(נכתב בתשובה לאיריס, 19/02/08 0:23)
הערות על קצה הכפית [חדש]
אורי קציר   יום ג', 19/02/2008 שעה 0:55
בתגובה לאיריס
אתר אישי
הסיפור של עמיר פרץ קצת יותר מורכב. עמיר פרץ, אם אני מבין נכון, רצה באמת ובתמים לקדם סדר יום חברתי, אבל קפץ על ההזדמנות לכהן כשר ביטחון משום שהאמין שתפקיד זה יקדם אותו במהירות רבה יותר לראשות הממשלה ומשם יוכל, אולי, לבצע את השינוי שלו הטיף. מצד שני, אני מניח שלו מלחמת לבנון השניה היתה מסתיימת אחרת, הביקורת על הבחירה המיניסטריאלית שלו הייתה כמעט מינורית. כלומר, הדיסוננס שנוצר לגבי פרץ לא נבע רק מפערי הציפיות אלא גם מכישלון המלחמה שלניהולה הוא היה שותף בכיר.

ואגב, אין לזה שום קשר לרצון למצוא חן בעיני הימין הכלילי או משהו מעין זה. ממילא אילי הון מסוימים הודיעו על תמיכתם בו עוד בשלב בו נקט ברטוריקה סוציאלית ברורה וקודם לבחירתו בתפקיד שר הביטחון בממשלת אולמרט.

מכל מקום, עניינו של פרץ לדיו זה הוא שולי בלבד, שכן המאמר שלי עסק אך ורק בתנועות שוליים, כאלה המבקשות למוטט את הציונות בנוסחה הקיים ולהחליף את המדינה שקמה ב-‏48' במדינה אחרת, בין אם דו-לאומית ובין אם תיאוקרטית-משיחית. פרץ, ולעניין זה אין משמעות לשאלה אם את מסכימה עם עמדותיו ומעשיו או חולקת עליהם, אינו רלוונטי לקצוות הללו. עמדותיו מינסטרימיות במובן זה שהן חותרות לייצר שינוי בתוך ההגדרות המדינית הקיימות ולא מחוצה להן.

השיח הפוליטי באמריקה מוקצן הרבה פחות מאשר מקובל כאן. אני מכיר לא רע את ההתמודדויות הפוליטיות הקיימות, כול אלה שמתקיימת על תפקידי מושל וסנאטור במדינות קטנות ונידחות. חילופי הדברים מתונים בהרבה, לעתים סרקסטיים או אירוניים, אבל בוודאות יותר מסוגננים ופחות אלימים מהמקובל כאן. יתר על כן, במקומות בהם מתגבשות תפיסות אידיאולוגיות, כמו ''ניו רפאבליק'', ''קומנטרי'' ודומיהם, הן בימין השמרני והן בשמאל הליבראלי, מתרכזים דווקא הוגי דעות, אנשי אקדמיה, אנשי ציבור בדימוס וכדומה. אני לא רואה שם יותר מדי גידופים.

הבעייה עם הפעילות הפוליטית האינטרנטית בישראל היא שרובה מיועדת לשכנע את המשוכנעים. החיבור הבסיסי בין המצע האידיאולוגי של האתר הפוליטי לבין הקהל הרחב והלא-תמיד-משוכנע-פוליטית לא קיים כמעט, בעיקר משום שכאשר אדם שהאוריינטציה שלו אינו מוגדרת כל צרכה נכנס לאחד מהם הוא לומד כמעט מייד שאם אינו מוכן לקבל ללא ערעור את הנחות היסוד של מפעילי האתר הוא פאשיסט, במקרה הטוב (שמדובר באדם שמאלי רדיקלי) או שבכלל אינו יהודי ובנוסף לכך גם בוגדני למדי (אם מדובר באתר ימני רדיקלי). מי שרוצה לשמוע ולהשמיע מסרים קצת יותר מתונים פשוט שומר מרחק מאתרים כאלה.

רק על עצמי לספר ידעתי. במהלך שנותי הרבות ברשת נכנסתי לאינספור אתרים אידיאולוגיים (לאו דווקא מפלגתיים) וכמעט בכולם חשתי שהסיכוי להחליף עמדות עם אנשיהם הוא אפס ואין. בכמה מהם אף נאמר לי במפורש שאם אני חושב אחרת - ובכן, עלי לפנות לאתרים אחרים ולעזוב אותם במנוחה. אז זהו, שזה לא רק הסגנון. התוקפנות היא גם המהות. היא אוטמת את המוח ויוצרת מצב של דו-שיח בין חרשים. יש אתרי שמאל ואתרי ימין, אתרים דתיים ואתרים חילוניים, אתרים ערביים ואתרים יהודים - ובין אלה אין שום שיח. וכך מתקבץ לו כל ציבור אידיאולוגי סביב הכיכר האינטרנטית הקטנה שלו וההתדיינות הופכת להיות שיח פנימי, לעתים קרובות מאוד בין חברים ומשוכנעים בלבד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הערות על קצה הכפית [חדש]
איריס   יום ג', 19/02/2008 שעה 2:04
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אני מסכימה איתך לחלוטין על הפסקאות האחרונות, שאינן בסגנון אלא במהות, אטימות ומונולוגים. (זה בעיני, שוב, לא קשור לסגנון, גם בנחת אפשר להיות במונולוג עם עצמך).

לגבי ארצות הברית, אתה מביא דוגמאות מהימין-מרכז. אתרי השמאל שאני משוטטת בהם בהחלט לא צמחוניים ולא אדיבים, וזה כולל גם אנשי אקדמיה, מה הקשר ? גם , או בעיקר, אנשי אקדמיה יכולים להשחיז סכינים בויכוחים, הייתי מביאה דוגמאות אבל לא רוצה להסתבך.

אתה הבאת את עמיר פרץ כדוגמא. אני לא מסכימה בכלל לגבי הניתוח שלך את תולדותיו. הוא בהחלט החניף לבעלי ההון, וכל החשש שלו היה מגינוי ואפילו מהגחכה (מה שקרה בכל מקרה, ומחזק את התיזה שלי. אם בעלי ההון יגחיכו במילא, לפחות תעשה משהו בדרך).

עכשיו הבנתי יותר טוב את מה שניסית לאמר כאן, וזה לגבי רמת הציוניות של הבלוגר(ים), ולאו דוקא מהפכות אחרות, למשל מהפכות חברתיות רדיקליות שאין להן בהכרח נגיעה לנושא הזה. אני חושבת שחד''ש מרכזת סביבה גם כוחות כאלה, אינני בטוחה. או שהיא לפחות פונה אליהם בתור מאוכזבי פרץ-עבודה, וכמובן מאוכזבי הפלג המפמי של מרצ.

נידמה לי שעבודה שחורה הצביע ומצביע על החלל הזה, כלומר קבוצה רחבה או לפחות אקטיבית ולא שולית של ישראלים שחפצים במהפכה, לא שינויים קוסמטיים, של המשטר הכלכלי-חברתי, ומוכנים להעביר את המסר המדיני-בטחוני לדרגה פחותה בחשיבות כדי לגייס יותר קולות. אין להם היום בית.
ונידמה לי שהמהלך של עבודה שחורה, בתחילה כניסיון שינוי מבפנים ועכשיו חיפוש או יוזמת הקמה של גוף אחר, הוא מהלך הכרחי שאי אפשר לקטלג אותו כפי שעשית או שאתה מנסה להשפיע בעקיפין על האופן שבו יוקם גוף פוליטי כזה, כדי שיישאר יותר במרכז-ימין מבחינה מדינית (ציוני לא ציוני וכולי, שטחים שלום..).

זו שאלה עמוקה מידי בשביל עכשיו בטוקבקים בלילה פה בבלוג, האם תיתכן מפלגה סוציאליסטית לאומ(נ)ית בלי הקונוטציה, אלא באמת כשאלה עקרונית. המודל האירופאי הוא לא כל כך טוב, כיון שאירופה בעצמה הולכת לכיוון של פדרציה, טוב לא ניכנס לזה.

לגבי הציונות לא ניכנס גם כן עכשיו, אני כמובן חולקת על הפרשנות שלך, ועל הפרספקטיבה, הצורה שבה אתה מגדיר כבר קובעת את התוצאות, והנחות היסוד שלך אינן מבוססות. (הציונות בעצמה היא פלג רדיקלי שלא התקבל במובנים רבים בתוך העם היהודי, והמתחים מתחילים לצוץ עכשיו בקשר לירושלים ומעמד יהודי הגולה בהחלטות וכולי). אתה מגביל את הדיון ומתייג מי שחולק על ''מושכלות ראשונים'' שהם נחלת מעטים בעיני, ולא כפי שאתה מציג. התיוג של המשיגים כ''שוליים סהרורים'' הוא חלק מאמנות ויכוח לא לגיטימית בעיני גם אם היא מנומסת ומנוסחת באדיבות.

תודה, ניראה לי שמיצינו
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הערות על קצה הכפית [חדש]
איריס, נ.ב.   יום ד', 20/02/2008 שעה 12:01
בתגובה לאורי קציר
אורי, משונה מאד ההעדפה שלך ל''ציוני מגרמניה'' על פני ישראלים שבחרו להשתתף בחיי היהודים פה בישראל, וכל חטאם שדעותיהם הפוליטיות לא ניראות לך ''ריאל פוליטיק'' ? האם ריאל פוליטיק זה להגר לגרמניה ולתת עצות על המילה דאחקה?
האינטרנט נתן לך תשובה אינטואיטיבית לפוסט שלך. תעשה את הבחירות שלך, אבל בעיני הציונות שאתה מדבר בשמה, באה לביטוי מושלם אצל הבלוגר הגרמני. אני לעומת זה חיה בגליל דור חמישי בישראל עוד לפני ההשתלטות של הפלג המדיני מפאיניקי, ולפני ''הציונות'' כהגדרתך. בעיניך אני הזויה ומהפכנית הרסנית, והבלוגר הגרמני הוא מיינסטרים שקול, ובר שיח שלך על איך לבצע דה לגיטימציה באינטרנט בשם הריאליזם. קשה לי לדמיין מצב דומה לזה בכל מקום אחר בעולם ובבלוגוספירה זרה כלשהי.
ממש עליסה בארץ הפלאות...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010