סעיף 1 [חדש]
אודיסאוס   שבת, 01/07/2006 שעה 10:06 אתר אישי
תוקע כל מי שמפרסם פרוזה...
רעיון האמנה כשלעצמו טוב.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סעיף 1 [חדש]
אורי קציר   שבת, 01/07/2006 שעה 12:49
בתגובה לאודיסאוס
אתר אישי
סעיף 1 אינו מפריע לאיש, משום שהוא עוסק בדיווחים עובדתיים ולא בכתיבת פרוזה. ברור לחלוטין שפרוזה אינה מייצגת בהכרח מידע עובדתי, ומכל מקום על הבלוגר המפרסם אותה להבהיר שמדובר בפרוזה נטו ותו לא.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סעיף 1 [חדש]
כרמית, בלוגרית לא עיתונאית   שבת, 01/07/2006 שעה 13:35
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
ואם אני לא רוצה להבהיר? ואם אני רוצה לערבב בכתיבה מציאות ובדיה? ואם עירוב בין אמת ובדיה, מציאות ודמיון הוא הסגנון שלי, אם לא המהות של מה שאני עושה בבלוג בכלל? ואם אני חיה את חיי על הגבול שבין אמת וחלום? בקיצור, על סעיף 1 אני לא חותמת גם בטלטולים ובעינויים.

בטח שלא חותמת על סעיף 9. לא תמיד יש לי מה להגיד, וגם כשיש לי, יש אנשים שאני לא רוצה לנהל איתם דיאלוג. זכותי המלאה שלא להגיב לדברים שנאמרים לי. מה שמוביל אותי גם לסעיף 14. זכותי למחוק. הבלוג הוא שלי, אני משלמת עליו ואני כותבת אותו, ואני אקבע אילו תגובות יופיעו שם ואילו לא. בפועל אני לא מוחקת, אבל אני עומדת על כך שזו זכותי המלאה. אולי זו תוצאה טראומות משנים של ניהול פורומים בפורטלים גדולים. אולי היכרות קרובה מדי עם אופי תגובות מתלהם. בכל מקרה, אני לא דמוקרטיה ואני לא מתחייבת לחופש דיבור.

אבל מעבר לסעיפים ספציפיים, אני חושבת שאני נגד הרעיון של אמנה לבלוגים. הוא יוצא מנקודת הנחה שיש כאן קהילה של אנשים שחולקים ערכים משותפים. אני לא מזהה קהילה כזאת, ואם היא קיימת, אני לא בטוחה שאני חלק ממנה בכלל כי הערכים שבאים כאן לידי ביטוי (עיתונאות מהימנה, זכויות יוצרים, חופש דיבור) כלל לא חשובים לי כמו ערכים אחרים, שאותם דווקא אני מנסה לקדם בכתיבה שלי.

ובעיה נוספת - נדמה שרוח האמנה תומכת במשוואה בלוגר=עיתונאי. אני לא רואה כך את הדברים. אני לא עיתונאית, לא רוצה להיות (שוב) עיתונאית, ולא מתחייבת לאתיקה עיתונאית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סעיף 1 [חדש]
אורי קציר   יום א', 02/07/2006 שעה 13:36
בתגובה לכרמית, בלוגרית לא עיתונאית
אתר אישי
אני הראשון שיודה שיש סיכוי גבוה שלא כללתי את כל המקרים ובטיוטה שלי ושלא התייחסתי לכל ערך וערך באשר הוא. אבל אם החמצתי משהו, הרי שאני מזמין את הגולשים כאן להוסיף או להציע תיקונים.

איש אינו מתווכח עם זכויותייך למחוק, כרמית. אני מוחק המון, בעיקר כשמדובר בטרדנים ובפוגענים למיניהם. ובכל זאת, לא הגיוני שאמחק תגובה כשלך, למשל, רק משום שאת חולקת עלי או משום שצבע עינייך אינו לרוחי. זכותי לעשות זאת, ואיני מתכחש לכך, אבל הרי הדבר חותר תחת משמעותו של דיון אינטראקטיבי באשר הוא.

ומאחר והטקסט שהצעתי מייצג את עמדותי שלי אינך חייבת, כמובן להסכים עימן, אבל כאן את מחמיצה את רוחה של אמנה כזו. הרוח שאני מתכוון להביא כאן היא של שאיפה לסטנדרטים גבוהים יותר של התנהגות ושל ביטוי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סעיף 1 [חדש]
כרמית   יום א', 02/07/2006 שעה 16:11
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
העניין הוא שאני כן שואפת לסטנדרטים גבוהים יותר של התנהגות ושל ביטוי. לא כבלוגרית, כאדם. את הסטנדרטים שלי מהתנהגות יומיומית בחיים הלא מקוונים אני מייבאת לתוך הבלוג האישי שלי. אולי בגלל זה אני לא מרגישה צורך באמנה ''נוספת'' על הערכים הקיימים שלי. אני לא צריכה להמציא גלגל. כבר יש לי גלגל, המבוסס על רעיונות ליברליים, אנרכיסטיים, פגאניים, אקדמיים, ועוד דברים שהשפיעו עליי במהלך חיי. יכול להיות שאלו ערכים המשותפים לעוד כמה אנשים, אבל אני כלל לא בטוחה שהם משותפים לכלל הבלוגרים. ואולי האמנה - כמערכת ערכים - היא לא בדיוק המצאת גלגל. אבל כן נראה לי שקבלתה היא מין ניסיון לשאול גלגל של מישהו אחר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סעיף 1 [חדש]
אורי קציר   יום א', 02/07/2006 שעה 18:22
בתגובה לכרמית
אתר אישי
אז זהו, כרמית, שהסביבה בה את חיה כאדם (ואני מניח שאת מתכוונת למשמעות הפיסית של המילה) והסביבה שבה את חיה כיישות אינטרנטית (כלומר כבלוגרית) הן שתי סביבות שונות. הבלוגוספירה היא רחבה וגדולה ואינה מתנהגת בהכרח לפי אמות המידה הפרטיות שלך. דא עקא, שאם את אכן סבורה שמדובר באמות מידה התנהגותיות ראויות, אין כל סיבה שלא תנסי להכיר אותן גם לאחרים.

א-י-ן דבר כזה ''ערכים המשותפים לכלל הבלוגרים''. זו גם אינה מטרה מציאותית. ממש כשם שאין דבר כזה כמו שפה המשותפת לכל האנושות, למשל. אז מה? נישאר בשונותנו מתוך ריחוק, ניכור ובוז הדדי? לא עדיף כבר לנסות וליצור קירבה על בסיס ערכים שהם כן מקובלים ומשותפים?

אין לי אשליות: לא יהיה מצב שבו כל הבלוגרים מקבלים על עצמם נורמות זהות של התנהגות וביטוי. אבל הייתי רוצה לדעת שקיימים בלוגרים שמכירים בכך שיש חשיבות בהכרה שפרטיותו של אדם שאינו איש ציבור או סלבריטי כלשהו היא ערך שעליו יש לשמור מכל משמר. סתם דוגמה.

אנחנו בלוגרים ובלוגרים פועלים לא רק ככותבים למען עצמם אלא גם ככותבים המקיימים אינטראקציה בינם לבין עצמם. במצב כזה, ממש כמו בכל מצב בו אנו מצויים בחברת אחרים, יש לדעת כיצד להתנהג. חלק מאיתנו יודעים את זה כפרטים ומתנהגים בהתאם, אבל מסתבר שיש כאלה שנוקטים בדרכים הפוכות. ומבחינתי, העובדה שיש כאלה המקבלים את התפיסה שמעבר לדלת אמותיהם כל אחד רשאי להפיץ השמצות ושקרים על אחרים ברשת ושיעשה מה שבא לו ומה אנחנו בכלל מתערבים ושאר ביטויים מסוג זה - היא טמינת ראש בחול ומתן לגיטימציה ערכית לאלימות מילולית.

אמנה אתית אינה אלא ניסיון להעביר מסר ערכי. לשיטתך, אם אני מבין נכון, כל ערך יש ליישם רק במסגרת הפרטית של האדם הדוגל בו (כלומר בבלוג הפרטי ותו לא). ובכן, אני חולק עלייך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סעיף 1 [חדש]
כרמית   יום א', 02/07/2006 שעה 20:13
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אבל גם העולם הפיסי רחב וגדול ואינו מתנהג בהכרח או בכלל לפי אמות המידה הפרטיות שלי. העולם הפיסי רווי מלחמות, אלימות, ברוטליות ובהמיות. בעולם הפיסי מקדשים אידיאלים לא הגיוניים של יופי חיצוני וסלבריטאות. בעולם הפיסי לא המהות היא העיקר אלא הקישוטים והניצוצות. איך זה שונה מהותית מההתנהלות של האינטרנט בכלל ושל הבלוגוספירה בפרט? הלוא רוב הבלוגים הפופולריים הם בלוגים צהובים ומציצנים, או בלוגים של ''סלבריטאי רשת''.

אני חושבת שהסביבה המקוונת היא בכל זאת זעיר-אנפין של העולם הפיסי. בכל זאת את הבלוגים כותבים אנשים, כפי שבעולם חיים אנשים. וכפי שבעולם הפיסי אני חיה על פי ערכים לא מובנים מאליהם של כבוד לכל אדם, כך גם בבלוגוספירה. וכפי שבעולם הפיסי הערכים שלי שונים מן הערכים של האדם המוסרי ''הממוצע'', כך גם בבלוגוספירה.

אני אתן לך דוגמא קונקרטית. אני מאמינה בערך השתיקה. לא רק ''סייג לחוכמה שתיקה'', אלא שהשתיקה מאפשרת לי להתבונן בצורה עמוקה יותר על הדברים, וללמוד דברים שאחרת לא הייתי יכולה ללמוד. אני גם מאמינה ששתיקה חשובה מפני שהיא מאפשרת מרחב לעשייה.

הערך הזה לא יכול להתיישב עם סעיף 9 שלך למשל. והלוא סעיף 9 אינו עוסק בזוטות. מאחורי סעיף 9 עומד ערך מתנגש לערך השתיקה שלי: חשיבות הדיון האינטראקטיבי, הדיאלוג, וחילופי דברים של הבהרה והעמדת דברים על דיוקם בין כותב למגיב.

מגיב יכול לשאול שאלה הולמת אודות משהו שכתבתי, בעוד אני סבורה כי הסבר והרחבה אינם ראויים, וכי יפה יותר לשתוק בנושא. לפי איזה ערך ננהג? ואם אאמץ את סעיף 9, מפני שכולנו בלוגרים וכולנו מגיבים וכולנו ראויים ליחס שווה וצודק, מה זה אומר לגבי היושר האינטלקטואלי שלי?

אכן, אני סבורה שכל ערך ניתן ליישם רק במסגרת הפרטית של האדם הדוגל בו. עם זאת, מלאי הערכים אינו בלתי נדלה (מעשית, לפחות). ובדיוק קראתי את ההצעה של יהונתן קלינגר למטה שמדברת, אם אני מבינה נכון, על ''מאגר ערכים'' שממנו ניתן לבנות קוד אתי פרטי. זה דווקא רעיון שאני יכולה להזדהות איתו. שכל בלוגר יכתוב את הקוד האתי הפרטי שלו. יכול להיות גם תרגיל לא רע בפילוסופיה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סעיף 1 [חדש]
אורי קציר   יום א', 02/07/2006 שעה 22:44
בתגובה לכרמית
אתר אישי
את הבלוגרים אכן כותבים אנשים, אבל הם מייצרים דינמיקה שונה מאוד מכפי שהדברים קורים בעולם הפיסי. הטקסטים יכולים להיות אלימים יותר בחסות האנונימיות - אותה אנונימיות שמייצרת עשרות ומאות תגובות לכל מאמר, בניגוד גמור למה שקורה בעולם הפיסי. מאמר בעיתון יומי מקבל לעתים פחות תגובות מאשר פוסט בבלוג מתוקשר. אבל קשה לבצע בתקשורת הממוסדת מה שאפשר לבצע ברשת בקלות - לינץ' מאורגן בחסות חוק העדר. המקרה של יונתן קסלר, אותו ילד בן 11 שגודף והשומץ ללא הרף על ידי נערים בני גילו (אני מניח) ובאופן אנונימי לחלוטין, רק מוכיח זאת. והדבר נכון גם לגבי רבים שהם בוגרים ממנו בשנים רבות.

אשר לסעיף 9, הוא אינו מתנגש עם ערך השתיקה שלך משום שהוא אינו מחייב אותך לענות. הוא מהווה, כמו כל הטקסט, המלצה בלבד. אבל גם אם ננהג לשיטתך, הדבר סביר ופתיר. תמיד תוכלי לכתוב באתרך כי אינך חשה מחוייבת לענות תמיד למגיבייך, והרי זו אמירה כנה ואמיתית לא פחות מכל אחת אחרת. האמנה אינה אמורה לגרום לתומכים בה לפעול בניגוד לנטיותיהם, כל עוד נטיותיהם אינם מכוונים להרע לאחרים.

ככלל, שום סעיף כאן אינו מחייב. אשמח אם תציעי תיקונים משל עצמך. שהרי כל המטרה כאן היא לעורר דיון בנושאים אתיים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סעיף 1 [חדש]
הצועד בנעליו   שבת, 08/07/2006 שעה 8:44
בתגובה לכרמית
אתר אישי
אכן רעיון, ונראה לי שגם אני אעשה לי קוד ע''ש אתי, כשאחזור מהמשימה שאני נמצא בה כרגע מעבר לקווי האוייב (הנה, כבר דפקתי את סעיף 1 בקוד של אורי).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בלוג זה בסך הכול פורמט של אתר אינטרנט [חדש]
hadaso   יום א', 15/04/2007 שעה 16:47
בתגובה לכרמית, בלוגרית לא עיתונאית
מה שכרמית אומרת משקף דבר אחד: בלוג זה בסך הכל פורמט של אתר אינטרנט, שכולל צורת הצגה מסוימת של תכנים וכלים מסוימים לשיתוף. אפשר להשתמש בו לפרסום תוכן מכל סוג שהוא, בדיוק כמו שאפשר לבחור בפורמטים אחרים (ויקי, פורום, או סתם אוסף קובצי HTML ערוכים ידנית). זה בסך הכל עניין של נוחות ושל אופנה. ולכן אין צורך להכפיף אותו לכל קוד ספציפי פרט לקוד מוסרי כללי ולחוק, כפוף למידת כיבוד החוק המקובלת.

מהצד השני יש אלה שרוצים להשוות בין ''בלוגר'' לעיתונאי. גם יש רבים שכותבים בלוגים שמנסים להיות ''עיתונאיים''. אבל גם כאן אין אפשרות להשוות השוואה מלאה בין עיתונאי שיש לו גב משפטי של העיתון שמעסיק אותו או לפחות של הגילדה שהוא שייך לה לבין כותב פרטי ברשת (בפורמט בלוג או בכל פורמט אחר) שאין לו שום הגנה פרט לאנונימיות, וגם זה לא, כי אפשר להגיע אליו דרך צו בית משפט. ההגנות היחידות שלו הן עלות הפניה לבית משפט, שיקול דעת מי שפוסק, והמוסכמה החברתית שאינה מחילה עליו אותן ציפיות בהן מצפים שיעמוד מי שמזדהה וכותב כעיתונאי. בזה כלולה ההסכמה שמותר לכל אחד לפרסם תערובת של מציאות ודמיון ככל העולה על רוחו כל עוד לא בא וטען שמדובר במציאות (ולא כל עוד ציין במפורש שאין זאת מציאות!).

מכל זה לא משתמע שאין מקום למין קוד אתי כמו זה המוצע, אבל ראשית יש לעשות הבחנה ברורה בין המונח ''בלוגר'' בתור מי שמפרסם ברשת מה שרצה לפרסם בעזרת אוסף כלים מהסוג שמקובל לקרוא להם בלוג, לבין מי שמשתמש בטכנולוגיה לפרסום מכעין עיתונאי או מעין פובליציסטי. מי שרוצה בכך יכול פשוט להצטרף לגילדת העיתונאים, אבל אולי יש מקום לגילדה נפרדת של ''מעין עיתונאים'' עם קוד אתי מתאים. הרוב הגדול של מי שמשתמש בפורמט הבלוג אינו מתאים למשבצת הזאת, והמהלך של הצעת קוד אתי ל''בלוגר'' נראה קצת כמו החרמת המונח ''בלוגר'' לטובת מיעוט שרואה בעצמו ''בלוגר רציני''.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בלוג זה בסך הכול פורמט של אתר אינטרנט [חדש]
אורי קציר   יום א', 15/04/2007 שעה 22:03
בתגובה לhadaso
אתר אישי
בלוג הוא אתר לביטוי עצמי. ביטוי כזה, אם עושים בו שימוש נלוז, עלול לפגוע באחרים. יש כמה צורות לפגיעה הזו: הכפשה, גידוף, שקר. לא חסר. יתכן שהפוגע יהיה הבלוגר עצמו ויתכן שיהיה זה אחד המבקרים. לפיכך, על כל אדם המנהל אתר אינטראקטיבי שבבסיסו הוא אתר תוכן להצהיר על כללי המשחק שבמסגרתם הוא מוכן לפעול.

אפשר לשחק עד מחר בבוקר את המשחק הילדותי הזה של ''זה האתר שלי ובו אני אעשה מה שמתחשק לי ואם זה לא מוצא חן בעיניך אז לא תחפש מי ינענע אותך''. אז זהו, שברגע שאתר - ולו גם בבעלות פרטית - פועל במסגרת המרחב הציבורי, הוא אינו יכול להיות מנותק מהציבור ששוזף את עיניו באתר. תחשבי למשל על בית פרטי, בבעלות של אדם אחד, הניצב בלב שכונה צפופה. בעל הבית מחליט לקשט את קירותיו החיצוניים של הבית לפי טעמו האישי. כביטוי לטעם זה הוא בוחר בתמונת ענק של אדולף היטלר דווקא. ומסביב לתמונה הוא צובע סיסמאות נאות מראה דוגמת ''יודן ראוס'' ו''ארבייט מאכט פריי''. האם גם אז אין להתערב? האם יש להשלים עם זה?

המרחב הציבורי אינו מנותק מהמרחב הפרטי. הקוד האתי נועד להבהיר בעיני כותביו מה משמעות היחסים בין שני המרחבים ומהם כללי המשחק הנהוגים שם. זה הכול.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סעיף 1 [חדש]
יואב איתמר   שבת, 01/07/2006 שעה 23:55
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אני יכול לתאר כתיבה שהיא גם פרוזה וגם דיווח המתבסס על עובדות כמו מה שעשיתי בפוסט המצורף. זה אולי נכנס לז'אנר של היסטוריה אלטרנטיבית, משום שלשמחתי הדבר לא התרחש במציאות. מה דינו של קטע כזה?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סעיף 1 [חדש]
שני שטיינברג   יום ו', 13/04/2007 שעה 13:55
בתגובה לאודיסאוס
אתר אישי
לא זה לא תוקע, כי מי שכותב פרוזה מין ההגינות שלפני כל סיפור שהוא מפרסם הוא יכתוב מתחת לכותרת: ''סיפור דימיוני'' שתי המילים הללו בלבד יעזרו לגולשים להבין במה מדובר, וככה לא תהיה הטעיה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סעיף 1 [חדש]
אורי קציר   יום ו', 13/04/2007 שעה 14:11
בתגובה לשני שטיינברג
אתר אישי
לא יכולתי לומר זאת טוב יותר. אגב, הבלוגר סבסטיאן התבטא לאחר שקרא את הטקסט במאמר הזה שאני רוצה לירות כדור בראשו או משהו דומה. המטאפורה המדממת הזו אמורה להמחיש את העובדה שסבסטיאן עצמו כותב סיפורים בדיוניים. הסברתי לו אז את מה שענית לאודיסיאוס. הוא לא הבין (או שלא רצה להבין).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010