(נכתב בתשובה לקלמן, 25/11/06 8:49)
נ.ב [חדש]
אורי קציר   שבת, 25/11/2006 שעה 9:09
בתגובה לקלמן
אתר אישי
דומני שעשית תערובת מכמה וכמה נושאים. אם אני זוכר נכון, תנאי הקבלה המרכזי ל''רשימות'' הוא שאתה יודע לכתוב כהלכה (וזה עונה על פרמטר האיכות) ושכבר פרסמת אי-אלו דברים בחייך (וזה עונה על פרמטר הכמות). לא זכור לי שהתנאי הוא נטייה פוליטית כלשהי - גם אם לבעליו יש (ואני מניח שיש) נטיות משלהם.

הפסקה השנייה שלך מחטיאה את המטרה לגמרי. אני מלנקק למה שאני חושב שחשוב שהקורא יקרא כדי להבין את הטקסט שלי במלואו. בעמוד הקישורים של אפלטון יש מאות לינקים ובהם לעשרות בלוגים עבריים. רק מיעוטם הקטן טרח ללנקק אלי חזרה. לא עמדתי על כך וזה לא עניין אותי מעולם. אם אני מצטט מישהו כדי להוכיח טענה מסוימת, הלינקוק מוכיח שציטוט זה אינו פרי דמיוני. כל ניסיון לייחס לכך משמעות אחרת הוא חסר כל בסיס.

הפסקה השלישית שלך מופרכת לחלוטין מבחינה לוגית, משום שמשמעותה שאין כל ערך לביקורת - ובמובן הרחב יותר אפילו לאיזכורם של אחרים בכלל - משום שכל ביקורת היא מעשה חתרני. בוא נגדיר זאת כך: מבקר קולנוע כותב את דעתו על סרט; חתרנות מצידו פירושה לתמוך בהרס המדיום הקולנועי ובהשמדת היצירות הקולנועיות. האם נראה לך שזה מה שמתרחש כאן? אתה הרי יודע בעצמך שזו שטות.

כנ''ל לגבי הרביעית. אינני מוסד אלא בלוג. אתה לא חייב לאהוב את כל התכנים שמתפרסמים כאן, כמובן. אבל לפעמים יש לי חשק, כבכל בלוג, לספר על הדברים שאני אוהב יותר או פחות. זו המשמעות של בלוג - שהוא מייצג העדפות אישיות. אתה הרי עושה את אותם הדברים עצמם. אני מתנצל, קלמן, באמת. בפעם הבאה שאפתח בלוג אשתדל שלא לדבר על העדפותי ואהפוך אותו לדבר הזניח ביותר עלי אדמות.

ולגבי ההתנצחויות האינסופיות: את זה אפשר לעשות בכל פורום. הפיכת במה אישית שמנה אתה יכול לנסות להקרין את טעמיך או להסביר את העדפותיך לזירה להחלפת עלבונות היא מעשה ילדותי מאין כמוהו.

ואולי, בעצם, הבלוג מאפשר לכל אחד להראות את הילד העצבני שבו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נ.ב [חדש]
קלמן   שבת, 25/11/2006 שעה 10:01
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
לא ערבבתי כלום, אני פשוט תופס את המושג חתרנות במשמעות רחבה משלך. חתרנים היו לאורך כל ההסטוריה, מה שאפיין אותם זו חשיבה חדשה הנוגדת את הקונספציה השלטת ורעיונות לקונספציה חדשה. ביקורת היא חתרנות אם היא מעלה זווית ראייה חדש המעמידה באור חדש את המבוקר. מי אמר שאין לזה ערך ? בעיני יש לה ערך עליון, אילולא החתרנות החברה הייתה עומדת במקום, אני אוהב חתרנות ושמח למצא אותה גם אצלך, אני רק אומר שהכיוון שאתה חותר אליו לא משהו.
היחס שלי לחתרנות הוא כאל תכונת אופי. לעצם העניין, אין חשיבות למה שרשום בתקנון של רשימות, עצם העובדה שאנשים כותבים בחסות תקנון מורידה מהאפשרות שמדובר בחתרנים.

גם אני נגד החלפת עלבונות הדדים, איפה עובר הגבול ומי מסמן אותו, אפשר הרי לראות גם בפוסט שלך התקפה אישית נגד אנשים שלא עשו לך שום דבר, כל אחד מסמן את הגבול במקום אחר, בהתנצחות אישית אני מתכוון להזדמנות לשוחח עם אנשים שונים ממך בתפיסת עולמם מבלי לפסול אותם מראש, בעיני זה מרתק ומעניין, יש לזה כמובן מחיר, לפעמים מתגלגלים לאי נעימות, אבל זה שווה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נ.ב [חדש]
אורי קציר   שבת, 25/11/2006 שעה 10:21
בתגובה לקלמן
אתר אישי
אני לא פוסל איש מראש. קרא שוב את המאמר ותראה שהוא מצביע על תופעה ולא תוקף בני אדם. כל מי שמתחשק לו להגדיל את כמות הכניסות לאתרו האישי צועק ''מה תעשו לי?'' כאילו משטרת האינטרנט רודפת אחריו ופרס קבוע על ראשו. בחייך, קלמן, זו כבר היתממות מצדך. קרא את הפוסטים האלה ותאמר לי אם יש בהם ערך מוסף כלשהו, דיוני או אחר, ולמה הם מכוונים בדיוק.

אתה מחליף תכופות בין חתרנות ומחלוקת. זה בערך כמו ההבדל בין מגדלור וגחלילית. חתרנות אינה תכונת אופי. היא דינמיקה שמוגדרת על ידי שאיפה להרוס את הקיים, ולעתים קרובות ללא הצעת אלטרנטיבה ממשית. אתה מתייחס לכל חידוש רעיוני כאל חתרנות. לפי שיטה זו גם המצאת הגלגל או הנורה החשמלית הם מעשים חתרניים. גם המצאת הטלוויזיה והטלפון הם חתרנות לשמה. כל ההגדרה שלך זקוקה לבדיקה מחודשת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נ.ב [חדש]
קלמן   שבת, 25/11/2006 שעה 11:00
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
חשבתי שאתה בנאדם יותר רגוע, מי אמר שאתה פוסל מראש ? לא התכוונתי אליך, אתה עשר, יש בך פתיחות נדיבה ומלבבת.
אם נקח את ההגדרה שלך, החתרנות כדינמיקה שמוגדרת על ידי השאיפה להרוס את הקיים, כי אז כל הדוגמאות שהבאת נחשבים לחתרנות, כל אחת מהן שינתה את הסדר הקיים והמציאה סדר אחר. בכל דור התקוממו השמרנים כנגד החידושים והפסידו. מהסבוטאז' במהפכה התעשייתית ועד להתנגדות לאינטרנט ולחידושים שלו בימנו. בגלל זה אמרתי שעצם פתיחת הבלוג היא מעשה חתרנות, לך תדע, אולי בעוד מאתיים שנה דווקא היציאה מהאינטרנט תחשב לחתרנות.
יש עוד הבדל ביננו, אתה תופס את עולם הבלוגים כהמשך של המציאות, או לפחות עם זיקה ישירה. לתפיסתי מדובר בעולם נפרד ומקביל עם אותם מרכיבים, בעולם הזה רשימות נופלים בין הכיסאות, הם לא ממש שייכים לאתרים הגדולים ה'ממסדיים' מצד שני הם כלל לא רואים היכן הם נמצאים ומה זה בכלל העולם הוירטואלי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נ.ב [חדש]
אורי קציר   שבת, 25/11/2006 שעה 12:53
בתגובה לקלמן
אתר אישי
אם אתה נזקק לרישיון כדי לנהל אתר, פירושו של דבר הוא שנותן הרשות הוא סוג של מימסד. לפיכך, ''רשימות'' - גם אם היא אינה מתכוונת לכך - היא סוג של ימסד. נסה לשחזר את ימיה הראשונים של ''רשימות'' ותראה שההתייחסות אליה הייתה כאל סכונת יוקרה (''סביוני רשימות'', ושאר ביטויים מעין אלה) לצד ה''פרולטריות'', או ההמוניות, שאיפיינה את ישראבלוג, למשל.

לעניין החתרנות, אתה מבלבל בין השאיפה לשנות דברים מהשורש לבין שאיפה לשנות מהענף. החתרנות אינה מתפשרת על ענפים ואינה מנסה להכניס שינויים בקיים אלא רוצה להפכו על ראשו ולשברו לרסיסים. מעין ''שנת אפס'' נוסח האידיאות של פול פוט בקמבודיה: אם נחזיר את העולם למעין ''מצב טבעי'' וננטרל אותו מהגרומים שלשיטתנו הם שליליים (''מימסד'') יהיה לנו עולם טוב יותר.

זו, כשלעצמה, תפיסה מסוכנת והרסנית של המציאות. אבל אם אני מבין אותך, לשיטתך ההרסנות היא שאיפה לגיטימית ככל שאיפה אחרת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נ.ב [חדש]
קלמן   שבת, 25/11/2006 שעה 18:16
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
סחתיין על האבחנה, עד פול פוט הגעת ? אם היית מתקדם עוד קצת הייתי מפעיל עליך את חוק גדווין:-)
אני מגדיר אחרת את היחס שלי להרסנות, לא שואף אליה ולא מיחל לה מסיבה פשוטה, כוחות ההרס אינם עוצרים לרגע, הם נמצאים ופועלים כל הזמן. להכיר בכך זה להכיר במציאות, אם יש בי צד שמחבב את כוחות ההרס , זה רק בגלל שהשקעתי זמן ואנרגיה ללמוד כדי להכיר את האויב, ואם רוצים ללמוד משהו באמת, הכי טוב להזדהות איתו קצת, חוץ מהקצת הזה, אני לא מחבב אותם יותר ממך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נ.ב [חדש]
אורי קציר   שבת, 25/11/2006 שעה 18:21
בתגובה לקלמן
אתר אישי
אם היית מפעיל כאן את חוק גודווין היית מתבקש אחר כבוד לסייג את דבריך או שתיזרק מכאן...:))

אם כבר בפול פוט ובתיאוריה הפילוסופית שלו עסקינן, הרי ששמו המקורי היה סאלוט סאר. השם פול פוט הודבק לו על ידי קומוניסטים צרפתיים שראו בו פוטנציאל פוליטי עתידי ופול פוט אינו אלא קיצור של Political Potential. תראה לי עוד מישהו ש''הרוויח'' שם כזה באופן דומה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010