העצב אין לו סוף [חדש]
שיר   יום ב', 27/04/2009 שעה 1:42
לאמיר -
יבוא יום והאחיינים שלך יחפשו את דמות אביהם אצל אחיו, זוהי תחושתי. הם יבקשו לדעת ויחשפו את הנימים הדקים שהוסתרו מהם.

אתה שלימדוך נסיבות חיים לבכות ולהתגעגע: שולחת אליך חיבוק מנחם ומחזק.

ומוסיפה טעם אחר: אפשר לחיות עם אדם שאיננו. בכך שמאפשרים לו לחיות לצידנו בכל צעד ושעל, ברגע שמפסיקים להתאבל על חסרונו.
אז הוא מופיע בחלומות, ובחצרות, ובשדות, ובקרן פינת רחוב.
אז הוא נמצא ועץ עצה, או מתהלך בבבואת עינינו ומאיר את דרכנו באפילה הקודרת.
תמשיך לכתוב אליו, תמשיך. ואז יבואו מכתבים שכמו יענו למכתב שהוא השיב.
זה קורה. בדרך פלא זו - משהו תמיד קורה ביחד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010