מצער עד מאד [חדש]
רן   יום א', 27/05/2007 שעה 10:23 אתר אישי
כיום, אנחנו, כאנשים מודרניים ובייחוד כהורים לא מצליחים לתפוס את גודל הכאב והיגון. אלא שההיסטוריה מספרת סיפור שונה.
לפי מחקרים (שאני נתקלתי בהם בספרה של פרופ' זהר שביט ''מבוא לפואטיקה של ספרות ילדים'' שיצא בהוצאת האונ' הפתוחה), הגישה הפסיכולוגית, התרבותית והחברתית למות פעוטות ויילודים היתה שונה למדי בעידן שבו רוב הילדים לא הוציאו את שנתם הראשונה. מקורות מתעדים תמיהה מאבות ואמהות שמבכים פעוטות בעוד שהן הנורמה והן המציאות הכתיבו מצב תודעתי שקרא ''להמשיך הלאה'' ולהתגבר באדישות על מה שכיום נתפס בעיננו כאסון מחריד שספק אם יש ממנו תקומה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מצער עד מאד [חדש]
אורי קציר   יום א', 27/05/2007 שעה 11:15
בתגובה לרן
אתר אישי
גם אני נתקלתי בדיווחים כאלה, כך שכנראה יש משהו בתמונה ההיסטורית שהם מציירים. אגב, גם בספרות העברית נתקלים במצבים דומים. אני זוכר שכילד קראתי את ''הגיבור לבית אב''י של דבורה עומר ושם מסופםר על תמותת תינוקות די גבוהה, כולל בביתו של אליעזר בן יהודה - והחיים נמשכו. גם משום שכאשר מדובר במשפחות מרובות ילדים, שמצבן הכלכלי בעייתי למדי, זה היה בגדר סיכון שיש לקחתו בחשבון כשמקימים את המשפחה; וגם משום שממילא אבל עמוק מדי עלול להביא לחוסר תיפקוד וזהו לוקסוס שמשפחה בתנאים אלה ובזמנים הללו לא יכלה להשרות לעצמה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מצער עד מאד [חדש]
אבי   יום ב', 28/05/2007 שעה 10:43
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אבל התמותה היתה אכן גבוהה. לפני המצאת האנטיביוטיקה והמקרר, רבע מכלל הילדים נפטר לפני גיל שנה ועוד רבע נפטר לפני הגיעו לבגרות. כשמה שאתה מכיר זה שרק מחצית מהילדים שורדים, ליבך נעשה גס במידה מסוימת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010