מודל מקנזי-גרשון
שבת, 22/01/2005 שעה 20:22
הדיון הציבורי בנושא פסיקתו של השופט עודד גרשון, לפיה המילה ''כוסית'' אינה אלא מחמאה וככזו אין לראותה כמילת גנאי המצדיקה ענישת אסיר, מה גם שהלה השתמש בה בנסיבות פרטיות ביותר, החטיא במשהו את מטרתו. השופט גרשון גודף ונצלב רק משום שהעז להודות במה שכולם יודעים כבר עשרות שנים - ש''כוסית'' אינה ביטוי גנאי. יחד עם פסק הדין המפורסם שהשיג ג'רולד מקנזי ושקשור לפרק בסיטקום הפופולרי ''סיינפלד'', נוצר כאן מודל דיאלקטי מאוד מסוים: לגבר אסור להשתמש במילה הקשורה לאיבריה המוצנעים של האישה, גם אם השימוש נעשה בנסיבות פרטיות ותמימות לחלוטין. מי שייתפס כשהוא מציין את המילה ''כוס'' או ''קליטוריס'' ייחשב - לפחות בעיני תת-זרם פמיניסטי מסויים מאוד - לעבריין מן השורה. ראו הוזהרתם

השופט עודד גרשון לא היה השבוע השופט המועדף על כמה נשים שמכנות את עצמן בטעות ''פמיניסטיות''. גרשון, רשע שכמותו, הסתבך עם כוּסית אחת מיוחדת. ומעשה שהיה כך היה.

כל הסיפור החל באסיר כבן 32 שהשתתף בתוכנית לגמילה מאלכוהול בכלא חרמון שבצפון. לאחר אחת הפגישות בתוכנית, שוחח האסיר עם חברו, אסיר מטופל גם הוא, וציין באוזניו כי ''העובדת הסוציאלית היא כּוּסית; מעניין כמה בעלים היו לה''. דבר השיחה הגיע לאוזני שלטונות הכלא. האסיר הובא לדין משמעתי, ושם שמע כי הוא מורחק מתוכנית הגמילה ומועבר לכלא אחר, נוח פחות.

האסיר החליט שלא להבליג. הוא לקח עורך דין, יצא לקרב משפטי נגד השב''ס ונפגש עם נציגיו באולם המשפט של עודד גרשון. הלה לא היסס בפסיקתו. ''מי שמצוי מעט בסלנג השגור בפי הצעירים דהיום יאמר לך כי לעיתים נעשה שימוש בביטוי האמור דווקא כמחמאה למי שיש לה מראה מצודד'', קבע.

השם מתחרז עם איבר נשי,; איזכור האיבר התפרש כהטרדה. ג'רי סיינפלד

בסיפור שלפנינו יש שני פגמים. על האחד כבר עמדנו: מישהו בשב''ס (ואולי הייתה זו מישהי) התעקש לפרש מילת שבח והתפעלות ככינוי גנאי וזלזול דווקא ולהעמידו לדין על כך. הפוך על הפוך. יתכן שלו היה האסיר מפטיר חרישית ''מכוערת'', היה יוצא מזה הרבה יותר בזול. הדפקט השני הוא הרעיון ששיחה סטנדרטית בין שני בני אדם, שאינה עוסקת בהקשר פלילי כלשהו, משמשת עילה לשלטונות להיפרע ממישהו שהם לא סובלים במיוחד. השופט גרשון קבע כי יש בהחלטת השב''ס משום פגיעה בחופש הביטוי של האסיר שטען כי לא הייתה לו כוונה לפגוע בעובדת הסוציאלית או להעליבה. ''הטלת הסנקציה על העותר נותנת תחושה של 'אח גדול' היודע את הנאמר ונעשה בין כתלי הכלא. נראה כי תגובתה של הרשות בעניין זה לא הייתה סבירה וחרגה מן המידה הראויה'', ציין.

תחשבו על זה לרגע: אדם משוחח עם חברו במסדרון המשרד, אומר לו כי הבוסית היא ''כּוּסית'' ולמחרת מקבל לידיו מכתב פיטורין. תלמיד אומר לחברתו שהמורה היא ''כּוּסית'' ולמחרת מתבשר על הרחקתו מבית הספר. אישה המקורבת אלי ביותר טוענת, אגב, שנשים עושות שימוש במילה הזו הרבה יותר מאשר גברים. אישה אחרת הודיעה, למקרא הפסיקה, שהיא מוכנה לשלוח את בעלה לטיפול גמילה דומה אם זה מה שיגרום לו לומר לה שהיא כּוּסית. לחילופין, אמרה לי, היא מוכנה להעניק לאסיר הזה טיפול גמילה מאלכוהול בעצמה.

מצד שני, אני מכיר גם כמה נשים שמגדפות עכשיו את השופט גרשון ונותנות לו באבי אביו. הטענות שלהן מסתכמות בכך שהכינוי הוא שוביניסטי ומנציח את השפלת האישה ותיוגה על ידי המעמד הגברי השליט כמי שמשמשת את מנצליה בעיקר למטרות סקס. מכיוון שכך, הייתה לעובדת הסוציאלית כל סיבה שבעולם להיפגע והיה על השופט להתחשב במצב זה ולפסוק באופן שיבהיר שמהותה של אישה אינו רק האיבר ההוא שבין רגליה ושלפסק דין מעין זה יש אופי מחנך ומחייב ובלה בלה בלה עד קץ ימי מלחמת המעמדות.

מי שחולק על קביעת השופט שלפיה את המילה הנדונה נהוג להשמיע בהקשר חיובי, שיקום. אישית, אגב, אני לא סובל את המילה הזו, כּוּסית, וגם לא נוהג להשתמש בה. בכלל, מילות שבח המתבססות על כינויי הסלנג לאיבריו המוצנעים של מושא המחמאה הן בעייתיות במיוחד. שהרי אם המילה דנן (כלומר, ''כּוּסית'') מבוססת על איבר הנשיות האינטימי ביותר, הרי שנשים בתורן יכולות גם להגות מילות חיבה לגברים מצודדים המתבססים על עקרון דומה. מה דעתכם על ''זיינצ'יק'', למשל? או על ''שמוקון''?

עובדתית, זה לא קרה. מה שהחל, אולי, כמילת קוד בין גברברים שופעי הורמונים ובעלי נטיות שובניסטיות מופנמות נספג היטב בחברתנו הוולגרית, התפשט כאש בשדה קוצים ונטמע גם בין בנות המין שאליו הייתה מכוונת מילה זו מלכתחילה. כך שלא זו בלבד ש''כּוּסית'' לא התקבלה כמילת גנאי, אלא שהחל מלפני שנים אחדות נוצרה לה גם אחות תאומה מאותו שורש עצמו, הלא היא המילה ''כּוּסון'', המחליפה את ה''חתיך'' המסורתי.

מה שספג השופט גרשון מעדת פובליציסטיות הסבורות בטעות שקביעתו היא אנטי-פמיניסטית באופייה לא ספגו שופטים כבר זמן רב. גרשון ציין מצב נתון שאין כמעט מי שחולק עליו: ''כוסית'', בין אם אוהבים את זה ובין אם לו, היא מחמאה במקומותינו. על מה גינו אותו? על שהעניק גושפנקא שיפוטית למצב זה, שבעיניהן אינו ראוי? ואולי על כך שלא ניצל את ההזדמנות כדי להוקיע את המילה הזו ואת המשתמשים בה ולנסות ליצור נורמה לשונית חדשה שבה איבר מינו של אדם אינו יכול להוות בסיס לכינוי עגה מקובל?

''אתה באמת בן זונה של שופט אם סוף-סוף הצלחת להחדיר את המחמאה החודרנית הזאת אל בין הדפים היבשים של החוק'', כתבה על כך דנה ספקטור, מתעלמת בגסות אופיינית מהעובדה ששורשי המחמאה הזו הם אי-שם בשנות החמישים המאוחרות ושלא היה כל צורך בפסיקתו של גרשון כדי להחדיר אותה אל השפה העברית המדוברת. ''שופט שמכיר במילה 'כּוּסית' כמחמאה, הוא מן הסתם שופט שחושב מהזין. רק שם – להגדיר אשת מקצוע באמצעות אבריה האינטימיים, ניתן להגדרה כמחשבה סבירה ונכונה. וגם אז – בתנאי שאותה עובדת סוציאלית בשב''ס בחרה בו כפרטנר'', קצפה חנה בית הלחמי. וכך הלאה והלאה, כאילו פסק דינו של גרשון (בעניין שקשור בכלל לזכותו של הפרט לחלק מחמאות באוזני חברו לאדם שאינו נוכח בסביבה) הוא הוא האקט לו ציפה עולם ומלואו כדי להכשיר שרץ לשוני כלשהו.

שטויות.

כפי שכבר ציינתי, וכפי שידוע לכול, ''כוסית'' היא מחמאה, בין אם הדבר מוצא חן בעיני כותבות אלה ואחרות ובין אם לאו. אבל אין זה המקרה היחיד בו נעשה שימוש במילה שמגדירה איבר אינטימי במיוחד על מנת להביע תחושה סובייקטיבית כלשהי. טלו את המילה ''שמוק'', למשל. מובנה שלילי לחלוטין. ''שמוק'', כידוע, הוא איבר המין הזכרי. אבל אליבא דמילון העולמי לעברית מדוברת, מיסודם של דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה, יש לו גם הוראה נוספת: ''מילת גנאי חריפה מאד: גועלי, נבזה, מנוול. השמקס האלה עוד יהרסו לנו את המדינה; אל תהיה שמוק, אלישע''.

ובכן, ה''שמוק'' ותיק כנראה מה''כוסית''. אני מעז לקבוע שיש לפחות הפרש של דור אחד ביניהם, כלומר שהשימוש השלילי ב''שמוק'' החל לפחות רבע מאה לפני שחדרה ה''כוסית'' אל הלשון העברית והפכה לסופרלטיב. תקנו אותי אם אני טועה, אבל אינני זוכר שום מקרה, דחוק ונשכח כאשר יהיה, שבו יצאה בת חוה חובבת שוויון להגנת המין הזכרי על שנאלץ לסבול את הפיכת איבר מינו למילת גנאי.

ואגב, אין זה המקרה היחיד. המילה ''זין'', שמקבילה בעברית המדוברת ל''כוס'' בשימוש היומיומי, גם היא הפכה זה מכבר לכינוי גנאי. ושוב, מאותו מילון לעברית מדוברת. זין: כינוי גנאי הבא להדגיש את תכונותיו השליליות של אדם, כגון: טיפשות, רוע לב, וכד'. אין לי כוח לדיבורים על הזין הזה. הוראה נוספת של זין היא ''כלום, מאומה'': כסף תקבל אצלי? זין תראה אצלי. הוראה רביעית, שלילית אף היא, היא עונש, נקמה: אתה תראה איזה זין תקבל אצלי.

על פניו, נראה שמתקנות העולם שהוזכרו כאן נוטות להתעלם מהשיח המקובל הזה. יתכן, כמובן, שהן ממתינות לגושפנקא שיפוטית נוספת, הפעם בהקשר הזכרי של השפה. אבל על פניו, נראה כי מדובר בצביעות נטו. אם אין זה ראוי שהבעת הרגשות באמצעות המילה המדוברת תתבסס על הכינויים השונים לאברי מין, הרי שניתן לצאת למלחמה גורפת בעניין זה. אבל כאן אין זה המצב: רק הכינוי (החיובי!) הנשי טורד את מנוחתן. ככל הנראה, אין להן בעייה מיוחדת עם העובדה שכינו המתבסס על הזכריות יהפוך לכינוי גנאי. כך הן מבקשות להפוך עולם ומלואו: כינוי מחמיא יש לדחות; כינוי גנאי יש לקבל. בתנאי, כמובן, שהגנאי מתבסס על הזכריות ולא על הנקביות.

אגב, השפה המדוברת מעט יותר דמוקרטית מכפי שמנסים לייחס לה. ממש כשם שהביטוי ''זין בעין'' מבטא את האמירה השלילית שמשמעותה ''תשכח מזה'' או ''אין סיכוי'', הקללות שאומצו מהערבית, היינו ''כוס אמק'' או ''כוס אוחתכ'', מבטאות גישה שלילית. הנה כי כן, המילה ''כוס'' יכולה פעם אחת לבוא בהקשר חיובי ופעם אחרת בהקשר שלילי. ככל הנראה, הישראלי הממוצע הוא ילד מספיק גדול כדי להבין מתי הקונטקסט חיובי ומתי לא. שונאות הגברים המקצועיות, אלה שסבורות שהגברים אשמים בכל הרוע עלי אדמות ואילו נשים הן מלאכיות צחורות כנף, אינן מתעניינות בכך כלל. לדידן, די בכך שמאן דהוא ביטא מילה שהן אינן סובלות כדי שניתן יהיה לעקם את המציאות בהתאם להשקפתן. ''קצת מוזר שהערת האגב (הצודקת) שלו בענייני סלנג נהפכה מטרה למסע צלב פמיניסטי'', תהה אהוד אשרי ב''הארץ''.

הסיפור הזה, שיש בו כדי לומר משהו על יחסי המינים בעידן המודרני, אינו המוזר ביותר ששמעתי אי-פעם בהקשר זה, אבל הוא בהחלט מהמוזרים שבהם. פסק הדין שנגע לסיטקום הפופולרי ''סיינפלד'' היה מוזר אף יותר.

ג'רולד מקנזי פוטר ממשרתו בחברת הבירה ''מילר'' משום שהעז לצטט באוזני קולגה ממין נקבה כמה בדיחות שנונות מסדרת הטלוויזיה הפופולרית ''סיינפלד''. באותו פרק שממנו ציטט מקנזי, יוצא ג'רי סיינפלד עם בחורה שפגש בנסיבות חברתיות כלשהן. למרבה המבוכה, הוא אינו זוכר את שמה והרמז היחיד העומד לרשותו הוא שהשם מתחרז עם איבר נשי. בסופו של דבר מתברר כי שמה של הגברת הצעירה הוא דולוריס, שם המתחרז, כיאות, עם המילה קליטוריס (דגדגן בלעז). מקנזי, כאמור, געה בצחוק (בדומה לעוד שלושים או ארבעים מיליון אמריקנים שצפו בפרק הזה). למחרת בבוקר, ציטט בהרחבה את הפרק דנן באוזני עמיתתו לעבודה, פטרישיה בסט. בסט לא הכירה את המילה קליטוריס וסירבה להאמין שמדובר באיבר נשי. מקנזי נטל מייד מילון, איתר את הערך המתאים והראה לה במה מדובר. בסט, שחוש ההומור שלה כנראה לא ממש מפותח, התלוננה בפני מנהלי החברה על הטרדה מינית. המנהלים, שהבינו שהשארתו בחברה עלולה להצטייר כמתן גיבוי להטרדה מינית, לא לקחו סיכון: מקנזי פוטר ללא שהיות ובבושת פנים. הוא לא ויתר, החליט להגן על שמו הטוב, הלך לבית המשפט, תבע פיצויים וזכה בגדול: ''מילר'' ומנהליה, וגם בסט, חויבו לפצות אותו בסכום כולל של 26.6 מיליון דולר.

חבר המושבעים, אגב, מנה עשר נשים ורק שני גברים. היחס הסטטיסטי הזה מוכיח שהיגיון צרוף יכול להתקיים גם בארץ ששימשה בית גידול לתיאוריות שמאפשרות כיום לאותן פובליציסטיות ישראליות לגדף את השופט גרשון רק משום שקבע עובדה הידועה לכל דכפין. גרשון, רחמנא לצלן, השתמש במילה ''כוסית'', ואף ציין את הקשרה החיובי.

והנה יש לנו את מודל מקנזי-גרשון, שבלית ברירה קראתיו על שם קורבנותיו דווקא: כוסית, דגדגן, מה זה משנה בכלל. אם גבר מעז לבטא בכלל את אחד משמותיהם של חלקי האישה המקודשים ביותר דינו כדין עבריין, עד שהוכח אחרת.

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
יישר כוח [חדש]
עידו   יום א', 23/01/2005 שעה 13:49
לצערנו, היום כינוי של חיבה (ואין לאף אחד כאן ספק שהיתה זו מחמאה, בעצם) מנותק מהקשרו ע''י גורמים אינרסנטיים, והופך קרדום לחפור בו. כמה הערות:
א. מה רצו לקדם ע''י ההתקפה על ההחלטה? האם אותן נשים באמת חשבו שהשופט דנן אכן לא מבין את מהות הכינוי, ובעצם בקבלתו את העתירה הוא מגמד את הנשים לכלל איבר? לדעתי לא. אין ספק כי ביטוי זה הפך למטבע לשון. ההתפתחות הלשונית שתיארת - הכינוי ''כוסון'' - מבטא בצורה מרשימה את זה: הרי ''כוסון'' הוא זכר שאינו ניחן באיבר המין הנקבי, וכל כולו על משקל ''כוסית''. נראה כי רצו לעורר מהומה, ויצאו בהפסדן.
ב. לשופט גרשון מגיעה טפיחה הגונה על הכתף. בעצם מה אמרתי פה? שניתן לו צ'פחה? גם כאן ניתן להבין את הביטוי לכאן ולכאן - כלומר ההקשר הוא הכל. אם אותו אסיר היה קורא לעברה של העובדת הסיציאלית ''כוסית שרמוטה'' לא היה ספק שזה לא ראוי, אך הבעת ההערכה שהביע בלשון עממית אך מקובלת בהחלט היא פשוט Non Issue.
ג. לטעמי, הנושא החשוב ביותר הוא העובדה שההלשנה הובילה לעונש. אדם רשאי לאמר כל שעל דעתו (כל עוד הוא לא מביע רצון ברור לפגוע באחר) במדינה בה יש חופש ביטוי. הטלת עונש כזה, בימים אלו שבהם אנשים חורגים מכל גבול (הכוונה כמובן לכל הנושא הפוליטי-מדיני) יש טעם ברור לפגם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יישר כוח [חדש]
אורי קציר   יום א', 23/01/2005 שעה 22:34
בתגובה לעידו
מקורו של השיח הבלתי-אפשרי הזה הוא, כמו הרבה דברים אחרים (לפעמים טובים ולפעמים לא) בארצות הברית. הוא תולדה ישירה של המגמות התוקפניות מאסכולת הפוליטיקלי קורקט. תורה זו, שהשתלטה כמעט לחלוטין על האינטליגנציה האמריקנית ומחלחלת בהדרגה כלפי מטה, גורסת כי מקור הרעה החולה שבהבדלי המעמדות בכל תרבות הוא בשפה. לשפה יש חלק מרכזי בעיצוב התודעה. שפה מדוברת, מטבעה שהיא כוללת גם ביטויים המביעים שיפוט ערכי מסוים, שבתורו מגבש אצל המשתמשים בשפה תודעה המושפעת מהדיעות הקדומות שבבסיס הביטויים בהם הם משתמשים ביומיום. הפוליטיקלי קורקט מבקש לנטרל את השפה מסוג כזה של שיפוט ערכי. אין ''מכוער'', למשל, אלא רק ''מאותגר ויזואלית''. אין woman (שהרי המילה הזו כוללת את המילה man, ומכאן שהיא מתייחסת אל האישה כאל נגזרת של הגבר, ובמשתמע אף מאמצת את התיאוריה התנ''כית השוביניסטית שלפיה מוצא האישה מצלעו של אדם הראשון; ולמהדרין - ההברה הראשונה שלה גזורה מהמילה האנגלית לרחם, מה שמגדיר את האישה על פי איבר הרבייה שלה, ולמעשה מגביל אותה, תפיסתית ומילולית, על פי התפיקוד שהועיד לה העולם הגברי במהלך ההיסטוריה) ועל כן המציאו את המילה wommon. שינוי קטן, אולי, אבל משמעותי מאוד בעיני ממציאיו. הבעיה בתיאוריה הזו שהיא מרחיקה את סף הרגישויות של המיעוטים (כולל נשים) עד למחוזות בלתי אפשריים ממש.

ביולי 1994 הרצה פרופ' אלן דרשוביץ, הנחשב כיום בעיני רבים לאחד מגדולי המשפטנים האמריקנים בהיסטוריה, בפני קהל תלמידיו בבית הספר למשפטים שבאוניברסיטת הארווארד. על חוויותיו מההרצאה הזו סיפר לאחר מכן במאמר קצר שכתב תחת הכותרת הקולעת Justice (צדק). ''קבוצת פמיניסטיות בקורס שנתתי על החוק הפלילי איימה לתבוע אותי על (יצירת) סביבה עוינת בשל הדרך בה לימדתי את החוק המתייחס לסוגיית האונס'', סיפר, ''הן סברו כי האווירה בכיתה הייתה עוינת משום שבמשך יומיים תמימים דנתי בדיווחים שקריים לגבי מקרי אונס ומשום שטענתי בזכות חשיפת שמות המתלוננות בתיקי אונס''. דרשוביץ, אילן משפטי ענף בפני עצמו, לא נחשד בעולם בשוביניזם. הוא הצביע על בעיה ההולכת ומתפשטת בחברה האמריקנית. ומכיוון שישראל נוטה לאמץ (אם כי באיחור מה, ולעתים גם בעיוות מסוים) לא מעט מדפוסי ההתנהגות החברתית והחשיבה האינטלקטואלית של הדוד הגדול סם, אולי הגיעה השעה לדון בכך גם כאן.

ההתפתחויות של השנים האחרונות גורמות לכך שגברים נמנעים כיום יותר ויותר מלפנות לעמיתותיהן לעבודה. כבר קרה שאישה, שקיבלה מעמית לעבודה מחמאה בסגנון ''את נראית טוב הבוקר'', התלוננה על כך שהמעיר יצר את הרושם שבבקרים אחרים היא אינה נראית כה טוב וממילא שהאיש גרם לסביבה לפתח ממנה ציפיות הקשורות למראה החיצוני שלה (אני לא ממציא את זה). במקומות מסוימים התפתחה נורמה התנהגותית שבה כאשר גבר מספר בדיחה גסה (והיא מוגדרת מראש כבדיחה) הוא מזהיר קצרות את הנשים בסביבה שלידיעתן זו אינה הטרדה מינית אלא בדיחה בלבד - מה שאדם סביר אמור להבין לבד, מתוך הקונטקסט שבו נאמרים הדברים. באונה השמאלית של כל גבר מסתתר החשש שיום אחד יואשם בהטרדה מינית. במקרה כזה, סביר להניח, יאמינו לאישה – גם אם לא היו יחסים כאלה. היא האנדרדוג, לא לשכוח. מאידך, אם אכן היו יחסים כאלה והגבר יטען שבמהותם נוצרו היחסים מרצונם החופשי של שני הצדדים – ובכן, האם אין זה בדיוק הטיעון שמעלה כמעט כל נאשם באונס?

בטווח הרחוק הנזק אף חמור יותר, שכן הוא מעכב עוד יותר את החתירה לשיוויון הזדמנויות בין המינים. גברים שחוששים מנשק התלונה של נשים הכפופות להן מעדיפים לעבוד עם גברים דווקא.

הגיע המצב לכך שדפני פאטאי, ממנהיגות התנועה הפמיניסטית האמריקנית, הזהירה באחד מספריה ממה שכינתה הטרופוביה – אנטגוניזם נשי המופנה נגד גברים והטרוסקסואליות. פאטאי עמדה על התופעה בכמה וכמה מאמרים שפירסמה. היא קובעת שהשיח הפמיניסטי בן זמננו מתאפיין במנטליות של מצור ובמעט מאוד פתיחות. היא מנסחת את זה במונחים בהירים מעט יותר, ולכן רצוי לקרוא את המקור.

האמת היא שהתנגדות עזה למשטר הזה, שיש כבר מי שמכנה אותו ''פמיניסטיראני'' (פרו-נשי – רודני) התעוררה בקרב שיכבה מסוימת, בלתי מבוטלת כשלעצמה, של נשים בעמדות השפעה. הטענה שעומדת בבסיס הטיעונים שלהן היא שהמשטר הזה מניח מראש שנשים אינן מסוגלות להתמודד בעצמן תופעות של הטרדה מינית במקום עבודתן. כלומר, שהעובדה שמלמדים אותן להיסמך אך ורק על החוק הנוקשה מציירת אותן כדמויות חלשות, הסובלות מרגישות יתר, שיש להתייחס אליהן בכפפות של משי.

קאמיל פאליה, למשל. מבקרת חריפה זו של הפמיניזם המודרני גורסת כי על נשים לבלום בעצמן תופעות של הטרדה מינית, במקום שתסמוכנה על אחרים שיעשו זאת במקומן. ''נשים מתירות לעצמן להתנהג כקורבנות כאשר הן אינן נוטלות את האחריות לידיהן'', אמרה.

עוד דוגמה שיש בה מן האבסורד. ג'ונתן פרווט, תלמיד בית ספר מלקסינגטון, צפון קרוליינה, נזרק לפני שנים אחדות מבית ספרו. הסיבה: הוא נשק לבת כיתתו על לחיה בלא שביקש קודם את רשותה, מה שהיווה, מבחינת מנהלת בית הספר, הטרדה מינית לכל דבר. לא עזרו המחאות של אימו או העובדה שהמנהלת הפכה למשל ולשנינה בעיני האמריקנים. העיקר שג'ונתן הקטן ילמד את הלקח, חשבו שם. ג'ונתן פרווט היה אז בן שש. בן שש – וכבר מטריד מינית. מזעזע, לא?

בקצב הזה - בקרוב אצלנו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יישר כוח [חדש]
עידו   יום ב', 24/01/2005 שעה 13:23
בתגובה לאורי קציר
לאחר הדיון המלומד, המשכיל ומרחיב האופקים שהוצג כאן, אוסיף רק בדיחה קטנה (כן, שובינסטית, וזה מה שמצחיק בה):
אדם בא לאלוהים ואומר לו:''תשמע, אלוהים היקר, אתה באמת מדהים ומרתק - אבל משעמם לי לבד. תן לי אישה''
אלוהים משיב ''אין בעיה. אתן לך אישה שרק תרצה לעבוד, לרקוד, תהיה אינטיליגנטית, יפה, מושכת, סקסית, תדע לנהוג נהדר (כולל רוורס) ולעולם לא יכאב לה הראש.''
אדם מתלהב ''נהדר. כמה זה יעלה לי?''
אלוהים אומר ''שתי רגליים, שתי אוזניים, יד אחת, אוזן ואשך.''
אדם חושב לעומק על ההצעה, ולבסוף שואל ''ומה אקבל תמורת צלע?''
:-)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שמוק [חדש]
רות   יום א', 23/01/2005 שעה 17:03
ואל נא נשכח כי למילה שמוק מקום של כבוד בשפה האמריקאית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שמוק [חדש]
אורי קציר   יום א', 23/01/2005 שעה 22:36
בתגובה לרות
אמת. בארצות הברית גם קללה מסוג Dick Head מתייחסת לטפשותו של המקולל וכפי שברור לכל השומע, מבוססת על איבר המין הגברי ואף אל מבנהו הפיסולוגי המיוחד. לא זכורה לי קללה דומה המבוססת על איבר המין השני דווקא. ולא, לא זכור לי שפמיניסטיות יצאו נגד עגה זו דווקא.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אותן נשים מתחילות באמת להגזים [חדש]
אלי   יום ד', 26/01/2005 שעה 7:33
אני מקוה שהשופט הנ''ל קורא את התגובות (המעטות) האלה, ואת המאמר שלך, ומקבל קצת גיבוי (גברי) נגד ההתנפלות הלא-מוצדקת עליו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אותן נשים מתחילות באמת להגזים [חדש]
אורי קציר   יום ד', 26/01/2005 שעה 9:08
בתגובה לאלי
אני לא חושב שהתגובות לפסיקתו של השופט צריכות להתפלג על פי ההשתייכות המינית של המגיבים. יש כאן היגיון פשוט: המילה ''כוסית'', נאהב את זה או לא, הפכה להיות חלק מהסלנג העברי. אני לא מכיר אישה שאינה יודעת שהמונח הזה הוא מחמאה. לכן, עצם הענשתו אדם על השמעת מחמאה שכזו, מה גם שעשה זאת בנסיבות פרטיות ולא בפני העובדת הסוציאלית, היא קטנונית מאין כמותה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אותן נשים מתחילות באמת להגזים [חדש]
אלון   יום ג', 01/02/2005 שעה 0:32
בתגובה לאורי קציר
ונגיד והיתה זו קללה. יש להעניש אדם על כך שבשיחה סגורה בינו לבין אדם אחר העביר ביקורת (גם אם היא בשפה נמוכה ובהתייחסות לאברי מין) על אישה. זה הרי גובל במשטרת מחשבות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חוסר הבנה - שובינסטי [חדש]
דויד בן הראש   יום ו', 04/03/2005 שעה 11:20
לעזאזל, מדוע הגברים מתעקשים לראות את האישה
כאיבר מין?
ומדוע מחזיק כותב האתר הנ''ל, בשם אפלטון ?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חוסר הבנה - שובינסטי [חדש]
אורי קציר   יום א', 06/03/2005 שעה 13:34
בתגובה לדויד בן הראש
כותב האתר הנ''ל אינו מחזיק בשם אפלטון. אם תקרא את הפרק ''על האתר'' אולי תדע גם מה שמו המלא. מעבר לכך, נדמה לי שאפילו בישראל 2005 קיימת זכות לאדם לבחור את שמו הפרטי, קל וחומר את הדומיין של האתר שלו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הסכמתי עם כל מילה [חדש]
יצחק שפי   יום ו', 11/03/2005 שעה 21:54 אתר אישי
אמרת הכל בהקשר זה (ברשותך דומני שיכולת לומר הכל בפחות מילים). אולי שורש הרע של הפמיניזם הוא במושג שיוויון – כמו בסוגיית המרקסיזם שיוויון כולל-מוחלט זה משהו מלאכותי, ולכן כאשר מנסים להעביר שיוויון כזה מהתיאוריה למציאות נוצר עיוות, אבסורד.
פמיניסטיות מהסוג הזה לא חותרות לשיוויון אלא לשלטון נשים.
שיוויון בזכות לאושר, זה המקסימום שאפשר להגדיר.
וחבל על הכותבת האיכותית דנה ספקטור שנפלה בפח הזה.

וגם אני לסיום בדיחה:
למה בכל מטבח יש חלון? כדי שתהיה לנשים השקפת עולם.
כל גבר בא לעולם מאשה, ולרבים יש אחיות, ורעיות, ובנות. ולכן חלוקת האנושות לגברים ונשים היא אחת החלוקות הטיפשיות ביותר, ואם כבר הזכרתי אז אפילו חלוקת האנושות עפ''י מרקס היא יותר סבירה, שלא לדבר על החלוקה לשחורים-לבנים-צהובים-וכו', אשר בעולם הישן, שבו החיים התנהלו בקהילות אוטארקיות, קל להבין אותה (מבלי להצדיק).
הבדיחה הזאת מצחיקה אותי והבת שלי לא נעלבת ממנה, כי ברור לה שמצד אחד היא לא מתכוונת אליה אישית ומצד שני היא משקפת אמת כלשהי, אמת שהיא לא הסטורית בלה-בלה-בלה אלא כנראה ביולוגית, והצחוק שבבדיחה נובע מן הסתם מהפער בינה לבין הפוליטיקלי-קורקטנס.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

זה הרבה יותר פשוט ממה שאתם חושבים [חדש]
המדקדק בפרטים   יום ד', 20/04/2005 שעה 17:55
אחד אומר על פלונית שהיא כוסית וחברו מערער על הקביעה - לא היא לא כוסית. אם היה בכינוי סוג של ראיית האישה כאיבר
כל שהוא בגופה או סתם התיחסות אליה כאל אובייקט - לא היה מתעורר כלל ויכוח בין השניים. או שיש לה אף או שאין לה אף. ואם מתעורר ויכוח אודות כוסיותה הוא מתעורר אודות התאמתה לאידיאה האפלטונית של האישה הנחשקת אצל המתבונן בגברת. יותר מכך הטענה אודות כוסיותה של פלונית או אלמונית איננה נטענת כלל אודות האישה אלא אלא אודות צורת
ראייתו של הזכר ברגע נתון את הנקבה המדוברת. כאילו אמר
כשאני מתבונן באישה זו חש אני את התאמתה למודל האישה הנחשקת בו אני אוחז. לא בול לא פגיעה - חמישה בולים ברצף.

ותעדנה המחטבות הבלתי נלאות את גופן בסטודיו A B ו- C שאני צודק.

ואסיים בשאלה: מה נראה לכם יותר מתאים לפיקניק: בשר על האש או רוסטביף מצונן?

חג חירות שמח
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הפוך על הפוך [חדש]
מונס   שבת, 23/04/2005 שעה 10:56
לא יודע אם שמתם לב, אבל מילים שהיו פעם מילות גנאי, נחשבות היום למחמאות.גם המילה ''בן זונה'' נחשבת היום בקרב הגברים למצב המגדיר את האדם לבחור טוב, חכם, ערמומי, פיקח.גם המילה מניאק קיבלה את אותה המשמעות של חכם, פיקח, ערמומי.

באמת כל ההתייחסות למילים זה ענין של תרבות וזמן, והכי חשוב איך כל אחד לוקח את זה.

לדעתי אכן צדק השופט הנ''ל, המילה כוסית שנחשבה עד לפני זמן לא רב כמילת גנאי, היום נחשבת למחמאה לאישה יפה ומושכת.

לגבי נושא הטרדה מינית, כל עוד הנושא הזה הוא חם תקשורתית, וכל עוד הגברים יהיהו תמיד אשמים לפני שהוכחה חפותם, תרבות המצור שאתה מדבר עליה תישאר.

מילים: זה הכל עניין של תרבות, זמן, יחס.

בברכה:
מונס
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©