אחת שאיכפת לה [חדש]
  יום ג', 04/07/2006 שעה 13:08
לפי דעתי, וזאת דעתי בלבד,האמנה צריכה לכלול זכויות וחובות של הבלוגר לחוד וזכויות וחובות של המגיבים לחוד.
למה אני מתכוונת:
קודם כל נגדיר מהיא בלוגיה, בלוגיה היא מקום וירטואלי בו אנשים,(אמיתיים ולא וירטולים) נכנסים ויוצרים מרחב פרטי ואישי, בו הם יכולים ורשאים לכתוב כל מה שעולה ברוחם ובמוחם, כל עוד הם לא פוגעים בזולת. זכותו של הפרט(במקרה הזה הבלוגר) להביע את דעותיו הפרטיות גם אם הוא לא מקובל על הכלל. זכותו של הכלל(במקרה הזה המגיב) להביע את דעותיו, כל עוד הוא לא פוגע בפרט(הבלוגר) זכותו של הפרט לבחור למי להגיב ולמי לא, זכותו לבחור אם להגרר לעימות ואם לא, זכותו להגן על פרטיותו ועל זכויותיו להביע את דעותיו, כי חוק חופש הביטוי מגן עליו, וכל זאת כל עוד הוא לא פוגע באחר, מילולית או פיזית.זכותו למחוק כתובות נאצה וביטוים פוגעים ולצנזר אותם, כי הם פוגעים בו. זכותו של הכלל(המגיב) לבחור אם להגיב לפרט(בלוגר) או לא. זכותו להתעלם ולא להתיחס לכותב ולכתוב. נכון שהמרחב הוא פרטי אבל הוא פתוח לכניסות ולתגובות. לכן הכותב חשוף לתגובות ואין לו שליטה מי יכנס ומי יגיב, לכן חשוב להגדיר את חובותיו של המגיב, כשאתה אתה נכנס לשטח פרטי, כבד את בעליו, כי הוא מכניס אותך אליו, אם הוא לא מוצא חן בעינייך אתה רשאי לעזוב את המקום, או אם נפגעת באיזה שהוא מובן ממנו אתה רשאי לדון איתו על הנושא, ולברר את העיניין עד שיהיה מובן ומקובל עליך, אם לא הגעתם לפשרה, חל עליך איסור לפגוע בו או בשטח הפרטי שלו בכל מובן המשתמע מכך, אסור להשחית, להתעלל, ללכלך או לפגוע. אתה בסך הכל אורח אצלו.
זכותך להגיב לרשומה ברשומת קונטרה משלך ובכך לכונן את זכותך להביע את דעתך ועמדתך, שוב כל עוד אתה לא פוגע באחר.
כן ועוד דבר קטן אך חשוב, זכותו של מנהל הבלוגיה, לסגור בלוג של בלוגר עבריין שלא עמד וכיבד את תנאי השימוש בבלוגיה, כמו בחיים, העבריין צריך לשאת בעונש, ולא הנפגע ממנו, כי בזמן אחרון אני רואה תופעה רווחת של סגירת בלוגים מצד הנפגעים ולא הפוגעים.
תודה.
ומקווה שעזרתי במשהו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010