(נכתב בתשובה לאלדד, 11/06/07 15:32)
הפרחת השיממון: הטבע או מדעי הטבע? [חדש]
אורי קציר   יום ב', 11/06/2007 שעה 22:44
בתגובה לאלדד
אתר אישי
הדמיון הוא בעיקר בכך שבשני המקרים מדובר באיזור ספר דליל אוכלוסין שהיה חלק מחזון התיישבותי ונותר, משום מה, דליל למדי. בשני המקרים מדובר באזורים שלא הפכולמתועשים במיוחד ושיש בהם שמורות טבע גדולות וחשובות. אבל דומני שכמעט מכל בחינה שהיא הנגב יותר קריטי למדינת ישראל מאשר צפון דקוטה לארה''ב. אם אינני טועה, למעלה ממחצית שטח המדינה שלנו מרוכז באותו מדבר דרומי.

אני מקבל עקרונית את גישתו של בן גוריון, אם כי חושב שכל דבר צריך לעשות במידה. אין טעם להפוך את כל הנגב למגאלופוליס אחת גדולה. זה לא יילך, גם בגלל מחסור במים וגם בגלל בעיות תעסוקה. בתכנון נכון אפשר היה אולי להעביר מים ממפעל ירקון-נגב למרכזים שבהם יוקם מספר קטן של ערים בינוניות (סדרי גודל של 100 אלף איש) ולהגביל את מספר היישובים הכולל במטרה לשמר את ערכי הטבע שם. לו היה הדבר תלוי בי, הייתי מונע התיישבות בחלק מאזורי הנגב, כולל, למשל, מכתש רמון וחלקים מחופי ים המלח.

צריך להבין שבן גוריון היה צריך להתמודד עם מדינה של פחות מ-‏20 אלף קילומטרים מרובעים שפיזור האוכלוסיה בה בעייתי ונוטה להתרכז בערים הגדולות של מישור החוף וגוש דן. בארצות הברית, מדינה גדולה פי כמה מאות מישראל, הפיזור הזה הוא אולי עניין חשוב, אבל מעט פחות. צפיפות האוכלוסין שם היא מעט יותר מ-‏30 נפש לקמ''ר, בעוד שבישראל היא מתקרבת ל-‏350 לקמ''ר זה הבדל גדול, שגם מכתיב את סדרי העדיפויות ואת אופי ההשקפות. כך שאם נחזור לבן גוריון, השקפות נוסח טדי רוזוולט (שימור חלקי ארץ גדולים במסגרת שמורות חי מוגנות ופארקים לאומיים מפוקחים) היו מבחינתו לוקסוס גדול מדי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010