(נכתב בתשובה לדודו בן עמי, 24/08/05 13:17)
לדודו [חדש]
משה   יום ד', 24/08/2005 שעה 14:40
בתגובה לדודו בן עמי
זהו בדיוק, שבינם לבינם הם כן. מול התקשורת הם מפגינים חזית אחידה-יחסית, אך כשהמצלמות מתרחקות - גם הם מבינים ( חלקם ) שהם צריכים לעשות חשבון נפש. חלקם לא מבינים - וזהו הקרע בתוכם. המאמר של במבי שלג ב''מעריב'', שאורי הזכיר, הוא הזמנות נדירה להציץ לתוך הויכוח הפנימי הזה. אם אתה רוצה להציץ יותר, צריך לקרוא עלונים שלהם, להקשיב לשיחות בבתי כנסת - מה שנאמר ומה שלא נאמר, לשוטט באתרים באינטרנט.

אבל אפשר גם לנסות להסיק מסקנות מהמציאות - אם כל המחנה הדתי הוא כ''כ מונוליטי כפי שאתה מתאר, וכולו מקצין כמקשה אחת ( אני מסכים שהם מאד הקצינו, אך לא כמקשה אחת! ) -
איך זה שנרשמו רק כמה עשרות סירובי פקודה?
חשוב על זה - כמה מגדולי הרבנים הורו במפורש לסרב פקודה, ומול דעתם החרישו שאר הרבנים, המחשיבים עצמם תלמידיהם. כמעט אף קול לא נשמע בעד מילוי הפקודה. בין הבודדים שקראו לא לסרב היה הרב אבינר, מחשובי רבני יש''ע, ובתגובה שיעוריו בישיבת בית-אל - היישוב שבו הוא חי - הופסקו! אך בשורה תחתונה - למי נשמעו אלפי חיילים ושוטרים דתיים בהתנתקות? לא לרבנים הקיצוניים, אלא למדינה. כלומר - היה כאן מעין ''סירוב הלכה'' המוני, לכאורה. ( לכאורה, כי לכל הדיוט ברור שזו אינה הלכה אלא פוליטיקה ).

בקצרה, לא הכל שחור ולבן בחיים, ולמרבה הפלא הכלל הזה נכון גם לגבי החיים הדתיים! ואידך זיל גמור!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010