לדעתי לא מדובר כאן רק בצד של העיתונות [חדש]
ולדי   יום א', 04/11/2007 שעה 13:58 אתר אישי
העניין הוא שהציבור ככל הנראה באמת מעוניין לדוש בכל הסיפור הזה, ולו רק בשביל שיוכלו לשבת כל מיני יאכנעס ולדסקס בקול צפצפני על נבזיותו של יגאל עמיר. בפועל, מכיוון שאין דבר כזה bad publicity, יגאל עמיר משיג את מטרתו, ונותר חי ובועט בתוך התודעה הציבורית הישראלית.

במידה והיינו במדינה קצת פחות דמוקרטית, עם תקשורת המונים קצת יותר ''מחנכת'', אזי היינו מקבלים מדי יום את גיליונות ה''פראוודה'' שלנו אל מתחת לדלת, ולא הייתה שם מילה אחת על יגאל עמיר. אבל אנחנו מדינה דמוקרטית, שיש בה חופש עיתונות, ושהעיתונות בה (מה חבל...) פועלת על פי חוקי השוק ומונעת על-ידי ביקוש צרכני. אם הצרכנים רוצים פפראצי של בר רפאלי ושל לריסה טרימבובלר - יקבלו את שניהם, כי זה מה שמוכר את העיתון ומקפיץ את רייטינג החדשות.

ואני אזכיר בהקשר זה את בג''ץ ''קול העם'' ב-‏1953, שבו הגישו ''קול העם'' ו''אל-איתיחד'' עתירה כנגד סגירתם על-ידי שר הפנים, ואף זכו בדין, שכן נקבע כי חופש הביטוי קודם, וכי ניתן להבליג עליו רק כאשר מתקיימת סכנה ברורה ומוחשית לבטחון המדינה.

יגאל עמיר אינו מהווה סכנה לבטחון המדינה, לא עוד, לפחות. לכן, אין אפשרות להכריח את העיתונים לוותר על המרכיב החשוב הזה ברייטינג שלהם. מצער אותי שזה מה שמביא את הרייטינג, אבל כאן כבר מדובר בחינוך של ציבור הקוראים.

אני מניח שאתה מכיר את האנשים שעומדים מאחורי הטבלואידים הגדולים לא פחות טוב ממני. האם הם, ברצינות, יסכימו לוותר על הדובדבן הזה על עוגת החדשות שלהם שקוראים לו יגאל עמיר? מסופקני. רק פידבק שלילי מהציבור בישראל יביא לויתור הזה, אבל הפידבק הזה פשוט לא יגיע, כי הציבור צריך לקבל את הלכלוך שלו בזמן...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לדעתי לא מדובר כאן רק בצד של העיתונות [חדש]
אורי קציר   יום א', 04/11/2007 שעה 14:12
בתגובה לולדי
אתר אישי
הציבור לא יודע מה מחכה לו בעיתון מדי בוקר. לפיכך, הוא נחשף שלא בטובתו למידע שכל מדיום בוחר להציג בפניו. אני לא מכיר המונים שמתגודדים על דלתות מערכות העיתונים ושואגים בטירוף: ''רוצים תמונה של יגאל עמיר!''. במובן זה, התקשורת היא המייצרת את הביקוש ולא משקפת אותו.

יגאל עמיר אינו מהווה סכנה לביטחון המדינה? אנחנו חלוקים כאן. עמיר כיום אינו רק רוצח מורשע אלא סמל לאלפי אנשים הסבורים שרצח רבין הוא עניין מוצדק מאין כמוהו, מתחנכים לאורו (לא, זה לא קורה בבתי שכנינו; זה קורה במחוזות אחרים) ויום אחד גם יבקשו לחקותו - כי גיבור הוא מודל לחיקוי. דמוקרטיה אמורה להתגונן מפני הסתות מסוג זה ומפני מרצחים שמבקשים לחנך את קהלם בניגוד לערכיה שלה.

ולעניין הסיכוי שעורכי העיתונים יסכימו לקבל את הצעתי - אינני תמים, וכבר כתבתי זאת כמה וכמה פעמים. מעניין מי מהם ירצה להגיב על כך כאן ולהציג עמגה מנומקת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010