יישר כוח [חדש]
עידו   יום א', 23/01/2005 שעה 13:49
לצערנו, היום כינוי של חיבה (ואין לאף אחד כאן ספק שהיתה זו מחמאה, בעצם) מנותק מהקשרו ע''י גורמים אינרסנטיים, והופך קרדום לחפור בו. כמה הערות:
א. מה רצו לקדם ע''י ההתקפה על ההחלטה? האם אותן נשים באמת חשבו שהשופט דנן אכן לא מבין את מהות הכינוי, ובעצם בקבלתו את העתירה הוא מגמד את הנשים לכלל איבר? לדעתי לא. אין ספק כי ביטוי זה הפך למטבע לשון. ההתפתחות הלשונית שתיארת - הכינוי ''כוסון'' - מבטא בצורה מרשימה את זה: הרי ''כוסון'' הוא זכר שאינו ניחן באיבר המין הנקבי, וכל כולו על משקל ''כוסית''. נראה כי רצו לעורר מהומה, ויצאו בהפסדן.
ב. לשופט גרשון מגיעה טפיחה הגונה על הכתף. בעצם מה אמרתי פה? שניתן לו צ'פחה? גם כאן ניתן להבין את הביטוי לכאן ולכאן - כלומר ההקשר הוא הכל. אם אותו אסיר היה קורא לעברה של העובדת הסיציאלית ''כוסית שרמוטה'' לא היה ספק שזה לא ראוי, אך הבעת ההערכה שהביע בלשון עממית אך מקובלת בהחלט היא פשוט Non Issue.
ג. לטעמי, הנושא החשוב ביותר הוא העובדה שההלשנה הובילה לעונש. אדם רשאי לאמר כל שעל דעתו (כל עוד הוא לא מביע רצון ברור לפגוע באחר) במדינה בה יש חופש ביטוי. הטלת עונש כזה, בימים אלו שבהם אנשים חורגים מכל גבול (הכוונה כמובן לכל הנושא הפוליטי-מדיני) יש טעם ברור לפגם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יישר כוח [חדש]
אורי קציר   יום א', 23/01/2005 שעה 22:34
בתגובה לעידו
מקורו של השיח הבלתי-אפשרי הזה הוא, כמו הרבה דברים אחרים (לפעמים טובים ולפעמים לא) בארצות הברית. הוא תולדה ישירה של המגמות התוקפניות מאסכולת הפוליטיקלי קורקט. תורה זו, שהשתלטה כמעט לחלוטין על האינטליגנציה האמריקנית ומחלחלת בהדרגה כלפי מטה, גורסת כי מקור הרעה החולה שבהבדלי המעמדות בכל תרבות הוא בשפה. לשפה יש חלק מרכזי בעיצוב התודעה. שפה מדוברת, מטבעה שהיא כוללת גם ביטויים המביעים שיפוט ערכי מסוים, שבתורו מגבש אצל המשתמשים בשפה תודעה המושפעת מהדיעות הקדומות שבבסיס הביטויים בהם הם משתמשים ביומיום. הפוליטיקלי קורקט מבקש לנטרל את השפה מסוג כזה של שיפוט ערכי. אין ''מכוער'', למשל, אלא רק ''מאותגר ויזואלית''. אין woman (שהרי המילה הזו כוללת את המילה man, ומכאן שהיא מתייחסת אל האישה כאל נגזרת של הגבר, ובמשתמע אף מאמצת את התיאוריה התנ''כית השוביניסטית שלפיה מוצא האישה מצלעו של אדם הראשון; ולמהדרין - ההברה הראשונה שלה גזורה מהמילה האנגלית לרחם, מה שמגדיר את האישה על פי איבר הרבייה שלה, ולמעשה מגביל אותה, תפיסתית ומילולית, על פי התפיקוד שהועיד לה העולם הגברי במהלך ההיסטוריה) ועל כן המציאו את המילה wommon. שינוי קטן, אולי, אבל משמעותי מאוד בעיני ממציאיו. הבעיה בתיאוריה הזו שהיא מרחיקה את סף הרגישויות של המיעוטים (כולל נשים) עד למחוזות בלתי אפשריים ממש.

ביולי 1994 הרצה פרופ' אלן דרשוביץ, הנחשב כיום בעיני רבים לאחד מגדולי המשפטנים האמריקנים בהיסטוריה, בפני קהל תלמידיו בבית הספר למשפטים שבאוניברסיטת הארווארד. על חוויותיו מההרצאה הזו סיפר לאחר מכן במאמר קצר שכתב תחת הכותרת הקולעת Justice (צדק). ''קבוצת פמיניסטיות בקורס שנתתי על החוק הפלילי איימה לתבוע אותי על (יצירת) סביבה עוינת בשל הדרך בה לימדתי את החוק המתייחס לסוגיית האונס'', סיפר, ''הן סברו כי האווירה בכיתה הייתה עוינת משום שבמשך יומיים תמימים דנתי בדיווחים שקריים לגבי מקרי אונס ומשום שטענתי בזכות חשיפת שמות המתלוננות בתיקי אונס''. דרשוביץ, אילן משפטי ענף בפני עצמו, לא נחשד בעולם בשוביניזם. הוא הצביע על בעיה ההולכת ומתפשטת בחברה האמריקנית. ומכיוון שישראל נוטה לאמץ (אם כי באיחור מה, ולעתים גם בעיוות מסוים) לא מעט מדפוסי ההתנהגות החברתית והחשיבה האינטלקטואלית של הדוד הגדול סם, אולי הגיעה השעה לדון בכך גם כאן.

ההתפתחויות של השנים האחרונות גורמות לכך שגברים נמנעים כיום יותר ויותר מלפנות לעמיתותיהן לעבודה. כבר קרה שאישה, שקיבלה מעמית לעבודה מחמאה בסגנון ''את נראית טוב הבוקר'', התלוננה על כך שהמעיר יצר את הרושם שבבקרים אחרים היא אינה נראית כה טוב וממילא שהאיש גרם לסביבה לפתח ממנה ציפיות הקשורות למראה החיצוני שלה (אני לא ממציא את זה). במקומות מסוימים התפתחה נורמה התנהגותית שבה כאשר גבר מספר בדיחה גסה (והיא מוגדרת מראש כבדיחה) הוא מזהיר קצרות את הנשים בסביבה שלידיעתן זו אינה הטרדה מינית אלא בדיחה בלבד - מה שאדם סביר אמור להבין לבד, מתוך הקונטקסט שבו נאמרים הדברים. באונה השמאלית של כל גבר מסתתר החשש שיום אחד יואשם בהטרדה מינית. במקרה כזה, סביר להניח, יאמינו לאישה – גם אם לא היו יחסים כאלה. היא האנדרדוג, לא לשכוח. מאידך, אם אכן היו יחסים כאלה והגבר יטען שבמהותם נוצרו היחסים מרצונם החופשי של שני הצדדים – ובכן, האם אין זה בדיוק הטיעון שמעלה כמעט כל נאשם באונס?

בטווח הרחוק הנזק אף חמור יותר, שכן הוא מעכב עוד יותר את החתירה לשיוויון הזדמנויות בין המינים. גברים שחוששים מנשק התלונה של נשים הכפופות להן מעדיפים לעבוד עם גברים דווקא.

הגיע המצב לכך שדפני פאטאי, ממנהיגות התנועה הפמיניסטית האמריקנית, הזהירה באחד מספריה ממה שכינתה הטרופוביה – אנטגוניזם נשי המופנה נגד גברים והטרוסקסואליות. פאטאי עמדה על התופעה בכמה וכמה מאמרים שפירסמה. היא קובעת שהשיח הפמיניסטי בן זמננו מתאפיין במנטליות של מצור ובמעט מאוד פתיחות. היא מנסחת את זה במונחים בהירים מעט יותר, ולכן רצוי לקרוא את המקור.

האמת היא שהתנגדות עזה למשטר הזה, שיש כבר מי שמכנה אותו ''פמיניסטיראני'' (פרו-נשי – רודני) התעוררה בקרב שיכבה מסוימת, בלתי מבוטלת כשלעצמה, של נשים בעמדות השפעה. הטענה שעומדת בבסיס הטיעונים שלהן היא שהמשטר הזה מניח מראש שנשים אינן מסוגלות להתמודד בעצמן תופעות של הטרדה מינית במקום עבודתן. כלומר, שהעובדה שמלמדים אותן להיסמך אך ורק על החוק הנוקשה מציירת אותן כדמויות חלשות, הסובלות מרגישות יתר, שיש להתייחס אליהן בכפפות של משי.

קאמיל פאליה, למשל. מבקרת חריפה זו של הפמיניזם המודרני גורסת כי על נשים לבלום בעצמן תופעות של הטרדה מינית, במקום שתסמוכנה על אחרים שיעשו זאת במקומן. ''נשים מתירות לעצמן להתנהג כקורבנות כאשר הן אינן נוטלות את האחריות לידיהן'', אמרה.

עוד דוגמה שיש בה מן האבסורד. ג'ונתן פרווט, תלמיד בית ספר מלקסינגטון, צפון קרוליינה, נזרק לפני שנים אחדות מבית ספרו. הסיבה: הוא נשק לבת כיתתו על לחיה בלא שביקש קודם את רשותה, מה שהיווה, מבחינת מנהלת בית הספר, הטרדה מינית לכל דבר. לא עזרו המחאות של אימו או העובדה שהמנהלת הפכה למשל ולשנינה בעיני האמריקנים. העיקר שג'ונתן הקטן ילמד את הלקח, חשבו שם. ג'ונתן פרווט היה אז בן שש. בן שש – וכבר מטריד מינית. מזעזע, לא?

בקצב הזה - בקרוב אצלנו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יישר כוח [חדש]
עידו   יום ב', 24/01/2005 שעה 13:23
בתגובה לאורי קציר
לאחר הדיון המלומד, המשכיל ומרחיב האופקים שהוצג כאן, אוסיף רק בדיחה קטנה (כן, שובינסטית, וזה מה שמצחיק בה):
אדם בא לאלוהים ואומר לו:''תשמע, אלוהים היקר, אתה באמת מדהים ומרתק - אבל משעמם לי לבד. תן לי אישה''
אלוהים משיב ''אין בעיה. אתן לך אישה שרק תרצה לעבוד, לרקוד, תהיה אינטיליגנטית, יפה, מושכת, סקסית, תדע לנהוג נהדר (כולל רוורס) ולעולם לא יכאב לה הראש.''
אדם מתלהב ''נהדר. כמה זה יעלה לי?''
אלוהים אומר ''שתי רגליים, שתי אוזניים, יד אחת, אוזן ואשך.''
אדם חושב לעומק על ההצעה, ולבסוף שואל ''ומה אקבל תמורת צלע?''
:-)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010