צריך להיות בדואי כדי לגור שם [חדש]
אבי   יום ב', 11/06/2007 שעה 5:49 אתר אישי
ואת השיפוט הערכי אני משאיר לרגע בצד :-)
(רמז: ''תחושת אפסות'').
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

צריך להיות בדואי כדי לגור שם [חדש]
אורי קציר   יום ב', 11/06/2007 שעה 8:28
בתגובה לאבי
אתר אישי
נו, בוא לא ניכנס עכשיו להשקפה האובייקטיביסטית על טבע האדם. אני יודע היטב מה חשבה איין ראנד על בני אדם שמרגישים עצמם נכלמים נוכח סביבתם המאיימת. אני גם מכיר בעובדה שבני אדם לא רק מסוגלים להתמודד עם הטבע אלא גם להשמיד אותו כמעט כליל (ע''ע חיסול הבפאלו של המישורים הגדולים). אבל צריך להיות שם פיסית כדי להבין: מכל עבר רק ערבות, מאופק עד אופק. השפה ענייה מכדי לתאר את העוצמה. וכפי שניסיתי לתאר במאמר, מי שחווה מדי יום ביומו את הסביבה הישראלית שמשובצת בבניינים, אזורי תעשיה, אתרי בנייה ושאר עצמים שאינם מותירים סביבה חלקה ונקייה, יתקשה מאוד להבין את זה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

צריך להיות בדואי כדי לגור שם [חדש]
אבי   יום ב', 11/06/2007 שעה 14:11
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אורי, שלא תבין לא נכון: רשמתי לפני לבקר שם ביום מן הימים.
אבל אכן מבאס אותי שבמקום להגיד ''איזה יופי לי שאני רואה את הטבע היפה הזה'', אתה מרגיש קטן ליד הטבע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

צריך להיות בדואי כדי לגור שם [חדש]
אורי קציר   יום ב', 11/06/2007 שעה 14:49
בתגובה לאבי
אתר אישי
אני לא חושב שאפשר להתרשם שלא נהניתי ושרק עסקתי בהשוואות ובגדלים. אם זה מספק אותך עכשיו: איזה יופי לי שאני רואה את הטבע הזה.

ועדיין, לא הכול דיאלקטיקה פילוסופית. האמן לי שזו בדיוק התחושה כשאתה עומד במקום כזה. אתה מרגיש קטן מאוד מול הגודל שסביבך. אינני מכיר אף סביבה בארץ שבה הייתה לי תחושה דומה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

צריך להיות בדואי כדי לגור שם [חדש]
אבי   יום ב', 11/06/2007 שעה 14:51
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אוקיי :-)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010