נהניתי והזדהיתי ואפילו מאוד, אבל, איך יכולת לשכוח את הדמות הראשית (בעיניי) הלא היא האמא שהיתה מחדירה לחבורה למחסן בו היו נפגשים את הכיבוד הקל? תופינים, רקיקים, לימונדה ולפעמים תה מהביל...אגב, ממנה לא ביקשו לדקלם את הסיסמה, משום מה. נכון?:)
דווקא ביקשו. האמא הייתה מתנצלת ואומרת שאינה יודעת את הסיסמה אבל היא הביאה את המזון לחבורה (או, שלחילופין, הייתה מודיעה להם שהשעה מאוחרת מאוד והגיע הזמן לסיים וללכת הביתה). החבורה תמיד ויתרה לה על הסיסמה בתמורה לאוכל.
מה שאומר שגם השביעייה, כמו הצבא, צעדה על קיבתה...:)