(נכתב בתשובה לאורי קציר, 05/05/08 0:41)
''בול בפוני'' או זה לא רק ספורט. [חדש]
בר שושני   יום ב', 05/05/2008 שעה 0:54
בתגובה לאורי קציר
אתחיל גם אני בפסקה האחרונה שלך, ואומר שזה כבר קשור לתרבות ספורט באופן כללי: התרבות האמריקאית היא של הספורט כבידור, ביבשת הישנה הספורט הוא לא בידור, הוא מלחמה, גם במדינות בהן הכדורגל (למשל) הפך לספורט בידורי לכל המשפחה. גם באנגליה, עדיין, יש מגרשים אליהם עדיף לא להגיע. אבל התופעה הזו לא נמצאת רק בארץ. אני נסעתי אחרי הפועל ירושלים למשחק החוץ בטורקיה, מול בשיקטאש-איסטנבול. אוהדי בשיקטאש נחשבים לאוהדים היותר מופרעים באיסטנבול, אבל אוהדי שתי הקבוצות הנוספות (והגדולות יותר), פנרבחצ'ה וגלטסארי לא מפגרות מאחור. אתה מדבר על קללות? אוהדי בשיקטאש חיכו לנו עם סכינים מחוץ לאולם. האוטובוס תימרן בערן חצי שעה סביב האולם עצמו, עד שכוחות הביטחון (ואני לא מגזים. היו שם שתי משאיות של הימ''מ הטורקי) מצאו לו נתיב בטוח להכנס. גם כך, כשישבנו בפנים, כל מה שראינו מולנו הוא המון טורקי שמבצע תנועות שחיטה. לקראת סוף המשחק אחד האוהדים הכה את שחקן הפועל ירושלים, דרור חג'ג', בראשו.

באיטליה נהרגים אוהדים. באנגליה נהרגים אוהדים. בוודאי שבטורקיה נהרגים אוהדים. בארץ, לשמחתי, זה נותר - ברוב המקרים - ברובד של הקללות.

אני, אגב, מעדיף את הגרסה האירופאית של הספורט - זו הייצרית, המעודדת השתתפות אמיתית בקבוצה שלך והתמקדות בספורט - מזו האמריקאית המלוקקת, המנותקת, המרוחקת. אגב, גם האמריקאים מרגישים כך בדרך כלל: משחק הגמר של המכללות הוא אחד האירועים הנצפים ביותר בכדורסל האמריקאי, והמכללות אמנם לא כוללות מכות רצח אחרי משחקים, אבל כינויי גנאי לא חסרים שם (הסטודנטים של דיוק, ''הרווארד של הדרום'', למשל, מזכירים לאלה מצפון-קרוליינה, שהיא קולג' כללי ולא פרטי, ש''יום אחד אנחנו נהיה הבוסים שלכם''. זה אמנם לא קללות, ונאמר בהומות, ובכל זאת, זה מאוד שונה ממה שתמצא במגרשי בייסבול או כדורסל).

הסברתי למה אני רוצה שמכבי תפסיד בכל משחק אפשרי. נצחון של מכבי משמעו - חיזוקה של מכבי. בוודאי ובוודאי ניצחון של מכבי בזירה האירופאית, ניצחון שהופך את מכבי לקבוצה גדולה יותר ויותר. ההתנפחות התקציבית של מכבי בעשור האחרון היא תוצאה ישירה של ההצלחה שלה באירופה בתחילת העשור (בקבוצה הראשונה של פיני גרשון), והמשך ההתנפחות היא תוצאה ישירה של אותו סל ארור של דרק שארפ, שקבע כי מכבי תלך לפיינלפור ולא ז'לגיריס. הפסד של מכבי באותו משחק (בעונה הראשונה של שאראס) היה מפרק את החבילה כבר בשלב הזה. אבל מכבי ניצחה. והמשמעות של אותו ניצחון - של משחק של מכבי מול אותה ''קבוצה ג''', היתה שהצוות הזה של מכבי נותר על כנו, וחיסל כל סיכוי שהקבוצה הירושלמית שזכתה ביול''ב - למשל - תצליח לעשות דבר כלשהוא מול מכבי.

לו דטרויט משחקת באליפות טורניר מקדונלדס, אני יכול להבטיח לך שחלק גדול מאוהדי שיקאגו היו מייחלים להפסד. הכעס, הטינה והשנאה ההדדית בין שתי הקבוצות האלה הן מן המפורסמות. והוא הדין לגבי יחסי ניו יורק - שיקאגו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010