(נכתב בתשובה לעופר לנדא, 24/08/05 15:29)
תופעות מחפירות או ציבור מחפיר [חדש]
אורי קציר   יום ד', 24/08/2005 שעה 16:38
בתגובה לעופר לנדא
אתר אישי
עופר, הדבר שהכי קל לעשות הוא להתעלם מהטענות ולנסות להפוך את הקערה על פיה באמצעות הטחת האשמות בטוען. את זה בדיוק עושה כמעט כל צד בוויכוח הפוליטי שלנו ולכן גם תרבות הוויכוחים שלנו נראית כפי שהיא נראית.

ראשית, יש להבהיר דבר אחד: אין כאן ויכוח עם הבחירה של דתי להיות דתי או עם הבחירה של חילוני להיות חילוני. הוויכוח כאן הוא על פסילת הדתיים את החילוניים כציונים לגיטימיים ולעתים אף כיהודים לגיטימיים. שים לב כמה פעמים משתמשים אצלם במילה ''בגידה'' בהקשרים שונים. אם נוציא מכלל חשבון שמדובר בבגידה במובנה הקלאסי - למשל, הסגרת סודות מדינה לידי האויב - הרי שהכוונה היא לכך שעצם העלאת דעה שאינה מקובלת עליהם משמעה בגידה. בקיצור, טיעון דמוקרטי זה לא.

את התהליך שעובר על הציבור הדתי-לאומי הייטיב לתאר פרופ' אביעזר רביצקי בספרו ''הקץ המגולה ומדינת היהודים''. בקצרה, אפשר לומר רק שהתפיסה הקוקיאנית של הגאולה כתהליך לינארי שראשיתו בהקמת המדינה, המשכו בהרחבתה וביישובה וסופו בהשלטת מנהגי ההלכה על המדינה כולה ובחידושו של מודל הריבונות היהודית מימי קדם (והפרשנים מרחיקי הלכת אף מתכננים לאורה את בניין המקדש השלישי) אינה סובלת פרצות וחורים. הסיבה לכך פשוטה: כל פגימה בלינאריות של התהליך הזה תחורר אותו לוגית. לפיכך, הם מקדשים כל מדיניות שמזדהה עם תהליך הגאולה הזה. כלומר, הפ תופסים את הגאולה כתהליך הנעלה על הפוליטיקה היומיומית ולפיכך גם את הפוליטיקה ככפופה לה.

נסה בבקשה לבדוק את ההתפלגות הנורמלית של העמדות הפוליטיות בקרב הדתיים-לאומיים ובקרב החילונים, כציבורים נפרדים. נכון הוא שתגלה שהציבור החילוני שמאלי יותר מזה הדתי; מצד שני, תגלה גם שקשת הדיעות רחבה הרבה יותר אצל החילונים. זה מעיד על הטמעה גבוהה בהרבה של הדמוקרטיה. זה גם הגיוני, משום שתפיסת הצדק המוחלט והבלתי משתנה בקרב הציבור הדתי-לאומי חזקה בהרבה: המציאות תשתנה בעקבות הדבקות בתפיסה צודקת שמקורה הוא בכלל אלוהי. אצל חילונים צורת החשיבה הזו אינה קיימת: יש מציאות, ובתוך המציאות יש דברים שאפשר לשנות ויש כאלה שלא, ועם זה צריך להתמודד. לא מקרה הוא שעידית גוטליב, ועוד כמה אחרים שהגיבו כאן, אינם רואים את הדמוגרפיה כבעיה לאומית (ובמידה שזו בעיה - וזה לא נכתב כאן, אבל נאמר במפורש על ידי מנהיגים דתיים לא מעטים - החילונים מתבקשים לכבות אורות, להיכנס למיטה ולהרים את תרומתם למצוות פרו ורבו).

אתה שואל אם לא קרה שהחילונים הקצינו. התשובה היא שלא. דפוסי ההצבעה במי שהימין רואה כסמל המובהק של החילוניות השמאלית - כלומר, הקיבוצים - נוטים היום הרבה יותר ימינה מאשר בעבר. ישנם קיבוצים שאחוז גבוה בהם הצביע עבור מפלגות ימין בכלל. החילונים אינם יותר חילונים משהיו בעבר. לעומת זאת, הדור הדתי הצעיר נוקשה הרבה יותר מאבותיו בהפרדה בין המינים (בבני עקיבא נהגו בנים ובנות לרקוד יחד עד שנות השמונים לפחות), בתפיסה של החיים האישיים כמוקדשים לקולקטיב (אגב, תפיסה שאופיינית מאוד לחרדים), כמו בהקשרים של ריבוי ילודה; בחוסר נכונות לקבל שונות חילונית גם כאשר היא אינה מפריעה לדתיים במישרין (למשל, כאשר שרים מהמפד''ל שיגרו פקחים לקנוס בעלי עסקים שהפעילו את חנויותיהם בשבת, הגם שחנויות אלה היו מחוץ למרכזי אוכלוסיה דתיים, או למרכזי אוכלוסיה בכלל). בעבר יכלו חילונים לבוא ולבקר דתיים בשבתות במכוניותיהם. בדור הדתי הצעיר יש רבים שאינם מוכנים לקבל ביקורים כאלה משום שהם מחללים שבת (כלומר, המבקר מחלל ולא המבוקר, אבל הטענה היא שהסכמת המבוקר לביקור ממונע בשבת או בחג גורם בעצמו לחילול שבת). ויש מאות דוגמאות נוספות שאם נגלוש אליהן נוכל להתווכח לנצח.

אם תקרא קצת בכתביהם של הרב סולובייצ'יק (בעל הגישה המתונה יותר) ושל הרב קוק (בעיקר הרצי''ה) תוכל להיווכח שאחד המוטיבים המרכזיים בדיונים ההלכתיים שלהם הוא פסוק סתום ששתי המלים החשובות בו הן ''לא תחוּנֶם'' (הכתיב המקורי הוא עם קובוץ ב''ח'' אבל הכנסתי כתיב מלא כדי שלא לבלבל), כלומר ''לא תיתן להם חנייה'' בפרשנות המקובלת. חנייה איפה? בארץ ישראל כמובן. כלומר, אין לסבול, לפחות בטווח הארוך, נוכחות זרה, לא יהודית, בארץ ישראל. יש כאלה, אגב, המפרשים זאת כ''לא תעניק להם חנינה''. שום פרשנות בהקשר הזה אינה סובלנית במיוחד.

קח בחשבון שהחינוך הדתי מתנהל ברובו באמצעות המערכת הממלכתית-דתית, שנהנית מאוטונומיה חינוכית וארגונית גבוהה. כשאתה גדל במשך שנים על התפיסה שהייעוד העליון שלך הוא לקרב את הגאולה באמצעות יישוב ארץ ישראל ושחלק מהתפיסה הזו הוא פרשנות כלשהי ל''לא תחונם'' אין יותר מדי סיכוי שתיפרש לפניך קשת עניפה של תפיסות עולם מגוונות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תופעות מחפירות או ציבור מחפיר [חדש]
יואל   יום ב', 29/08/2005 שעה 22:47
בתגובה לאורי קציר
ציטוט מדבריו של אורי קציר: ''לעומת זאת, הדור הדתי הצעיר נוקשה הרבה יותר מאבותיו בהפרדה בין המינים (בבני עקיבא נהגו בנים ובנות לרקוד יחד עד שנות השמונים לפחות), בתפיסה של החיים האישיים כמוקדשים לקולקטיב (אגב, תפיסה שאופיינית מאוד לחרדים), כמו בהקשרים של ריבוי ילודה; בחוסר נכונות לקבל שונות חילונית גם כאשר היא אינה מפריעה לדתיים במישרין (למשל, כאשר שרים מהמפד''ל שיגרו פקחים לקנוס בעלי עסקים שהפעילו את חנויותיהם בשבת, הגם שחנויות אלה היו מחוץ למרכזי אוכלוסיה דתיים, או למרכזי אוכלוסיה בכלל). בעבר יכלו חילונים לבוא ולבקר דתיים בשבתות במכוניותיהם. בדור הדתי הצעיר יש רבים שאינם מוכנים לקבל ביקורים כאלה משום שהם מחללים שבת (כלומר, המבקר מחלל ולא המבוקר, אבל הטענה היא שהסכמת המבוקר לביקור ממונע בשבת או בחג גורם בעצמו לחילול שבת). ויש מאות דוגמאות נוספות שאם נגלוש אליהן נוכל להתווכח לנצח''

זו בדיוק ההתקדמות הלניארית של המדינה אל עבר הגאולה!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010