(נכתב בתשובה לאבי, 26/06/07 7:33)
בסופו של דבר, כל אחד יש לו ''קוד אתי'' משל עצמו, גם אם הוא לא קורא [חדש]
אורי קציר   יום ג', 26/06/2007 שעה 8:45
בתגובה לאבי
אתר אישי
אין לי ויכוח עם איש מכם. אלא שאני סבור שהקוד האתי נדרש לא רק למען הבלוגר אלא גם - ובעיקר - למען אלה המבקרים בבלוג שלו. אפשר להבין שהוא יודע כיצד מתנהגים בביתו האינטרנטי; לא מיותר להניח שלא כל מבקר אינו מודע לכך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בסופו של דבר, כל אחד יש לו ''קוד אתי'' משל עצמו, גם אם הוא לא קורא [חדש]
האיל המקורי   יום ג', 26/06/2007 שעה 16:00
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
שמע, על פי הגיון זה אולי תדרוש מכל אדם שאתה פוגש באוטובוס/ברכבת/בקפה, בקיצור, בכל מקום שהוא במרחב הלא-וירטואלי (ממנו, אם אנחנו לא זוכרים, התחיל הכל), שיציג בפניך את הקוד האתי שלו להתנהגות בין בני אדם לפני שאתה מסכים לדבר איתו.
הרצון לכך ש''כולם יציגו את הקוד שלהם'' או ''לקבוע קוד גג'' משקף חוסר בטחון ציבורי מסויים, שהוא אגב מתאים בכל הדורות לאותם אנשים שיש להם גם תחושת הצורך להתמנות מטעם עצמם להיות מובילי העדר, אחרת מי יודע לאן הוא חס וחלילה יגיע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בסופו של דבר, כל אחד יש לו ''קוד אתי'' משל עצמו, גם אם הוא לא קורא [חדש]
אורי קציר   יום ג', 26/06/2007 שעה 16:17
בתגובה להאיל המקורי
אתר אישי
אף אחד כאן לא מנסה להוביל שום עדר. אם אתה כל כך סולד מכך שאנשים מדברים על מה ראוי ומה לא ראוי, אתה יכול בפשטות להימנע מכניסה לדיון הזה.

ואם כבר אתה מעוניין בתשובה של ממש: נכון, במרחב הציבורי יש כללי התנהגות אחרים מאשר במרחב הפרטי. בבית אתה יכול להסתובב עירום; בתחנת רכבת - לא. זה לא מקובל ונחשב לפוגעני בעיני לא מעט אנשים. בבית אתה יכול לתקוע גרעפס ליד השולחן; אבל בבית הספר, כשאתה יושב מול המורה למתמטיקה - לא. כללים כאלה קיימים בכל מקום ובכל צורה. איש אינו כותב אותם משום שהם מוסכמים, בדרך כלל, בעל פה.

המרחב הווירטואלי הוא הכול חוץ מפרטי. אין כמעט בלוג שאינו נגיש לכלל הגולשים, למעט בלוגים פרטיים מעטים מאוד שמתירים כניסה רק לפי סיסמה הניתנת מראש למבקרים. אם אכתוב כאן שהאייל המקורי הוא כינויו של גנב, אנס או רוצח והמידע הזה יופץ בקרב בלוגרים אחרים, אני בספק אם תוסיף לראות את הבלוג שלי כאתר פרטי בלבד. הוא ציבורי במובן זה שכל אחד יכול לראות מה כתוב בו, לקשר אליו, להעתיק ממנו וכדומה. הוא כלי תקשורת פרטי שיש אליו נגישות כללית ומתוקף זה הוא ציבורי. במובן זה הוא אינו שונה בהרבה מעיתון. אפשר לטעון שגם עיתון הוא, בסופו של דבר, מדיום בבעלות פרטית ולכן אין לכתוב בו אלא מה שנוח לאדוניו. זה לא נכון עקרונית וכל התייחסות כזו אף אינה מעשית בעליל.

אני בדיעה שכל אחד יקבע לעצמו את קוד ההתנהגות הנוח לו. ''קוד גג'' נשמע לי קצת מוזר, ואני מבין שמנסים להנהיג דבר כזה בדה מרקר קפה. אני לא מת על זה במיוחד, ולגבי נושא זה אתה יכול לפנות אליהם ולשאול בנפרד.

ולגבי חוסר הביטחון הציבורי: נכון, הוא קיים. אני יכול להראות לך מאות אתרים שמדי יום מתפרסמים בהם דברי בלע על אנשים פרטיים (כלומר, לא נבחרי ציבור) ללא סיבה מיוחדת. אם הרצון להגביל את המצב הזה הוא בעיניך תולדה של חוסר ביטחון, אולי אתה צודק. לו היה ביטחון ביושרם ובהגינותם של הכותבים, לא היה מתעורר כלל הצורך הזה. נכון?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בסופו של דבר, כל אחד יש לו ''קוד אתי'' משל עצמו, גם אם הוא לא קו [חדש]
האיל המקורי   יום ג', 26/06/2007 שעה 22:15
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אני לא זוכר שטענתי שהמרחב הוירטואלי פרטי. אני בהחלט מסכים איתך שהוא ציבורי, ודווקא מתוך כך, כמו שלא היה נוח לך אם אנשים היו קמים למשטר אותך מעבר לכללים שכמו שכתבת מוסכמים בדרך כלל בעל פה (מה שיקרה במוקדם או במאוחר גם בבלוגוספירה הישראלית, ואולי בעצם כבר קורה, גם בלי שכל מיני מתקני עולם ירוצו לקלקל עם חסמים ומנעולים וירצפו בכוונותיהם הטובות את הדרך לגיהנום שכל מיני פוליטיקקים ואחרים טווים לנו עליו את חלומם הרטוב) כך לא נוח לי מההרגשה שיש אנשים שחסרים להם כללים שהם רצים להוסיף, דבר שיוצר חניקות מן הסוג של מה שקורה בקפה דה מרקר, שבעיני זה דבר שצריך לקפד אותו בעודו באיבו כי הוא מכניס טעם רע מאד לבלוגוספירה הישראלית, שחלק מהחן שלה הוא דווקא בחוצפתה המתפרצת והמשתלחת.

ובאשר לדברי הבלע, דומני שהדרך לפתור אותם היא בצינורות הרגילים של חוק לשון הרע, הנתונה בידי מי שנפגע מדברי הבלע, ולא על ידי הפיכת כל האחרים לחשודים פוטנציאליים שצריך בגלל זה לחנוק להם את מרחב היצירה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בסופו של דבר, כל אחד יש לו ''קוד אתי'' משל עצמו, גם אם הוא לא קו [חדש]
אורי קציר   יום ג', 26/06/2007 שעה 23:45
בתגובה להאיל המקורי
אתר אישי
אין שום חניקה. בבלוג שלי, שהוא ביתי הווירטואלי, אנא נהג לפי הכללים שקבעתי. אם לא מתחשק לך, אתה מוזמן להתכבד ולצאת. אם אתה מרגיש חנוק במרחב זר שלא מאפשר לך לנהוג בו באלימות - זו כבר בעייה הגדרתית שלך.

את מה שקורה בקפה דה מרקר גם אני לא אוהב. זו הסיבה שאני לא פותח שם בלוג. לכל אחד שמורה הבחירה הפרטית שלו כיצד לנהוג.

מה שברור הוא שאינך מבין את השיח שבו מדובר - או שלפחות לא טרחת לקרוא מה שנכתב בבלוג הזה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010