כך נרכשה הגורן
יום ב', 27/07/2015 שעה 12:17
בית המקדש היהודי' מסגד אל-אקצא ומבנה כיפת הסלע נבנו כולם על גבי חלקת הקרקע הקרויה אצלנו ''הר הבית''. ואולם, התנ''ך מספר לנו שטרם הוקם המקדש, היה במקום זה גורן שבעליו היה יבוסי אחד בשם אֲרַוְנָה. יום אחד הופיע אצלו דוד המלך, והודיע לו על רצונו ברכישת הקרקע. אֲרַוְנָה ידע היטב שיחסי הכוחות בינן לבין המלך - שיצא לו שם של אדם שאינו בוחל באמצעים כדי להשיג את מטרותיו - אינם בדיוק מאוזנים. המשא ומתן ביניהם היה, לפיכך, קצר במיוחד. הוא הסתיים ברכישת הגורן במה שנראה כמעט כמחיר סמלי. יותר משלושת אלפים שנה לאחר מכן, יחסי הכוחות בנוגע לאתר הזה שונים מאוד מכפי שהיו פעם - והמודל החכם של רכישת שדה עפרון על ידי אברהם אפילו לא קרוב לחיקוי.









''וַיַּשְׁקֵף אֲרַוְנָה, וַיַּרְא אֶת-הַמֶּלֶךְ וְאֶת-עֲבָדָיו, עֹבְרִים, עָלָיו; וַיֵּצֵא אֲרַוְנָה, וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ אַפָּיו אָרְצָה. וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה, מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי-הַמֶּלֶךְ אֶל-עַבְדּוֹ; וַיֹּאמֶר דָּוִד לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת-הַגֹּרֶן, לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה, מֵעַל הָעָם. וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל-דָּוִד, יִקַּח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָו; רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה, וְהַמֹּרִגִּים וּכְלֵי הַבָּקָר לָעֵצִים. הַכֹּל, נָתַן אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ--לַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל-הַמֶּלֶךְ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-אֲרַוְנָה, לֹא כִּי-קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר, וְלֹא אַעֲלֶה לַיהוָה אֱלֹהַי, עֹלוֹת חִנָּם; וַיִּקֶן דָּוִד אֶת-הַגֹּרֶן וְאֶת-הַבָּקָר, בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים'' (שמואל ב', כ''ד, 20-24).

אֲרַוְנָה כורע ברך בפני המלך ועבדיו. הצעה שאי אפשר לסרב לה (מקור תמונה 1)

כך מספר המקרא את סיפור רכישת גורן אֲרַוְנָה היבוסי. את האדמה הזו ייעד דוד המלך לבניית בית המקדש לאלוהיו. בנו, שלמה, הוא שכונן את המקדש הזה. המקדש נבנה, נחרב, שוב נבנה ושוב נחרב. ועתה יש כאלה הרוצים לבנותו בשלישית. הטענה הבסיסית פשוטה: במקום היה קיים בית מקדש יהודי, ולכן היהודים הם שזכאים להיות בעלי הקרקע וגם לבנות עליה כפי ראות עיניהם. קביעה זו מעוררת את השאלה הפשוטה: כיצד הושגה הבעלות הזו?

מה שמשיב אותנו לסיפור שבו פתחנו: מלך יהודי בא אל חקלאי לא-יהודי, מנהל עמו משא ומתן קצר ובסופו של דבר רוכש ממנו את אדמתו (וגם את בקרו) תמורת חמישים שקל כסף.

כדי להבין את יחסי הכוחות במשא ומתן הזה יש לשוב אי אלו שנים אחורה. אי-אז, כאשר מלך דוד בחברון וממלכתו השתרע על טריטוריית שבט יהודה בלבד, רצחו שני עלובי נפש את מתחרהו העיקרי, אשבעל (או איש בושת) מלך ישראל, והארץ נותרה מיותמת ממלך. זקני שבטי הצפון באו אל דוד וביקשו ממנו כי ימלוך גם עליהם. דוד הסכים, אבל הבין שהדבר ייאלץ אותו להעביר את בירתו צפונה. הוא בחר בירושלים. יש הרבה השערות מדוע החליט דווקא לקבוע בעיירה נידחת זו את מרכז שלטונו. אני סבור כי מיקומה של העיר, סמוך מאוד לגבול בין שבטו של דוד (יהודה) לשבט שממנו יצאה שושלת בית שאול (בנימין), הוא ששיחק כאן תפקיד מפתח. אבל גם זה אינו הנושא שבו באנו לדון כאן.

ירושלים הייתה אז עיר יבוסית. דוד כבש אותה. שוב: הוא לא הציע את עצמו כמלך העיר הזו, אלא בא ולכד אותה בצעד מלחמתי. מכאן ואילך, ירושלים היא עיר כבושה. התנ''ך לא מדבר על כך שדוד טובח ביבוסים או אפילו מגרש אותם, והעובדה שאֲרַוְנָה היבוסי מחזיק חווה חקלאית פעילה בהר הבית מעידה על כך. אבל די ברור מי הבוס עכשיו. וכפי שראינו במקרים אחרים בתנ''ך (פרשת אחאב וכרם נבות היזרעאלי, למשל), התנגדות לרצון המלך היא עניין מסוכן למדי, שאף עלול להסתיים בהוצאה להורג.

ובכן, מעמדו של אֲרַוְנָה ברור עתה מעט יותר. הוא יבוסי, הוא אינו נמנה על שליטי עירו והוא חי שם בחסדו של המלך הישראלי. זמן קצר קודם לכן הורה אותו מלך להוציא להורג את רימון ובענה בני רכב, מג''דים בצבא המלך שאול שרצחו את אשבעל בן שאול. לא סתם הוציא להורג, אלא פשוט התעלל בגופותיהם: ''וַיְצַו דָּוִד אֶת-הַנְּעָרִים וַיַּהַרְגוּם, וַיְקַצְּצוּ אֶת-יְדֵיהֶם וְאֶת-רַגְלֵיהֶם, וַיִּתְלוּ עַל-הַבְּרֵכָה, בְּחֶבְרוֹן'' (שמואל ב', ד', 12). טרם המעשה הזה ניסה דוד לסחוט את חוואי עשיר בשם נבל הכרמלי, ומשהלה סירב להיסחט, עלה עליו עם כוח של ארבע מאות איש, ''כָּל-אִישׁ מָצוֹק וְכָל-אִישׁ אֲשֶׁר-לוֹ נֹשֶׁא, וְכָל-אִישׁ מַר-נֶפֶשׁ''. במלים אחרות, דוד עשה לעצמו מוניטין של אדם שאינו בוחל באמצעים כדי להשיג את שלו, איש מסוכן ששומר נפשו ירחק מעימות מולו.

כך שכאשר דש אֲרַוְנָה את חיטיו בגורן שבראש הגבעה ההיא שמעל עיר דוד, והוא נושא את עיניו וכחום היום הוא מבחין במלך החדש ובפמלייתו, די ברור לו שהרבה טוב לא יכול לצמוח לו מהביקור הזה. שהרי דוד אינו סובל סירוב, אלא אם כן הסירוב הוא מנומס, וכחלק ממהלך שמטרתו להיעתר לבקשתו. וזה בדיוק מה שהוא עושה.

ניתן להניח שבשלב זה אֲרַוְנָה אינו יודע עדיין מה מבוקשו של המלך. הוא מקדים לו קידה (''וַיֵּצֵא אֲרַוְנָה, וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ אַפָּיו אָרְצָה'') כדי להבהיר שהוא יודע את מקומו הראוי ומפגין את יראת הכבוד הנדרשת. מייד לאחר מכן הוא מבקש לברר את סיבת הגעתו של המלך, ומדבר אליו בהכנעה (''וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה, מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי-הַמֶּלֶךְ אֶל-עַבְדּוֹ''). דוד, ישיר ובוטה, ניגש ישר לעניין: ''וַיֹּאמֶר דָּוִד לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת-הַגֹּרֶן, לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה, מֵעַל הָעָם''.

דוד משתמש במונח ''לקנות''. הוא מבהיר בכך כי תהיה תמורה לקרקע הזו, וכי על אף שבסמכותו להפקיעה ללא תשלום, אין בכוונתו לעשות כן. שכן, הוא יודע כי רק תשלום עבור הקרקע יקנה לו בעלות עליה לא רק בעיניו שלו אלא גם בעיני סובביו. הוא מבין היטב כי השתלטות אלימה וחד-צדדית למראה על חלקת היבוסי לא תתפרש כלגיטימית בעיני הסביבה, שכן לא הושגו במהלך סכסוך אלים. כמובן שיכול היה ליזום סכסוך כזה, או לעשות מעשה איזבל ולטפול עלילת שווא כלשהי על החקלאי במידה והלה יסרב למכור, אבל כדרכם של נושאים ונותנים רבים, הוא כנראה אמר לעצמו שעדיף לנסות לסגור עסקה ''בטוב'', לפני שפונים לחלופות אלימות יותר.









המשא ומתן המתפתח שם מזכיר מאוד את זה שניהל אברהם בחברון על רכישת מערת המכפלה, כמה מאות שנים קודם לכן. אברהם ביקש חלקת קבר לקבור בה את רעייתו שרה שזה עתה נפטרה. אלא שהמשא ומתן שמנהל אברהם שונה מהותית מזה שמנהל דוד. אברהם אינו בא אל בעל הקרקע, עפרון החיתי, כבעל הבית. אדרבא, הוא מדגיש בראשית דבריו ש''גֵּר-וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם'', ובכך אומר בשפתנו: ''אני זר כאן, ואתם מניחים לי להתגורר בשכנותכם, ולכן אני פונה אליכם בצניעות ובמלוא הכבוד הראוי''. רק לאחר מכן באה הבקשה המפורשת ''תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת-קֶבֶר עִמָּכֶם, וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי''.

יתר על כן, הן אברהם והן דוד מתיישבים לשולחן הדיונים כשמאחוריהם רקע צבאי מרשים ומוניטין של אנשים חזקים ונחושים. ניצחונות דוד על הפלישתים בעמק האלה, בבעל פרצים ובעמק רפאים הם עניין מוכר למדי; אבל יש לזכור שגם אברהם – שבתודעתנו אינו נתפס כמצביא דווקא – היה מעורב במלחמה ואף היה שובר השוויון בה. תזכורת: בזמן שבתו של לוט, אחיינו של אברהם, בעיר סדום, פרצה מלחמה בין שתי קבוצות מלכים. מן הצד האחד, ארבעה מלכים מאזור ארם נהריים, ומן הצד האחר - חמישה מלכים מאזור סדום ועמורה. במהלך המלחמה נלקח לוט בשבי על ידי ארבעת המלכים מארם נהריים. אברהם נחלץ לעזרתו, ויחד עם 318 מבני ביתו רדף אחרי המלכים המנצחים עד צפונה מדמשק, היכה אותם והחזיר את כל השבויים, ובהם לוט. המאורע הזה נתן לו פרסום וכבוד רב בקרב מלכי האזור, ובהם מלך סדום המנוצח אשר הציע לאברם את כל השלל (הצעה שאותה דוחה אברם בתוקף, מלבד לקיחת חלקם של הלוחמים ובעלי בריתו), וכן מלכיצדק, מלך העיר שלם (ככל הנראה, ירושלים הקדומה). מאוחר יותר הגיע להסכמה הדדית עם אבימלך מלך גרר בנוגע לחלוקת הבארות במרחב באר שבע, ואף כרת עמו יחסי שכנות. במלים אחרות, אברהם היה עתה כוח מקומי שאין לזלזל בו.

המוניטין הצבאיים של אברהם, שהתפשטו על פני כל המרחב שבין כיכר סדום לבין הרי ירושלים, היו ידועים היטב בחברון. ולכן סביר להניח שבני חברון חששו מעוצמתו הצבאית של האיש הזה כאשר בא לפתחם וביקש לקבור את אשתו המתה בשטחם. צניעותו של אברהם מפשירה את הקרח וממוססת את החשש הראשוני. לאחר מכן, מתנהל המשא ומתן על פי הדפוס המקובל: אברהם מצביע על החלקה שבה הוא חושק (''וַיְדַבֵּר אִתָּם, לֵאמֹר: אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁכֶם, לִקְבֹּר אֶת-מֵתִי מִלְּפָנַי--שְׁמָעוּנִי, וּפִגְעוּ-לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן-צֹחַר. וְיִתֶּן-לִי, אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ, אֲשֶׁר, בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ'') ומבהיר כי ישלם עבורה ולא ייקחנה בכוח (''בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי, בְּתוֹכְכֶם--לַאֲחֻזַּת-קָבֶר''). לאחר מכן, מגיע בעל הקרקע עצמו ובמחווה של נימוס שיש בה גם לא מעט הכנעה, מציע אותה חינם אין כסף (''וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת-אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת, לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ לֵאמֹר. לֹא-אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי--הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ; לְעֵינֵי בְנֵי-עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ, קְבֹר מֵתֶךָ''). המחווה הזו מעידה על נימוסים טובים, אבל לשני הצדדים ברור כי מרגע שהצהיר אברהם על נכונותו העקרונית לשלם תמורה מלאה על המערה, תיחתם כאן עסקה שבמסגרתה כסף יחליף ידיים. ואכן, אברהם מתעקש לשלם ועפרון מואיל ברוב טובו להיעתר להפצרות הגר והתושב ולקבוע מחיר תמורת אדמתו (''וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת-אַבְרָהָם, לֵאמֹר לוֹ. אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי, אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה-הִוא; וְאֶת-מֵתְךָ, קְבֹר''). אברהם מכבד את תג המחיר הזה, שוקל לידי עפרון ארבע מאות שקל כסף ומקבל לידיו את חלקת השדה שבתחומיה ממוקמת מערת המכפלה.

אברהם רוכש את שדה עפרון החתי. רכש את לב השומעים בהצניעו את מעמדו (מקור תמונה 2)

יש לשים לב שבמשא ומתן בחברון, בעל הקרקע הוא שקובע את תג המחיר. במקרה שלפנינו, בכלל לא בטוח שזה מה שקרה. המקרא אינו מפרט כאן ורק מציין שדוד שלם על הקרקע המסוימת הזו מחיר שהיה שמינית בלבד ממה ששילם אברהם על השדה בחברון (''וַיִּקֶן דָּוִד אֶת-הַגֹּרֶן וְאֶת-הַבָּקָר, בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים''). אבל בניגוד לאברהם, דוד אפילו לא ניסה להעמיד פנים שהוא ''גר ותושב''. ההיפך הוא הנכון: דוד ניגש לעסקה מעמדת כוח ושררה. הוא לא היה זר בין מקומיים אלא זר שהשתלט על עיר מקומית, קבע בה את בירתו, טיפח שאיפות לגדולה ולא ראה שום צורך להצטנע בפני היבוסי.

יתר על כן, עסקה כזו מן הראוי שתיחתם בנוכחות עדים. כשרכש אברהם את שדה המכפלה היו עדים למעשה כל תושבי הסביבה (''וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן, אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר, לִפְנֵי מַמְרֵא: הַשָּׂדֶה, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב. לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה, לְעֵינֵי בְנֵי-חֵת, בְּכֹל, בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ''). ואילו בעסקת גורן אֲרַוְנָה, העניין שונה לגמרי. אֲרַוְנָה עובד במקום בגפו, ואילו אל דוד נלווים עבדיו בלבד. שהרי המלך כלל אינו זקוק לעדים, ואם בכוונתו להשיג את הקרקע בדרכים שאינן מקובלות בין בני אדם מן השורה, עדיף שהעדים יהיו אנשים התלויים בו ובחסדיו.

הגישה השחצנית של דוד (שוב: אי-ההצטנעות, העדים המשרתים רק צד אחד וכן הלאה) מזכירה במידה מסוימת סצנה מתוך אחד הסרטים ההוליוודיים הידועים ביותר בהיסטוריה. בסרט ''הסנדק'' מתאר מייקל קורליאונה בפני חברתו קיי איך הצליח אביו לשחרר את בן סנדקותו – זמר מצליח - מחוזה דרקוני עם אדם שעמד בראש ביג בנד. ''אבי הלך לראות את מנהיג הלהקה הזו'', סיפר, ''והציע לו עשרת אלפים דולר כדי שיניח לג'וני לעזוב. מנהיג הלהקה סירב. למחרת, אבי הלך אליו שוב, אלא שהפעם בחברת לוקה בראצי (אחד מרוצחיה השכירים של משפחת הפשע קורליאונה, א.ק). תוך שעה, ההוא חתם על שחרור מהחוזה תמורת צ'ק חתום על סך אלף דולר. אבי הציע לו הצעה שהוא לא יכול היה לסרב לה: לוקה בראצי הצמיד אקדח לראשו, ואבי הבטיח לו שאו שהמוח שלו או החתימה שלו יהיו על החוזה''.

במקרה של דוד ואֲרַוְנָה אופציית הסירוב אינה קיימת. המוניטין של דוד כמנהיג כנופיית סחטנים שעסקה בפרוטקשן באזור הרי חברון, מוכר היטב ליבוסי. כוונותיו של דוד ברורות מאוד, כמו גם יחסי הכוחות הבלתי-פרופורציונליים בין השניים. ההצעה של דוד, כמו זו של דון קורליאונה, היא הצעה שאי אפשר לסרב לה. מי יעז לסרב, או שמא להתווכח על המחיר, עם מלך כובש שהתמודד בהצלחה עם הפלישתים האימתניים?

כך נרכש הגורן, וכך הפך לנחלת דוד. לא עיני עדים רבים ובלתי תלויים, אלא בנוכחות עדיו של צד אחד בלבד. לא במשא ומתן הגון בין שווים, אלא במראית עין של משא ומתן בין מלך ובין נתינו הכבוש. לו היה חי אֲרַוְנָה במדינה מתוקנת, סביר להניח שהיה זכאי לערער בפני ערכאה שיפוטית נטולת פניות על דרך הרכישה הזו, כמו גם על המחיר (שנראה נמוך מאוד בהשוואה לבנצ'מארק של עסקת שדה עפרון החתי, מה גם שחמישים שקלי הכסף שולמו בעד עדר הבקר של היבוסי). אבל במקום בו המלך הוא גם הזרוע השופטת וגם הזרוע המבצעת, לא היה לו שום סיכוי.









אם הלקח של הסיפור הוא שבהר הבית בעל השררה יכול לעשות מה שמתחשק לו, אין מה לבוא בטענות אל המוסלמים, שהקימו שם את מסגדיהם כשיהודים הדירו משם את רגליהם ואף פיתחו תיאולוגיה תואמת האוסרת על עלייה לשם. הרי בשם אותו עיקרון עצמו יש כאלה המבקשים היום להפוך את היוצרות ולמחוק את המסגדים הללו מהר הבית. אלא שאז, בימי דוד ואֲרַוְנָה, לא היה שם אלא גורן של חקלאי יבוסי מצניע לכת; ואילו היום, הגבעה הזו היא אחד ממרכזיהם של מיליארד וחצי מאמינים. הבדל קטן, אבל חשוב.






[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
כמה תמיהות [חדש]
רוני ה.   יום ג', 28/07/2015 שעה 0:27
סיפור מעניין. משום מה מעולם לא ראיתי שדנו בו או שלימדו אותו. הוא מעלה אצלי כמה תמיהות:
- הר הבית נמצא על מקסימום טופוגרפי מקומי. כלומר הוא גבוה מכל סביבותיו. על פניו זה מקום מוזר לגורן. גורן ממוקמת בדרך כלל על שטח ריק ליד שדה החיטה, ולאחר שקוצרים אותה, מובילים אותה לשם, נותנים לה להתייבש ואז טוחנים אותה בעזרת בהמה. תמונה:
בהנחה שהחיטה גודלה בעמק (גיא בן הינום?), העובדה שהגורן מוקמה דווקא בראש הגבעה, מקום שקשה להוביל אליו את החיטה הקצורה אומרת דרשני. סביר להניח לדעתי שהיה שם איזה מתחם חקלאי שכלל עוד מתקנים מלבד הגורן.
- המיקום האסטרטגי של הר הבית לעומת סביבתו היה חייב לדעתי להיות שווה הרבה כסף, וזה אומר שארוונה לא היה יכול להיות סתם חקלאי מן השורה. על פי ויקיפדיה, ארוונה היה המלך היבוסי בכבודו ובעצמו. המאמר די משכנע לדעתי:
[קישור ישיר לתגובה זו]            

כמה תמיהות ולא רק [חדש]
מיקי   יום ג', 28/07/2015 שעה 0:52
בתגובה לרוני ה.
אורי חבל, גייסת סיפור לתועלת קצרת מועד, מה זה מועיל או משרת איני יודע פשוט לאחר הפתיח ומספר קטן של פיסקאות הגעתי לכאן, לא הוצאת תחת ידיך מתוקן וטוב. חבל.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

כמה תמיהות [חדש]
אורי קציר   יום ג', 28/07/2015 שעה 1:05
בתגובה לרוני ה.
רוני, אפשר להתמודד עם הקשיים שהעלית. עיר דוד הייתה שטח בנוי, כך שהחלקות החקלאיות היו, בחלקן לפחות, מחוץ לחומותיה. גבעת עיר דוד תלולה ולא נוחה לעיבוד, אבל יש בה מקור מים יציב ולכן יש שם חקלאות פעילה. לפיכך, הגיוני להניח שגורם, שהיא אתר יבש ביסודו, תוקם במקום שאין בו זרימה קבועה של מים. הר הבית עונה לתנאי הזה.

לעניין מעמדו של ארוונה, תרשה לי לפקפק. לא מאיין שדוד היה מתיר את קיומו של מלך זר בירושלים. לא מאמין שמלך יבוסי היה דש בעצמו את חיטיו. יש גם סיבות טובות לפקפק באמינותו של ספר דברי הימים, שהוא פרו-דוידאי מובהק, מראשיתו ועד סופו. בספר זה נאמר שדוד שילם 600 מטבעות זהב תמירה. הקרקע. ברור שיש כאן ניסיון לייפות את התנהלות המלך האהוב.

לגבי שוויו הנדל״ני של הר בית בימי דוד וארוונה - אני מודה שכאן אין לי את המידע הדרוש. חבל שאין אתר יד 2 לנכסים היסטוריים מהסוג הזה.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

התנ''ך מגלה טפח ומכסה טפחיים [חדש]
אילן   יום ג', 28/07/2015 שעה 13:09
1. מכירים את המשפט ''ההיסטוריה נכתבת ע''י המנצחים''?? זה בא לביטוי לאורך התנ''ך, כשה''מנצחים'' הם אלו שבעצם כתבו, ערכו, עיבדו ו''הרכיבו'' את התנ''ך.
יש להניח שסיפור ארוונה כלל לא היה בא לעולם אלמלא התקדים של מערת המכפלה. עובדה שלגבי המשכנים/מקדשים בשילה, בית אל, דן ובשכם לא היה צורך בכלל בסיפורים כאלה.
2. הן בתקופה שלפני מלכותו והן במהלכה דוד התנהג כראש כנופיה (לפני המלוכה) או משפחת פשע (במהלכה). מי שהיה צריך היה מודע לזה, ולכן העלילה הנפתלת שכתוצאה ממנה שלמה, הבן הכי פחות נחשב/רלוונטי, (והכי מפונק) בנה של בת שבע שהיה למעשה ממזר (שכן נהרה בזמן שאימו היתה אשת-איש...) הוא שירש את דוד...
3. חיסול בית שאול נעשה מהחל ועד כלה ביוזמתו והשראתו של דוד; שאול היה זכאי - על פי כל כלל שרווח באותה תקופה - שצאצא שלו יירש אותו כמלך, וכל עוד היה קיים צאצא כזה, היה איום ממשי על דוד ושושלתו. דוד פעל כפי שכל מלך שעלה לשלטון שלא בדרך של ירושה היה פועל (לא רק בתקופתו, אלא לאורך לפחות 2700 שנה אחר כך). או כפי שכל אריה שהפך לזכר אלפא במקום קודמו היה עושה...

למרבה ההפתעה כל האנשים הנזכרים בתנ''ך פעלו כמו אנשים!!
[קישור ישיר לתגובה זו]            

התנ''ך מגלה טפח ומכסה טפחיים [חדש]
רוני ה.   יום ג', 28/07/2015 שעה 16:12
בתגובה לאילן
1. ארבעת המקדשים שהזכרת - שילה, בית אל, דן ושכם - היו קיימים כמקדשים כנעניים עוד לפני ההתיישבות של בני ישראל , והם רק הוסבו למקדשים יהודים. הר הבית כנראה חריג ברשימה, כי על אף שהיה בפסגת הר, הוא לא שימש לפני כן כמקדש (כך אומר התנ''ך - אין שם חפירות אז אי אפשר לדעת). מערת המכפלה יוצאת דופן ברשימה, כי היא מתחם קבורה ולא מקדש.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

Good info [חדש]
Pharmc539   שבת, 29/08/2015 שעה 10:25
בתגובה לרוני ה.
אתר אישי
Hello! gdgcebk interesting gdgcebk site! I'm really like it! Very, very gdgcebk good!
[קישור ישיר לתגובה זו]            

Good info [חדש]
Pharmd135   שבת, 29/08/2015 שעה 10:25
בתגובה לרוני ה.
אתר אישי
Hello! dadgdgc interesting dadgdgc site! I'm really like it! Very, very dadgdgc good!
[קישור ישיר לתגובה זו]            

''יחי הצדק האבסולוטי'' [חדש]
אלכס   שבת, 01/08/2015 שעה 20:53
עצרתי את נשימתי!!!!!! יצאת צדיק!! בוא נחזיר את כל כברת הארץ הזאת ''לבעליה החוקיים'', נארוז ו...
איך מתקבלים לאו''ם? צריך להוכיח משהו או מתקבלים מיד?
דרכון יבוסי כבר הוצאת?
[קישור ישיר לתגובה זו]            

Very nice [חדש]
Anna Maria   יום ב', 24/08/2015 שעה 7:16 אתר אישי
Nice article, it's very important information. I will bookmark to my blog http://www.griyamobilkita.com for next reference.

[קישור ישיר לתגובה זו]            

Good info [חדש]
Pharmd433   יום ו', 28/08/2015 שעה 3:41 אתר אישי
Hello! gkaedbd interesting gkaedbd site! I'm really like it! Very, very gkaedbd good!
[קישור ישיר לתגובה זו]            

Good info [חדש]
Pharmg39   יום ו', 28/08/2015 שעה 3:41 אתר אישי
Hello! fagbaed interesting fagbaed site! I'm really like it! Very, very fagbaed good!
[קישור ישיר לתגובה זו]            

Good info [חדש]
Pharmk714   שבת, 29/08/2015 שעה 10:11 אתר אישי
Hello! bfedfec interesting bfedfec site! I'm really like it! Very, very bfedfec good!
[קישור ישיר לתגובה זו]            

Good info [חדש]
Pharme622   שבת, 29/08/2015 שעה 10:11 אתר אישי
Hello! daedece interesting daedece site! I'm really like it! Very, very daedece good!
[קישור ישיר לתגובה זו]            

מרתק [חדש]
תראזימאכוס   יום א', 04/10/2015 שעה 1:38
מאד מעניין כמובן. השאלה עד כמה אנחנו יכולים לשפוט את האנשים האלה על סמך המידע החלקי שבידינו.
למשל ה400 מול 50 שקל, היה פער של מאות שנים אולי השקל אינו אותו שקל ?
על סמך מה דוד היה ראש חבורת פרוטקשן?
קצת מצער למען האמת לקרוא שאז כמו היום רק הכח קובע.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

מרתק [חדש]
תראזימאכוס   יום א', 04/10/2015 שעה 1:45
בתגובה לתראזימאכוס
אגב גם לפי דבריך ירושלים אז היא ''עיר נידחת'' בעוד שחברון היא עיר מרכזית מבוססת/מרכזית יותר, (אפילו היום הר הבית הוא מקום נידח ולא ממש נגיש), אולי זה מסביר את ההפרש.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

[לא ניתן לפרסם תגובות למאמר זה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©