(נכתב בתשובה לאמיר ליברמן, 25/10/06 22:55)
כנראה שזכה באליפות [חדש]
אורי קציר   יום ד', 25/10/2006 שעה 23:27
בתגובה לאמיר ליברמן
אתר אישי
אני טוען שהוא הפוינט גארד הטהור הגדול ביותר בכל הזמנים. אפשר להוציא מכלל השוואה אליו שחקנים כמו לני וילקינס (שהיה פחות טוב ממנו) או מג'יק ג'ונסון (שהיה פוינט פורוורד ושיחק גם בעמדת הסנטר באותה סדרת פלייאוף מפורסמת נגד בוסטון ה-‏1980.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כנראה שזכה באליפות [חדש]
אמיר ליברמן   יום ה', 26/10/2006 שעה 22:57
בתגובה לאורי קציר
תגדיר לי בבקשה מה זה ''פוינט גארד טהור''?

אתה בוודאי זוכר את מוטי ארואסטי - רכז שחיפש קודם את החברים שלו ורק לאחר מכן את הקליעה לסל.. היו משחקים שבהם הוא קלע מינוס ארבע נקודות. האם גם אותו תגדיר בתור פוינט גארד טהור?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כנראה שזכה באליפות [חדש]
אורי קציר   יום ה', 26/10/2006 שעה 23:12
בתגובה לאמיר ליברמן
אתר אישי
בסדר. פוינט גאדר טהור הוא מי שיכול לשחק בעמדה הזו ואינו מתיימר להיות קומבו-גארד (כלומר, לשחק לחילופין כשוטינג גארד וכפוינט גארד) אבל יודע לעשות זאת כשצריך. שחקן שתפקידו העיקרי הוא להכין מצבי קליעה לחבריו (אסיסטים בלעז), לחטוף ולמלא משימות הגנתיות של קו אחורי, כלומר שמירה קדמית על הגארדים של היריב כאשר הגבוהים בקבוצה שלו סוגרים את הרחבה מאחור. קליעה לסל היא בוודאי משהו שמאפיין פוינט גארד, אבל היא אינה בהכרח הסממן המובהק ביותר שלו. ובכל זאת, פוינט גארד טוב צריך לדעת לחדור פנימה, אבל להתמקד בעיקר בקליעות מבחוץ.

ג'ון סטוקטון עשה את כל אלה יותר טוב מכל פוינט גארד אחר שראיתי אי-פעם. הוא חטף ומסר הרבה יותר טוב מכל אחד אחר ושיאיו בשתי הקטגוריות האלה אינם צפויים להישבר בחצי יובל השנים הבאות. הוא היה מנהיג על המגרש. כאשר עלה לרכז אפשר היה לראות שינוי מוחלט במשחק של יוטה - יותר מסודר, יותר מאורגן, וכמובן - הפיק אנד רול הבסיסי עם הגבוהים, שאחד מהם - זה שפיתח בצוותא עם קארל מאלון - היה למיתוס בפני עצמו.

סטוקטון היה שומר פנטסטי ולדעת רבים מהשחקנים שעליהם שמר היה גם הטראש טוקר הכי טוב בסביבה. ועל כל אלה, אפשר להוסיף זריקת קלאץ' בקבוצה שבה הגבוהים (למעט מאלון) אף פעם לא היו מהחומר שאליו הולכים ברגעי ההכרעה. אחוזי הקליעה שלו - שוב: פוינט גארד, השחקן שמשחק הכי רחוק מהסל - היו בוודאות הטובים ביותר של כל פוינט גארד שאי-פעם עלה על פרקט של אנ.בי.איי ובילה שם כמה מאות משחקים.

מוטי ארואסטי היה פוינט גארד, אבל רחוק מאוד מהאיכויות של סטוקטון. היו לו שחקנים ששיחקו לצידו (סילבר, בוטרייט, ברקוביץ', ויליאמס, צימרמן, ברודי) שהיו מכונות התקפה משומנות, כך שהצורך בכשרון הקליעה של ארואסטי היה מוגבל מאוד. אם סטוקטון היה מחשב אנושי על המגרש, הרי שארואסטי היה ידוע בעיקר כלוחם נחוש על הפרקט. אני לא זוכר את ממוצעי האסיסטים והחטיפות של ארואסטי, אבל נדמה לי שגם אתה תסכים שאחרי כל ההתאמות הסטטיסטיות הנדרשות הם יהיו נמוכים משמעותית ליד אלה של סטוקטון.

וזה אחד ההבדלים החשובים: סטוקטון היה אחד משני כשרונות בולטים בקבוצה בינונית. ארואסטי היה רכז בינוני בקבוצה מוכשרת. זה הבדל עצום בנסיבות. אבל במקרה שלהם - גם בכישרון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כנראה שזכה באליפות [חדש]
שפי   יום ו', 27/10/2006 שעה 12:28
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
מג'יק ג'ונסון שינה את המשחק. היום ''הטהור'' הזה הוא אנכרוניסטי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כנראה שזכה באליפות [חדש]
אמיר ליברמן   יום ו', 27/10/2006 שעה 12:54
בתגובה לשפי
עם כל החיבה שיש לי למג'יק, ויש לי הרבה חיבה עליו - יש לי שתי הערות לסדר היום:
1. נכון שמג'יק הוכיח כי ניתן להיות רכז גם בגובה של 2.06 מ' ושהוא יכול שחק בכל עמדה. אבל אם תסתכלו טוב מסביב, תגלו שאין בליגה אף רכז בולט מעל שני מטר ונכון שכולם זוכרים שמג'יק,החליף את קארים בתפקיד הסנטר במשחק שהביא ללייקרז אליפות בשנת 1980, אבל יותר הוא לא שיחק בעמדה הזו. גם בעמדות שלוש וארבע, מג'יק שיחק בעיקר בעונה האחרונה שלו.

2.מה ששינה את המשחק לדעתי, הוא הצמד מג'יק ובירד והיריבות הגודלה בין הלייקרז והסלטיקס. היריבות בינהם, החזירה את העניין לליגה, כמו שבשנות השישים הייתה זו היריבות בין צ'מברליין וראסל.

אפרופו ראסל וצמברליין - את מי הייתם מעדיפים בחמישיית כל השמנים - את צ'מברליין ההתקפי, או את ראסל ההגנתי שזכה באליפות ב 11 מתוך 13 העונות שלו בליגה,(לעומת שתי אליפויות בלבד של צ'מברליין?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כנראה שזכה באליפות [חדש]
אורי קציר   יום ו', 27/10/2006 שעה 13:19
בתגובה לאמיר ליברמן
אתר אישי
השאלה השנייה שלך בעייתית. אני מניח שצ'מברליין היה כוכב על בקבוצות שבהן מרבית השחקנים היו הרבה מתחת לרמתו, בעוד שסביב ראסל שיחקו שחקנים רבים ברמה גבוהה יותר מהממוצע בלייקרס של וילט. אני הייתי מעדיף את מי שמצליח לעשות את הקבוצה שלו טובה יותר ודומני שבמבחן הזה ראסל זוכה ללא עוררין.

אבל כאן נשאלת גם השאלה מה מטרת הרכבת החמישייה של כל הזמנים. אם היא אמורה לייצג הרכב נכון ותחרותי, זה ראסל. אבל אם היא אמורה לספק שואו לצופים נגד קבוצות אחרות, לצ'מברליין יש יתרון בולט.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כנראה שזכה באליפות [חדש]
חסוי   שבת, 05/09/2009 שעה 20:22
בתגובה לאמיר ליברמן
מג'יק שיחק גם פאוור במיני קאמבק שלו ב1996 והיה סביר
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010