יחיד מול קולקטיב [חדש]
תראזימאכוס   יום ג', 07/08/2007 שעה 4:43 אתר אישי
אם בן סהר היה הבן שלך, היית רוצה שהוא יישאר פה לשנה של שירות לאומי ? או אולי לשלוש ? ולדפוק לעצמו את הקריירה כמו שאר הכדורגלנים שנשארו בארץ?

ואם הבן שלך היה שחמטאי יוצא דופן שבגיל 18 צריך להתכונן לאולימפיאדת השחמט, היית מוכן שיוותר על חלומו, על יחודו, לשם התגייסות לקולקטיב ?

יש מתח בין הצורך של היחיד לצורך של הקולקטיב, פעם מחקנו באיבחה את היחיד לטובת הכלל. היום כשהתבגרנו, כשאנחנו רואים את המנהיגים שלנו שהם בשר ודם, על חולשותיהם, כשאנו יכולים לבקר אותם ואת הסביבה, אנחנו גם מבינים שהצבא לא יקרוס אם הבן שלך יילך לפתח את ההתמחות שלו. ומכאן שבר תלך לעשות את מה שהיא טובה בו, לדגמן, במקום לארח לחברה ליעקב טרנר במוזיאון חיל האויר. ובשביל חרדי ללמוד תורה זה כמו בשביל סהר לשחק כדורגל.

לכן הפתרון צריך להתבסס על המציאות המשתנה מול עינינו ולא להתקבע על פתרונות שהתאימו לשנות ה 70 של המאה הקודמת, תוך מחיקת הצרכים של היחיד: חינוך, הסברה, עוד חינוך, תמריצים כלכליים, מלגות, עוד חינוך, אבל לא כפייה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010