סליחה על האיחור [חדש]
צחי נעור-מצוה המסטד   יום א', 30/01/2005 שעה 5:20 אתר אישי
איילון חכם, והוא לא רוצה להתאבד.
ראינו כבר את יגאל ידין, עייזר וייצמן, ליפקין שחק. וחמיצנע.
כל אחד בזמנו היה ''הבטחה למשהו שונה'', ונמחק.
גם וילנאי בימים אלה, לא הולך לו בעבודה. אנשים דווקא מתחילים להתפכח מהקיבעון שכל מי שלבש הרבה זמן מדים, יכול גם להנהיג מדינה.
אם איילון ילך בדרך של מפלגה עצמאית - זו תהיה ד''ש שניה (או שלישית, או רביעית, הפסקתי לספור את כל הד''שות), ואם הוא ילך במפלגה מרכזית - לא מובטח לו נצחון. בשביל זה צריך להיות פוליטיקאי, והוא, עדיין, לא.
הוא ימשיך להיות ''ראש הממשלה שמגיע לנו ואף פעם לא יהיה''. אני אישית לא בטוח שזה מה שאנחנו צריכים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סליחה על האיחור [חדש]
אורי קציר   יום ב', 31/01/2005 שעה 14:20
בתגובה לצחי נעור-מצוה המסטד
יתכן מאוד שאתה צודק, צחי. הבוחרים בישראל מתקשים להיפרד ממותגים ארוכי טווח, גם אם הם אינם אטרקטיביים כשהיו. אני משער שזו גם הסיבה שאהוד ברק החליט להתמודד על ראשות העבודה במקום להקים מפלגה עצמאית בראשותו.

אני סבור, כאמור, שבדומה למה שעושה בימים אלה יום טוב סמיה, למשל, ייטיב איילון אם יסתגל בהדרגה אל החיים האזרחיים באמצעות עולם העסקים, למשל, ורק אחרי תקופה של שלוש-ארבע שנים נוספות יבדוק הליכה לפוליטיקה. אחרת, הוא עלול למצוא עצמו כבול בחוסר היכולת המסורתי של קציני צבא בכירים לפענח במהירות את קוד ההתנהלות הבלתי-צבאית בעליל שעליו מתבססת הפוליטיקה האזרחית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010