מילכוד 40
יום ד', 20/04/2005 שעה 15:26
והנה המילכוד: רווקה סביב גיל הארבעים רוצה ילד. היא יודעת שהשעון דופק וגיל אי-הפריון קרוב. לכן היא צריכה גבר. אין לה עניין במערכת יחסים ''סתם'' אלא בזוגיות שסופה הוודאי הוא הולדת צאצא משותף. לפיכך, היא דורשת מגבר - כל גבר - שיתחייב ''לעשות לה ילד''. הגבר, מה לעשות, לא ממש חש בנוח עם אולטימטום מהסוג הזה ומנתק מגע. נשים שמתנסות בכך כמה וכמה פעמים מפתחות טינה בלתי מסותרת כלפי הגברים - אותן גברים שהן זקוקות להם להגשמת חלומן. המרירות הזו (שלעתים מגובה גם בטיעונים פמיניסטיים) לא ממש מעודדת בני זוג פוטנציאליים. למעשה, היא מזינה את סיטואציית הרווקוּת והופכת אותה למתמשכת ולקשה עוד יותר להתמודדות











את מ' הכרתי לפני כמה שנים בנסיבות מקצועיות. היא הייתה אז בת 40, גרפיקאית, התפרנסה היטב, תל אביבית לפי מקום מגוריה וחלקה את דירת ארבעת החדרים שלה עם שמונה מאות עשרים ותשעה חתולים בערך. טוב, אולי לא בדיוק המספר הזה, אבל משהו שלא ממש רחוק ממנו. בשיחה אישית הודתה מ' שהחתולים מהווים עבורה תחליף לבן זוג ממין זכר (''מישהו שיאהב אותי כמו שאני''). היא למדה לאהוב אותם עד כדי קנאות והיא מתעבת גברים – כמעט כל גבר שהיא יכולה להעלות על דעתה – אבל דווקא הזן האחרון, המתועב, הוא זה שיכול להעניק לה את מה שהיא רוצה יותר מכל: ילד. החתולים, לפי שעה, לא ניחנו בתכונה היקרה הזו.

גיבורות ''סקס והעיר הגדולה''. התסריט המצליח הפך למודל חיקוי נחשק - וברוב המקרים גם חסר סיכוי

למ' יש ניסיון גרוע עם בני המין האחר. כלומר, הוא לא כל כך גרוע בכלל כפי שהוא גרוע בשנים האחרונות. יש חשיבות לחלוקה הזו, משום שבשנות העשרים והשלושים שלה הייתה דעתה על גברים טובה בהרבה. אז היא השתעשעה איתם, בילתה איתם, שכבה איתם, נהנתה מחיזוריהם וטיפחה את האגו שלה בהתאם. למעשה, האגו הזה תוחזק באמצעות המחשבה הקבועה שליוותה כל דייט שלה עם גבר מצוי: ''אני יכולה להשיג מישהו טוב יותר''. וכך חלפו להן השנים בעצלתיים, תוך שהן יוצרות מציאות מדכדכת: בצד התנפחות האגו התברר לה שגם המראה החיצוני שלה כבר לא בדיוק מייצג מראה אופייני של בת עשרים. הצרות רק הלכו ונערמו כשנאלצה לחזות בחירוק שיניים בגברים האטרקטיביים שפקדו את חייה כשהם נישאים בזה אחר זה לנשים שנראו לה פחות מוצלחות, פחות חכמות, פחות נאות, פחות אמידות, פחות מפנקות – ואילו היא עצמה נדחקת אל אתרי ההיכרויות, אתרים שבהם מוכרים את עצמם גברים ונשים באמצעות מתן נתונים מזויפים על עצמם ועל עיסוקם. מיותר לומר שמשם היא לא יצאה מאושרת.

מה שעניין את מ' כששוחחנו היא למצוא גבר שיסכים לא רק לחיות איתה אלא גם לעשות לה ילד. היא יודעת שקשה לגדל ילד ללא אב, אז היא רוצה את הגבר הזה. אבל למצוא גבר בגיל ארבעים עד חמישים שיסכים לעשות ילד נוסף רק כדי לספק את מאווייה של רווקה מתבגרת אחרת (בגיל הזה, סביר להניח שיש לו ילדים מתבגרים משלו) – זו משימה כמעט בלתי אפשרית עבורה.

היא בלתי אפשרית עבור קהל גדל והולך של נשים שבעשור השלישי לחייהן אינן מוכנות לוותר על מיסטר פרפקט המיתולוגי (כלומר, יפה כמו ליאו דה קפריו, עשיר כמו ביל גייטס, חכם כמו אלברט איינשטיין ויציב כמו פול ניומן), אינן מבינות שדבר כזה פשוט לא קיים ובמחצית העשור הרביעי הופכות לנואשות במיוחד. נואשות עד כדי כך שאם פעם זוגיות הייתה רלוונטית עבורן גם ללא התחייבות קודמת של בן הזוג לעשות להן ילד, עכשיו זה פשוט בלתי מתקבל על הדעת.

הבעיה היא שמדובר במילכוד. אני קורא לו מילכוד 40, משום שזהו הגיל הממוצע, פחות או יותר, של הנשים שנקלעות אליו. ללא ילד משל עצמן הן חשות כי לא מימשו את נשיותן. השעון הביולוגי מתקתק עבור האישה בקצב מפחיד. בעוד כמה שנים ייפסק המחזור החודשי והפוריות תלך פייפן. עד אז צריך למצוא גבר נורמלי שיסכים גם להיות בן זוג וגם לעשות לה ילד (ושוב – כשהוא בן ארבעים פלוס) ולתפקד, באופן כלשהו, כאביו (שנים אחרי שעבר את שלב גידול התינוקות). זה סדר העדיפויות ואין בלתו: קודם כל היא, אחר כך הילד, בסוף הגבר. הגבר, אם בכלל, אינו יותר מאשר מחסן מהלך של זרע. הוא משני בתפיסתה, אבל הכרחי במודל המבצעי שהיא בונה לקראת השגת המטרה הסופית.

אצל ס' קרה דבר דומה. היא חיפאית, דעתנית, היי-טקית ומתה לילד. את שנתה הארבעים ציינה לפני יותר משנתיים. בשנים האחרונות דווקא היה לה חבר קבוע, שאפילו היה מוכן לעשות איתה ילד, אבל התברר שהפריון הוא לא הצד החזק אצלו. האיש עבר טיפולים להשבחת הזרע, אבל כשהתברר שזה לא ילך היא נפרדה ממנו. כן, היא מאשרת, להיותו עקר היה משקל מכריע בהחלטתה להיפרד ממנו ולשוב לחיות בגפה. ולא, היא לא חשה שעשתה משהו שאינו בסדר. היא רק רוצה ילד. אם הגבר שאיתה אינו מסוגל להביא לה ילד, אין לו יותר מדי משמעות עבורה. אני שואל אותה מה חשוב לה יותר, הגבר שאתה או הילד. היא אומרת שהגבר. אם כך, אני מקשה, מדוע להיפרד ממישהו שהשקיע שנים בניסיון לספק את מבוקשך; הרי לא תמצאי גברים כאלה בקלות רבה כל כך, בוודאי בגילך. היא מושכת בכתפיה. היא מוכנה לקבל עכשיו רק גבר פורה שיתחייב מראש על ילד. אם הוא אוהב אותי שיתחשב בי ויעשה משהו בשבילי, היא אומרת. אני אומר לה שזה ילד וילד זה לא חוט מאריך אלא משהו קצת יותר עדין ומחייב מאשר פרי עשיית טובה של גבר לבת זוגו. היא נאטמת: היא רוצה ילד וילד צריך אבא, כי ''לא בריא'' שיהיה לו חסך באבהות. מי שירצה אותה, שיתמודד עם זה. מעבר לזה היא לא מוכנה לשמוע.

ולא עולה על דעתן של מ' ושל ס' (ושל עוד מניין נשים שהדוגמה שהאישית שלהן לא הובאה כאן) שהגשת אולטימטום שכזה – ''תתחייב להביא לי ילד משלי או שתעוף לי מהחיים'' - תבריח כל גבר שיענה על ההגדרה של בן זוג פוטנציאלי. אף גבר לא אוהב שמתייחסים אליו כאל מאגר זרע מהלך. נכון שהטרנד המקובל כיום הוא להתייחס אל הגבר כאל גורילה שמנה, שעירה ומיוזעת שאין לה דבר וחצי דבר עם מידות תרומיות כמו תבונה ורגישות, אבל אם נהיה רציניים לרגע, גבר הוא יצור אנושי ממש כמו אישה. כשאישה מתייחסת לגבר כאילו כל תפקידו עלי אדמות הוא ''לעשות לה ילד'' היא אינה שונה במאום מגבר המתייחס לאישה כאל מכשיר להבאת ילדים ותו לא. אישה הבאה לגבר ומסבירה לו שכל מעייניה בזרעו אינה מעוררת אצלו סימפטיה. נהפוך הוא: אם היא אינה מעוניינת בו אלא רק כמעין תחנת מעבר להולדת צאצא, מדוע שיטפח רגשות כלפיה? רק כדי לראות את עצמו הופך למיותר בעיניה לאחר הולדת בנם המשותף?









התיסכול הזה מביא חלק מאותן נשים לתעב גברים. הן משוכנעות שהגברים שהן פוגשות באתי ההיכרויות למיניהם משקפים את כל הגברים כולם. ''...תראי מה יש לנו בחוץ'', אומרת מישהי לנרי ליבנה מ''הארץ'', ''נשים גומרות עם הילדים והמשפחה, מחליטות שנמאס להן. הן יוצאות החוצה ואיזה גברים הן מוצאות שם, אני צריכה לספר לך? שקרנים, חלשים, עלובים, כאלה שנזרקו על ידי נשים אחרות. הרי ידוע שרוב הגירושים הם ביוזמת הנשים...''.

אמירות מהסוג הזה הן יותר מאשר בעייתיות, ולא רק מסיבות הקשורות בתיעוב שמתפתח אצל רווקות כאלה ואחרות כלפי גברים. מי שמתדלקת את התיסכול שלה מחוסר יכולתה למצוא בן זוג ממין זכר במרירות בלתי מסותרת המופנית כלפי כל גבר שהוא לא תצליח ליצור יותר מדי קשרי חברות עם בני זוג פוטנציאליים.

חלק מהן משוכנעות שזה רק עניין של זמן. שנשים מוצלחות שכמותן הן סחורה שכל שוק הגברים הפנויים ירדוף אחריה, אם היא רק תוצג בעטיפה הנכונה ולקהל המתאים. הדימוי העצמי הזה גורם להן לסרב למתן את דרישותיהן. ס', למשל, מסרבת לפגוש בגבר שנמוך ממנה בראש וחצי. מבחינתה, יש כאן חוסר התאמה אסתטי והנתון הזה הוא מכריע בשיקול הדעת שלה. כשאומרים לה שגובהו של אדם אינו מעיד בהכרח על אישיות קלוקלת היא ממלמלת משהו על כך שהוא גם משעמם ושבעשר הדקות שדיברה איתו בטלפון כבר הבינה את זה ממילא. ס' עושה המון שיחות כאלה. אתר ההיכרויות שלה מספק לה טלפונים למכביר. לכל שיחה כזו היא לא מקדישה יותר מאשר עשר דקות. כשאני אומר לה שבעשר דקות אי אפשר ללמוד יותר מדי על אישיותו של גבר, היא מבטלת אותי בהינף יד. אני מייד יודעת עם מי יש לי עסק, היא קובעת בבטחה.

יש המכחישות שרווקותן המתמשכת היא מצב כפוי ומסבירות שמדובר בבחירה. אלה מצטטות דמויות פיקטיביות מסדרות טלוויזיה נוסח ''אלי מקביל'' או ''סקס והעיר הגדולה'', המשדרות עצמאות, פתיחות, מיניות ותעוזה. הסדרות האלה, שרבות מהיאפיות של ימינו מאמצות את התנהגות דמויותיהן כמעין תנ''ך התנהגותי משל עצמן, מבשרות על כך שתור השוויון הגיע: לא רק לגברים מותר להתהולל בצעירותם במיטותיהן של בנות זוג רבות מספור; גם נשים יכולות – וצריכות – לעשות את זה. ולעזאזל עם כל מה שיקרה אחר כך. מי צריך בכלל את העתיד כשיש הווה נחשק וסקסי כל כך שבו הן מחוזרות על ידי צעירי חסונים וטובי מראה ולשם מה צריך לחשוב על התמסדות כשפירושה של זו הוא רק הגבלת חירותן לעשות חיים.

יש המדביקות לבדידותן צידוקים פמיניסטיים. יצא לי לשוחח עם כאלה שטענו שהן לבד משום שפשוט אינן רוצות להשתעבד לגבר כזה או אחר ושנישואין הן סוג של עבדות האישה לגחמות הגבר שאיתה. אלה גם נוהגות לצטט את אותן ידיעות מהעיתונים המספרות על גברים שרצחו את נשותיהם, אנסו את חברותיהם והיכו את מאהבותיהם. את התפיסה הזו ניתן לבטא במלים: ''אנחנו טובות מדי בשבילם''. ואז חוזר הסיפור המוכר: הן מתות לילד, אבל לא מוכנות לעבור את השלב שבו הגבר נכנס לתמונה. חלק מהן פותרות את הבעיה באמצעות תרומת זרע, אבל לפחות נשות המידגם הבלתי-מייצג המוכר לי נמנעות מכך משום ש''לילד צריך להיות אבא''. ככה הסבירו להן וככה הן מדקלמות, ממש כשם שאמהות צעירות בישראל ובאמריקה מדקלמות ש''ברית מילה זה בריא'', מבלי לבדוק את הנושא בעצמן. ושוב, הן אינן מצליחות ליישב את הסתירה בין הזדקקותן לגבר (ולאותו נוזל קסום הטמון במעמקי חלציו) לבין הסלידה ממנו.

ת', גם היא רווקה בראשית שנות הארבעים לחייה, הסבירה לי פעם ש''השגת ילד דרך בנק הזרע היא הודאה בכישלון''. אני יכול להבין את הלוגיקה שמאחורי החשיבה הזו: המעגל החברתי שלה יפרש את צעדה כהשלמה עם העובדה שאינה מסוגלת להשיג לעצמה גבר ראוי. שאלתי אותה, ממש כפי שאלתי את ס', מה יותר חשוב לה, הגבר או הילד. היא נאלמה דום. עד אז היא לא שאלה את עצמה את השאלה הזו בכלל. כמו רבות אחרות, היא הניחה שקודם כל מגיע שלב הזוגיות ואחר כך עושים ילד ביחד. אמרתי לה שזה נכון בתנאים רגילים, אבל מצבה הוא בלתי רגיל, משום שלא כמו לפני עשרים שנה, לוח הזמנים שלה עתה הוא מוגבל.

לפני מספר שנים הביאה הכמיהה הנשית להשיג ילד כמעט בכל מחיר למאבק המתוקשר בין בני הזוג דני ורותי נחמני. השניים הספיקו להפרות בזרע הגבר את ביציות האישה ולהקפיאן טרם הסתכסכו ונפרדו זה מזו. לאחר פרידתם ביקשה רותי להשתיל את הביציות המופרות ולממשן, בנימוק שזוהי ההזדמנות האחרונה שלה להיום לאם בגילה המתקדם. דני, לעומת זאת, גרס שהורות חייבת להיות פרי החלטה משותפת וכל עוד ההחלטה היא חד-צדדית אין מקום לאנוס אותו להיות אב לאישה שהוא אינו מעוניין עוד בקשר זוגי עימה. בלי כל קשר לדרך בה הסתיים הסכסוך המתוקשר הזה (הוחלט על פשרה שבה הושתלו הביציות המופרות בגופה של פונדקאית; הפשרה קיבלה תוקף של פסק דין בהחלטה של בית המשפט העליון), לא קשה לנחש מה הייתה עמדתן של הרווקות בנות השלושים פלוס. לא הכרתי אחת שלא טענה שיש להעדיף את זכותה של האישה להיות לאם על זכותו של האב להימנע מאבהות. בכך הן ביטאו השקפת עולם ברורה: ככל שמתקרב גיל סיום הפוריות כך גוברת זכותה של האישה לממש את יכולתה ללדת על פני כל שיקול אחר. טובת הגבר בהקשר זה היא שיקול זניח למדי, אם בכלל.

וכל אלה עוד לפני שדיברנו על חששו של הגבר הפנוי מפני העובדה שלא זו בלבד שהרווקה המתבגרת שאיתו מעוניינת בזרעו בלבד אלא שהיא אף רוצה לזרוק אותו לאחר מימוש שאיפותיה, תוך שהיא נשענת על חשבון הבנק שלו לאורך שנים ארוכות. ''מזונות'', כידוע, משלמים לילד ולא לאם, אבל כדי להשיגן צריך להוכיח זוגיות וכדי שתהיה זוגיות שילד בצידה צריכה אישה – מה לעשות – גבר.

אין פתרון אינסטנט לבעיית הרווקוּת בגיל מבוגר. ככל הנראה, יש משהו בנתון הסטטיסטי שלפיו עליית גילה של הרווקה המתבגרת עומד ביחס הפוך למספרם של גברים פנויים היכולים לשמש כבני זוגה. הפתרון העיקרי שאני מכיר הוא אנושי: להשקיע קצת יותר זמן במערכת היחסים עם הגבר; לשכנע אותו שהיא אוהבת אותו, שאכפת לה ממנו, שהוא אינו רק ספק זרע לסיפוק שאיפותיה האישיות, אנושיות ומובנות ככל שתהיינה. הדרך לעשות זאת אינה לספר לו שהוא שייך למעמד הנצלנים ושכגבר הוא נושא באחריות קולקטיבית למותן של נשים תמימות הנרצחות על ידי בעליהן. זוגיות חמה תביא לכך ששני הצדדים ירצו בהולדת צאצא משותף ותייתר את המתחים, האיומים והמריבות הכרוכים בחוסר ההסכמה הראשוני.

בינתיים (לפחות אם להסתמך על המידגם הבלתי-מייצג שאיתו שוחחתי לפני הכנת המאמר) לא מעט מהנשים הנואשות הללו מהרהרות באפשרות להכניס גבר למיטה תוך העלמת העובדה שהן אינן נוטלות אמצעי מניעה. בסלנג המקובל קוראים לזה ''גניבת זרע''. אבל, כפי שאומרת אחת מהן, זה לא כל כך משנה. אחרי כל המריבות והבלגאן עם אותו פרטנר ללילה, יישאררו האם והילד. ומבחינת האם, מכל מקום, זה יהיה ילד אחד יותר מכפי שהיה לה לפני האקט. ואם המחיר שצריך לשלם על זה הוא כמה מריבות עם הפרטנר והתדיינות אפשרית בבית המשפט כדי להוציא ממנו מזונות - זה כדאי.








[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
גבר=כספומט של שנות 2000 [חדש]
טוני   יום ה', 21/04/2005 שעה 20:50
נשים בשנות ה-‏40 רוצות אבא לילד,רק כדי שיהיה כספומט.
ואחרי זה הם יזרקו אותו ,והוא ישלם מזונות ...........
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

גבר=כספומט של שנות 2000 [חדש]
גבר אכפתי   יום ה', 16/09/2010 שעה 13:50
בתגובה לטוני
היום יותר ויותר רווקות בשנות השלושים ומעלה, לאחר שהבינו כי הסיכויים שלהן להינשא לגבר חלומות ולהקים משפחה כמו באגדות, פונות לאלטרנטיבות של תרומה, גניבת זרע, הריון על בסיס הסכמה ללא חיים יחד.

הבעיה מתעוררת כשנשים אלה שרובן אינן מבוססות כלכלית, רואות בקיומו של כתובת גברית מקור כספי מכאן ריבוי מעשי ההונאה הקיימים היום של נשים הנכנסות להריון מגבר מבלי לקבל הסכמתו ואפילו בעורמה ולאחר מכן תובעות מזונות.

ברור לכל ש''כשהזין עומד השכל בתחת'' והאחריות היא של הגבר בלבד.

המנטליות בישראל ששודרגה בנושא זה לאחר העליה מברית המועצות, הגבירה את התופעה המדוברת היום ויש אלפי מקרים
כאלה בישראל של היום.

גברים שימו לב, את הקנדום אחרי שגמרתם, קחו איתכם ותיזרקו אותו הרחק הרחק או תורידו באסלה ותוודאו שהוא ירד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מאמר מעניין [חדש]
מונס   שבת, 23/04/2005 שעה 10:27
שלום אורי

מאמר מעניין, מאוד שונה ממה שאתה כותב בדרך כלל.

אכן המלכוד הזה באמת קיים, וכל גבר שמגיע למצב שכזה, אז '' שומר נפשו ירחק''. יש צורך להגיע לפשרה, ויותר חשוב. הנשים הללו צריכות לזכור דבר מאוד חשוב: להביא ילד לעולם זה אולו יהמטרה, אבל מה קורה עם הילד אחרי שהוא נולד, זו כהר משימה להרבה שנים.

אז מה? להגשים את הנשיות להביא ילד, ומה יקרה איתו אחר כך? אמהות חד הוריות יש מספיק. ילדים בסיכון במדינה הזו לא חסר.

אולי כדאי שהנשים האלה, יחשבו עוד פעם על סדרי עדיפויות.

מונס
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נכון - די דומה למה שאני אומר כל הזמן [חדש]
רווק בררן   יום ד', 19/04/2006 שעה 21:38
בתגובה למונס
לנשים: כשסוף סוף, אתן באמת נתקלות בזה שאינו משתייך לכל אותם 'הקריטריונים' שצויינו לעיל, והוא ''לגמרי במקרה'' מתלהב ''מדיי'' לטעמך/כן, אתן מקבלות ''רגליים קרות'' בהנחה כלל לא מבוססת, שאולי ''משהו דפוק בו'' ולכן הוא כה מתלהב מכן.

מנסיוני הדל בהתאהבויות ( המאוד בודדות שהיו בחיי - פחות מאצבעות כף יד אחת ),
זו בדיוק הבעיה עם רובכן. ולכן, כלל אינני
מופתע שרוב הגברים, גם ''הטובים'' שבהם, נוקטים בגישה ה''לא רצינית'' או המזלזלת בכן, כי זה בדיוק מה שרובכן מזמינות אם במודע ואם שלא מתוך מודע.

ועוד לא הזכרתי את העניין של המשיכה הבלתי מובנת שלכן ל''רעים'' הרומסים את כבודכן, בוגדים בכן על ימין ועל שמאל ( על פי רוב מבלי שאתן מודעות לכך כלל ), מכים אתכן, מפלרטטים ואולי יותר עם חברותיכן ובנות דודכן וכו', 'מספרים לכן סיפורים' וכו'.

והכי חשוב - רובכן ככולכן נמשכות כמו פרפר לאש לכל מי שמרשים אתכן באמצעות ממונו, רכבו, ביתו ובגדיו בהנחה שזה יביא אתכן ל'אושר' : רגל על רגל, מבלי צורך לצאת מהבית מלבד לקניון ברמת אביב, לבית הקפה, למסעדה וזה למה ?! כדי ששם תתקלו בכל אותם ''ציידים'' שימיסו את לבכן במבט, בקריצה, בהצעת סטוץ .

אז מי בדיוק הרציני הנורמלי כאן , אהה?!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נכון - די דומה למה שאני אומר כל הזמן [חדש]
רווקה בררנית עוד יותר   יום א', 23/04/2006 שעה 13:25
בתגובה לרווק בררן
אתה הנורמלי היחידי כאן, לכן כולנו עדיין רווקים
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הייתי מרחיב את הדיון - אולי [חדש]
אלי   יום א', 24/04/2005 שעה 20:25
לשאלה, שאני חוזר אליה מכל מיני כיוונים, האם
נטישת ''המסורות הבדוקות'' שעבדו היטב אלפי שנים, לא מובילה את החברה המודרנית לכליה (או נקודת משבר).

הנשים הללו הן רק חלק מהתופעה, הגירושים גם כן.

התלמידים הלא ממושמעים - גם כן (לדעתי)

ובטח יש עוד
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הערה בנושא המדיום [חדש]
ערן עסיס   יום ב', 25/04/2005 שעה 13:20
מהמעט שהספקתי להתרשם מהשיטוט באתר, עושה רושם שמרבית הקוראים (או לפחות אלו שמגיבים) - הינם גברים...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הערה בנושא המדיום [חדש]
אורי קציר   יום ב', 25/04/2005 שעה 16:30
בתגובה לערן עסיס
מעניין, יתכן שאתה צודק. מעולם לא בחנתי את ההתפלגות המינית של המבקרים אצלי. הלוואי ותבואנה יותר נשים...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הערה בנושא המדיום [חדש]
עמית   יום ב', 26/07/2010 שעה 16:00
בתגובה לאורי קציר
אני הגעתי לכתבה הזו כי פשוט שיעמם לי וחיפשתי בגוגל ''משהו מעניין''.

דרך אגב, כאב חד הורי שמחפש בת-זוג, יש לי קצת ניסיון בנושא.
א. מבחינה סטטיסטית יש 60% נשים ו- 40% גברים באתרי הכרויות, כלומר מי שצריך להיות בלחץ שלא ימצא ב''ז זה הנשים.
ב. למרות המצב המתואר ב- א', לנשים יש רשימות מפה ועד להודעה חדשה. מעטות מוכנות בכלל להיפגש עם הורה לילדים (וזה כולל רווקות בנות 35, שאוטוטו מוצאות את עצמן במקום המתואר בכתבה, אבל גם אלה בגיל 30 בהחלט בדרך). גרושות עם ילדים לא רוצות מישהו שהילדים שלו גרים איתו. צעירות לקראת גיל 30 לא רוצות מישהו שיהיה מבוגר מהן ביותר מאשר שנתיים... וכמובן הגובה... לא פחות מ- 178 (לא יודע מאיפה הגיע מספר הקסם הזה).
הפנדות הגיעו לסף הכחדה, בגלל בררנות בבחירת בן זוג...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הערה בנושא המדיום [חדש]
מיכל   יום ג', 17/08/2010 שעה 1:49
בתגובה לעמית
איזה קטע גם אני הגעתי למאמר הזה מאותה סיבה בדיוק:)
בקשר לנושא: הרווקות המאוחרת היא לא תופעה חדשה בכלל. כבר באגדות הישנות ישנה האחות ההיא שלא התחתנה וגרה עם הוריה וסורגת גרביים לבני אחיותיה הקטנים. בעידן שלנו האחות הזאת זנחה את הסריגה ומצאה עבודה בסגנון המאה ה21.
בקשר לבררנות של הנשים. זה פשוט לא נכון! עובדה שיש המון זוגות בעולם. זה אומר שיש מישהי שלא חיכתה למר מושלמי ו''הסתפקה'' בבחור חמוד מספיק שעושה לה טוב (כמוני למשל) ויש הרבה מאוד כאלה. מהתגובות של הגברים שקראתי עד כאן אני מריחה את אותו מרמור גברי שנמצא הרבה באתרי הכרויות (שם הכרתי את בן זוגי דרך אגב), הגברים האלה שמלאי האשמות כלפי בחורות הם הדייט הכי נורא, כל הזמן מתלוננים על הבחורות ולרגע לא שואלים את עצמם אם באמת ובתמים היא דחתה אותם כי הם לא מתאימים לה, לא, מה פתאום! הם בסדר זו היא המנוולת שבאה עם רשימה...
בקיצור, אם יש עוד מישהו שיחפש משהו מעניין בגוגל והוא רווק/גרוש שמחפש בת זוג אז דע לך שיש לך סיכוי גדול למצוא אחת כזאת. רק תזכור לחייך כשאתה מאושר ולא רק כשאתה משחק אותה מאושר והיא כבר תראה את זה. בהצלחה!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הערה בנושא המדיום [חדש]
אבי   יום ד', 08/06/2011 שעה 16:41
בתגובה למיכל
המסורת נמשכת ''משהו מענין''
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אין ספק שהבעיה קיימת, ובגדול [חדש]
תראזימאכוס   יום ב', 02/05/2005 שעה 18:27
אבל נדמה לי שהיא בעיה מאד מורכבת, ונגעת רק קצת בכל אלמנט שלה.
יתכן למשל גברים שרוצים בת זוג לצורך ילד משותף, ולא לצורך זוגיות, אולי דווקא זה נפוץ יותר. צריך לזכור שנשים יכולות להביא ילד מתי שהן רוצות, גברים רווקים זקוקים ותלויים בפרטנרית. מהכתבה שלך משתמע שבעיית הרווקות יותר אופיינית לנשים, לא כך הדבר, זו בעיה של דור.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רק 6 תגובות עד כה? [חדש]
הסטוריון מצעד המחץ   יום ו', 06/05/2005 שעה 9:46 אתר אישי
הייתי בטוח שנושא כזה יגרור יותר תגובות, לפחות, מהמספר שבכותרת המאמר.
או שקוראים כאן בעיקר גברים, או שהנשים נרדמו לאחרונה (או שלפחות גולשות הרשת באו על סיפוקן).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ואריציה על הנושא [חדש]
קואלה   יום ו', 13/05/2005 שעה 1:37
המאמר מעניין מאוד, ומעורר מחשבה. קראתי פעם מאמר ביולוגי-אבולוציוני, שבו נטען, שהגבר הינו ''דיסק גיבוי'' לחומר הגנטי... אולי מה שמתואר במאמר זה הפן החברתי של תובנה זאת. האמת, שאם חושבים על זה, אז מנקודת מבט אבולוציונית טהורה, ברגע שהמזון והמגורים זמינים יחסית ואין צורך בגבר ייעודי להשגת מטרות אלו כמו בזמן הפרהיסטורי, אז אין עוד צורך בגברים, לבד מהזרע. די מדכא, למען האמת.

רציתי להוסיף לנאמר בכתבה זאת את התרשמותי בקשר לזן הנפוץ ביותר של רווקות נואשות - לפחות מהמדגם המוכר לי. המדובר בכאלו שנראות טוב, אבל בעלות השכלה תיכונית בלבד. משום מה, אלו בעלות השכלה נמוכה מוצאות להן בני זוג מתאימים והאקדמאיות גם כן, אבל ''מעמד הביניים'' שנהנה ממראה טוב (עד גיל 24 בערך, שאז מתחילות להידמות לאמא שלהן ולהתדרדר) מאמץ בתקופת הזוהר שלו סטנדרטים גבוהים של ''חתיכים הורסים'' וכו' שאחר כך משמש כחרב פיפיות. הן לא מוכנות להתפשר על ''חנונים'' קצת פחות ''קולים'' אבל כאלה שיכולים להיות להם בני זוג יציבים ותומכים, או שהללו משתעממים מהן, החתיכים כבר נעלמים לבאה בתור, ובכלל, שפע מערכות היחסים ההיסטוריות גורם להן לגלות פגמים בכל גבר שתפגושנה החל מהרגע הראשון.

אין לי איזו תובנה מופלאה בקשר לתופעה זאת, אבל ברור, שסדרות כמו ''סקס והעיר הגדולה'' לא עושות טוב לנשים אלו. זאת איננה המציאות, ואפילו לא דומה לה. אז צריך לקחת הכל בפרופורציות, ויפה שעה אחת קודם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ואריציה על הנושא [חדש]
אורי קציר   יום א', 15/05/2005 שעה 11:50
בתגובה לקואלה
נדמה לי שקראתי לא מזמן תקציר מחקר על כך שניתן יהיה בקרוב לשכפל עוברים בלא צורך בזרע - מה שעשוי להפוך את הגבר למיותר מבחינה ביולוגית. במובן הזה, דיסק גיבוי בנטי הוא דווקא הגדרה מתאימה במיוחד.

נשים בנות שלושים פלוס נוטות להתייחס אל הגבר כמאגר של פוריות ופחות כדמות בן זוג או כדמות אב בפוטנציה. אישית, אני לא מאמין שקשר זוגי שמטרתו היחידה היא הבאת ילד לעולם הוא גם קשר יציב מבחינה רגשית. למעט התחושה של האם הטרייה שעלה בידה לממש את נשיותה במישור האמהי, לאף אחד לא תצמח טובה מהתפוררותה של זוגיות שכזו: האב יחוש מתוסכל בשל העובדה שנוצל למטרה זו בלבד, הילד יגדל הלכה למעשה ללא אב דומיננטי ועל העתיד מי בכלל חושב.

ונכון: ''סקס מהעיר הגדולה'', ''אלי מקביל'' ושאר סדרות המדברות על עצמאות נשית מייצרות אצל נשים דימוי גברי דומה לזה שנוצר אצל גברים שצופים ביותר מדי סרטי ג'יימס בונד: הנשים תמיד זוהרות ואלגנטיות, תמיד בעלות איי.קיו גבוה ויכולת ביטוי מבריקה ותמיד הן נכנעות לקסמיו של 007. מי שסבורה שגבר ממוצע שהיא יכולה להשיג הוא מעין שפכול של מיסטר ביג המיתולוגי אינה אלא שוטה שאינה יודעת להבחין בין פנטזיה טלוויזיונית לבין מציאות אפורה וקצת פחות זוהרת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

פתרון למצב הנדון בכתבה [חדש]
שושנה   יום ב', 16/05/2005 שעה 11:42
לפי דעתי ישנם גברים רבים, ורובם אף איכותיים, המעונינים בהולדת צאצאים ואף רוצים לשלם מזונות, להיות מעורבים בגידול הילדים ולתפקד בתור אבות. אבל כל זאת ללא נישואין.
כוונתי להומוסקסואלים, רבים מהם רוצים ילדים עם כל המחויבות הנדרשת. כל מה שצריך הוא לתאם ביןהמעונינים והמעונינות, לדאוג לחוזה מחייב, שכל אחד מהצדדים ידע מה חובותיו ומה זכויותיו והעסק יעבוד היטב. מכיון שאין פה מעורבות רגשית, אין סיבה שהענין יתפוצץ בגלל סיבות רגשיות.
במקרים של נשים מסורתיות, שחשוב להן נישואין ממש, אפשר לעשות את ההצגה הנדרשת...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רווקה בתחילת הארבעים [חדש]
מ.   יום ג', 24/05/2005 שעה 16:11
קראתי את הכתבה, ואני חייבת להגיד שאני מכירה אחת או שתיים שעונות לתיאור. יחד עם זה, באופן אישי אני מהמוזרות האלה שדווקא מחפשות את בן הזוג למען הקשר ולא למען התוצרים האפשריים.

להבדיל ממה שעולה מהכתבה, באופן אישי, נתקלתי לא פעם בשאלה לגבי ילדים כבר מהשיחה הראשונה או השנייה עם גבר זר. התחושה היתה שמעוניינים להכיר מישהי על מנת לייצר איתה ילד. למותר לציין שהשאלה הזאת שעלתה מהפגישה הראשונה ממש הרתיעה אותי, שהרי לדעתי, מה שחשוב זה הקשר קודם כל, ורק אם יש קשר טוב ואוהב, אפשר לחשוב הלאה, כן או לא ילד. אלא שאנשים מחפשים את החבילה כולה. (ולא רק הנשים!) ואולי אצל הגברים השאלה הזו עולה בגיל מוקדם יותר דווקא...

יותר מזה, לא אחד ולא שניים, כבר הציעו לי ברמז דק או דק פחות לעשות ילד לבד, כאילו ילד זה מן צעצוע כזה, שכל אחת חייבת אותו לעצמה. להרגשתי, החד הוריות הגיעה לממדים של אופנה. מי שנשארת לבד וגם לא עושה ילד, היא חריגה, חריגה הרבה יותר ממי שעושה ילד בעזרת הבנק (בנק הזרע כמובן).

הגענו לימים שילד עושים עם הבנק, כי הרבה גברים לא רוצים לשמש בתפקיד בנקים (לזרעים ולעניינים אחרים). וטוב שכך. וגם מפני שהרבה נשים יכולות לפרנס ילד ללא שירותי הבנק הכלכליים של הגבר, ואולי מקוות שיום אחד , אחרי שיהיה ילד, יימצא לו גם אבא מתאים.

אחרי הכל, גם אני לא הייתי רוצה למצוא את עצמי עם מישהו שכל עניינו לייצר לעצמו ילדים ומישהי שתטפל בהם, כשהקשר עצמו הוא שולי, ורק תנאי הכרחי לתוצרים.

לסיכום רציתי להעיר, שאכן התופעה קיימת, אבל היא לא פוסחת גם על המין הנגדי. שאנשים זרים כמעט, והרבה פעמים גברים דווקא, לא מתביישים לייעץ לרווקות מתבגרות למהר ולעשות את זה, ולא משנה בדיוק איך, העיקר שיהיה ילד.

ויותר מהכל , אני תוהה אם מישהו חושב על העתיד של הילד הזה בכלל, ואם יש עוד אנשים שזוכרים שילדים הם בעצם בני אדם ולא בובות שמטרתן לספק גחמות אנושיות גם אם טבעיות מאוד של נשים בגיל ארבעים.

מ.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רווקה בתחילת הארבעים [חדש]
אורי קציר   יום ד', 25/05/2005 שעה 12:10
בתגובה למ.
מ., אני מסכים איתך ברוב הדברים. נכון הוא שבמשחק הזה של ''לעשות ילד'' הילד מקבל פחות חשיבות מעצם ההישג של מי ש''עושה'' אותו. אני סבור, בניגוד אליך, שהתופעה רווחת הרבה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים, וזאת מכמה סיבות: ראשית, הלחץ על נשים להביא ילד, לחץ המופעל על ידי החברה והמשפחה כאחד, לחץ שהוא כבד בהרבה מלחץ דומה שמופעל על גב. שנית, משום שתקופת הפוריות של האישה היא קצרת טווח בהשוואה לזו של הגבר.

מאחר וסיפרת על עצמך, אין לי אלא למשוך בכתפי בחוסר אונים. אינני יודע מי את ועל איזה קריטריון את עונה, אבל מהיכרותי את המין האחר (גברים, במקרה שלך), אני יכול לומר (ודומני שלא אישה אחת תסכים איתי בעניין זה) שפעמים רבות כאשר גבר שואל שאלה מעין זו הוא רוצה בכך לברר כבר מנראש את כוונותיה של האישה לגביו. רוב הגברים שאני מכיר מעדיפים קודם כל לפתח מערכת יחסים עם אישה ורק מאוחר יותר לדבר על זוגיות ממוסדת ופוריה. על מנת לתאם ציפיות, מבקש גבר כזה לדעת אם איכות הקשר חשובה בעיניה או שמא היא מקדשת את המטרה הסופית בלבד ורואה בקשר מעין ''קיצור דרך'' חסר כל משמעות רגשית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רווקה בתחילת הארבעים [חדש]
מ.   יום ד', 25/05/2005 שעה 15:14
בתגובה לאורי קציר
מעניין. אבל לא חשבתי שזה כך. לתומי חשבתי שיש גברים שמחפשים נשים רק כדי שתהיה שם מישהי שתפיק להם ילדים ומיליה ביתי, או אפשר לקרוא לזה משפחה.(גם אם היום זה כבר לא כל כך מקובל). לכן תמיד נרתעתי מהשאלות האלה על ההתחלה והרגשתי מאוימת מהן. ייתכן שהיו פעמים שבהן הכוונה היתה הפוכה ולא הייתי מודעת לזה. ואולי לא. (חוץ מזה, אני מסכימה איתך שעל נשים יש הרבה יותר לחץ חברתי ואחר להפוך לאמא בעיקר סביב גיל הארבעים).

בנוסף,יש גם גברים וגם נשים שרוצים או לא רוצים ילדים ויש להם דעה נחרצת בעניין, כך שאפשר להבין את רצונם לברר מראש אם האישה שתהיה איתם רוצה ללכת באותה הדרך. (גם אם לדעתי לא חייבים להפיל שאלות כאלה מיד בהתחלה)

אם גבר לא רוצה עוד ילדים והוא נחרץ בנושא הזה, מן הראוי שיגיד זאת מראש, ואם אישה לא מוכנה להיכנס לקשר מחייב עם גבר שבשום אופן לא רוצה ילדים, כי זה משהו שהיא לא רוצה לוותר עליו, יהיה זה הוגן באותה מידה מצדה שתצהיר על כך מראש. ולמרות כל הדברים שכתבתי וכל מה שנכתב כאן,יש גם שביל אמצע.

כי אחרי הכל אני מאמינה שרוב הנשים שרוצות ילדים , מחפשות בדרך גם את הקשר הרגשי, הבעיה (של הגברים ) היא לדעת להבחין בין אלה שיעשו את הכל למען המטרה (הצאצא), לבין אלה שהמטרה היא רק תוצאת הקשר הרגשי, גם אם התוצאה הזאת ידועה מראש ואפילו מוצהרת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רווקה בתחילת הארבעים [חדש]
היי   יום א', 01/10/2006 שעה 9:18
בתגובה למ.
שמי יובל ואני מחפש קשר להקמת משפחה ומאד רוצה אשה טובה וכמובן ילדים
אז אם את חושבת שאת המתאימה צרי קשר למייל
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

רווקה בתחילת הארבעים [חדש]
היי יובל   יום א', 19/08/2007 שעה 20:09
בתגובה להיי
היי יובל...
אשמח להכירך...
צור עימי קשר למייל..
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מילכוד או מיקוד. [חדש]
רווקה או מחכה? (באמצע השלושים)   יום ה', 26/05/2005 שעה 1:30
ובכן בהחלט יש צורך ורצון להגיב:
לנשים יש שעון ביולוגי, נכון ובעידן המודרני עושה הרושם – הוא מתקתק די ב''איחור''.

בכל שנות העשרים לא הרהרתי כלל בהקמת משפחה. הימים עברו ועמם השנים.
הייתי עסוקה בקריירה, בשאיפות, בריגושים, ב''השתקת'' הצימאון הרב והמגוון לדעת עוד, להכיר עוד.

נכון – היו לי קריטריונים רבים אבל הם לא היו מדומים: בשביל בחורה אינטלגנטית מאד, שנראת טוב, בעלת דעות מגובשות – גברים רבים נראו 'לא ראויים' והראויים ''התבלבלו'' ומצאו מהר מדי (דווקא) את ה'אנטי תזה' – בדרך כלל –אישה חלשת אופי ותלותית,באופנים רבים.
גברים רבים מדי עוברים על ''פס היצור'' הזה.
כמו כן - בארצנו הקטנה - אישה חילונית ''מאבדת'' ''מבחר'' עצום של גברים – את הדתיים. בנוסף יש ריבוי של ''לא סטרייטים'' וגם הפוליטיקה היא נושא אקוטי במערכות יחסים בארץ – על רקע פוליטי חסר פשרה נשברות גם מערכות יחסים (ולעיתים בצדק – שכן עקשות פוליטית מיוסדת על פילוסופית חיים תואמת)

אני תולה אשמה רבה בחינוך ובמוסר – מצ'ואיזם של 'חיילים' המבוסס על כוחניות אך על ריקנות מחשבתית.
לעומתם גברים שפיתחו אנטגוניזם לגבריות בשל חינוך קלוקל – ובחרו ברפיון חושים ואוזלת יד.
בנוסף ל''טרנד'' עצום ומתעצם של ''מיסטיקה'' ו''רוחניות'' אצל גברים שמחפשים ''עין שלישית'' כשותפה לחיים (כפי ששמעתי ממישהו), כשעדיין אין הם רואים את המציאות בזוג העיניים הקיים.

שלא נדבר על ה''שיפוט המהיר'' המקובל היום – בעיקר באתרי ההיכרויות.
הזמינות של ''כרטיסים אלקטרוניים'' מאפשרים לנשים וגברים ''לקטול'' אחד את השני בהינף יד.
גברים שמביטים באישה ב''בליינד דייט'' ולא ''מזבזים את הזמן'' באומרם: ''תודה, ראיתי – זה לא ילך בינינו'' לנשים שבנסיבות אחרות היו מסנוורות כל בר בי דעת.
ונשים שמיד חושבות שהן ''קולטות'' את הגבר ולאחר משפט אחד מחליטות בליבן כי לא יתראו שוב.

אכזריות הטבע היא עם הנשים לדאבוני, שלא רק אורך זמן פריונן מוגבל לעומת הגברים, אלא מראיהן מתבלה מהר יותר והשנים חלפו והתחלפו והגברים החליפו חליפות ומחפשים מחדש את הנערות היחפות והחטובות – אותן נערות שמחפשות את ה''מין החזק'' ומוצאות לאחר שנים שבזבזו את זמנן על חולשה של גברים מזדקנים.

ובהערת אגב לקאולה שהגיב כי נשים בגיל 24 מתחילות להידמות לאמם ''ולהתדרדר'' ובכן - התופעה מדהימה יותר אצל גברים – גם הם מתחילים להידמות לאמם! או לחשוק בנשים ה''מגלמות'' את דמות אימם, כשאינם מבחינים ביצר ההרסני שהדבר מטיל על אישיותם (ורבות הדוגמאות)

אולי דווקא הגברים הם שפיתחו התנגדויות נגד רווקות מבוגרות יותר מתוך ''פחד המילכוד''. הרי נראה כי
דווקא הנשים הצעירות הן המומחיות הגדולות בהצבת אולטימטומים שגברים צעירים נופלים לתוכם בקלות מחרידה (ויש לי תאוריה בעניין זה).

איני פמיניסטית – לא ולא ואיני מחפשת ''מכונת זרעים'': אני בהחלט מאמינה שזוגיות היא יצירה ואין לי חס וחלילה ''נוגדן גברים'', אלוהים היא תשמור :-).
הגבר שהייתי רוצה להכיר אינו מבוהל מהאפשרות להיות ''אמצעי'' לאישה בשלה. זוגיות צריכה לגעת בחופש משותף, בבחירה מרצון – בלי חששות, בלי מאבקים, ובלי הכחשות. גם במחיר הכבד של הבדידות האפשרית בלא למצאם.
רעיון ה''מילכוד'' כבר ''פסה'' אדוני אפלטון, הקשב ל'תלמידך' אריסטו בנושא עולם ההגיון ללא סתירות.
הגברים שאיני מוצאת ועדיין מחפשת הם פרטנרים למסע משותף. זה הכל וכל זה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שמחה בחלקה [חדש]
אלה   יום ב', 18/07/2005 שעה 20:41
קראתי את הטקסט הזה ברגשות מעורבים. מצד אחד, מעניין לראות איך רואים גברים את הנושא. מצד שני, כאישה וכאם וכבנאדם -זה עשה לי רע. אני יכולה להבין שאף גבר לא רוצה לראות את עצמו כבנק זרע מהלך. צודק.
מצד שני, ראבאק - כמה אפשר להיות אגואיסט ואטום, ולהתעלם מזה שיש דבר כזה ''ציפיות'', ציפיות זה דבר לגיטימי.בדיוק כמו שסביר לצפות שאחרי זמן מסוים עוברים לגור ביחד. או אחרי X זמן פוגשים את החברים והמשפחה של הצד השני, ואם זה לא קורה אחרי כך וכך זמן - משהו דפוק בקשר.
אגב, אני בת 40 פלוס, חד הורית מבחירה, שמחה בחלקה והילד אחלה. תודה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שמחה בחלקה [חדש]
אורי קציר   יום ג', 19/07/2005 שעה 0:39
בתגובה לאלה
אין לי ויכוח איתך, אלה. אני לא מכיר את קורות חייך, כך שלא אכנס לפרטים האלה. מה שנוגע לציפיות - בבקשה, אבל יש לתאם אותן עם בן הזוג מראש.

אי אפשר לצאת לוויכוח הזה מבלי להבין שגברים ונשים אולי יוצאים מאותו שורש אבל מתפתחים בכיוונים שונים לחלוטין. אין לי ויכוח עם הצורך של אישה לממש את הפוטנציאל הביולוגי שלה ולהפוך לאם לפני שמתרגשת עליה המנופאוזה. אני רק סבור שהטקטיקה הגסה והמגושמת של זריקת אולטימטום לגבר אינה מקדמת שום אישה בהשגת המטרה הזו אלא דווקא מרחיקה אותה משם. וכל הסבר שיש להבין אותה ושצרכיה קודמים משום שהגבר יכול לייצר דור המשך בגיל מאוחר יותר אינם מספקים כאן. גבר, וזו כנראה חדשה משמעותית עבור נשים רבות הגדלות בעולם המודרני, הוא יצור עם עולם אמוציונלי שלם משל עצמו. אין שום עדיפות לרגשותיה של האישה על אלה של הגבר ואבהות אינה צריכה להיות מושגת בכפייה אלא כתוצאה מרצון הדדי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שמחה בחלקה [חדש]
שמחה בחלקה   יום ה', 21/07/2005 שעה 17:10
בתגובה לאורי קציר
אין בינינו מחלוקת כלל. כל מה שכתבת כאן מקובל עלי לגמרי, אבל עדיין קיימת בטקסט (המקורי) תמיהה גדולה, ''מה היא כבר רוצה, זאת''. בנוסף, אין ספק שההלחצות של החברה על הרווקות ובהתאמה של הרווקות על בני הזוג הפוטנציאלים גורמות לנזק לכל הצדדים.

אגב, לעניין קורות חיי - אישית בחרתי להפריד בין קיומו של בן-הזוג בחיי לבין קיומו של הילד, ולא לערבב שמחה בשמחה. עכשיו, כשיש לי ילד משלי, ואני לא תלויה בבן-זוג למטרות התרבות, אני יכולה לחפש לי בנחת פרטנר מתאים. לילד, אגב, יש אבא, שהוא אביו הביולוגי אך אינו בן-זוגי (ומעולם לא היה). עשינו ילד בהסכמה מלכתחילה, שכך יהיה, לשביעות רצון 2 הצדדים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שמחה בחלקה [חדש]
דודו בן עמי   יום ה', 21/07/2005 שעה 17:47
בתגובה לשמחה בחלקה
וכך את קולעת בדיוק לטקסט שעליו את מגיבה. כמו אותן נשים שמתוארות בעילום שם במאמר של אורי, את מדרגת את מה שאת קוראת לו ''ההתרבות'' לפני בניית חיי הזוגיות שלך. מכאן, שהגבר שאיתך (כולל זה שהסכים להתרבות מבלי להפוך לבן זוגך) אינו אלא מכשיר לריבוי טבעי ותו לא.

קשה לי להבין מדוע אדם בוחר מרצונו להפריד את האב ביומיום מהאבהות הביולוגית. אין בכך כל היגיון. לא שהמצבים האלה לא קיימים, אבל בדרך כלל הם תוצר של נסיבות שאינן נשלטות על ידי כולם.

נכון שההלחצות, כמו שאת קוראת להן, אינן עושות טוב לאיש. מצד שני, גם אם את יולדת בפעם הראשונה בגיל השלושים המאוחר ומעלה המשמעות היא שבמשך 15-20 השנה שלפני כן כל אותן הלחצות לא הצליחו להשפיע עליך. ובכן, מדוע להתלונן עליהן דווקא עכשיו?

צר לי לומר לך, אבל עושה רושם שאת מחפשת קודם כל את טובת עצמך. הילד שלך הוא מכשיר למימוש עצמי ותו לא. האב אינו חשוב כלל, למעט זרעו. עושה רושם שעברת את שלב השגת הילד בצ'ק ליסט אבל משפחה של ממש לא ביקשת ליצור, וחבל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שמחה בחלקה (אבל לא אגואיסטית) [חדש]
אלה   יום ו', 22/07/2005 שעה 22:02
בתגובה לדודו בן עמי
הי, דודו, אתה נסחף לגמרי.
ראשית, בבקשה לא לשפוט חיים של אנשים אחרים, בוודאי שאין לך התמונה השלמה,ואתה משלים מדמיונך ומהנחותיך המוקדמות
1. לילד שלי יש אבא מתפקד לגמרי, שהוא חשוב מאוד בחיינו,על אף שאינו בן-זוגי, ואנחנו משפחה מאושרת על פי דרכנו, גם אם בעיניך זו לא ''משפחה ממש''. בעינינו דווקא כן.
2. הפרדתי את ההורות מהזוגיות כי לא מצאתי את הפרטנר הנכון. לא מאידאולוגיה. בחרתי ליצור משפחה אלטרנטיבית.
3. נכון, זוגיות היא לא הדבר הכי חשוב לי בחיים.
4. זה לא פשע.
5. באשר למשפט הצדקני: ''הילד שלך הוא מכשיר למימוש עצמי ותו לא'' - מי אמר שהידוק הזוגיות היא סיבה נעלה יותר ליצירת ילד? ילד הוא תכלית לעצמו, לא בשביל הצ'ק-ליסט, לא כדי להחזיק זוגיות, לא כדי לייצר חיילים לצה''ל ולא כדאי לעשות את סבא וסבתא מבסוטים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אתה מריר [חדש]
תוהה   יום ה', 04/08/2005 שעה 15:28
מאוד מריר ומנסה לכסות על זה בהגיגים פסאודו מבוססים. אבל אני מבינה ללבך ולליבם של גברים רבים שהגיבו באהדה לדבריך.

החברה השתנתה, נשים רבות השתנו ונראה לעומת זאת כי גברים רבים נשארו מאחור. הם מבולבלים, לא ברור להם מה רוצים מהם ובתסכולם הם מרגישים שהפכו ל''כספומט'' ול''בנק הזרע''.

פתאום נשים מתפרנסות לבד וחלקן אף אוחזות במקדחה ופטיש. מהגבר נדרש לא רק להיות מגן חסון (לפחות בדימוי) אלא להיות רגיש ולדעת לפתח אינטימיות. ואת זה למרבה הצער גברים רבים לא מסוגלים לעשות.

אנחנו דור אבוד של גברים מבוהלים ונשים מתוסכלות. אולי הגברים של הדור הבא יהיו שונים ומסוגלים למערכות יחסים אינטימיות יותר.

ובינתיים, למה לנו להתפשר? תמיד יהיה לנו את בנק הזרע...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אתה מריר [חדש]
אורי קציר   יום ה', 04/08/2005 שעה 19:16
בתגובה לתוהה
מרירות? בדיחה טובה. אנחנו מדברים על נשים שרודפות אחרי זנבן בניסיון לממש את נשיותן. מה הקשר למרירות גברית קצת קשה להבין. אפשר, כמובן, להטיח סיסמאות על גברים שרוצים להותיר נשים במקום בו הן אינן יכולות להתפרנס ושאר גיבובים, אבל אין בכך כל טעם.

ושום דבר ממה שכתבת אינו מתייחס לנושא שבו עוסק המאמר: אלפי נשים בגילאים השלושים והארבעים שמחפשות באופן דחוף דרך ללדת, רצוי תוך כפיית זוגיות ממוסדת כזו או אחרת על גבר כלשהו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אבל זה באמת מצב מורכב, לאשה... [חדש]
בת 35 גרושה ללא ילדים   יום ב', 28/11/2005 שעה 19:56
טוב, אז... אני באמת לא רוצה להלחיץ אף אחד ולא לפגוע באף אחד. בדיוק מלאו לי 35 (היום!!) ואני לא רוצה לוותר על האימהות, אך גם לא רוצה לוותר על זוגיות שחשובה בעיני לא פחות. אבל, כמו שקראתי פעם, בן זוג אפשר למצוא בכל גיל (אם כי יותר קשה בגיל יותר מבוגר...) אבל להולדת ילד, הזמן מוגבל. מה עושים?
נכון הייתי צריכה לחשוב על זה לפני שנים אבל אז היו לי את הבעיות שלי.
נראה לי קודם כל שלהתייחס לגבר בצורה לא אנושית ולא אוהבת באמת, לא יעזור - זה רק ימנע פיתוח קשר. אבל, מצד שני, לא רוצה ''להיתקע'' על הגבר הלא נכון, שבדיוק עכשיו יבזבז לי את הזמן... (אני יוצאת און אנד אוף כבר שנה עם בחור שכנראה משחק בי). אז מה עושים?
פשוט משתדלים לא להלחץ (זה לא עוזר), לא להמשיך קשר שנראה לא מתאים, ולהציב דד-ליין (אם לא יהיה לי ילד עד גיל מסוים, ליצור הורות משותפת עם גבר שהוא גיי ומעוניין בילד, או ללכת לבנק הזרע.
אבל אני ממש ממש כן רוצה למצוא בן זוג ולהקים אתו משפחה.
ואם לא , נקווה שאחרי שאני אממש את האמהות שלי, אמצא אהבה עם בן זוג בלי לחץ של ''שעון ביולוגי'' אלא מתוך אהבה נטו...
בקיצור... בקטע הזה של השעון הביולוגי אלוהים צ'יפר את הגברים...
מקווה למצוא את הגבר המתאים ולבנות אתו משפחה אוהבת, ומקווה לא ליפול למקום הזה של הלחץ (כי המצב הזה מאוד מלחיץ אותי!!!)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אבל זה באמת מצב מורכב, לאשה... [חדש]
היי   יום א', 01/10/2006 שעה 9:20
בתגובה לבת 35 גרושה ללא ילדים
בואי ושילחי לי פרטים על עצמך כמו מייל ומשם נמשיך הלאה אני מחפש את האשה של חיי אולי זו את
יובל
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אבל זה באמת מצב מורכב, לאשה... [חדש]
pyrmkrngbi kvfhrhl   יום ג', 22/06/2010 שעה 19:36
בתגובה להיי
pyrmkr dcr btv rmbhahusgv kpbe kprdi kthavtbh drua fcr vrcv abhotbh dcr akthav tjs kt cusbh tbh ngbhi kvfhr knyrv rmbh, ukpre jsa cjhho ha kh gbho fjuku, agr ajur tbh ktngai ukt au,v naetu, jrphovh,h ngbhi kvfhrl tbh do nckh hksho fl atbh vh,h ngbhi kveho nhapjv nhakhukveho ch, yuc chjs th,hl vykpui akh0548318320 tbh ncea kh,ear nykpui nzv atbh hufk kvjzhr mkmuk tkhl uchb,ho avhv kl huo bvsr nnbhpyrmkr
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

' היה היה גבר גבר ' [חדש]
אור   שבת, 14/07/2007 שעה 11:34
הספר המדהים של אור שבידור ' היה היה גבר גברב' שופך אור על העובדות המעסיקות את כולנו כגברים ונשים.על מלחמת המינים,על תבוסת הגברים,על תרומות הזרע,על החוק למניעת הטרדה מינית ועוד.ספר לא קל לעיכול,לעתים מעצבן,אך עובדתי.
למי שמעוניין לקרוא את הספר הנה האתר בו הוא נמצא:
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איזה קטע גם אני הגעתי לכתבה מאותה סיבה [חדש]
ניר   יום ו', 08/10/2010 שעה 21:26
כתבתי בגוגל משהוא מעניין..
ולי יש שאלה אליכם קשורה במערכות יחסים יש מישהיא שאני חולה עלייה היא בת 28 ואני בן 20 אני קורא פה והרבה אנשים אומרים לי שזה קבר גיל מבוגר (שלה) אבל אני שואל אתכם באופן אישי מה דעתכם בחורה חופשיה מוכשרת בגיל 28 שהיו לי ולה בעיות בעבר אני לא זזתי מטר ממנה היא זזה ואני הישתגעתי מזה, מה אתם אומרים ללכת איתה עד הסוף או לעזוב אותה ? אני לא יודע מה לעשות ובינתיים היא חופשייה אבל אפשר להגיד שהשהות שלי איתה מעקבת אותה בלימצוא מישהוא אחר...??? מה לעשות?? היא איתי כבר שלוש שנים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©