זכויות וחובות [חדש]
רועי שהגיע אחר-כך   שבת, 24/10/2009 שעה 12:46 אתר אישי
טוב, אם בית המשפט יחליט שיש להגן על זכותו של גנב להתפרנס ממשלח ידו, הוא צריך גם לקבוע שזכותה של המדינה להתפרנס מאותו משלח יד ממש. אני חושב שאפשר להניח, ברמה גבוהה של וודאות, שאלפרוביץ' לא נהג ליידע את פקיד השומה הקרוב למקום מגוריו בדבר שיעורן המדויק של הכנסותיו ממקצועו המכובד. אני גם די בטוח שהוא לא שילם את דמי הביטוח הלאומי.

וברצינות: ממש השבוע התפרסם פסק דין של בית המשפט העליון בעניין מאוד דומה: חייל בחופשה שמע רעשים מאחד מחלונות בית הוריו באישון ליל, נטל את נשקו והלך לברר מה העניין. כשראה אדם המנסה להיכנס דרך חלון המטבח, הוא עלה לגג הבית, התקשר למשטרה והמתין. אחרי כמה דקות הוא התקשר למשטרה שוב, ושאל למה ניידת עדיין לא הגיעה. ואז הפורץ ניסה להתרחק. החייל, שחשש שהפורץ נמלט עם רכוש, קרא לו לעצור וירה באוויר. הפורץ הסתובב והרים את ידו לכיוון החייל. החייל נבהל, וירה בפורץ. הפורץ נפצע. הפורץ תבע. בית המשפט המחוזי זרק אותו מכל המדרגות. הפורץ ערער לעליון. השופטת עדנה ארבל כתבה פסק דין של 30 עמודים שמסביר למה צריך לזרוק את המערער מכל המדרגות. אפשר לישון בשקט, בינתיים (ע''א 11172/05, זיו אלון נ' נועם חדד, ניתן ביום 21.10.09. והנה לינק לפסק הדין באתר בית המשפט העליון - http://elyon1.court.gov.il/files/05/720/111/b13/0511...)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

זכויות וחובות [חדש]
מרק ק.   שבת, 24/10/2009 שעה 14:59
בתגובה לרועי שהגיע אחר-כך
אתר אישי
מאחר שאף אחד הרי לא יקרא את פסק הדין, אז זו הצורה שבה השופטת חותמת את פסק הדין אחרי שהיא דוחה את ערעורי שני הצדדים (בית המשפט המחוזי לא אישר תשלום הוצאות לחייל). אפשר לראות שזה לא בדיוק ''זרק מכל המדרגות'' גם אם לא קוראים את יתר פסק הדין.

כמאמר בית משפט קמא, המקרה שלפנינו אינו מקרה סטנדרטי. שלא כטענת המשיב, אין זה המקרה שבו גורר בעל דין את יריבו ''להליך משפטי בעל כורחו על-ידי הגשת תביעת סרק ויצירת מציאות מדומה''. תחת זאת, נושא המקרי אופי גבולי והכרעתו נסיבתית, במיוחד נוכח חוסר הבהירות העובדתית שליוותה את שאלת קיומו האובייקטיבי של סיכון בפעולות המערער. המסר העולה מן המקרה דנן אסור שיהיה כי דמם של פורצים הפקר הוא ובהשאלה מן המשפט הפלילי, אין לראות הצדק במעשיו של המשיב שפעל בהגנה עצמית מדומה, אלא אך פטור מחבות נזיקית (על אופיה של הגנה עצמית מדומה כפטור ולא כהצדק, ראו יורם רבין ויניב ואקי דיני עונשין 557 (2008)). לאור הדברים האלה, לנוכח נזק הגוף המשמעותי שנגרם למערער בעקבות האירוע ולאור העובדה שאחרי ככלות הכל, גם ערעורו שלו נדחה הוא, איני סבורה כי נפלה במקרה דנן טעות משפטית או פסול חמור בשיקול דעתו של בית משפט קמא כשמצא שלא לפסוק הוצאות לטובת המשיב. דין העתירה שכנגד, איפוא, להידחות.

סוף דבר

35. לא בלב קל הגעתי להכרעה בתיק זה. במקרים מעין אלה מתעורר חשש כבד למדרון חלקלק של ירי בלתי מבוקר ללא משפט ולכך ש-

''מתן היתר לדבר הנראה על פניו בגדר הנסבל, יכול להוביל להיתר נוסף, וממנו להיתר אחר, עד לתקלה גדולה, חלילה. נמצאנו למדים... שעניינים שיש בהם חריגה מן הנורמות הבסיסיות מחייבים זהירות רבה מאין כמוה, שלא יימצא מי שיגלה בהם פנים שלא כהלכה, ותיפרץ הפרצה'' (ראו ע''פ 6392/07 מדינת ישראל נ' יחזקאל (לא פורסם, 30.4.08) במסגרתו מצטט השופט א' רובינשטיין את רשימתו, ''מי לה' אלי... והרגו איש את אחיו'' פרשת השבוע 65 (תשס''ב)).

עם זאת, כל הכרעה ניתנת, בסופו של יום, על פי עובדותיו של המקרה ונסיבותיו המיוחדות. בנסיבות המקרה דנן, על רקע אופן התגלגלות הדברים, כשם שפורט, אני סבורה כי זכאי היה המשיב להתגונן מפני מעשיו של המערער וכי הירי שביצע לעברו חוסה תחת סייג ההגנה העצמית. אשר על-כן, אם תתקבל עמדתי, אציע לחבריי לדחות את הערעור ואת הערעור שכנגד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010