(נכתב בתשובה לרוני ה., 30/11/07 18:10)
כמה התייחסויות [חדש]
אורי קציר   יום ו', 30/11/2007 שעה 18:28
בתגובה לרוני ה.
אתר אישי
א. אני לא קושר בין הדברים. אני סבור שאם רוצה מו''ל להעסיק עיתונאי איכותי, עליו לשלם לו שכר הוגן. מרבית העיתונאים שמקבלים שכר נמוך עוסקים בניסיון למצוא מקום עבודה מתגמל יותר. עניין הבלוגים העצמאיים הוא תחזית לעתיד. שני הדברים אינם סותרים זה את זה. כל עיתונאי אמנם יכול לפתוח בלוג, אבל שים לב במה עוסקים הבלוגים הקיימים שמופעלים על ידי עיתונאים. אקצר לך את הדרך: בדיסקוס של החדשות שמתפרסמות ממילא. איש מהם אינו טורח לפרסם חדשות טריות בבלוג שלו. במלים אחרות, בעתיד, כשכבר יהיו כמה שיעשו זאת, ערכם של הבלוגים כנקודות התעדכנות בחדשות טריות יעלה.

ב. לא. אני לא חושב שדבקה ורוטר מתווים כיוון חיובי. מצד שני, אלה לא בדיוק הדוגמאות הקלאסיות לאתרי חדשות. את מה שמתפרסם בדבקה כמעט ולא ניתן לבדוק ולעתים קרובות נראה שמדובר בערימה הלכת וגדלה של קנספירציות גלובאליות. רוטר הוא אתר שעשה את שמו באמצעות מתן גישה פיראטית לתוכנות בתשלום. אף אחד מהם לא מהווה מבחינתי מודל לחיקוי. דומני שניתן לעשות ניוז בצורה קצת יותר רצינית משני אלה.

ג. לא מפריע לי שעיתונאים מחפשים גישה ישירה. זה טבעי ומובן. מפריע לי שמקבלי ההחלטות מאפשרים גישה כזו בקלות רבה כל כך. ההתמכרות לקריאת שמך בעיתון היא עניין מסוכן. היא מפתה מאוד, אבל גם מסאבת ומנוונת בקלות. עד מהרה אתה מפסיק לחשוב אך ורק על תפקידך ומתחיל לחפש דרכים לייצר כותרות חיוביות. לעתים זה מגיע ליוזמות מופרכות במיוחד, שברשותך אני מעדיף שלא להיכנס אליהן כאן.

ד. רייטינג? איך בכלל ניתן למדוד רייטינג של משהו שמינון הפרסום שלו נמוך כל כך? והאם זה המדד היחיד? ואם רייטינג הוא המדד, מה רע במריחת כותרות על נינט ובר רפאלי בעמודי השער של ''הארץ''?

ראה נא את סיסמת הניו יורק טיימס, המפרסם את ''כל החדשות הראויות לדפוס''. המשמעות היא שלעיתון יש שיקול דעת בשאלה מה הקוראים שלו אמורים לקרוא. הוא מכוון את הקוראים ולא מבקש מהקוראים לכוון אותו. התוצאה של התעלמות מהמתרחש בעולם מייצרת צרכן מדיה ישראלי אתנוצנטרי, בור וחסר דעה. במשך שנים נהגנו ללגלג על האמריקאים, הסבורים שבישראל עדיין התחבורה מתבצעת על ידי גמלים ושבחצרו של כל קיבוצניק מבעבעת באר נפט. אנחנו מגדלים כאן דור שהמושגים שלו על המתרחש בעולם אינם שונים בהרבה מאלה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אחדד קצת את הטענות [חדש]
רוני ה.   יום ו', 30/11/2007 שעה 20:35
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
א. אני לא מבין מדוע אתה חושב שלבעלי בלוגים יהיה כדאי אי פעם לכתוב על חדשות טריות. נניח לשבת בכנסת ולדווח משם. האם אתה חושב שבלוג שכזה יהיה כלכלי אי פעם?

ב. הטענה שלי היא שאם תפקיד העיתונאי לא דורש יכולות מיוחדות ושהרבה מאוד אנשים מסוגלים לזה, אין סיבה לשלם להם הרבה. לא הבנתי מדוע לדעתך יש לשלם להם.

ג. אם אתה מדבר על בלוגים כתחרות עתידית לעיתונות, נתתי לך שתי דוגמאות של אנשים שמנסים כבר היום לעשות את זה ושיש להם אפילו יותר משאבים מאשר כותב בודד, ובכל זאת נסכים שנינו שהם לא מתחרים אמיתיים לעיתונות הממוסדת. זאת בעיניי עוד דוגמה מדוע מעמד העיתונות רחוק מלהיות בסכנה.

ד. אם הטענה שלך היא שמקבלי ההחלטות רצים מהר מדי לתקשורת אין לי אלא להסכים. אבל אני לא הייתי מזהה בין הבעיה הזאת לבין עניין הגישה הישירה לעיתונאים - אפשר למשל לרוץ לתקשורת גם עם משרד יחסי ציבור.

ה. אני חולק עלייך לחלוטין בעניין הרייטינג. ראשית, אני משוכנע שלחדשות חוץ יש רייטינג נמוך ואפשר למדוד את זה. שנית, אני גם חולק על כך שאפשר למרוח כותרות על נינט ועל בר רפאלי בעמודי השער של ''הארץ'' ולהעלות כך את הרייטינג של העיתון. מי שצורך חדשות על נינט ועל בר רפאלי הוא לאו דווקא קורא ממוצע של הארץ ולדעתי זה לא יעלה את הרייטינג של ''הארץ''. ''הארץ'' הוא עיתון נישה לאוכלוסיה מבוגרת ומשכילה יחסית ועל האוכלוסיה הזאת עובדים דברים אחרים. ''הארץ'' בהחלט עושה שיקולי רייטינג - רק שזה רייטינג של נישה ולא רייטינג של מיינסטרים.

ו. בתור קורא נלהב של חדשות חוץ אין לי אלא להסכים בצער עם הדברים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אחדד קצת את הטענות [חדש]
אורי קציר   יום ו', 30/11/2007 שעה 23:01
בתגובה לרוני ה.
אתר אישי
א. כן. מפרסמים לוקחים בחשבון נפח תעבורה באתר. אם דראדג' עושה נזק משמעתי לוושינגטון פוסט, זה בהחלט אפשרי גם כאן. הריהמספרים המוחלטים נמוכים בהרבה.

ב. אין לי מושג מדוע הבנת שאמרתי שתפקיד העיתונאי לא דורש הרבה. הוא דורש המון. בעיקר את היכולת לצרף יחד פיסות מידע ולייצר מקורות איכותיים נוספים. עיתונאי הוא בלש הכותב את תוצאות המעקבים שלו על בסיס יומי או את לכמה ימים. העיתונים זקוקים נואשות לכתבים טובים, כמו גם לתחקירנים טובים. איכות עולה כסף.

ג. שני המקורות שציינת רחוקים מלהוות תחרות. האחד מתמקד בתחום מאוד מסוים (צבא ומודיעין) והאחר בהפצת שמועות ועובדות שאיננו טורח כלל לבדוק. אף אחד מהם אינו עומד בקריטריון של כלי תקשורת רב-תחומי.

ד. קשה מאוד לרוץ לתקשורת עם משרד יחסי ציבור כשאתה ממלא תפקיד ציבורי. ראשית, לא בקלות יתירו לך להוציא כסף על משרד כזה כשיש לך יועצים אישיים משלך. אבל ראה, בדיוק לשם כך הומצא תפקיד הדובר. חלק מהפוליטיקאים - ויצא לי להכיר לא מעט מאלה - הם אנשים אינטליגנטיים, רציניים, אבל יכולתם להתבטא בזהירות לוקה בחסר. גם אלה שאינם לוקים במגרעת זו מן הראוי שישמרו מרחק ראוי מסימביוזה עם התקשורת. היא עלולה לגבות מחיר גבוה בעתיד, לשני הצדדים.

ה. גם כאן אנחנו חלוקים. אני סבור שמדיום תקשורתי הוא גם אלמנט מחנך. כאשר עיתון נפוץ או ערוץ טלוויזיה פופולארי מרגיל את צופיו לצרוך חדשות מחו''ל הוא גם מייצר אצלם בסיס השוואתי מצוין למתרחש כאן, שלא לדבר עם מאגר עובדות שיכול לשמש אותו בכל שעה ולכל עניין רלוונטי. שידור כזה מייצר אדם ידען יותר, פתוח יותר ומעודכן יותר.

אגב, אולי כדאי לכתוב פוסט נפרד על היחס לחדשות חוץ בישראל. אחרי עבודה בכמה מערכות כאלה, אין לי אלא לקבוע בצער שדיווחי חוץ מתפרסמים בשל שני שיקולים עיקריים. הראשון הוא החיקוי ליחס שמעניקים כלי תקשורת מובילים או נחשבים בעולם לחדשות כאלה. ניסיון הפכה בפרו לא יזכה לכותרות משמעותיות, אלא אם כן זכה לכאלה גם ב-CNN או בלונדון טיימס. המקור השני הוא הפיקנטריה. כאשר מתפרסמת שערוריית הבריטני ספירס התורנית, השיקול לפרסמה בארץ מושפע מההנחה שהרבה מאוד נשים וצעירים יתעניינו בה. אפשר לשכוח, למשל, מפרסום על פריצת דרך בתחום נוסחת העל של הכוחות הפועלים ביקום.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אחדד קצת את הטענות [חדש]
דן   שבת, 06/12/2008 שעה 16:09
בתגובה לרוני ה.
מאז שנפתחו בתי ספר לתקשורת חל פיחות באמינותו ובמעמדו של איש התיקשורת
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010