כמה הערות על אאוגניקה
יום א', 02/01/2005 שעה 22:22
מה אנו יודעים על אאוגניקה, אותו ענף שנוי במחלוקת של הגנטיקה העוסק בהשבחת הדורות הבאים? האם דעתנו עליה מושפעת בהכרח - או צריכה להיות מושפעת - מההיסטוריה של העם היהודי כפסולת אאוגנית שנגרסה הגלגלי השיניים של מכונת ההשמדה הנאצית? כמה מאמרים על ענפים אאוגניים ואפיזודה היסטורית קצרה אחת











מאמר שפירסמה ב''הארץ'' העיתונאית תמרה טראובמן מספר על מחקר הגורס כי השבחת הגזע (אאוגניקה), תיאוריה ביולוגית שאנו מזהים כיום בעיקר עם הנאציזם, לא נתפשה כרעיון רע כל כך אפילו ביישוב העברי המתהווה. המחקר מספר כיצד אישים מרכזיים בממסד הציוני הציעו לסרס חולי נפש, לעודד ילודה בקרב ''האינטליגנציה'' ולוודא ככל האפשר שייוולדו רק ילדים בריאים וכשירים.

כשלעצמם, מעוררים כיום הרעיונות האלה זעזוע אצל מרבית צרכני המאמר הזה, בעיקר כאשר זוכרים שבאותה תקופה ממש יישמו הנאצים את הפרוייקט האאוגני הרצחני והנורא ביותר בהיסטוריה. אפס, כמו כל זוועה, אי אפשר לפטור אותה רק במנוד ראש. למעשה, מן הראוי לבדוק את מקורותיה גם בשנים ובדורות שקדמו לה.

ההיסטוריה של האאוגניקה היא, כשלעצמו, נושא מרתק. ארכיון האאוגניקה מספר, בתמצית, את סיפורו של הזרם הזה. ב-eugenics.net, האתר הפופולרי ביותר העוסק באאוגניקה, ניתן למצוא לא מעט מאמרים המסבירים את חשיבות יצירת דורות בריאים, אינטליגנטיים ומוכשרים יותר בעתיד. בין השאר, יש לעמדות האאוגניסטים גם השלכות על נושא השיבוט.

באלמנט הגרפי הזה נעשה בעבר שימוש רב על ידי ארגונים שעסקו באאוגניקה. שורשי העץ כוללים מדעים כמו גנאולוגיה, ביוגרפיה, ביולוגיה, בחינה מנטלית, פיסוכולוגיה, אנתרופולוגיה וגם --- סטטיסטיקה.

בכל אוכלוסייה ביולוגית, כולל באוכלוסיית האדם, קיימת שונות גנטית. הפירוש הוא, כמובן, שלא כל הפרטים באוכלוסייה זהים מבחינת מטען הגנים שהם נושאים ושהם מורישים לצאצאיהם. על מנת לשנות את הערך הממוצע של תכונה גנטית מסוימת באוכלוסייה צריך לשנות את שכיחותה של תכונה זו. כלומר, השבחת המין האנושי מבחינה גנטית, כמו אצל כל מין חקלאי, כרוכה, למעשה, בשינוי שכיחויות של גנים באוכלוסייה, או בהפיכת תכונות נדירות לתכונות נפוצות - ולהפך. אם, למשל, מניחים שגאונות היא תכונה הנקבעת על ידי גן יחיד ושכיחותו של גן זה באוכלוסייה היא שני אחוז, הרי שהעלאת שכיחותו של גן זה לחמישה אחוז תגדיל את ממוצע האינטליגנציה באוכלוסייה ובכך תתרום להשבחתה. יצירת יש מאין כרוכה אף היא בשינוי שכיחויות של גנים, שכן בתהליך זה תכונה גנטית מסוימת שאינה קיימת באוכלוסייה וחדרת לתוך האוכלוסייה ושכיחותה עולה מדור לדור עד שהיא מגיעה לשכיחות של מאה אחוז. שינויים מכוונים בשכיחויות של תכונות תורשתיות לצורך השבחה יכולים להתבצע באמצעות שני תהליכים בלבד: סלקציה ומוטציה.

סלקציה פירושה שפרטים הנושאים תכונה גנטית מסוימת מעמידם יותר צאצאים מאשר פרטים שאינם נושאים את אותה תכונה. בטבע, מספר הצאצאים שכל פרט מעמיד נקבע על פי כשירותו או מידת התאמתו לסביבה. לעומת זאת, בהשבחה מלאכותית כשירותו של פרט נקבעת על ידי קריטריונים שרירותיים. במעבדה אפשר ליצור הבדלים בין הכשירות של פרטים שונים, גם אם הבדלים כאלה אינם קיימים בטבע. כך, למשל, לא סביר שבטבע יהיה הבדל בכשירות בין חתולים אפורי פרווה לחתולים שחורי פרווה. לעומת זאת, בפרוייקט השבחה מלאכותית ניתן ליצור הבדל בכשירות באמצעות סירוס כל הפרטים בעלי הפרווה האפורה. לחילופין, ניתן בפרוייקטים כאלה לבטל או לצמצם הבדלים בכשירות בין פרטים הנושאים מטענים גנטיים שונים ואפשר אף להפוך חסרון ליתרון ולהפך. כך, למשל, קיימת טענה לפיה לכלבים מגזע פודל כמעט ואין תכונות המאפשרות להם לשרוד בטבע בלא עזרת האדם, כך שמתן עדיפות ברירתית לכלבים אלה למעשה מסייעת להישרדות זו ביולוגי שבתנאי ברירה טבעית מוחלטים היה נכחד מהעולם.

ישנם שני סוגים של משטרי ברירה אאוגניים. ברירה מטהרת (purifying selection), או אאוגניקה שלילית (negative eugenics) פירושה שזכות הרבייה נאסרת או מוגבלת אצל פרטים בעלי תכונה גנטית מסוימת. הכוונה כאן היא להכחיד את תכונת היעד מן האוכלוסייה. בשתי דרכים ניתן ליישם אאוגניקה שלילית: האחת היא חיסול פיסי של הפרטים הנושאים את התכונה הגנטית הבלתי רצויה; הדרך השנייה היא מניעת זיווג, או סירוס. משטר אחר הוא הסלקציה המעדיפה - או אאוגניקה חיובית (positive eugenics) - שפירושה מתן עדיפות לפרטים בעלי תכונה גנטית כלשהי על פני פרטים אחרים. מטרת האאוגניקה החיובית היא להגדיל את שכיחותו של גן מסוים באוכלוסייה. למעשה, קשה להפריד בין האאוגנקיה החיובית לאאוגניקה השלילית, משום שאם מסלקים גן מסויים מהאוכלוסייה, בהכרח עולה שכיחותם של הגנים האלטרנטיביים. כלומר, סלקציה מטהרת מלווה תמיד בסלקציה מעדיפה ולהפך. מסיבה זו, משטרים אאוגניים מוגדרים חיוביים או שליליים על פי השפעתם על הגן הנמצא במיעוט: אם הברירה האאוגנית נותנת עדיפות לתכונה גנטית נדירה, המשטר ייקרא משטר אאוגני חיובי. אם, לעומת זאת, הברירה האווגנית מונעת את התרבותם של פרטים הנושאים תכונה גנטית ששכיחותה נמוכה, המשטר ייקרא משטר אאוגני שלילי.

משטרים אאוגניים מסווגים, לעתים קרובות, על פי מידת חומרתם, כלומר לפי הפרשי הכשירות שבין הפרטים המועדפים לבין מי שהסלקציה פועלת נגדם. אם, למשל, יעניק הגורם הבורר מענק כספי עבור כל ילד שנולד להורים גבוהים ולעומת זאת יקנוס כל זוג הורים בעלי קומה נמוכה שמביא ילד לעולם, ייווצר הפרש מסוים בין מספר הילידים שייוולדו להורים גבוהים לבין אלה שייוולדו להורים נמוכים. זהו משטר שחומרתו מתונה. לעומת זאת, אם יוציא הגורם הבורר להורג כל זוג הורים גבוהים חסרי ילדים וכל זוג הורים נמוכים שהוא בעל ילדים ייווצר הפרש עצום בין כמות הילדים שתיוולד להורים גבוהים לבין אלה שייוולדו להורים נמוכים. זהו משטר ברירה חמור מאין כמוהו. בדרך כלל, היה מקובל בעבר להשתמש במשטר ברירה מתון נגד בעלי תכונות גנטיות דומיננטיות ובמשטר ברירה חמור נגד בעלי תכונות גנטיות רצסיביות (שממילא באות לידי ביטוי רק כאשר פרט נושא שני העתקים של התכונה ולפיכך הקטנת תדירותן היא נמוכה מאוד והסיכוי להעלמותן מהאוכלוסייה קטן אף הוא).

ועכשיו למוטציות, כלומר לאלמנטים הגנטיים החדשים המופיעים באוכלוסייה שבה הם לא היו קיימים קודם. באווגניקה אנושית השתמשו במוטציות לשתי מטרות, אאוגניקה מניעתית (preventive eugenics) ואאוגניקה טיפולית (curative eugenics). רוב המוטציות הנוצרות באופן ספונטני באוכלוסייה הן בעלות השפעה שלילית על הכשירות. האאוגניקה המניעתית מיועדת לגרום לכך שמוטציות מעין אלה לא ייווצרו כלל. מאחר ומוטציות נוצרות באופן אקראי, כמעט שאין אפשרות לעודד מראש מהיווצרות מוטציות חיוביות ולדכא היווצרות מוטציות שליליות, ועל כן מרבית התומכים באאוגניקה מניעתית ממליצים על עצירת תהליך המוטציה או על הקטנת הכמות הכוללת של מוטציות הנוצרות באוכלוסייה. השיטה היחידה שבה ניתן לעשות זאת היא על ידי זיהוי גורמים מוטגניים, כלומר גורמים היוצרים מוטציות, ובאמצעות שינוי תנאי הסביבה באופן שמנע מאנשים לבוא במגע עם גורמים אלה. כך, למשל, נמצא בעבר כי אלכוהול הוא חומר מוטגני, מה שהופך איסור על שתיית משקאות אלכוהוליים לצעד מאאוגני מניעתי. הגנטיקאי ג'יימס קרו המליץ בסוף שנות השמונים לפתוח בפרוייקט מחקר מקיף לזיהוי גורמי סביבה מוטגניים ולחוקק חוקים שימנעו חשיפה של נשים הרות, למשל, לגורמים אלה. במדינות רבות קימות כיום רשימות של חומרים כימיים וגורמים סביבתיים שזוהו כמוטגניים והשימוש בהם או החשיפה להם הוגבלה.

האאוגניקה הטיפולית היא למעשה טיפול כירורגי ברמת ה-DNA. הדוגלים בשיטה זו מבקשים לשנות באופן מכוון את החומר התורשתי, ובצורה כזו לא רק לייצר מוטציות חיוביות בפרט מסוים, אלא לדאוג גם שמוטציות אלה יעברו גם בתורשה לילדיו. כלומר, האאוגניקה הטיפולית מאמינה שאפשר לא רק לשפר את רמת בריאותו של המטופל, אלא גם את זו של צאצאיו בדורות הבאים.

פרנסיס גלטון, האיש שנחשב לאביה של האאוגניקה המודרנית (ואגב, גם בן דודו של חוקר מפורסם אחר, צ'ארלס דרווין), טבע את המונח הזה לראשונה ב-‏1883. יישומים אאוגניים בחברות אנושיות היו קיימים, עם זאת, עוד מימי קדם. לניסיון לשפר את אוכלוסיות האדם היו סיבות אישיות ולאומיות כאחד: אנשים שאפו להוליד צאצאים חזקים ובריאים וחברות ומדינות ביקשו לשמור על פער איכותי בינן לבין שכנותיהן, בעיקר בשעת מלחמה. לכל אחת מהשיטות האאוגניות - החיובית, השלילית, המניעתית והטיפולית - יש תקדים כבר בעולם העתיק.

את אחת הדוגמאות הראשונות לאאוגניקה שלילית בחברה האנושית אפשר למצוא בחברה הספרטנית. ההיסטוריון היווני פלוטרכוס סיפר כי בספרטה היו ראשי העדה או השבט בודקים כל ילד שנולד ואם הוא נראה להם חולני או בעל מום, היו משליכים אותו מן האָפּוׁטֶתָי - צוק סלע סמוך להר איגטוס. על מנת לוודא שהתינוק אכן בנוי כהלכה וחסון, היו מעמידים אותו בניסיון: נשות ספרטה היו רוחצות את הרך הנולד לא רק במים אלא גם ביין, משום שעל פי האמונה הספרטנית תינוקות נרפים וחולניים לוקים בשבץ בבואם במגע עם יין. המהדרין היו מנסים את חוסנם של התינוקות בעזרת טבילה במי קרח או בשתן. סלקציה כזו הייתה מקובלת גם במקומות אחרים. ברומא, למשל, נהגו לנטוש תינוקות פגומים באתר ציבורי שהיה קרוי ''הסלע הטֶרפֶּרי''.

(בהזדמנות זו, כדאי לעשות את ההבחנה בין הריגת ילדים בתרבות הספרטנית והרומית, שהיו שיטה אאוגנית לשיפור האוכלוסייה, לבין העלאת קורבנות אדם, מה שהיה נפוץ בתרבויות אחרות כמו, למשל, אצל האצטקים. בניגוד לסלקציה נגד תינוקות פגומים, הקרבת אדם היא מעשה אנטי-אאוגני, משום שהקורבנות היו בדרך כלל הבתולות היפות ביותר והצעירים החסונים ביותר. סילוקם של אלה ממאגר הרבייה של האוכלוסייה היה, לשיטת ההאוגניקה, מעשה המביא לתוצאות אאוגניות שליליות).

באאוגניקה השלילית נכללים לא רק חוקים בדבר סילוק פרטים פגומים מהאוכלוסייה, אלא גם חוקים שנועדו למנוע מלכתחילה את לידתם של פרטים פגומים. כך, למשל, קיימת כמעט הסכמה אוניברסלית נגד זיווגי קרובים. מרבית החברות והתרבויות בעולם אוסרות על זיווגי קרובים מדרגת קרבה גנטית מסוימת ומעלה. המטרה הברורה של חוקים אלה היא להקטין את הסיכוי שייוולדו פרטים פגומים בשל הדמיון בין המטענים הגנטיים של ההורים, שכן להורים הדומים לזה יותר מדי מבחינה גנטית יש סיכוי רב להוריש לילדיהם פגמים גנטיים במנות כפולות. יחד עם זאת, לא לכל חוקי האישות הדתיים ישי היגיון גנטי, משום שמרבית התרבויות והדתות בעולם אוסרות גם על זיווגים עם רחוקים, כמו בני זוג השייכים לעם אחר או לדת אחרת. לחוקים כאלה יש משמעות גנטית שלילית, משום שמזיווג בין בני זוג השונים מאוד זה מזה מבחינה גנטית נולדים בדרך כלל צאצאים כשירים יותר מאשר צאצאיהם של הורים שהם קרובים מבחינה גנטית. תופעה זו ידועה בכינוי און כלאיים (hybrid vigor).

היהדות מיוחדת בכך שהיא מכילה לא רק איסורים בנוגע לקרבה הגנטית מירבית המותרת בין בני זוג אלא גם המלצות חיוביות לקרבת משפחה רצויה בין בני זוג. במשנה נאמר ''והנושא את בת אחותו...עליו הכתוב אומר: אז תקרא וה' ייענה'' (מסכת יבמות, ס''ב, ב'). ייתכן כי ההמלצה הזו - כלומר לנישואין בין דוד לאחיינית - היא תוצאה של הצלחת הזיווג התנ''כי בין נחור בן תרח (אחיו של אברהם אבינו וסבם של רבקה אימנו ולבן הארמי) לאחייניתו מילכה.

גם לאאוגניקה החיובית יש מקורות היסטוריים שקדמו לניסוחים המודרניים של חוקי האאוגניקה. במשנה נאמר כי ''גבוה לא ישא גבוהית שמא יצא מהן תורן ננס לא ישא ננסת שמא יצא מהם אצבעי לבן לא ישא לבנה שמא יצא מהם בוהק שחור לא ישא שחורה שמא יצא מהן טפוח'' (מסכת בכורות, מ''ה, ב'). כמו כן, על החתן חלה חובה לבדוק את האחים של הכלה המיועדת, שכן כתוב בבבא בתרא כי ''רוב בנים דומין לאחי האם'' (ק''י, א'). במקרים מסוימים אף חובה על אם החתן לקחת את הכלה המיועדת למקווה טהרה ולבדוק אם יש לכלה מומים שעל קיומם לא הוצהר בזמן קביעת התנאים בין משפחות החתן והכלה.

החוקים האאוגניים החיוביים העתיקים והמפורטים ביותר מופיעים בספר הינדי עתיק הנקרא בראדאראנאיקה אופנישאד (Brhadaranayka Upanishad). על פי התפיסה ההינדית הילוד - ולא משנה אם הוא בין או בת - מהווה היוולדות מחדש של הגבר בלבד, כאשר האישה היא כמעין אינקובטור ותו לא. על פי הדימוי המקורי, האישה היא הקרקע שבה ניטע הזרע. מתפיסה זו ברור שהזרע חשוב יותר מהקרקע וכי ההבדלים בין האב לילדיו הם תוצאה של השפעת הקרקע, שכן לו הייתה האם משוללת השפעה לחלוטין, היו הילדים דומים לאביהם בכול. מכאן שעל הגבר ההינדי להימנע מבחירת אינקובטור פגום, ויש חוקים מפורטים הקובעים אילו נשים הן בחזקת קרקע צחיחה. כך, למשל, יש להימנע מנשים בעלות שיער עבה, מבעלות רגליים שעירות וממי שהן אדומות כרבולת ובעלות טחורים. כמו כן אין להינשא לנשים שיש להן קשיי עיכול או הסובלות ממחלת הנפילה, וכן אין להינשא לבעלות מרווחים בין השיניים ולנשים שגבותיהן נפגשות באמצע המצח.

גם האאוגניקה הטיפולית (או ההתערבותית, כפי שיש המכנים אותה), שכיום נוטים לחשוב שהיא מחידושי ההנדסה הגנטית והביולוגיה המולקולרית, כבר הייתה ידועה אצל ההינדים לפני כשלושת אלפים שנה. האלמנט הטיפולי אצל ההינדים כלל שני סוגי מתכונים: מרשמי אפרודייאק להגברת כוח הגברא ולשיפור איכות הזרע, ומרשמים ספציפיים לקביעת תכונות רצויות אצל הצאצא. לשיפור האיכות הכללית של הזרע השתמשו ההינדים בתערובות שהכילו כספית, תחמוצת ברזל, שמן מינרלי, חמאה מומסת וחלב. מרשמים ספציפיים להולדת צאצאים בעלי תכונות מסוימות הכילו גם הם תערובות של חומרים שונים והוראות מפורטות הנוגעות לזמן ההפריה. למשל, אם מפרים את האישה בימים זוגיים זוהי סגולה להולדת בן זכר, ואם מפרים אותה בימים בלתי זוגיים - סימן בדוק להולדת בת. האמת היא שזה לא כל כך פשוט ויש לקחת בחשבון גם את עונות השנה, את כיווני הרוח, את מצב הירח ואת גיל בני הזוג. המתכונים התזונתיים הנלווים ללוח הזמנים הם פשוטים למדי. אם מבקש הבעל שייוולד לו בן בעל עור כהה ושיודע לדקלם שלוש מתוך ארבע הוודות של הדת ההינדית, עליו ועל זוגתו לאכול אורז מבושל במים ובחמאת תאו. אכילת אורז ושׂומשׂום, לאחר בישולם בחלב, תביא להולדת בת מלומדת. במסורת היהודית, כמו במסורות דתיות אחרות, יש העדפה ניכרת של בנים על פני בנות. על כן, מרבית המתכונים האאוגניים שלה עוסקים בהבאת זכרים לעולם. במסכת ברכות מופיע מתכון הממליץ להעמיד את המיטה כשראשה בכיוון צפון. מתכונים אחרים הם מסובכים יותר וקשורים בשליטת הגבר על זמני השפיכה ובקשירה של אחד האשכים.

לאאוגניקה מניעתית קשה למצוא תקדימים היסטוריים לפני גלטון. היו, כמובן, כללים שלפיהם יכול היה אדם לחיות חיים טובים יותר, אבל שימוש מופרז באלכוהול, למשל, נתפס רק כמסכן את האדם עצמו, ולא את המטען הגנטי שהוא מוריש לצאצאיו. האאוגניקה המניעתית היא, אם כן, חידוש של סוף המאה התשע-עשרה.

היישום הראשוני של פרוייקט אאוגני מבוקר לא נעשה על ידי מדינה כלשהי דווקא, אלא בקומונת אוניידה (Oneida) שקמה ב-‏1848 בצפון מדינת ניו יורק. במקור, לא נוסדה הקומונה למטרות אאוגניות, אלא כחברה שביקשה להגשים עקרונות פילוסופיים ומוסריים המשותפים לכל חבריה. בין השאר, חלה על הגברים המצווה לענג את הנשים מבלי שהם עצמם ישפכו את זרעם. ב-‏1869 אימצה חלעצמה הקומונה עקרונות אאוגניים מסויימים כחלק מאורח החיים בה. מנהיג אוניידה ומייסדה, ג'ון המפרי נוייס, טען שאת רביית בני האדם יש לכוון בהתאם לעקרונות מדעיים ושהגזע האנושי יפסיק להתקיים אם הרבייה תמשיך להיות פעולה בלתי מבוקרת ובלתי אחראית. נוייס טען שכתביו של גלטון אינם ברורים דיים בכל הנוגע לצד היישומי של יצירת אנשים כשירים יותר והחליט לערוך פרוייקט אאוגני משל עצמו.

את הפרוייקט הזה כינה נוייס בשם ''תרבית השורש'' (Stirpiculture). הניסוי נועד לשפר את המטען הגנטי של הדורות הבאים באמצעות מתן אפשרות להוליד ילדים רק לאותם פרטים מתוך האוכלוסייה הראויים לכך. לניסוי התנדבו 53 נשים ו-‏30 גברים. נוייס, יחד עם ועדה שבה שישה גברים ושש נשים, בחרו ב-‏24 זוגות. כעבור זמן מה צורפו לקבוצה הזו עוד 50 איש ואישה. גילן הממוצע של הנשים היה 30, ואילו של הגברים - 41. הוועדה גם החליטה על הרכב הזוגות ועל מועדי קיום המגע המיני. בהתאם לאידיאולוגיה של לאמארק, בחר נוייס אנשים שהיו מפותחים מבחינה רוחנית. מ-‏1875 הושם דגש גם על מבנה גופני. בשים 1869-1979 נולדו בקומונה, במהלך הניסוי, 58 ילדים, תשעה מתוכם של נוייס עצמו (שהיה באותה תקופה בשנות השישים לחייו ונחשב להתגשמות השלמות שאליה שאפו כל חברי הקומונה). לא נעשה מחקר מעמיק על גורל הילדים שנולדו, אך ידוע שרבים מהם סיימו את לימודיהם באוניברסיטה ואחרים הצליחו בעולם העסקים. הצלחתם של ילדי הניסוי מבחינה מקצועית ובריאותית הייתה אמנם מעל לממוצע באוכלוסייה האמריקנית באותה תקופה, אך יש לזכור שילדים אלה לא רק ניחנו במטען תורשתי משופר אלא גם זכו בקומונה לטיפול מיוחד. מסיבות שאינן קשורות לפרוייקט עצמו, הניסוי האאוגני הראשון בעולם הופסק לאחר עשר שנים.











[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מאמר מעניין [חדש]
צפרדע   יום ב', 03/01/2005 שעה 17:26
ואולי כדאי להוסיף (מכתבה אחרת שפורסמה במוסף הארץ לפני מספר חודשים, ר' עותק מוואלה - http://women.walla.co.il/?w=/2105/568514 ) על מחקר שערכה סטודנטית לסוציולוגיה בנושא בדיקות לפני הלידה בשלוש מדינות: ישראל, גרמניה וארה''ב.

בישראל מעודדים הרבה יותר לא רק בדיקות לפני הלידה אלא הפלת העובר, אם נמצאו בו פגמים; בגרמניה יש גישה כמעט הפוכה (המפורשת כתגובת נגד לאאוגניקה הנאצית): כמעט ולא עושים בדיקות או הפלות על רקע זה. אני יכולה לספר ממידע אנקדוטי (ביקור שלי אצל רופאת נשים גרמנייה) שאכן זה כך: הרופאה התפלאה למה אני רוצה בדיקות, וטענה בפני שזה לא ממש משנה - גם ילד עם תסמונת דאון יביא לי אושר, אז למה בדיוק לעשות את הבדיקה מלכתחילה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מאמר מעניין [חדש]
אורי קציר   יום ג', 04/01/2005 שעה 11:06
בתגובה לצפרדע
בישראל קיים, להערכתי, חשש מפני נכויות, בין השאר על רקע הסכסוף המתמשך עם עמי ערב, שמשמש כקטליזטור לגידול נרחב במספר זה. מקור נוסף לחשש כזה הוא, כמובן, זכרונות השואה.

בהשוואה בין שני המקרים שאת מביאה, אני מעדיף בכל זאת גישה שמעט יותר קרובה לזו הישראלית מאשר לגישה של אותה רופאה גרמנייה. לא כל אם ניחנה בכוחות הנפש הנדרשים לשם טיפול בתינוק בעל נכויות או פגמים מהסוג שעליו אנו מדברים. לפיכך, עדיף לדעת דברים כאלה מראש.

אני גם שולל את הרומנטיזציה המופרזת בנוסח ''כל ילד מביא אושר'', שאותה ביטאה הרופאה. עובדתית, לא כל ילד מביא אושר. זוהי תפיסה כמעט פטאליטסטית, שמבקשת מהפרט להתמודד עם הנסיבות שנגזרו עליו ושוללת את זכותו לעשות כל שביכולתו כדי לשנותם. לצורך העניין, ניתן גם להרחיב ולומר שגם לב חולה יכול להביא לבעליו אושר ולכן מדוע להחליפו בלב מושתל וכדומה.

שלא לדבר על הרך הנולד עצמו, שהוריו מחוייבים לשאוף לאושרו. אני לא בטוח עד כמה ילד עם פגמים פיסיים או שכליים יוכל להתקר לשאיפה הנכספת הזו כאשר ייתקל ביחס חברתי עוין או מבזה בעקבות נכויותיו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מאמר מעניין [חדש]
הסטוריון מצעד המחץ   יום ד', 05/01/2005 שעה 11:54
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
לפי הקריטריון האחרון שלך, ''יחס חברתי עוין או מבזה'' נראה שגם אני, אם אני עובר על כמה קטעים בעבר שלי, לא הייתי צריך לבוא לעולם, וכבר מזמן הגעתי למסקנה שחטא חטאה אמי המנוחה, שלא העבירה עלי אאוגניקה בטרם לידתי.
גם אני לא בטוח שאני תומך בגישה שאתה קורא לה ''רומנטית מופרזת'' (לדעתי עדיף שאנשים ישקלו את יכולתם לקחת את האחריות על הבאת ילד *לפני* שהם מביאים אותו לעולם, ולא בשלב ההריון) אבל שורותיך האחרונות מבהירות בדיוק למה אני מתנגד מצד שני גם ליד קלה על ההדק בפסילת ילדים בדרכם לעולם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מאמר מעניין [חדש]
אורי קציר   יום ד', 05/01/2005 שעה 14:55
בתגובה להסטוריון מצעד המחץ
אני מבין לחלוטין את תגובתך. כמוך, גם אני יוצא מנקודת הנחה שאנשים צריכים לקחת אחריות על הבאת ילד לפני ההריון ולא רק במהלכו. אבל הדבר אינו עומד בסתירה למה שאני מנסה לומר: מעבר לעובדה שאדם מביא חיים חדשים לעולם, הוא מחויב גם באחריות מסוימת לאיכותם של החיים הללו. קשה לי לראות הורה פוטנציאלי שמבין שילדו יסבול מנכויות שלא יאפשרו לו לתפקד באופן סביר ועדיין רוצה להביאו לעולם.

על מנת להמחיש, אביא דוגמה רלוונטית. בשנות הששים חילוק רופאים במדינות המערב תרופה שנקראה תאלידומיד. שנים לאחר מכן נמצא כי התאלידומיד גרם לעיוותים קשים בעובריהן. הותצאה הייתה לידתם של אלפי תינוקות בעלי מומים ונכויות קשות, כמו מחסור של גפיים מסוימות וכדומה.

מה אמורה לעשות א--בדרך שנקלעת למצב כזה ושעדיין בידה לשנותו (כלומר, לבצע הפסקת הריון)? האם עליה להימנע ממה שאתה קורא ''יד קלה על ההדק בפסילת ילדים בדרכם לעולם?''. אילו חיים יהיו לרך הנולד הזה כאשר פיגור שכלי או עיוות פיסי כלשהו ימנעו ממנו להתנהל בחייו באופן עצמאי ויחייבו אותו להישען תמיד על סיועם של אחרים?

החברה, לשיטתי, מחוייבת בערבות הדדית ובסיוע לחלשים שבתוכה. יחד עם זאת, אני סבור שממש כשם שאין היא צריכה לעודד עוני היא גם אינה אמורה לעודד לידת בעלי מום רק משום שמדובר בחיים שנוצרו כבר ברחמה של אישה. אני לא סבור שכל עובר שיש סיכון מסוים של נכות לגביו חייב להיות מופל, אבל יש להיות בטוחים בכך שאם אדם מביא תינוק בעל מום לעולם הוא גם יוכל לסייע בידו ולהעניק לו את כל הכלים הדרושים להשתלבות מועילה בחברה בימי חייו. האמת? אני לא מכיר רבים כאלה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מאמר מעניין [חדש]
הסטוריון מצעד המחץ   יום ד', 05/01/2005 שעה 15:23
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
לפני שבעים שנה, נגיד, בכלל לא היה כדאי להביא לעולם ילד שנושא מחלת נפש כלשהיא (אני יודע את זה, סבא שלי היה פסיכיאטר). היום יש תרופות שמאפשרות איכות חיים עם המחלות, גם אם הן לא מרפאות אותן לגמרי.
נלך 200 שנה אחורה (אתה בטח חזק ממני בתאריכים כאלה) — תסכים איתי שלא היה שווה להביא לעולם ילד קצר רואי. היום, ברוך השם, יש משקפיים.
העובדה שהעולם כיום עדיין אינו מתאים לכל אחד, אינה אומרת שפיתוחים עתידיים לא ישנוהו. גם אנשים עם מגבלות פיסיות קשות מסוגלים היום, עם טיפול מתאים, לחיות די טוב ולתפקד. אנושות ששואפת להתפתח ולוקחת בחשבון גם את החלש, עשויה ליצור עולם שבו גם לחלשים יהיו אפשרויות שלא דמיינו.
בעבר גם לא לקחו לצבא בעלי מומים שונים, שכיום מוצאים איך לשבץ אותם. בהתאם להשקפת ''החברה הפוסט–שואתית'' נוסח שנות ה50 ואח''כ, מן הסתם גם אותם לא היה צריך להביא לעולם, כי אז חיפשו באופן נואש הרבה יותר (ובעצם מחפשים גם היום) חיילים בלבד למדינתינו הקטנה והמתפתחת והמוקפת וכו'.
אני לא שופט כל אשה לגבי החלטתה ומבין אשה שתחליט שקשה לה מדי לגדל ילד עם בעיות קשות (מצד שני אני בטוח שהיא תתחרט מאד כאשר תשמע, עם השנים, שמצאו פתרון לבעיה). אבל אנחנו כהוגים על מצב העולם (''אפלטון'' או לא?) צריכים להסתכל על כל הצדדים ועל כל ההיבטים ובעניינים כאלה להניח שכמו שיכול להיות ש''יהיה רע'' גם יכול להיות ש''יהיה טוב'', לא לקחת את מצב העולם כעת כמצב סופי וכאנושיים לשים את הדגש על מה שעוזר לחלשים ומאפשר לכמה שיותר אנשים לחיות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מאמר מעניין [חדש]
אורי קציר   יום ד', 05/01/2005 שעה 19:27
בתגובה להסטוריון מצעד המחץ
ודאי, וזו גם הסיבה שההתייחסות שלי אינה גורפת בנושא זה. ככלל, אתה צודק: יכולתה של האנושות להתמודד עם בעיות רפואיות מולדות גבוהה כיום לאין שיעור מכפי שהיה בעבר.

מצד שני, אתה גוזר גזירה שווה בין בעיות שהטיפול בהן הוא עתיק יומין ופשוט יחסית לבין בעיות שמקשות על ההסתגלות והתיפקוד ללא כל השוואה לקטגוריה הקודמת. גם אם ניתן לאבחן מראש אצל עובר שכאשר יגדל יהיה כבד-דיבור או קצר-רואי, אין הדבר דומה למי שידוע לנו מראש שיסבול מפיגור שכלי או מוטורי בלתי הפיך ובלתי ניתן לתיקון. אם נקצין את ההדגמה: בבריטניה כיהן, עד לא מכבר, שר פנים עיוור, שיש גם רבים הרואים בו ראש ממשלה פוטנציאלי בעתיד. עיוורונו אינו מפריע לו לתפקד. לעומת זאת, קצת קשה למנות את מספר הסובלים מתסמונת דאון שהגיעו לעמדות דומות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מאמר מעניין [חדש]
הסטוריון מצעד המחץ   יום ה', 06/01/2005 שעה 9:46
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אם אתה משווה באמת בין מי שכיהן כשר הפנים (ועדיין אינני בטוח כי לו היו בזמנה של אמו אמצעים לדעת שהוא יוולד עיוור, לא היה בנמצא מי שימליץ לה לוותר עליו, שר הפנים או לא שר הפנים) לבין מי שכנראה לא יגיע לעמדה הזאת, זו הקצנה. אבל איכות חיים נמדדת לא רק בהצלחה או אי הצלחה להגיע לעמדה של שר, ושוב אני לא יודע מה אני הייתי עושה, אבל עובדה שיש הורים לבעלי ת''ד המנסים ומאמינים שאפשר לתת גם לילדיהם איזו איכות חיים ברמה המינימלית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מאמר מעניין [חדש]
אורי קציר   יום ה', 06/01/2005 שעה 14:20
בתגובה להסטוריון מצעד המחץ
אין לי אפשרות להוכיח זאת, אבל נדמה לי שאם ייערך פעם מחקר רציני הוא יגלה שבמרבית המקרים שבהם נולדו תינוקות בעלי נכויות או סוגים כאלה ואחרים של פיגור, לא הייתה להוריהם אפשרות לשלוט בכך. בעניין זה, אני מסכים איתך: בהחלט יתכן שלו היה בידי אימו של אותו שר המידע המוקדם על היות העובר עיוור היא הייתה מחליטה להפילו.

בלי קשר, גם אני מאמין שאם נולד לאדם תינוק, ויהיו המומים בגופו ובנפשו אשר יהיו, עליו לעשות כל שביכולתו כדי להעניק לו חיים של מכסימום שפע ומכסימום אושר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מאמר מעניין [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ו', 14/01/2005 שעה 1:59
בתגובה לצפרדע
אתר אישי
אינני יודע אם סיפורך זה הוא המקרה הכללי בגרמניה; מהידוע לי מהמתרחש בגרמניה (בני נולד שם) הרי שבדיקות שונות מוצעות לנשים בשלבי הריון שונים, והשאלה הכללית היא אם אישה בוחרת לעבור בדיקות מסוג זה או לוותר עליו מסיבה אידיאולוגית. הדבר כמובן משתנה ממקרה למקרה, ואין לבצע כאן הכללה ברורה. יכול להיות שההפנייה לבדיקה אינה כה מהותית וישירה כפי שהדבר מתרחש בישראל (ואין לי מידע או ידע אישי על ההליך הנהוג בארץ), אולם מערכת הבריאות הגרמנית על כל שלוחותיה מציעה סוגים שונים של בדיקות החל מאולטרה-סאונד וכלה בבדיקת מי שפיר. אני מסכים עם הקביעה שהפטציינטים הגרמנים באופן עקרוני לא ימהרו לבחור בפתרון הפלה עבור תינוק בעל מום מוכח, ולא רק מסיבות של קונטרה לאויגניקה הנאציונאל-סוציאליסטית: החיפוש אחר 'טבעיות' בקיום הכללי מנחה קבוצות שונות בגרמניה לקבל את האנשים כפי שהם, כולל את המצטרפים הילודים העתידיים, על כל הפגמים האפשריים בהם.

מבחינה זו דומה כי המחקר המקושר אינו מספר על הקלות היחסית בביצוע הפלה בגרמניה, לפחות עד היות העובר בן 12 שבועות – במידה ואימו העתידית מעוניינת בכך; יש אמנם צורך לעבור יעוץ כללי בכל מקרה ומקרה, אולם אין המדובר בוועדות שחורצות גורל לשבט או לחסד; אישה שמעוניינת בכל זאת להפיל עד תאריך זה תוכל לעשות זאת באופן ציבורי וללא כל פנייה יקרה לטיפול פרטי. מגיל 12 שבועות ואילך, לעומת זאת, מתחיל החוק הגרמני להיות נוקשה הרבה יותר בשאלות אלו – בניגוד משווע לארצות אחרות בהן יכולה להתבצע הפלה גם בשלבים מתקדמים יותר, ללא סנקציה ישירה של החוק כמו שהדבר מתבטא בגרמניה.

ההפלות בגרמניה הן נושא סבוך לא רק בגלל שאלות של אתיקה והצל החום המרחף על עברה של מדינה זו, אלא בראש ובראשונה שהעניין הועבר לדיון פילוסופי כללי החל משנות ה-‏70, כשהתוצאה בשטח היא החלטה הפרטית של כל אישה בתחום זה עד לפרק זמן של היות העובר בן 12 שבועות, לכל המאוחר, ללא כל קשר אם העובר בריא או בעל מום מוכח.

אישה גרמניה שמעוניינת להפיל בכל זאת בגיל עובר מתקדם יותר, תתקשה לעשות זאת בגרמניה אם העובר אינו בעל מום קשה: זה בפירוש בלתי אפשרי, ולכן המרפאות השונות בארצות שכנות מרוויחות מעמדה גרמנית ערכית זו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

האדם אינו בר תיכנון [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ו', 14/01/2005 שעה 11:25 אתר אישי
מאמרך מעניין מבחינות רבות ולו כעלעול היסטורי, פילוסופי וערכי כללי, אולם יש ברור שהנושא האויגני במתכונתו ההיסטורית אינו יכול להתקיים כאופציה נוספת וכברירת החלטה במשטר דמוקרטי הנשען על ערכים יהודו-נוצרים, לכל המאוחר לאחר הנסיון המאוד מסויים עם הדברים השונים שעוללו הנאצים עם מושג זה.

הבעייה המתמדת באויגניקה היא בעיית 'שלטונם של הפילוסופים', אם תרצה, או שלטונם של אלה הטוענים שהם יודעים טוב יותר ממך, לכאורה, מה טוב עבורך ועבור החברה שעומדת בראש מעיינם – ובהתאם לכך מעוניינים לקדם ולכוון להבנתם את הפריון וההתרבות הרצויים בקווים כלליים שייעדו לו מראש, עפ''ר על ידי התערבות במניעת התרבותם של אלה שלשיטתם אינם 'בנויים' לכך. זו הסיבה שאני מתקומם על הבחירה בביטוי 'משטר אויגני חיובי', היות וצורה שכזו עלולה לגרום להכנסת הרעיון של 'משטר אויגני שלילי' בשלב זה או אחר, שלא רק יבקש להימנע בכפיית שלילת אפשרות ההתרבות של 'הבלתי רצויים', אלא גם עלול לשחק במחשבות של הדברת האלמנטים הבלתי רצויים לשיטה מסויימת (או שסתם יכלאם על 'עוול' המצאותם בעולם שהגדיר שאין הם אמורים להימצא בו).

אם תתבונן לרגע על מה שגרסת בעצמך בפיסקה ''...למעשה, קשה להפריד בין האאוגנקיה החיובית לאאוגניקה השלילית, משום שאם מסלקים גן מסויים מהאוכלוסייה, בהכרח עולה שכיחותם של הגנים האלטרנטיביים. כלומר, סלקציה מטהרת מלווה תמיד בסלקציה מעדיפה ולהפך...'', תיווכח לדעת שניסיון השבחה 'חיובי' נוטה להיות מקוזז במחשבה על אלימינצייה של הפרטים הבלתי רצויים, כפי שיושם בפועל ובהצלחה מחרידה במערכת הגרמנית במסגרת הרייך השלישי, בתחילה דרך שיטת ה'אותנזיה' (=המתת חסד: המינוח בו בחרו הנאצים כדי לסווג את פשעיהם) שנלווה כהגדרה סרקסטית עבור אלה שלא היו ראויים להשתייך לגזע האדונים.

נראה כי הניסיון הגרמני מלמד הרבה מאוד על הנושא, היות והגרמנים הלכו רחוק מכל קבוצה אחרת שהבאת במדגם ובסקירה כללית זו, מאחר וישמו בשיטתיות נטולת כל מעכובים את רעיונם ליצירת אדם נורדי בהיר יותר מתוך ששת הגזעים של העם הגרמני לשיטתם. מתוך מחשבה זו נולדו בהמשך רעיונות כמו רעיון השמדת הנכים (T4), הלוקים בשכלם, הסובלים ממחלות נפש או סתם אנשים החיים בשולי החברה מקרב בני העם הגרמני היינו 'אויגניקה שלילית' שאינה אלא אותנזיה לפרקטיקת הנאצים – לעומת רעיון השבחת הגזע באופן מוגדר בחוות הרבעה מיוחדות שנוצרו לצורך העניין (Lebensborn), שהיה מבחינה זו 'אויגניקה חיובית'.
יש לשער כי קרל-הנס פרדינאנד גינתר, מייסד תורת הגזע הגרמנית מאוניברסיטת יינה, הבין מן הסתם את העולם המופלא שנפתח לפניו עם אישים 'דגולים' כמשביחי גזעי ארנבות כהימלר – שראה בעין חיובית את החלת עקרונות היאים לעולם הטבע אל העולם האנושי המקיף אותנו, והתוצאות הרי ידועות. על הדברים שעוללו לבני עמים אחרים אין כלל טעם להרחיב בשלב זה, ועל ההתיחסות המאוד מיוחדת שנגזרה עליהם מתוקף היותם 'שייכים' לגזע אחר לכאורה. גינתר עצמו מעודו לא התייחס מה אמור לקרות ל'אחר' האולטימטיבי שאינו עונה להגדרות האויגניות מקדמות-ההשבחה, והשאיר את 'הגועל נפש' לאחרים שהתמסרו לעניין במשנה מרץ רב. אני משער שגינתר הבין יפה שבמסגרת השבחות גזע והמנעות מקידום גזעים נחותים להגדרתו, יהיה בשלב מסויים צורך ברור לטפל בנושא גם בהיבטים אלימינטוריים מובהקים, שהאותנזיה הנאצית היתה בבחינת הצעד הראשון לבדיקת יעילות מכשירי ההמתה ההמוניים.

האם תורת הגזע הגרמנית וההגיינה הגזעית שנכפתה במסגרתה דומות לרעיונות אויגניקה במקומות אחרים במערב?

נראה כי התשובה שלילית: האויגניקה האנגלוסכסית והאויגניקה הסקנדינבית, בהשוואה למערכת הנאצית שבחרה לעסוק גם באלימינציה פעילה, היו מצויות בחיתולי הגשמת הרעיון בצורתו הפוליטית-טוטאליטרית, והצליחו למרבה הפלא אף להכניס ענף זה אל תוך מערכות הדמוקרטיה בארצותיהם. הרעיון הכללי היה מה שהוגדר לכאורה כנסיון מניעת מחלות והחלת איסור התרבות על אנשים שלא נמצאו יאים לכך, אך למרבה המזל לא תורגמו רעיונות אלו ל'הגיינה גזענית' באופן פרימארי כבשיטה הנאצית. המצאותם של רעיונות אלה היתה כבר בזמנו בעייתית, והנימוקים השונים שבהם השתמשו לקידום רעיון האויגניקה בחברות הדמוקרטיות המערביות כבארה''ב או שבדיה ודנמרק – נשמע מחריד באוזניים של היום. גם העובדה שמוליכי רעיונות אלה בחרו להתמקד באלמנטים המצויים מעט בשולי החברה, בשחורים או במפגרים, מריח רע מאוד גם אם מדינות אלו היו ונשארו דמוקרטיות למופת. היום כמובן שדבר זה בלתי אפשרי על רקע אירועי העבר האירופאי-גרמני , אשר לא נעצר בהתפתחות מניעתית בלבד והמשיך במלוא המרץ להשמיד מליוני אנשים בשם הרצון לקדמה ולהשבחה.

גם רעיונות פרטניים ופרטיים של יצירת קבוצה פנימית על בסיס רעיונות המשלבים אויגניקה לקבוצה נתונה, הנם לשיטתי כשלון מוסרי מהדהד, שבמידה רבה אינו אפשרי לשיטת עקרונות המוסר הנוכחיים עליו אנו אמונים, שהנו לב התרבות המערבית.
במילים אחרות: יצירת קבוצות או כתות אויגניות בתוך מדינות דמוקרטיות מחייבת התערבות שלטונית להבנתי, על מנת להפסיק מצב שעלול להתנגש עם החוק האזרחי בתחילה, ובהמשך עם החוק הפלילי.
האויגניקה כדבר בר-השמה במסגרת פוליטית, מבחינה זו, הוא רעיון אפשרי בצורות שלטון טוטליטריות ובדלניות, אשר מעדיפות את מה שלכאורה אמור להוות 'בריאות העם/הציבור/הגזע/הקבוצה' על פני בריאותו של האינדיבידואל האנושי בסיטואציה נתונה. מקומה של אויגנקיה, אם כך, הוא בפח הזבל של ההיסטוריה, גם בצורתו החיובית לכאורה המבקשת לסרס ולעקר אנשים 'בלבד'.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

האדם אינו בר תיכנון [חדש]
אורי קציר   שבת, 15/01/2005 שעה 21:57
בתגובה לאלכסנדר מאן
אלכס, הערתך מביאה, בסופו של חשבון, למסקנה כי אין פסול בתכנון חברתי ארוך טווח המתבצע על ידי בודדים (מה שקראת ''שלטונם של הפילוסופים''), כל עוד כל המשתתפים בדינמיקה הזו עושים זאת על בסיס וולונטרי ברור. כאקט כפוי, אין ספק שהנאציזם מהווה את הדוגמה המחרידה ביותר של שימוש באאוגניקה, ומובן לחלוטין מדוע הקונוטציה המיידית המוטבעת על המונח הזה היא של טוטאליטריזם אלים.

למעשה, אם נרחיב את היקף ההתייחסות, הרי שכל ניסוי חברתי (בין אם יש בו מרכיבים ביולוגיים ובין אם לאו) לגיטימי רק על בסיס הסכמה מוקדמת של כל המשתתפים בו והכפפתם את התנהגותם למוסכמות הנקבעות מראש בידי מכווני הניסוי. בקיבוצים, למשל, נהגו להעביר את ההחלטה לאסיפת החברים (לא בהקשרים אאוגניים, כמובן); באותה חווה שעליה דיברתי במאמרי הופקד שיקול הדעת בידי מנהיג אחד פלוס עוזר או שניים שהלה מינה לעצמו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

האדם אינו בר תיכנון [חדש]
אלכסנדר מאן   שבת, 15/01/2005 שעה 22:41
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אם זוהי המסקנה שהגעת אליה לאחר קריאת תגובתי – כנראה שלא ניסחתי אותה באופן ברור מספיק; מה שכיניתי 'שלטונם של הפילוסופים' נאמר באירוניה דקה שבאה לרמז על אלה שחושבים שיודעים טוב יותר ממך מה עדיף עבורך – שיטה שאני דוחה לחלוטין כשהיא מבוצעת עבור בוגרים, ובכפייה: איש מבין האומללים בסקנדינביה או בארה''ב בחר לעבור עיקור מרצונו החופשי, ומחשבתם הטהרנית של הוגים אלה (ואני חושב שניתן לכנותם כהוגים, שכן פיתחו רעיון מסויים והלכו בעקבותיו) הינה פסולה לשיטתי.
חברה דמוקרטית אינה יכולה להרשות מערכת שמקבלת החלטות מסוג זה. הדוגמאות של ארצות המערב שהגו וביצעו אויגניקה חלקית ומונחית בעבר מראה עד כמה ניתן לחדור עמוק עם רעיון זה לניתוב דרכי הפרט, ועל כן דבר זה אינו עומד באתיקה יהודו-נוצרית לשיטתי, שהיא הבסיס היחידי להווצרותה של חברה מערבית תקינה. אין פלא שכל מדינות התרבות הפסיקו עם נוהג זה מסיבות אתיות ברורות, בסופו של דבר, אך לאחר מאבק ארוך ובשלותו של תהליך חברתי שאסר בהמשך דברים מסוג זה.
אולי כדאי לשים לב כי בפיסקה האחרונה של תגובתי הרחבתי וגרסתי שיש למנוע גם מאנשים שמעוניינים לערוך נסויים מסוג זה, גם אם אלה נערכים לכאורה בהתנדבות ובמסגרת סגורה (במצב שמזכיר במשהו מצב המתרחש בתוך כת). זה בלתי אפשרי לשיטתי, ועל המדינה הדמוקרטית להתערב ולמנוע זאת.

על הנאצים אין שום טעם 'להתעכב' היות והמדובר במקרה כל כך ברור, שלעומתו מחווירים כל האלמנטים האחרים יחדיו, אולי בגלל שהלכו עד הסוף עם רעיונם כשהם מרחיבים אותו מאויגניקה מונעת לאויגניקה פעילה, לשיטתם – עם התוצאות הידועות.

אנסה לסכם את הדבר כך: התערבות נסיונית בחיי אדם על בסיס אירוורסאבילי תהיה תמיד בעייתית, להוציא מקרים שבהם אדם יכול לומר 'פוס' ולצאת החוצה מן המשחק (מה שבכלל לא קל לפעמים). המדינה חייבת לבדוק בשבע עיניים כל רעיון אפשרי העומד אחורי פרוגראמה של ניסוי חברתי, ובהתאם לכך לבדוק זאת לפי חוק האדם וכבודו בהקשרו הבינלאומי, ממש כפי שמנסחים זאת ארגונים שונים לשמירת זכויות אדם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

האדם אינו בר תיכנון [חדש]
אליצור סגל   שבת, 22/01/2005 שעה 23:32
בתגובה לאלכסנדר מאן
לק''י
כדאי לציין שהפוסק האמריקאי הגדול ר' משה פינשטיין נשאל האם לאדם שחולה בכמה מחלות גנטיות מותר להתחתן שהרי הוא יעביר את מחלותיו לזרעו.
הרב השיב שאם הוא ימצא אישה המוכנה לתחתן איתו למרות מגבלותיו הרי מצוה לעשות זאת ומצוה להוליד ילדים למרות החשש שישאו מחלות גנטיות שונות - אם כן תפיסתו הפוכה מתפיסת המאמר.
אליצור
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

האדם אינו בר תיכנון [חדש]
אורי קציר   יום ב', 24/01/2005 שעה 8:37
בתגובה לאליצור סגל
ולפי מה שאני מבין, היא תואמת לתפיסה אחרת שתוארה כאן ושרווחת היום בגרמניה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בני מתושלח [חדש]
אסף   יום ד', 28/09/2005 שעה 0:38
בתגובה לאורי קציר
ספר ( מדע בדיוני) מומלץ שקשור בנושא: בני מתושלח של רוברט הייינלין.

אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי בחיי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יש חוקר בגרמניה העוסק בנושא [חדש]
חתול תעלול   יום ב', 02/01/2006 שעה 17:25 אתר אישי
שמו של החוקר הוא Benno Muller-Hill, הוא גנטיקאי מאונ' קולן, והוא אף כתב כמה ספרים על מחקר האאוגניקה הנאצי. יצא לי להכיר את מפעלו דרך פרופסור אחד אצלנו בפקולטה, ואני לא מצאתי ספרים שלו בארץ, אבל יש כמה מאמרים שלו ברחבי האינטרנט...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מספר תהיות לא אובייקטיביות [חדש]
דניאל   שבת, 16/12/2006 שעה 17:36
שלום רב,
בפתח דברי אציין כי בכל הקשור לנושא האאוגניקה אינני אובייקטיבי, וכן מעמדם של אנשים בעלי נכויות בחברה הינה סוגיה המעסיקה אותי רבות.
להלן מספר נקודות שעליהן חשבתי בעת קריאת הכתבה והתגובות לה. בכוונתי לא לפגוע אישית חלילה, אלא רק להתעמת עם מספר דיעות שנכתבו כאן
1: נכתב באחת התגובות כי אם יסבול ילד או אדם מבוגר מיחס פוגע עקב נכותו מוטב יהיה שלא יבוא לעולם. שאלתי בנקודה זו היא: האם אין בקביעה זו משום אוזלת-יד לפיה מודה הדוגל בשיטה כי אין האדם הבריא(מהיותו נציג הרוב מול הנכה שהוא נציג המיעוט) מסוגל להכיר בכך כי גם לאדם הנכה ישנה שאיפה להשתחרר מכבלי נכותו ולהשתלב בחברה? בד''כ סוג זה של רחמים הוא נחלת הציבור הפשוט והלא משכיל,או מי שמחפש להצדיק את חוסר רצונו להכיר ביכולת הנכה לשילוב בחברה. חישבו על המילים ''חלשים'' ו''חמלה'' השבות ומופיעות בשיח התקשורתי על ימין ועל שמאל, ואמרו האם אין זו מכבסת מילים המשרתת צורך פסיכולוגי עקרוני ביצירת חיץ בין ''בריא'' ו''נכה'' ובביטול יכולת האדם להתגבר על קשייו הפיזיים?
2: על אף שלמרבה הצער יקשה להנחיל לכלל האוכלוסיה את החשיבה לפיה ניתן להכיר בערכו של כל צאצא גם אם הוא בעל נכות, אני סבור כי האאוגניקה היא מבחינה אתית ומעשית כאחד סתירה של העיקרון לפיו המדע מספק פתרונות אגב התפתחותו הגלובלית, לכלל תחלואי הגוף והנפש. כמו כן אמור המדע לספק פתרון לבעית דלדול משאבי כדוה''א וכאן שבה לתמונה אותה אוזלת יד לפיה''אנשים לא כשירים מכלים את המזון''. תפקיד המדע להפוך כל אדם לכשיר ופרודוקטיבי, מעצם התמודדותם של מדענים עם בעיות, והתמודדות עם מחלה איננה השמדת החולה.
3: מנגד, אין אני רואה פסול בחשיבה מוקדמת של תכנון מספר הצאצאים לפי יכולת כלכלית של המשפחה, ובשימוש באמצעי מניעה, דווקא משום שתכנון זה מטרתו לפנות ממשאבי המשפחה לעבר הענקת השכלה ואושר לצאאיה-תהא בריאותם אשר תהא.
4: ראוי לשאול, בעידן שבו אמצעי התקשורת יכולים להנגיש את המידע בדבר השגיאה האאוגנית לכל בית, אנו מוצאים עדיין הירתעות מפני אנשים בעלי נכות והצרה של צעדיהם. חברות דוגמת ספרטה וגרמניה הנאצית לקו במעין פראנויה קבוצתית אשר הרחיבו את מעגל הנחשדים בליקוי-דבר שתרם מן הסתם להתמוטטותן. לי לא נותר להסיק לפיכך, כי אם גם במדינה מתקדמת ומפותחת כישראל קיימת הירתעות מהכרה באנושיותו של הנכה, אזי הסיבה נעוצה לא בחשש מפני שכנינו האויבים לנו, שהרי לא כל אזרחי המדינה הם לוחמים, אלא בשריד קמאי כלשהו אשר האתיקה המדעית ניצבת לעומתו על פרשת דרכים-מאז ימי הנאים ועד ימינו. שריד זה הוא ככל הנראה הגורם לצורך בהתעלמות מחובות המדע, בהתעלמות כי אלו המתריעים בפני ''יחס רע לו יזכה הנכה'' שותפים הגם שלא מדעת להצרת צעדיו וכו'.
5.אני מקווה שהבהרתי את הניגוד שבין האאוגניקה לבין האתיקה המדעית כפי שאני רואה ניגוד זה. אצטט לסיכום דברי מן המסה ''כיבוש הזמן'' מאת הסופר ה''ג וולס , שעל אף תמיכתו המצערת באאוגניקה הכיר בכשל עקרוני בה:
''החריג(והפושע) בחברה הוא בבסיסו אדם שחש כי אין יכולותיו מוצאות ביטוי נאות'' רצה לומר, כי ראשית דבר היא בהכרה של החברה מהיותה הרוב, בפוטנציאל החיובי של החריג מהיותו מיעוט.
אשוב ואציין כי לא היה בכוונתי לפגוע חלילה במי מהמגיבים, אלא רק להביע את דעתי מול כמה מן הדיעות שנשמעו.
בברכה,
דניאל
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©