(נכתב בתשובה לבר שושני, 05/05/08 0:26)
''בול בפוני'' או זה לא רק ספורט. [חדש]
אורי קציר   יום ב', 05/05/2008 שעה 0:41
בתגובה לבר שושני
אתר אישי
אם להתייחס קודם כל לפיסקה הלפני אחרונה שלך: אני אשנמח אם מכבי תפסיד במשחקים שיש בהם אינטרס לקבוצה האהודה עלי שתפסיד. אבל במשחק נגד קבוצה שלישית, זרה, חסרת כל משמעות מבחינתי כאוהד? זה נשמע לי כמעט מופרך. אני רוצה שגביע היורוליג ינחת בישראל ממש כשם שאני רוצה ששחר פאר תזכה ברולאן גארוס או שאריק זאבי יביא את אליפות אירופה בג'ודו. מבחינתי אין הבדל.

בר, דומני שאתה תחת קורת גג אחת יריבות ספורטיבית ושנאה של ממש. יריבות יכולה להתבטא בהרבה מישורים, ולורך העניין שים לב להבחנה שערכתי בין יריבות פנים-ארצית לבין טורנירים בינלאומיים. ברור לי שאוהדי בוסטון רוצים בתבוסת הלייקרס וכדומה, אבל האם היו מייחלים לכך (ואף פעילים אקטיבית) לו הייתה בוסטון נאבקת על אליפות העולם בכדורסל נגד קבוצה אירופית דוגמת צסק''א? מסופקני.

אמיר ליברמן טוען עכשיו במאמר תגובה שהתגובה הפבלובית למכבי היא תוצר של היהירות והכוחנות המכביסטית ושל הזלזול המופגן שמגלים אנשי מכבי תל אביב בקבוצות אחרות. לי זה נשמע מאוד נקודתי. הרי אהדת צסק''א אינה נובעת מאיזה חיבור רגשי למוסקבה ולשחקניה והיא מונעת אך ורק משנאת מכבי.

ובנוגע להערכה לשחקן המסוים - לא התכוונתי לכך שקיימת סתירה בין הערכת הקהל היריב לבין רצונו שאותו שחקן יפסיד. התכוונתי לכך שאת אותה הערכה ניתן להעביר גם מהאינדיבידואל אל הקבוצה שבה הוא חבר. הייתי פעם במשחק פלייאוף ב-NBA ברוז גארדן של פורטלנד. דאלאס באה לשם ובמיפגן נדיר של כדורסל כמעט נטול שגיאות נתנה בראש לקבוצה המקומית. שום קללה כלפי המאבריקס לא נשמעה במהלך האירוע. זה פשוט לא הסגנון שלהם. הם הביאו עזרי עידוד, שלטים, חצוצרות ודחפו קדימה את הקבוצה שלהם. בסיום המשחק הריעו האורגונים ביציעים לדירק נוביצקי ולחבריו. אי אפשר שלא להעריך תצוגה כזו. גם זו רוח ספורטיבית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

''בול בפוני'' או זה לא רק ספורט. [חדש]
בר שושני   יום ב', 05/05/2008 שעה 0:54
בתגובה לאורי קציר
אתחיל גם אני בפסקה האחרונה שלך, ואומר שזה כבר קשור לתרבות ספורט באופן כללי: התרבות האמריקאית היא של הספורט כבידור, ביבשת הישנה הספורט הוא לא בידור, הוא מלחמה, גם במדינות בהן הכדורגל (למשל) הפך לספורט בידורי לכל המשפחה. גם באנגליה, עדיין, יש מגרשים אליהם עדיף לא להגיע. אבל התופעה הזו לא נמצאת רק בארץ. אני נסעתי אחרי הפועל ירושלים למשחק החוץ בטורקיה, מול בשיקטאש-איסטנבול. אוהדי בשיקטאש נחשבים לאוהדים היותר מופרעים באיסטנבול, אבל אוהדי שתי הקבוצות הנוספות (והגדולות יותר), פנרבחצ'ה וגלטסארי לא מפגרות מאחור. אתה מדבר על קללות? אוהדי בשיקטאש חיכו לנו עם סכינים מחוץ לאולם. האוטובוס תימרן בערן חצי שעה סביב האולם עצמו, עד שכוחות הביטחון (ואני לא מגזים. היו שם שתי משאיות של הימ''מ הטורקי) מצאו לו נתיב בטוח להכנס. גם כך, כשישבנו בפנים, כל מה שראינו מולנו הוא המון טורקי שמבצע תנועות שחיטה. לקראת סוף המשחק אחד האוהדים הכה את שחקן הפועל ירושלים, דרור חג'ג', בראשו.

באיטליה נהרגים אוהדים. באנגליה נהרגים אוהדים. בוודאי שבטורקיה נהרגים אוהדים. בארץ, לשמחתי, זה נותר - ברוב המקרים - ברובד של הקללות.

אני, אגב, מעדיף את הגרסה האירופאית של הספורט - זו הייצרית, המעודדת השתתפות אמיתית בקבוצה שלך והתמקדות בספורט - מזו האמריקאית המלוקקת, המנותקת, המרוחקת. אגב, גם האמריקאים מרגישים כך בדרך כלל: משחק הגמר של המכללות הוא אחד האירועים הנצפים ביותר בכדורסל האמריקאי, והמכללות אמנם לא כוללות מכות רצח אחרי משחקים, אבל כינויי גנאי לא חסרים שם (הסטודנטים של דיוק, ''הרווארד של הדרום'', למשל, מזכירים לאלה מצפון-קרוליינה, שהיא קולג' כללי ולא פרטי, ש''יום אחד אנחנו נהיה הבוסים שלכם''. זה אמנם לא קללות, ונאמר בהומות, ובכל זאת, זה מאוד שונה ממה שתמצא במגרשי בייסבול או כדורסל).

הסברתי למה אני רוצה שמכבי תפסיד בכל משחק אפשרי. נצחון של מכבי משמעו - חיזוקה של מכבי. בוודאי ובוודאי ניצחון של מכבי בזירה האירופאית, ניצחון שהופך את מכבי לקבוצה גדולה יותר ויותר. ההתנפחות התקציבית של מכבי בעשור האחרון היא תוצאה ישירה של ההצלחה שלה באירופה בתחילת העשור (בקבוצה הראשונה של פיני גרשון), והמשך ההתנפחות היא תוצאה ישירה של אותו סל ארור של דרק שארפ, שקבע כי מכבי תלך לפיינלפור ולא ז'לגיריס. הפסד של מכבי באותו משחק (בעונה הראשונה של שאראס) היה מפרק את החבילה כבר בשלב הזה. אבל מכבי ניצחה. והמשמעות של אותו ניצחון - של משחק של מכבי מול אותה ''קבוצה ג''', היתה שהצוות הזה של מכבי נותר על כנו, וחיסל כל סיכוי שהקבוצה הירושלמית שזכתה ביול''ב - למשל - תצליח לעשות דבר כלשהוא מול מכבי.

לו דטרויט משחקת באליפות טורניר מקדונלדס, אני יכול להבטיח לך שחלק גדול מאוהדי שיקאגו היו מייחלים להפסד. הכעס, הטינה והשנאה ההדדית בין שתי הקבוצות האלה הן מן המפורסמות. והוא הדין לגבי יחסי ניו יורק - שיקאגו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

''בול בפוני'' או זה לא רק ספורט. [חדש]
אמיר ליברמן   יום ב', 05/05/2008 שעה 15:17
בתגובה לאורי קציר
אתה צריך להבדיל בין שני סוגים שונים של שנאה או חוסר רצון שהיריבה תצליח - במקרה שלי, מדובר אך ורק בתחום הספורט. לדעתי זה לגיטימי לעודד קבוצה מסוימת ולרצות בצלחתה ובאותה מידה לא לרצות שקבוצה אחרת תצליח ואפילו לרצות שהיא תיכשל - אין בכך כל פשע.

הסוג השני - הוא כשהיריבות עוברת מחוץ לגבולות הספורט - כשעבדתי בנתב''ג, זה היה בתקופה שהפועל ת''א טסה מהצלחה להצלחה בכדורגל ומכבי נסעה למשחקי היורוליג שלה במקביל. אוהדי שתי הקבוצות נפגשו בטרמינאל והדבר הכי נחמד שהם אחלו אחד לשני - היה ''שהמטוס שלכם יתרסק'' ועוד כהנה וכהנה. במקרים מעין אלה, אכן מדובר בשנאה שכבר לא קשורה לספורט.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010