כנראה שתמיד היינו ''ככל הגויים'' [חדש]
אילן   יום ג', 14/02/2006 שעה 10:17
כמה תוספות ופכים קטנים:
1. בין תעודות מתקופת מלכותו של כסרכסס נזכר ''גזבר המלכות'' בשם שכתיבו דהיום היה צריך להיות MARDUKA; אמנם סביר להניח שהרבה שמות פרטיים אז היו נגזרות של ''מרדוך'', בכתיב/היגוי כזה או אחר, אבל גם ייתכן שמדובר במיודענו......
2. ההתרחשויות במגילת אסתר התרחשו כ- 65 שנים לאחר הכרזת כורש, וכ- 10-15 שנים לפני הגל הגדול של ''שיבת בבל'' (עליית עזרא ונחמיה); הדמיון (מנקודת המבט של התנ''ך) בין הנזק העצום שגרמה יציאת מצרים למצרים לבין הנזק שהיהודים הספיקו לגרום במלכות פרס (שאז כבר כללה את אשור ובבל קודמותיה) לפני שעזבו אותה אינו מקרי; בהתחשב בגודלי האוכלוסיות של העולם העתיק, אותם 80,000 שנהרגו היו אחוז ניכר מאד מכלל אוכלוסיית פרס (יש המעריכים אפילו עד 3-5%) - זה שווה ערך לקטל של 10-15 מליון אמריקאים דהיום. הלקח המתבקש הוא: אין טעם באחזקת אוכלוסיה יהודית - שהם תחמנים-בני-תחמנים, בסיעתא דשמיא - כמיעוט משמעותי, בוודאי לא בכפיה ותוך התעמרות, כי התוצאה תהיה שלילית מאד ל''מחזיק'' (כורש היה בחור נבון ביותר, ומדינאי מפוקח כנראה, והוא הבין שאולי היהודים הם בסדר, אבל עדיף אותם בקצוות האימפריה ועצמאיים, מאשר במרכז ונרגנים). זוהי דרך אגב מסקנה פוליטית הגיונית בכל מצב, ודי מפתיע שדווקא היהודים לא טובים בהפנמתה/הטמעתה לגבי הפלשתינאים.
3. מישהו אמר ''ברוך גולדשטיין''??? זה מה שקורה כשמישהו קורא את התנ''ך בתור ''המדריך לחיים'' כלשונו וכפשוטו; ממשלת ישראל היא אחשוורוש הטיפש, המתנחלים הם מרדכי החכם (=תחמן), והפלשתינאים - נצר עמלק. התוצאה די מתבקשת, ובודאי לא התרחשה לגמרי במקרה בפורים.
4. הטרנספורמציה המשמעותית שעברה הדת היהודית בתקופת גלות בבל, בבבל, היא האחראית העיקרית לאיך שנראית הדת הזו היום; אם בתקופת המקרא, ההתיישבות, השופטים והמלכים עדיין אפשר היה לקרוא ליהדות ''אמונה'', הרי שבעקבות הגלות, ויחסי הגומלין ההדוקים שנוצרו בין היהדות לזורואסטריות הפרסית, היא הפכה ל''דת'', כלומר חוק; אני מזכיר לכולם שבכל התנ''ך, ובמגילת אסתר בפרט, השימוש במילה ''דת'' הוא ל''חוק'' - של המלך, הממלכה, מעשה ידי אדם ומצוותו - ולא למשהו שקשור בהכרח באל או באמונה בכלל; ובחוק אינך צריך להאמין, אתה רק צריך לציית, או לפעול לשינויו.
5. הכנסתו של סיפור פורים לתנ''ך נעשתה בדיוק על ידי אותם אנשי מימסד כוהני שהיו אחראים במישרין ובעקיפין לירידת קרנה של האמונה היהודית, והחלפתה ב''דת'' משופצת; זחיחות הדעת והשתן שעלה להם לראש לאחר הקמת בית שני, ובעיקר לאחר הקמת וקיום השושלת החשמונאית, הביאו ברצף מאד מהיר יחסית (הזמן אז עבר יותר לאט מאשר היום...) ולפי הסדר הבא, ל: א. הופעתן של הכתות המשיחיות שהתנגדו למימסד הכוהני ול''דת'' שניסה להשליט, ובמיוחד - כיתתו של ישו, ב. חורבן בית שני, ג. חיסול כמעט מוחלט של האוכלוסיה היהודית תוך כדי ולאחר מרד בר כוכבא, ד. עליית הנצרות כדת ממוסדת עצמאית, ולא כזרם של יהדות. כל אלו התרחשו תוך כ-‏150-200 שנים; פחות ממחצית הזמן שעם ישראל שהה במצרים!!!
''הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב'' איננה מחמאה בעיני, כי אם אבחון פסיכולוגי של פרנויה וסוציומטיות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כנראה שתמיד היינו ''ככל הגויים'' [חדש]
אורי קציר   יום ג', 14/02/2006 שעה 10:52
בתגובה לאילן
אתר אישי
תגובה יפה ומעניינת. אילן, נכנסת כאן לחלק מהדברים שברצוני לכלול באחד ממאמרי הבאים - המקורות ההיסטוריים של מגילת אסתר. לא חסרות אי-בהירויות ביחס לטקסט הזה, בין השאר בשל העובדה שיש בו בעייה בזיהוי בין מלכותו של אחשוורוש, הוא כסרכסס הראשון (הדמות יחידה במגילה שניתן גם לזהותה היסטורית בוודאות), שהייתה בשנים 485-465 לפנה''ס לבין ימיו של מרדכי, שמצוין שם שהוא אחד מגולי גלות יכניה - שבכלל התרחשה בשנת 598 לפנה''ס.

שמו המלא של ברוך גולדשטיין היה ברוך מרדכי (והיו בנות שלאחר טבח מערת המכפלה נקראו בשם מרב - ר''ת של מרדכי ברוך) ונגזר מ''ברוך מרדכי היהודי''. הטבח שביצע גולדשטיין אכן התרחש בפורים ובעניין זה זכורה עליזותו של חנן פורת שחגג את המאורע בקרית ארבע כאילו לא התרחש טבח מזעזע כמה מאות מטרים ממנו.

ולא יכולתי שלא להסכים מקרב לב עם המשפט האחרון של דבריך. ''עם לבדד ישכון'' הוא מונומנט מילולי לבדלנות ולשנאת זרים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כנראה שתמיד היינו ''ככל הגויים'' [חדש]
אילן   יום ג', 14/02/2006 שעה 11:26
בתגובה לאורי קציר
חכה-חכה עד שנגיע לדיון בל''ג בעומר; סחוג יראה לך ממתק לעומת מה שאביא אז....
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כנראה שתמיד היינו ''ככל הגויים'' [חדש]
אורי קציר   יום ג', 14/02/2006 שעה 13:36
בתגובה לאילן
אתר אישי
אז כבר מעכשיו אתה מוזמן לפרם כאן מאמר שעוסק במקורות ההיסטוריים של ל''ג בעומר. רוצה להרים את הכפפה?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

''ככל הגויים'' [חדש]
ערן עסיס   יום ד', 15/02/2006 שעה 16:13
בתגובה לאילן
לפי מה שהבנתי מדבריך, אתה מקונן על התהליך שבו אבד האופי ה'אמוני' של היהדות והיא קיבלה אופי ממסדי, של חוקים ושלטון.

צריך לזכור שהבחנה חותכת זו, בין אמונה לבין דת, היא ביסודה מאפיין נוצרי; ישו קורא למאמיניו שלא לקיים מצוות מעשיות (כביכול, בקיאותי נמוכה בכך), ולהדגיש תחתיהן את אמונת הלב. זה לא היה מהלך של 'חדש ימינו כקדם' - ההפרדה הזו היא חידוש בעולם היהודי (ולדעתי היא מושפעת מפילוסופיה יוונית - אפלטון).

אינני יודע מה הייתה הבעיה של היהדות, שהורידה את קרנה בהיבטים שאתה מצביע עליהם (שמא השחיתות?). מה שבטוח שהחיבור בין העולם הרוחני-דתי לעולם השלטוני לא היה חדש. מספיק להעמיד לנגד עינינו את הדמויות הרוחניות האולטימטיביות של עם ישראל במקרא - משה, יהושע וכו' - הם היו מנהיגים רוחניים ושלטוניים כאחת.

אני לא טוען שהמהלך ההיסטורי שאתה מתאר איננו נכון כלל וכלל. ייתכן שהעמדה הזו של שלטון יחד עם דת הובילה לאיזושהי הסתאבות, והתוצאות של מרד בר כוכבא ועליית הנצרות הם ריאקציה לכך. ברם, בה במידה שהנצרות מרדה ופרשה מן היהדות, התפתח בתוך היהדות זרם מתון ברוחו שלא וויתר על המצוות המעשיות - הפרושים. גם הם חלקו על הגישה הצדוקית הרואה בפולחן המקדש את תכלית היהדות, ומקדשת עמדה שלטונית-כוהנית. בניגוד לישו, שמרד וזרק הכל, רבן יוחנן בן זכאי נתן לרומאים את ירושלים כדי לקבל את 'יבנה וחכמיה', את לימוד התורה כאופציה רוחנית אלטרנטיבית. מנקודת מבט פרושית, המרד של ישו היה מוצדק, אך הוא לקח את הדברים רחוק מדי.

לדעתי, אין פסול בכך שתנועה רוחנית תשאף גם למעשה; אך כאשר מגיעים לרמה הלאומית, והמעשה הופך לשלטון של ממש, צריך להיות עדינים במיוחד כי קל מאוד לאבד את הרוחניות בעמדה כזו. המתח הזה קיים תמיד, ולא נראה לי שניתוק האמונה מן הדת הוא הפתרון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010