(נכתב בתשובה לDavid Biron, 03/07/07 18:18)
מאמר נגדי [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ד', 04/07/2007 שעה 3:03
בתגובה לDavid Biron
אתר אישי
הרי כבר כתבתי במאמר שישראל והעם היהודי (כן, כן) לא ממש אמונים על עזרה אוניברסלית, שכן עמוק בתת המודע הקולקטיבי היהודו-ישראלי יושב לו רעיון ''עניי עירך קודמים'' ו''כל ישראל ערבים זה לזה – שאינו מותיר הרבה ברירה לגחמות אוניברסאליות בתחומי עזרה לאחרים שאינם יהודים. אתה רואה בזאת אות קלון ואני טוען שזוהי רמת הרזרבה הנוכחית שיש ישראל בתחום זה, שכן בעיותיה בתחומים אחרים מוכרות וידועות, ועל כן אין לשפוט אותה ברותחין בסוגייה זו; מסתבר כי הילדים המוכים לא ממש הפכו להיות להורים אידיאלים.
הבעייה היחידה עם ישראל היא הרפלקס הפאבלובי להטפת מוסר אוטומטית, שבהמשך מתבררת כיריה ברגל כבמקרה זה. אם תרצה, הנה לך עוד סיבה לזרוק את 'המוסר המשולש' אל פח הזבל של ההיסטוריה.

ובכל זאת: אני מסכים איתך שעקרונית יכלה ישראל לעשות יותר, אולם קיים גם סיכון בהתנהלות מסוג זה על ידי יצירת מצב שבמסגרתו תוכרז כהתגשמות חלומותיו של כל פליט מצוי. למותר לציין שישראל כיישות וכמדינה מבולבלת-באמת אינה בנוייה כרגע לאתגרים שכאלה, שכן אם היתה באמת מודעת לדברים של מעבר למילוי הבטן, ייתכן והייתה כבר מזמן מפסיקה עם הנטייה המופרזת להטפות מוסר אל אומות העולם לצד טיפוח צדקנות עם קורטוב לא מועט של רחמים עצמיים. זו הסיבה המרכזית שיש לשיטתי להשאיר את המצב מעומעם בשלב זה, ולהחזיר למצריים במסגרת הסכם מסודר בני אדם שונים שהסתננו לישראל, כפי שהדבר קיים בין מדינות אירופה.

לגבי הגזענות הרי שאינני מקבל את הפירוש המרחיב שמינוח זה קיבל משנת 68 ואילך, שכן קיימת נטייה רבה ואולי גם טבעית לערב בין גזענות, עוינות-אתנית, אפלייה ודעות קדומות. כאמור, ישנה בקיבוץ הגלויות הישראלי דעה קדומה, אפלייה ונטייה לעוינות-אתנית, ללא כל ספק, אולם מכאן ועד גזענות אידיאולוגית פאר-אקסלאנס המרחק רחוק, שכן אני מפרש מינוח זה במשמעותו ההיסטורית בלבד, שהיבטיה ברורים לגמרי (ואולי הגיע הזמן לכתוב מאמר מסודר בנדון).

מכל מקום אני דוחה את האשמתה של קבוצה אחת בלבד בתחלואי העולם כולו, ומסרב שלא לראות את השנאה האתנית האיומה שקיימת במרחבי העולם השלישי על כל ספיחיו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מאמר נגדי [חדש]
David Biron   יום ד', 04/07/2007 שעה 10:00
בתגובה לאלכסנדר מאן
אם כך שוב הגענו להסכמה, אך לצורכי חיסכון עתידיים אוסיף כי:

1. למילה ''גזענות'' יש הגדרה מילונית ברורה ואליה אני מתייחס. אינני אחראי לפירושים מרחיבים או לבילבול עם עוינות אתנית הנעשים ע''י אחרים.
למען הסר ספק:
גזענות היא התפישה כי יש הבדלים אינהרנטיים בין גזעים שונים (כאשר המונח גזע מוגדר באופן כלשהו) ושמהבדלים אילה נגזרת עליונות של ''גזע'' אחד על-פני ''גזע'' אחר. בעוד שהרישא של המשפט הוא הצהרה ביולוגית גרידא (הבדלים מסויימים ברורים לעין ומשמשים להגדרת ה''גזע'' ואילו על אחרים ניתן להתווכח באופן מדעי מחוץ לתחומי ארה''ב), הסיפא של המשפט היא אם כל הרעות החולות. מושג העליונות הוא שמוביל באופן בלתי נמנע לשנאה, לאפליה, לאלימות ולטיהור האתני. בהנתן האופי האנושי האוניברסלי, אין עליונות ללא רצח המוני ולא יכולה להיות. מבלי לזלזל באפליה ובשאר מרעין בישין, הקשר הלוגי בין גזענות לרצח הוא עיקר הבעיה. כאשר באמתחתינו הנסיון ההיסטורי (לאו דוקא של העם היהודי) עלינו להתייחס לאפליה ולשנאה אתנית כאל דגלים אדומים. יש לתופעות אילה קורלציה, כמו גם קשרים סיבתיים, לגזענות אמיתית, שאין לדעת מתי תפיק את פרץ האלימות ההמונית הבא.

2. אין ספק שבחברות בעולם השלישי קיים שפע של תופעות מכוערות, בינהן גזענות. בד''כ אני לא מוצא לנכון להשוות את החברה הישראלית על כל תחלואיה למדינות כגון עיראק או צ'אד. אני רואה בהזקקות להשוואות כאילה תעודת עניות לחברה הישראלית, ואף תמרור אזהרה.

3. אדם המאשים ''קבוצה אחת בלבד בתחלואי העולם כולו'' אינו בר-שיח ראוי לכל הפחות. מצד אחד הוא לא חכם גדול, ומצד שני - גם לא טיפש קטן.

4. על פי רוב, אם אדם איננו שנוי במחלוקת הרי זה מפני ש''רעיונותיו'' הם בגדר העלאת גירא בלב הקונצנזוס. לכן התואר ''שנוי במחלוקת'' הוא תנאי קבלה לדיון מעניין, ולא מגבלה.

אגב, הנה עוד סקירה על חוסר המדיניות הרישמית ועל הצורך בכזאת. מטעמים מעשיים ומוסריים כאחד על משרד ממשלתי (משרד הקליטה? סמכויות נוספות לנעלב התורן?) להרים את הכפפה, להקצות תקציבים וליישם מדיניות שתאזן בין האפשרי לבין הצודק.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010