבי (בהנחה שישראל מבקשת להיות חלק ממנו) העוסק במאזוכיזם הישראלי מסוג זה, שבמסגרתו רבים הכוחות המנסים לפזר ערפל ועשן על מנת להצניע את מטרותיהן האחרות.

על פני נראה כי הכוחות המבקשים למנוע הפרדת דת ומדינה, ממש כמו הכוחות הדורשים 'מדינת כל מגדיריה' נפגשים ומשיקים בנקודה אחת מרכזית: שלילת כל ניסיון נורמאליזם בצורת הגדרה מערבית רגילה, שפירושו במקרה זה הוא מדינה יהודית (תרבות שלטון, סמלים, חוק, המנון, דגל, לוח שנה רשמי) שהיא גם מדינה דמוקרטית רגילה במבחן הנישואין: כל שני בני אדם בעלי דרכון ישראלי יכולים להתחתן בה כבמדינות מערב אחרות.

דבר זה מזכיר לי את נימוקי אויבי האסימילצייה התרבותית של יהודי אירופה, אשר הגיעו משלושה מחנות שונים שדבר לא היה משותף ביניהם, אולם התאחדו בהתנגדותם לנורמאליזם יהודי-התבוללותי, כל אחד וסיבותיו:

-- (כמעט) כל הזרמים האורתודוכסים באשר הם.
-- (כמעט) כל הזרמים הציונים באשר הם.
-- כל התנועות האנטישמיות באשר הן.

מאחר ולא נראה כי בעתיד הקרוב והרחוק יימצא פיתרון סביר לקושייה זו, ימשיך ויחגוג לו הסטאטוס-קוו המפורסם (''שב ואל תעשה'' / ''אם כבר לעשות – רק על ידי טלאי על גבי טלאי-זמני'' / ''עדיף לא להרגיז אף אחד'', ועוד) עד לקריאת הקוביות הדמוגראפיות בפעם הבאה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010