פרספקטיבה אחרת וסינתזה [חדש]
אילן   יום ב', 06/08/2007 שעה 11:20
ראשית, מי שרוצה להכיר את עמדתי הספציפית בעניין ההשתמטות משירות צבאי(ואולי גם להיחשף לפחות לחלק מה''פרופיל'' האישי שלי), מוזמן לפנות ל-‏3 תגובות שלי לחלק א' של הדיון.
שנית, אני מבקש לחבר בין כמה נקודות בעמדתה של יונית, לבין תגובתו של E. אני מקווה שתהיה לכם הסבלנות להתקדם איתי בדרך לשם.
1. ה''הסכם'' שבין אזרח למדינתו אינו הסכם אישי, כי אם סוג של הסכם קיבוצי; ממילא מי שרוצה להפסיק את חלקו בהסכם יכול לעשות זאת בכל עת, באופן מלא או חלקי. בהחלט ייתכנו גם מצבים שבהם תהיה סנקציה על הפרת/ביטול הסכם כזה, ועדיין ייתכן שמי מהמשתתפים יהיו מוכנים לכך.
2. אפיו של ההסכם הזה הוא לטווח ארוך, ולכן הוא אמור להשתנות ולהתעדכן מזמן לזמן, על פי התנאים והנסיבות; ''הקפאת'' ההסכם לפי נסיבות א' ב' ג', גם לאחר שהשתנו לד' ה' ו' תבטיח את כשלונו. אולי בתור דוגמא כדאי לקחת את המתרחש בחיי הנישואין/זוגיות - צריך לחיות עם השינויים, ולנצל אותם לטובה, לא ליפול בפח שלהם לרעה.
3. אחד החלקים המשמעותיים ביותר בכל הסכם הוא ''מפגש הרצונות'' או תיאום הציפיות וההבנות שבין הצדדים - אם הוא אינו קיים באמת ולמעשה, ההסכם הוא פיקציה, או לפחות רעוע מאד. זהו בדיוק המקום שבו נכנסת לתמונה ה''אמנה החברתית'' שבבסיס ההסכם לקיום מדינה וההשתתפות בה; או שיש כזו (מוסכמת פחות או יותר) או שאין כזו, או שלא בטוחים שיש כזו. בעולם העסקים זה בדרך כלל כבר מביא לסיטואציה של סכסוך משפטי, וצריך ''עזרה''(???) של עורכי דין.
4. שינויים הם תהליכיים; חלקם יכולים להתרחש מהר מאד, בגלל קטליזטורים או נסיבות קיצוניות/טראומטיות, אבל רובם מתפרשים על פני זמן. בדרך כלל, למעט לגבי חריגים מאד בולטים (ישעיהו ליבוביץ), ההבחנה בהצטברות השינויים,
משקלם ומשמעותם היא מאוחרת, כלומר עוקבת אחר ההתרחשויות.
5. בשלב הזה מן הראוי להזכיר כבר את הביטוי ''פני הדור כפני הכלב''; כוונתם של חז''ל באמרה זו היתה שכשם שהכלב רץ קדימה לפני בעליו, מרחרח פה ושם, אבל מדי פעם מפנה מבטו לאחור אל אדוניו כדי לראות אם אכן הוא (הכלב) התקדם קדימה בכיוון ה''נכון'' לפי בעליו, כך גם היחס בין הדור (=הציבור) ובין מנהיגיו. מביטוי זה משתמע שהציבור בדרך כלל מקדים את מנהיגיו, מבחינת רצונותיו, צרכיו, התנהגותו, אבל מדי פעם הוא בודק ''מה קורה'' מאחור, ואם יש ''אישור'' למעשיו, אם אכן הוא ''צפה נכון'' את מה שקורה/צריך לקרות, לפי מנהיגיו. כאן גם המקום להוסיף שמעטים ביותר השינויים החברתיים, התנהגותיים (של חברה), אידאולוגיים וכו' שמקורם בהחלטות שלטון ויישומן כלפי מטה; רוב השינויים האלה ושכמותם - גם אם בסופו של דבר ''אומצו'' ע''י השלטון - נדחפו אם לא נכפו מלמטה כלפי מעלה: מהתקופות האחרונות נציין רק את: ביטול המונרכיה והמעבר לדמוקרטיה פרלמנטרית, זכות הצבעה (או זכויות בכלל...) לנשים, ביטול העבדות ו/או זכויות שוות למיעוטים/בני גזעים אחרים, הכרה בחירויות יסוד של הפרט, ועוד ועוד.
6. בבסיס של תורת המשטרים כולה, וגם לגבי משטרים דמוקרטיים, עומדת שיטת ה''קלפטוקרטיה'', כלומר ''שלטון של גנבים''; השלטון למעשה לוקח דברים ששייכים לפרט (כסף, חרויות/זכויות מסויימות), על מנת לקיים את מוסד ה''מדינה''. במדינה פאודלית/מונרכיה אבסולוטית/דיקטטורה (ימנית או שמאלנית) רמת ה''צדק'' של לקיחה זו היא נמוכה מאד, עם אלמנטים ברורים של העדפת קבוצות מסויימות ו/או בעלי זכויות יתר, ואילו בדמוקרטיות פרלמנטריות מערביות - היא הרבה יותר גבוהה, אם כי גם בדמוקרטיה יש הבדלים ניכרים בין מדינה למדינה (ארה''ב מול דנמרק למשל).
7. רמת שביעות הרצון הגבוהה ביותר האפשרית בין אזרח למדינתו היא כאשר יש מתאם גבוה ואיכותי בין מפגש הרצונות/תיאום הציפיות לבין רמת הצדק של החלק ה''קלפטוקרטי'' של פעילות המדינה (ראו דנמרק ושוויץ, שתי מדינות המככבות בראש סולם שביעות רצון התושבים כבר הרבה שנים, וזאל למשל למרות מיסוי גבוה יחסית); כאשר שני אלה - או אחד מהם - מתחילים להתערער, נבעים סדקים ב''הסכם'', ויותר ויותר פרטים מרגישים שהם נדחים/מורחקים ממנו, או שמוטב להם להפסיק אותו, או שבמקרה הטוב - יספיק אם יקיימו חלקים ממנו וגם זאת בעל כורחם, ושלא לשביעות רצונם.

מכל מה שפירטתי כאן, ההשתמטות מהצבא (שלפחות בחלקה היא סוג של המנעות, ממש כמו הצבעת הימנעות בכנסת, או העדרות מישיבת ועדת בקורת המדינה בשל ''התחייבויות אחרות'') היא רק פן אחד של ה''השתמטות'' מההסכם שבין האזרח למדינה; פנים נוספות הן: אי כיבוד החוק ו/או הזלזול בו, העלמות מס, עליית ערך ה''אני לא פרייר של אף אחד'', התקפדות בתוך קבוצות יותר הומוגניות שהאזרח מרגיש איתה/בתוכה סולידריות ברמה הרבה יותר גבוהה מאשר עם ''השאר'' ואף פיתוח וטיפוח עויינות כלפי קבוצות אחרות (וזה לא משנה אם לקבוצה שלך קוראים ''חרדים'' או ''מתנחלים'', ולקבוצה השניה קוראים ''קיבוצניקים'' או ''שינקינאים'', או ההיפך); מי שלא מאמין לי כדאי שיסתכל על הנקודה הבנאלית והלכאורה שולית של התפתחות רמת האלימות והעוינות בין אוהדי כדורגל, לאורך 3 עשורים אחרונים, שמשקפת גם אי כיבוד חוק, גם ''אני לא פרייר'' וגם התקפדות קבוצתית. וזה עוד בתחתית סולם הבעיות שלנו!!

ולכן, מי שצריך ליטול קורה מבין עיניו, הן בגלל אחריותו השלטונית והן בגלל סימפטום ''פני הכלב'' הוא שכבת ההנהגה של המדינה; להתמקד רק בסימפטום המצער של ההשתמטות משירות צבאי זה כמו להתמקד בעליית החום אצל חולה כלבת; זה רק סימפטום, והוא נלווה לדברים אחרים, חשובים, מהותיים ובסיסיים יותר.
ואם ה''שלטון'' לא ישכיל להבין את זה בזמן, או למיצער באיחור קטן בלבד (והוא כבר באיחור), יבואו ארועים יותר משמעותיים, אם לא קטקליסמיים ממש, ו''יסבירו'' לו את זה טוב-טוב, באמצעים הרבה יותר דרסטיים וקיצוניים.
במינהל עסקים יש שאוהבים לצטט את האמרה הבאה: ''הספינה הטובה ביותר, עם הצוות הטוב ביותר, ועם הרוח הטובה ביותר, לא תגיע ליעדה אם הקברניט לא יודע להיכן היא צריכה להגיע''. לצערנו אנחנו משופעים בקברניטים שבקושי יודעים לנווט בשיט חופים, מי מדבר על לחצות ימים????
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010