ההשוואה [חדש]
דרומי   שבת, 05/06/2010 שעה 18:35 אתר אישי
תאמין לי, אם רק היה לנו פה איזה נשיא רפובליקני-טקסני גבר-גבר, אחד כזה שלא מהסס לסמן אויבים ולצאת נגדם למלחמה, אין לי ספק שאיראן הייתה כבר מזמן על ארבע ומתחננת שמישהו רק יסכים לקבל את האוראניום שלה.

יש לנו כאן קייס סטאדי מצויין: היה לנו נשיא אמריקאי סופר-אקטיבי וסופר-תוקפני כלפי מדינות שלא מתיישרות עם הקו האמריקאי.
התוצאה: הצבא האמריקאי מסובך בשתי זירות, בלי שום הישגים נראים לעין. ארה''ב לא מסוגלת לגבש חזית משותפת עם אירופה, לא כל שכן עם רוסיה או סין, ולכן לא יכולה לעשות כמעט כלום בעולם. זה הרי הרקע לתוכנית הגרעין האיראני.

לעומת זאת, אובמה הולך בדרך הבטוחה לגבש חזית בינ''ל מלאה מול איראן. נכון, ההסכם הטורקי-ברזילאי-איראני היה מקל בגלגלים מבחינתו. אבל גם ההסכם הזה (שמהווה ויתור על חלק מהאוראניום האיראני) הוא הרבה יותר ממה שבוש הצליח להשיג.

הלאה, לסכסוך הישראלי פלסטיני: נשיא אחד הוכתר כ'ידידה הטוב ביותר של מדינת ישראל'. הידיד הנפלא הזה שלנו, הצליח להביא לשתי מלחמות (שלוש, אם סופרים את חומת מגן) ולהחרפה של הסכסוך הישראלי פלסטיני לנקודה שבה אף אחד לא מאמין כבר שאפשר לפתור אותו. הוא הצליח להביא לעליית החמאס, ואז לדה-לגיטימציה שלו. הוא הביא להשתלטות החמאס על עזה (ע''ע התחקיר של הואניטי פייר).
הנשיא השני לא הצליח לפתור את התסבוכת הזו, במשך השנה שהוא בתפקיד, שבה התמודד גם עם הבוץ באפגניסטן ובעיראק, עם אחד המשברים הקשים בתולדות הכלכלה האמריקאית, והספיק להעביר חוק היסטורי. האם זה הופך אותו לחלש? אם כן, הלוואי עלינו ראש ממשלה חלש כזה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ההשוואה [חדש]
דרומי   שבת, 05/06/2010 שעה 18:41
בתגובה לדרומי
אתר אישי
ואגב, אי אפשר להבין את מה שקורה בטורקיה בלי לקחת בחשבון גם את הדחייה מהאיחוד האירופי.
במשך עשרות שנים הם ניסו להפוך לחלק מאירופה, עד שאמרו להם 'לא' חד משמעי. אז הם מנסים להפוך לחלק מאסיה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ההשוואה [חדש]
אורי קציר   שבת, 05/06/2010 שעה 19:51
בתגובה לדרומי
אתר אישי
לא בדיוק הבנתי מה הקשר בין אובמה לבוש. הברית האסלאמית מציבה את אובמה במקום שבו ברור שטקטיקת ההתקרבות שלו נכשלה. גם הוא עצמו מבין את זה, והניסיון לייצר סנקציות באמצעות הסכמה רחבה באו''ם רק מעיד על כך.

ההסכם הטורקי-איראני-ברזילאי אינו ''מקלות בגלגלים''. הוא הרבה יותר מזה. הוא הצלחה של הברית האסלאמית לגייס לעזרתה מדינה שעד כה לא הייתה גורם משמעותי בסכסוך. ברזיל אינה בדיוק מדינה שולית, ואם לקוחים בחשבון שגם מדינות המצויות בשכנות אזורית אליה, דוגמת ונצואלה ובוליביה, כבר קשרו יחסי ידידות עם אחמדינג'אד ובני בריתו, זה נראה עוד יותר גרוע. זהו כישלון גדול של מימשל אובמה, שלא ידע לטרפד בזמן את ההסכם הזה. המשמעות היא כישלון בבידודה הגרעיני של איראן, וחבל שאתה מקל בכך ראש.

אשר לדחיית טורקיה מהאיחוד האירופי - דחייה כזו טרם נתבצעה. ואולם, אני סבור שלאיחוד אין כל ברירה, אלא לדחות את טורקיה, אלא אם כן הוא מעוניין להביא על עצמו גלי הגירה אסלאמיים שלא ניתן לשלוט עליהם ושיהפכו את אירופה לזירת מלחמה עתידית ואת האסלאם לכוח המעצב החדש של אירופה באלף השנים הבאות (אחרי שהכנסיה עשתה את זה ב-‏1700 השנים האחרונות). טוריקה מתנהגת כאילו היא רוצה שיציעו לה הטבות בתמורה לשיפור מנהיגותה - או כאילו היא רוצה להנהיג את העולם האסלאמי. ובמחילה, העולם האסלאמי אינו זהה לאסיה. הוא משתרע על פני אפריקה, המזרח התיכון ויש לו גם שלוחות באירופה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010