(נכתב בתשובה לאלכסנדר מאן, 25/06/07 1:46)
מקרה לבית ספר מיוחד [חדש]
מורה למיוחדים   יום ג', 26/06/2007 שעה 20:13
בתגובה לאלכסנדר מאן
אהבתי את הסיפור אך לא פחות ממנו את הדיון שהתפתח/מתפתח בעקבותיו.
כמורה לחינוך מיוחד, שנים רבות בשטח, וכמי שעבדה עם אוכלוסיות בהגדרות חריגות שונות אני יכולה רק לומר לך, אלכסנדר, כי אינך יודע מה באמת מתחולל כיום המערכת החינוך המיוחד, וזאת בעקבות מילותיך הבאות:

''אני בניגוד לך לא רואה מה תורם הטיפול בנער החריג על חשבון האווירה הכללית בכיתה, וממש לא מבין מה רע בבתי ספר מיוחדים לנערים מסוג זה. הרי ישנם סוגים שונים של בתי ספר מיוחדים, וכלל לא ברורה לי התנגדותך בנדון.''

כיום, חוץ מבתי ספר ספציפיים ביותר מבחינת אוכלוסייתם (כגון אוטיסטים) רוב בתי הספר לחינוך מיוחד הם בתי ספר רב בעייתיים.
כלומר, באותה הכיתה המונה בד''כ בין 8 ל-‏12 תלמידים יושבים יחד תלמידים עם שיתוק מוחין בכסא גלגלים, שהדיבור קשה עליהם וקצב דיבורם מאט את התנהלות השיעור,

תלמידים עם בעיות שמיעה/ראייה, המאטים את קצב התקדמות התלמידים האחרים מכיוון שזקוקים לסיוע צמוד,

תלמידים הלוקים בבעיות נפשיות קשות וזקוקים לסיוע פסיכיאטרי שמערכת החינוך אינה מסוגלת לספק בטענה שאנו בית ספר ולא בי''ח פסיכאטרי (כאשר אנשי צוות ותלמידים מותקפים ונחבלים על-ידם, המקסימום שנעשה הוא שינוי התרופות בניסיון ''לאזן'' אותם, ניסיון שלוקח זמן לראות את תוצאותיו ולא תמיד הוא מצליח, ואז, מנסים שוב)
תלמיד כזה זקוק לשינוי בתחומי העיסוק בזמן שיעור בתכיפות של כל 5-10 דקות וכמובן שזה מפריע למהלך השיעור התקין...
ויש עוד תסמונות ולקויות רבות המפריעות למהלך השיעור התקין (בעיות התנהגות על רקע אורגני, התקפי אפילפסיה קשים, PDD...) מעל כל אלה מרחפת באוויר איזו הגדרה קלושה של ''פיגור קל-בינוני'' למשל...

בתוך כל אלה, אני, כמורה מצליחה לתמרן וגם ללמד משהו אך,
איני רואה את מנו, הנער שבסיפור, מוצא את עצמו ומפיק איזו תועלת מאיזושהי מסגרת חינוכית מיוחדת.
נער כמנו, בתקופה שלנו, יכול היה להשתלב (עם תמיכה מתאימה) בבית-ספר רגיל.
עם תמיכה מתאימה, וחשוב יותר, עם מימון התמיכה...

רעיון ''הקאת השונות'' מתוך החברה הכללית, אם תסלח לי, מעורר בי קבס...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מקרה לבית ספר מיוחד [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ג', 26/06/2007 שעה 21:45
בתגובה למורה למיוחדים
אתר אישי
אינני מדבר על ''הקאת השונת'' ואינני נגד מנו; אני פשוט בעד ילדי הכיתה האחרים שחשובים לי הרבה יותר מגחמותיו של ילד בעייתי מסוג זה, חד וחלק. זה שבישראל אין סוגים שונים ורבים של בתי ספר מיוחדים – כפי שאני מבין מדברייך, ואנא תקני אותי אם אני טועה – מהווה בעייה רצינית. במדינה בה אני גר, היינו גרמניה, ישנם סוגים שונים של בתי ספר מיוחדים לילד ברמות דרישת טיפול שונה, ומובן שהנער מנו לא היה מגיע לבית ספר שאינו מתאים לאופי בעייתו.

כפי שאמרתי, ייתכן שבסיפור פיקטיבי זה יצליח מנו להשתלב בכיתה רגילה, ואני מוכן לגלות סבלנות עד גבול מסויים. הגבול הזה מבחינתי הוא ברור, שכן יש סייג ערכי לדברים שנערים אחרים אמורים לסבול על חשבון ילד אחד בעייתי שמבקש לחבל בשיעור במזיד. כאמור, לא ברור אם מנו עונה להגדרה אחרונה זו, אך עקרונית מבחינתי הנ''ל הופך למועמד להעברה לבית ספר אחר – כפי שנקטו בתי הספר האחרים שכבר דאגו להעבירו אל מחוץ לשטחם.

צר לי אם מחשבות אלה מעוררות בך קבס.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מקרה לבית ספר מיוחד [חדש]
מורה למיוחדים   יום ד', 27/06/2007 שעה 1:16
בתגובה לאלכסנדר מאן
לאור תגובתך עולה בי שאלה די בנאלית: האם בית הספר אמור לחנך לידע נטו או עליו לנסות ולהעניק לתלמידיו גם ערכים חברתיים? אחת הטענות הגדולות כלפי בתי הספר בישראל היתה שהם הפכו ל''בתי חרושת לציונים'' ולכן מערכת החינוך מנסה כיום להדגיש גם את נושא הערכים אם דרך ''שיעורי'' המחוייבות האישית וגם באמצעות תוכניות אחרות השמות דגש על הפן החברתי והמעורבות. כיום מקובלת גם ''תעודה חברתית'' הניתנת בדרך כלל בטקסי סיום שנת לימודים ומטרתה גם להעריך את אותו נער או נערה על תרומתו לקהילה ולחברה בבית הספר ואף מחוץ לו וגם כממריצה תלמידים אחרים לתרום לחברה הסובבת אותם.
האם נראה לך כי גישה זו היא גישה שגויה?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מקרה לבית ספר מיוחד [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ד', 27/06/2007 שעה 8:52
בתגובה למורה למיוחדים
אתר אישי
בית הספר אמור לחנך גם לערכים חברתיים, שאמורים להיות תקפים גם עבור התלמיד המפריע: לאחר מספר חוזר ונשנה של מקרים בהם הציק והפריע – הדרך היא בכיוון אחד: החוצה.

הפן החברתי אינו אומר שהמפריעים והבעייתיים אמורים לקבל פרס על התנהגותם. התלמידים צריכים ללמוד ולהפנים שהחברה היא דבר חשוב בדיוק כמו האינדיוידואל, וכי אין שום סיבה שבעולם שיגיעו לבית ספר כדי לספוג חמש-שש שעות של הצקה והפרעה מצד ילדים שלא בנויים לשיעור פרונטלי במתכונתו הנוכחית.

אז בתשובה לשאלתך: לא, הגישה הזו לא שגוייה. פשוט צריך להתגבר על כל אותו מלל פדאגוגי שבמקורו נועד כביכול ''לעזור לחלש'' ואשר כתוצאה ממנו נחשף התלמיד החברתי והידידותי לשורה שלמה של הפרעות והצקות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010