משעשע/מחריד [חדש]
קרפד   יום ה', 27/04/2006 שעה 1:13
משום מה נדמה לי שאצלנו המצב גרוע הרבה יותר בבחינת התמצאותם של הפוליטיקאים בנושאים בהם הם מכריעים.
אופטופיק-אם כבר העלית את עניין סוקאל, המקרה הזה דווקא נתפס אצלי כחמור יותר, אפילו בהשלכותיו. קל יותר להבין ולהפנים (לא רק אמפירית) פוליטיקאי שמקיים אורח עבודה רשלני ומכוסתח. מעורכי כתב עת יעודי שכזה מתבקש וטבעי להניח מומחיות, חריצות ובררנות, בייחוד בעידן ההפקרות הפוסטמודרנית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מש''ל [חדש]
הרב השובב   יום ה', 27/04/2006 שעה 9:32
בתגובה לקרפד
טוב, זה בדיוק מה שרצה להוכיח (והצליח במידה מסויימת) - את חוסר הטעם שבקיצוניות פוסטמודרניסטית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני לא בטוח שהוא הצליח [חדש]
קרפד   יום ה', 27/04/2006 שעה 9:56
בתגובה להרב השובב
יותר מאשר קבלה עיוורת של כל דעה וכל גיבוב, באשר הוא, מטעמים פוסטמודרניים, בסיפור הזה יש, כך אני מאמין, חוסר זהירות משווע- לא ייתכן שהעורכים ממש הבינו את הכתוב וקיבלו את הכתוב בו, על רעיונותיו,כליגיטימי בשם התקופה- שהרי במאמר לא היו רעיונות מופרכים, לא נקודת מבט קיצונית או שביבי מהפכנות בלתי מבוססת, רק קשקושים חסרי פשר. אני מניח שחוסר ההבנה שלהם ביחס למאמר ריגש אותם מספיק על מנת לפרסם את החינטרוש הזה אף מבלי לבדוק בזהירות מה ניצב לפניהם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני לא בטוח שהוא הצליח [חדש]
אורי קציר   יום ה', 27/04/2006 שעה 12:02
בתגובה לקרפד
אתר אישי
טומי לפיד סיפר פעם, במאמר שפורסם בקובץ האנקדוטות שלו ''עוד אני מדבר'', על הכלכלה הטאכומטרית. הוא סיפר כי בשנות הששים, כששימש כתב מעריב בלונדון, נטל פעם שרפרף, לוח וגיר, הציב אותם בהייד פארק ובמשך שעה הרצה על הכלכל הטאכומטרית - מושג שאין לו שום משמעות ושכל כולו פרי המצאתו של לפיד. זמן רב לאחר מכן עוד התווכחו איתו אנשים כאלה ואחרים בהתלהבות על השאלה אם הנחות היסוד של המודל הכלכלי שהציג הן נכונות אם לאו. במלים אחרות, ניסה לפיד להסביר, יש אנשים המתרשמים בקלות מכל מילה הנשמעת לועזית, ארוכה ומדעית דיה, מבלי לבדוק מה משמעותה. הם נפוחים מדי מחשיבות עצמית מכדי שיודו בבורותם ומעדיפים להעמיד פני מבינים מחשש שיושמו לצחוק וללעג אם לאיראו את ''הבנתם''.

המאפיין הזה בא לידי ביטוי הן בפרשת סוקאל והן במקרה שתיארתי, שבו מילא טום מור את תפקידו של סוקאל באמצעות העברת הצעת החלטה המוקירה את פועלו של החונק מבוסטון. האשמה כאן אינה מונחת לפתחם של סוקאל או של מור, אלא לפתחם של אנשי Social Text ושל בית הנבחרים של טקסאס.

קרפד, אני חולק על עמדתך באשר לחשיבות הפרסום של סוקאל. ממילא קוראי כתב העת הזה הם מעטים למדי. ומי שיש מספיק שכל ויידע בקוקודו היה מזהה לאלתר אחת משתיים במאמר ההוא: או שהיה מבין מיד שהמאמר הוא בלתי מובן - או שהיה מבין שבמקרה הטוב המאמר כולל גיבוב שטויות אחד גדול. לעומת זאת, החלטת דה סאלבו מראה נבחרים של מילינוי אנשים בקלונם. בניגוד גמור לחומר שעליו כתב סוקאל הרי שזהותו של החונק מבוסטון לא הייתה בגדר סוד. שמו פורסם על גבי מגזינים, עיתונים, ערוצי טלוויזיה וכן הלאה. במלים אחרות, נבחרי טקסאס לא ידעו (או לא קישרו) מידע שהיה בידי כל הציבור, בעוד שבמתיחה של סוקאל ממילא הציבור אינו קורא את כתב העת החשוב ההוא בהמוניו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010