מוטב מאוחר
יום א', 05/12/2004 שעה 1:28

''צרפת לא תסבול פגיעה בערכי הרפובליקה'', אמר ראש ממשלת צרפת, ז'אן פייר רפראן, והודיע שממשלתו תצביע על ההצעה לסגור באופן מיידי ערוצי טלוויזיה גזעניים או אנטישמיים. רפראן וחבריו היו יכולים לחסוך לעצמם את הפארסה המבישה הזו אם היו מתייחסים מלכתחילה לאזהרות ישראל והקהילה היהודית. אלא שבימים אלה, בהם האיחוד האירופי נחוש להציב אלטרנטיבה מדינית לארצות הברית בכל מחיר כמעט, הקשבה כזו אינה צו השעה שם

ראש ממשלת צרפת הודיע בסוף השבוע כי ממשלתו מתכוונת להוריד מהאוויר את ערוץ הטלוויזיה של חיזבאללה, אל-מנאר. ''צרפת לא תסבול פגיעה בערכי הרפובליקה'', אמר ז'אן פייר ראפראן, והודיע שממשלתו תצביע על ההצעה לסגור באופן מיידי ערוצי טלוויזיה גזעניים או אנטישמיים. ''חקיקה בנושא היא צו השעה ואנחנו מתכוונים לטפל בנושא ללא כל דיחוי''.

יפה עשה ראפראן, ובהקשר זה מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. ובכל זאת, הפעם הייתה הכתובת חקוקה על הקיר באותיות ברורות עוד לפני ש''אל-מנאר'' שידרה את דברי הבלע האנטישמיים שלה, לפיהם מפיצה מדינת ישראל בשיטתיות נגיפי איידס בעולם הערבי. ערוצי שידור אלקטרוניים המפיצים את עלילות הדם הללו קיימים בשפע. אבל ''אל-מנאר'', לעומתם, שייך באופן מוצהר לארגון טרור שארצות הברית ומדינות נוספות סיווגו אותו כאחד הגרועים ביותר שבנמצא. האם רצונם של הצרפתים לקדם את האינטרסים שלהם במדינות ערב ולהתקבל שם כאלטרנטיבה מדינית אפקטיבית לארצות הברית בכל הנוגע לסכסוך המזרח תיכוני גובר על כל שיקול אחר בארמון האליזה?

אולי. אבל זה עדיין אינו תקף כשמדובר בערוץ בעל נטיות אנטישמיות מובהקות כל כך. ב''אל-מנאר'' עושים שימוש תדיר ב''פרוטוקולים של זקני ציון'' להצדקת הטענה שישראל היא ראש החץ של המזימה היהודית הבינלאומית להשתלט על העולם תוך שימוש בכל אמצי נגד אויבי היהודים, שפל ככל שיהיה. ברמדאן 2003, בזמן צפיית שיא, הקרין ערוץ הטלוויזיה הזה סדרה בשם ''אל-שתאת'' (''התפוצה'') המתיימרת להציג את חיי היהודים בתפוצות ואת צמיחת הציונות. הסדרה כללה סצינות מחרידות של רצח ילד נוצרי לשם שימוש בדמו בבצק למצות וכן רצח יהודי כעונש מטעם הרבנים על שנשא אשה נוצריה. באחת הסצנות מוצג אנשל רוטשילד, מייסדה – כביכול – של הממשלה היהודית העולמית הסודית, כשהוא מצווה את בניו על ערש מותו, לעורר מלחמות בעולם ולזרוע שחיתות כדי לשרת את האינטרסים הכספיים והפוליטיים של היהודים. מעניין שמפיקיה של הסדרה, בהיותם מודעים למחאות נגד הסדרה ''פרש בלי סוס'' (ששודרה במצרים ובמדינות נוספות בהתבסס על ''הפרוטוקולים של זקני ציון''), טרחו להקדים לכל פרק ''הודעת הבהרה'' שהסדרה איננה מבוססת על ''הפרוטוקולים'', אלא על ''עובדות היסטוריות ומחקר''. וזו רק דוגמה רלוונטית אחת.

המוסר הכפול תמיד בולט יותר כאשר מי שנוקט בו הוא ישות המזוהה עם הטפה מוסרנית לישויות אחרות. אפשר לקרוא לכך גם צביעות, אם רוצים. האמריקנים נגועים גם הם בחולי הזה, ודומה כי לא ניתן להסתדר בזירה הבינלאומית מבלי להידבק בו מדי פעם. אבל דומה כי רק בצרפת מעדיף המימשל תמיד לעצום את עיניו לפעילות תעמולתית יומיומית של ארגוני טרור. אם הם עושים זאת כדי להזיק למישהו אחר, אומר לעצמו ודאי מאן דהוא בקיי ד'אורסיי, הם יכולים לעשות זאת גם בשטחנו - כל עוד אינם פועלים נגד אינטרסים צרפתיים. וכמובן, בתנאי שהדבר תואם את האסטרטגיה המדינית הצרפתית ארוכת הטווח.

נקל לשער כיצד הייתה צרפת מגיבה כלפי מדינה המעניקה חסות לשופר תעמולה של ארגון שאינו רק ארגון לשחרור לאומי (כפי שנוהג חיזבאללה לתאר את עצמו) אלא גם פועל להשמדתה של צרפת עצמה. צרפת, וזאת יש לומר באורח חד-משמעי, לא נתקלה מעולם ביצור כזה, מהסיבה הפשוטה שהלגיטימיות של קיומה מעולם לא הועמדה בספק. כל ארגון טרור שפעל נגדה, בין אם היה זה ''אקסיון דירקט'' (Action Directe) המארכסיסטי-לניניסטי, או ''החזית הלאומית לשחרור קורסיקה'', ניסה לשנות את הסדר החברתי או הפוליטי במדינה הזו, אך מעולם לא פעל לחיסולה כישות ריבונית עצמאית.

השעיית שידורי ''אל-מנאר'' בצרפת מעכבת במשהו את ההגעה למסקנה לפיה דומה כי בצרפת אבדה לחלוטין ההבחנה בין טוב ורע בעולם הערבי. התמיכה בעמדה ערבית אנטי-ישראלית או אנטי-אמריקנית באה כמעט מתוך רפלקס מותנה. מה יכולות להיות הסיבות כלך?

ובכן, סיבה אחת קשורה בסיטואציה אותה כינה פעם מירון בנבנישתי כ''מצב בלתי הפיך''. בנבנישתי השתמש במונח הזה לתיאור התיישבותם של יהודים כה רבים בשטחי יהודה ושומרון, עד כי מעבר למאסה קריטית מסוימת הם יחדלו להוות ''רק'' מיטרד להסדר מדיני ומספרם הרב ישמש כפתיון אלקטורלי למפלגות פוליטיות בעלות השפעה. למפלגות אלה לא יהיה אינטרס להביא לפינויים של המתנחלים במסגרת הסדר מדיני כלשהו, משום שתמיכה שכזו פירושה איבוד תמיכתם. בדומה לכך, גם למדינאים צרפתיים קשה לנקוט בעמדות ובצעדים שעלולים להתפרש לפחות על ידי עשירית מהצרפתים כמכוננים נגדם. העשירית הזו היא, לפי האומדנים המקובלים, חלקם של המוסלמים בכלל אזרחי צרפת.

במישור זה, אין כמעט הבדל בין השמאל לימין בצרפת. השמאל הסוציאליסטי, שבשנות החמישים הוביל את הקו הפרו-ישראלי של צרפת, נוטה כיום ברובו לתמוך בעמדות הערביות ממש כמו הימין, המזוהה עם קו פרו-ערבי מימים ימימה. במפלגות שמשמאל לסוציאליסטים (מארכסיסטים, טרוצקיסטים וירוקים) נשמעות לעתים קרובות עמדות המפקפקות בזכותה של ישראל להתקיים כמדינת היהודים, מאחר וכל כולה נבנתה על בסיס גירוש ורצח של ערבים חפים מפשע מאדמותיהם. לעומת זאת, בשל פעילות הימין הקיצוני בצרפת נגד התעצמות ההשפעה הערבית והמוסלמית בה, יש דווקא בקבוצות אלה נטייה לגלות הבנה לישראל ולפעולותיה נגד גורמי טרור במזרח התיכון. הפראדוכס ברור, איפוא. דווקא מפלגות המזוהות עם הזרמים הקלריקליים, הפאשיסטיים והגזעניים בהיסטוריה הפוליטית של צרפת (אותם גורמים שהאשימו את הסרן אלפרד דרייפוס בבגידה ויצאו בעבר נגד התגברות ההשפעה היהודית בתחומי הכספים, התקשורת ומדעי הרוח), מצויים כיום ברמה כלשהי של הזדהות עם ישראל וחששותיה.

סיבה אחרת לכך היא הרצון, שהתגבש עוד בימיו של שארל דה גול כנשיא הרפובליקה החמישית, לשמר את השפעתה במושבותיה לשעבר. כל עוד סבר דה גול שהשאיפה הזו תוכל להתקיים באמצעות שליטת צרפת במושבותיה שמעבר לים, הוא יכול היה לקבל גם שיתוף פעולה כלשהו עם ישראל, בתנאי שזה תאם את האינטרס של שימור השליטה הזו. כך, למשל, סייעה צרפת לישראל במלחמת סיני ב-‏1956, הן משום שרצתה (כמו בריטניה) להוציא את השליטה בתעלת סואץ מידי מצרים והן - ומשום מה לא רבים זוכרים זאת - משום שביקשה להילחם במשטר הנאצריסטי, שמסיבות אידיאולוגיות ואחרות עודד את מחתרת ה-FLN במלחמתה לשחרור אלג'יריה מהצרפתים. ואולם, לכשהתקבלה החלטה אסטרטגית לסגת ממושבות אלה, הפכה ישראל (במידה שהייתה קשורה למתרחש בהם, שהרי ברור כי אין לירושלים השפעה מהותית על איזורים כמו הודו-סין, אפריקה המשוונית ודרום אמריקה) לנטל. ההנחה היא כי אם מעוניינת צרפת בשימור השפעתה על האיזורים אותם פינתה, ובאיזורים אלה קיימת נטייה אנטי-ישראלית, מוטב לה שלא לעורר את חמת המשטרים הערביים דווקא בנקודה זו.

התיאוריה הפרטית שלי היא שצרפת הייתה מעוניינת לתפוס את מקומה של ברית המועצות כגורם הדומיננטי בעשייה המדינית המזרח תיכונית. הסובייטים איזנו במשך עשרות שנים את התמיכה שהעניקה ארצות הברית לישראל, באמצעות מתן סיוע עצום למדינות שבהן קמו משטרים רדיקליים, כמו עיראק, סוריה ומצרים (עד 1972). לאחר שהתמוטטה האימפריה הסובייטית, נותרה הדומיננטיות המדינית בכל הנוגע לתיווך בסכסוכי המזרח התיכון נחלת וושינגטון לבדה. בה במידה שישראל מוכנה לבטוח (ולעתים אף להיות תלויה) בבעלת הברית העיקרית שלה בהקשר זה, הרי שבמדינות ערב קיימת חשדנות מתמדת כלפי האמריקנים, שלא לומר שנאה מובנית. במצב כזה, ההערכה בפאריס היא שמדינות ערביות מסוימות יוכלו תמיד להציב כתנאי להשתתפות במהלך מדיני מרחיק-לכת את שיתופה של צרפת כאחת מנותנות החסות לאותו מהלך. למעשה, מה שהיה נכון בעבר בנוגע לצרפת לבדה נכון כיום לגבי האיחוד האירופי כולו, שכן בנושא הסכסוך הערבי-ישראלי הקו הצרפתי מקבל משקל נרחב בהחלטות המדיניות של בריסל.

במסגרת ההתקרבות למשטרים הערביים מוכנים הצרפתים לבצע מהלכים מרחיקי לכת. בהקשר זה, יש לציין, ההתייחסות למזרח התיכון אינה יוצאת דופן. פאריס העניקה, אחרי הכל, גם מקלטים לאנשים מסוגם של האייאתוללה חומייני, ז'אן באדל בוקאסה, מובוטו ססה סקו ועוד אי אלו טיפוסים בעלי מוסר ורגישות אנושית שמשום מה עברו את המסננת של מתכנני מדיניות החוץ. מתן האפשרות ל''אל-מנאר'' לשדר את הרעל התעמולתי שלה לעשרות מיליוני צרפתים (ולעוד עשרות מיליונים שקולטים את שידור התחנה מצרפת) היווה עוד צעד בהתמסרות הנמשכת של צרפת לידי גורמים ערביים שרואים בה בסיס נוח לפעילות טרור. טוב שראפראן עצר את הפרוייקט הזה, אבל משום מה יש לי תחושה שבשנים הקרובות נבין שאין זה סוף פסוק ושההשפעה הפרו-ערבית שם רק תלך ותתעצם.

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
דגים גדולים אוכלים דגים קטנים [חדש]
אלכסנדר מאן   יום א', 05/12/2004 שעה 12:04 אתר אישי
המצב בצרפת מתחיל להיות באמת מעניין, אולי משום שעבר 'מסה קריטית' מסויימת לצורך העניין, ממש כפי שהסברת. הצרפתים, אשר האמינו בכוח האינטגרציה של ה-Grand Nation לכל היסטוריית 200 השנים האחרונות, עומדים בשלב במצב הלא-מחמיא שניצנים ממנו תיארת במאמרך זה.

אתה מדבר על מוסר כפול, אולם העניין מעט מורכב לשיטתי, למרות שבעגה הדברים נשמעים כגיאומטריה צולעת: אם בעבר דיברתי על מוסר משולש ( http://mann.journal.lab.co.il/story?id=7 ), הרי שכיום אני מגלה ניצנים של מוסר מרובע ( http://mann.journal.lab.co.il/story_37 ) בהתייחסות האירופאית לישראל, וביחסים שהולכים ונעשים בעייתיים יותר בין שני גורמים אלו.

המשבר הפנים-צרפתי תקף גם עבור מקומות אחרים, רחוקים יותר: אם נביט על צורת התנהלותה של צרפת בחוף השנהב, נגלה כמה דברים מפתיעים – כגון שאלת המנדט הנעלם שניתן לאליזה להתערב בכל הדברים המתרחשים במקום; אינני יודע אם היתה זו כסילות מצד הממשל האמריקאי או נמנום-של-פיספוס, בכך שלא טירפדו לצרפתים כמה מהלכים נאים מעל במת האו''ם (מדוע לא, בעצם?).

מבחינה זו גם קריאתו הזחוחה והפולמית של שרון ליהודי צרפת מקיימת בתוכה איזה חן נסתר בעיניי מבחינת תיזמונה, בכל האמור לתגובתם הנזעמת של יושבי האליזה; תגובה מסוג זה מעידה על חולשה מאשר על חוזק שנובע מאדישות.

ימים יגידו לאן יובילו פני הדברים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

דגים גדולים אוכלים דגים קטנים [חדש]
אורי קציר   יום א', 05/12/2004 שעה 15:49
בתגובה לאלכסנדר מאן
נוכח התנהלותה של צרפת בחוף השנהב ניתן להעלות שוב לדיון את השאלה עד כמה רצוי שהמעצמה הקולוניאלית לשעבר תמשיך למלא תפקיד דומיננטי באיזורים אותם פינתה. יש למצב זה יתרונות מסוימים, משום שצרפת נתפסת לעתים כבורר רצוי לשני צדדים נצים וכמדינה המכירה טוב מכולם את הלך הרוחות באותן מדינות. יחד עם זאת, הברוטאליות בה הגיבו הצרפתים על תשעת הרוגיהם מעוררת שוב את השאלה עד כמה הייתה המכה שהנחיתה על חיל האוויר השנהבי מתוכננת מראש.

לצרפת יש באזורינו לא מעט היסטוריה. סוריה ולבנון היו תחת שליטה צרפתית עשרות שנים, ועד היום מעדיפים גולים פוליטיים משתי המדינות האלה לבלות את גלותם בפאריס. לצרפתים תמיד היה קשה לקבל את העובדה שגם אם לשתי מדינות אלה (שהפכו כמעט לאחת) יש זיקה תרבותית או פוליטית לצרפת אין הדבר מחייב את שאר המדינות באיזור.

אבל דומה שבמשך השנים גם באליזה הבינו כי ימיה של צרפת כמעצמה בינלאומית מובילה חלפו עברו להם. כתחליף, עושים בפאריס מאמץ להגביר את השפעתו הפוליטית של האיחוד האירופי. לפי מה שמסתמן בימים אלה, צרפת עושה מאמץ מחודש לזכות באמונה של ישראל, אולי מתוך הבנה שאחרי הסתלקותו של יאסר ערפאת הזירה המזרח תיכונית פתוחה יותר מאי פעם להנעה של תהליך מדיני שהשתלבותה בו (בין כמדינה ובין כחלק מהאיחוד האירופי) היא חיונית עבורה.

נדמה לי שבכל מה שנוגע לקריאת שרון ליהודי צרפת לעלות ארצה פספסה התקשורת (שהתמקדה בתגובתו הזועמת של שיראק) את העיקר. עלייה של מאות אלפי יהודים צרפתים לישראל תגרום לצרפת נזק כלכלי משמעותי, משום שמעמדם הסוציו-אקונומי של יהודי צרפת הוא מעל לממוצע במדינה זו. מעבר לכך, הגירה שכזו תוכיח גם שצרפת אינה מהווה עוד מקום בטוח ליהודים ותיתן דחיפה לטוענים כי האיסלאם הולך וקונה לו שביתה ברפובליקה החמישית. במצב כזה, ההגדרה של ''תרבות צרפתית'', המשמשת כבסיס להגדרת הצרפתיות במובנה הרחב (כולל קליטת מהגרים) הייתה מועמדת בסימן שאלה - ויחד עימה כל הגישה שלפיה אדם המקבל על עצמו את התרבות, השפה והמנהגים המקומיים הוא צרפתי לכל דבר. שהרי אם יהודים-צרפתים שנולדו וגדלו בה אינם חשים עוד שייכים אליה, ולעומת זאת הולך ומתחזק מעמדם של מהגרים מוסלמים שאין להם כל עניין בהשתלבות בתרבות המקומית, ברור כי ההגדרה המקורית של אותה ''צרפתיות'' אינה רלוונטית עוד, מה שמעורר שוב את השאלה מיהו צרפתי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הערות ושאלות [חדש]
ניקולא בגלין   יום ב', 06/12/2004 שעה 15:09 אתר אישי
אורי היקר,

להלן כמה הערות שלי כצרפתי קתולי לקריאת המאמר שלך.

1) אני קצת מופתע ומעוצבן לשמוע תמיד אותו פזמון ישראלי לגבי צרפת. פזמון זה לא ידוע לצרפתי הממוצע אבל אני שמעתי אותו הרבה באינטרנט בעברית. הפזמון טוען שצרפת הגיעה למצב קשה עם הערבים, וימים באים וכל זה יתפוצץ לה בפנים... ואז יבינו... יבינו את מצבה של ישראל. שמעתי אותו רעיון כשקרו הפיגועים נגד מגדלי התאומים בניו יורק. אני מסכים מאה אחוז עם ניתוח המצב כחמור ועלול לעורר בעיות חמורות בשנים הקרובים. אני אקדיש סעיף לנושא. אבל אני בוזמנית מופתע שרוב ישראלים מייחלים שיקרה לנו אסון, ובאופן מיוחד מאחלים שזה יקרה. יש בזה אולי מדד של ידידות נסתרת כלפי צרפת ורצון להאמין שצרפת עוד בצד הישראלי. אבל יש אולי גם רצון להשוואות בפשטנות את המצב הצרפתי למצב הישראלי.
אני מאוד מעודד על הקמת יחסים טובים בין ישראל לצרפת, אבל לא בטוח שסוג זה של נאום, דהיינו לאחל רע לצרפת, עוזר לכך. בקיצור, העובדה שיש לנו בעיות עם המוסלמים לא מונע אתכם לטפל בשאלה הפלסטינית לא רק מבחינת האסלם הקיצוני אלא גם מבחינה לאומית. זאת אומרת שבצפרת אין שום בעיה לאומית או שטחית שקיימת בארץ ישראל. לכן יש גבול להשוואה בין הבעיות עם המוסלמים שלכם והמוסלמים שלנו. הבעיה לא נשאלת באותם מונחים.
באופן מיוחד לא ברור שאלימות מוסלמית פוטנציאלית בצרפת, שמספר ישראלים נראים לצפות אותה, תעורר פתאום הרגשות פרו-ישראליות הן בקרב האכלוסיה הצרפתית הן בקרב המששל.
אם מובן שהיחסים של צרפת עם ישראל ממש קרים עכשיו, גם לא מובן שיש להתבסס את חימומם על הציפייה שבקרוב יתעורר בלגן מוסלמי בצרפת.

2) לפי דעתי, יש שתי סיבות עיקריות לתמיכת צרפת לעולם הערבי :
- סיבות אלקטורליות : זאת אומרת שעכשיו, המפלגה המבטיחה הרבה למוסלמים לוקח בערך עשירית מהקולות, שהן מחליטות על מי ייבחר.
- תפקיד התקשורות. התקשורות בצרפת שמלאנים לגמרי. הם קיבלו לעצמם את הרטוריקה האנטי-ציונית של הירוקים והשמאל הקיצוני. על נושא ערוץ אל מנאר שמעתי שטויות שהיו זוכות להתפרסם באנטי-ציונים ביותר של התקשורות. בקיצור : בקיצור אמור ש''עוד היהודים לא מרוצים וקוראים לנימוק האנטישמיות כדי למנוע ערוץ ערבי לשדר כנגד אינטרסם בסכסוך המזרח-תיכוני''. במסגרת זו, דברי ראפארין נדמו כהחלטה אמיצה ומתנגדת לזרם הכללי של קמפיין התקשורות (רדיו, עיתונים וטלוויזיה) בעד ערוץ החזבוללה.

3) על המצב של צרפת והמוסלמים הגרים בתוכה.
אני מכיר שהמצב מדאיג מאוד. כנראה, מספר לא קטן של מוסלמים בצרפת לא רק תומכים לטרור הפלסטיני אבל רוצים להשיג את זכותם המלאים כמוסלמים בתוך חברה שהיא חילונית לגמרי. מהם הפתרונות השונים לפתור בעיה זו ?
- לנסות אינטגרציה (זוהי ההחלטה של הממשל הצרפתי עד היום) : זה מניח שאסלם זה רק דת ואין בו שום מדד גאופוליטי (טעות לפי דעתי) או שאכן האסלם עד עכשיו דת עם מדד גאופוליטי חזק, אבל נתערבב שהרפובליקה תצליח להפוך אותה לאמונה בלבד, וכמו שנפולאון עשה עם היהודים שהוא הפך ל''צרפתים בני דת משה'', נתערבב שהמוסלמים ישנתו ל''צרפתים בני דת מוחמד''. זו נראה להיות העמדה הנוכחית של ממשלת צרפת, ובמיוחד של ניקולא סארקוזי, יו''ר הימין, שמבקש בניית מסגדות למוסלמי צרפת.
- פתרון אחר הוא גירושם של המוסלמים. זוהי עמדת הימין הקיצוני. לפי דעתי, פוגע הרבה לזכויות האדם אבל גם לא ראלי במידה ולהרבה מוסלמי צרפת אין ארת מולדת אחרת מצרפת, לכן לאן לגרש אותם ?
- פתרון אינטרגציה אמיתית. עד היום לא שמעתי שום תוכנית פוליטית שמציגה אינטגרציה כזו. אבל אתאר אותה ככה : ''המוסלמים הצרפתים מוותרים לדתם כדי להשתתף בלאום החדש שלהם, הצרפתים לא בונים מסגדות ולא מאפשרים שום פיתוח האסלם בשטח צרפת. לאט לאט, אחרי כמה דורות עבד אל קאדר יהיה לז'אן פייר''. זהו הפתרון הנכון לפי דעתי. פתרון שתמיד קיים בהיסטוריה : כשהערבים כיבשו את ארצות מזרח התיכון, הם שינו את תושביהם מנוצרים למוסלמים. כשעולים יהודים מכל הארצות, הם נמשתנים לישראלים לגמרי בלי הבדל של מוצא. אבל כרגע, לצרפת אין יכולת להקים אותה מפני שהאופי החילוני של המדינה מונע אותה לאסור פיתוח של דת כלשהי. זאת אומרת שהנצרות והיהדות שהן מבחינה היסטורית הדתות שנתנו לרפובליקה את ערכיה נמצאות עכשיו בשוויון סטריקטי עם הדת החדש שהיא אסלם. לכן, אני סבור שצריך שינוי מהותי בהגדרת המדינה הצרפתית כדי לטפל בבעיית האסלם בצרפת, זאת אומרת הכרה רשמית של ערכים הנצרות והיהדות. צריך התעררות דתית בצרפת כמו שקרה כבר בארה''ב. נפולאון שהוא ידוע להיות מאמין לא כל כך משוכנע אמר : ''כדי לקבל מדינה חזקה צריך ערכים ומוסר. אין שום מוסר וערכים בלי דת חזקה''. צרפת של עכשיו טועה להתחשב באסלם בדיוק כמו הדתות המסורתיות של צרפת, באותה דרגה וכאילו הערכים של האסלם היו אותם ערכים של שתי הדתות הקודמות. מבחינה זו, המשפט של רפארין מהווה שינוי עיקרי בתפיסת האסלם במידה והוא הראשון להכיר שערכי אל מנאר אינם ערכי הרפובליקה. יש לקוות שבקרוב יבינו הפוליטאים בצפרתים שאין הבדל בין האסלם הקיצוני לאסלם המתואר בצרפת כ''מתון'', מבחינת התאולוגיה והמנטליות כלפי תרבות נוצרית-יהודית.

השאלה שלי לכוונת הקורא הישראלי היא : במקום ממשלת צרפת ובמקום הצרפתים, מה היית עושה ? מהם הפתרונות שאתה מציע כנגד התחמרות מצב צרפת מול אתגר היגור המוסלמים בשטחה ?

4) כדי להרחיב את הדיון, כמה מלים על תפקיד התקשורות בצרפת בפרט ובכל מדינה המתיימרת להיות דמוקרטית. ידוע שהדמוקרטיה מתבססת על ''הפרדת השלטונות'' : שלטון הביצוע, שלטון המחוקק ושלטון הדין. היסוד הזה יוסד בתקופה בה לא התקיים שלטון התקשורתי. עכשיו שהתקשורות נהיו לשלטון באשר הוא ושהן יוצאות מתפקידן כ''מפרסם מידע וחדשות'' שאמור להיות ניטרלי, צריך לחשוב על רפורמה של שילטונות הדמוקרטיה. השאלה הנשאלת היא אפילו האם עוד אפשר שתתקיים דמוקרטיה עם הדיקטטורה שמהווה השילטון התקשורתי. למרות שקיימים עיתונים מאופיינים בהשפעות פוליטיות שונות, האם עוד דמוקרטיה אמיתית שרק משרד תקשורת אחד כמו הAFP בצרפת מרכז בידיה את כל המידע העולמי ? ברור לי שאין שום עצמאות של אף עיתון או ערוץ טלוויזיה עכישו במידה וכל המידע נתון על ידי הAFP. המינימום יהיה לאפשר חופשות אמיתית לארגוני התקשורת השונות ואולי יותר : לתת לכל תנועה פוליטית להתייצג לפי התייצגות המפלגות שבפרלמנט או לפי התייצגות דמוקרטית עצמאית הוקמה עלי ידי בחירות מוסימות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הערות ושאלות [חדש]
אורי קציר   יום ב', 06/12/2004 שעה 16:58
בתגובה לניקולא בגלין
ניקולא, באמת שאין לי מושג מדוע הבנת שאני מאחל לצרפת שיקרה לה איזשהו אסון. לא דובים ולא יער. המאמר שלי מדבר על קשייה של צרפת להתמודד עם האנטישמיות של ''אל-מנאר'' בעידן שבו גדל והולך משקלם של המוסלמים בכלל האוכלוסיה. איך הגעת למסקנה שאני מאחל אסון לצרפת - רק לך פתרונים.

ולגופו של ניתוח: אני מקבל את דעתך שהנטייה הפרו-מוסלמית של חלק מהמפלגות מקורה ברצון לגייס את קולות המוסלמים הצרפתיים בעת בחירות, ואף ציינתי זאת במפורש במאמרי, בהקשר של ''המצב הבלתי-הפיך''.

אותה מאסה קריטית של מוסלמים שעליה דיברתי היא שתמנע, להערכתי, את התרחיש שאותו אתה מתאר כהפיכה של עבד אל-קאדר לז'אן פייר לאחר כמה דורות של התבוללות בצרפת. התיאוריה נכונה בהקשר של מיעוטים קטנים מאוד ביחס לאוכלוסיה, שיכולת ההתבדלות שלהם מושפעת לרעה מכוחם המספרי ולכן הם מאמצים דפוסי התנהגות קוסמופוליטיים וסופגים אל תוכם את מרבית הנורמות המאפייניות את אוכלוסיית הרוב. אבל צרפת הלכה רחוק מדי בהקשר זה, כשאיפשרה הגירה אדירה של מיליוני מוסלמים אל תוכה, ועכשיו היא נוכחת לאט לאט שאין היא מסוגלת להפכם ל''צרפתים בני דת מוחמד''. לכל היותר הם ''בני דת מוחמד בעלי אזרחות צרפתית''.

וזו נקודת המפתח: מספר גדול כל כך של מהגרים אינו חש עצמו חייב באימוץ של כל מרכיבי התרבות הצרפתית אלא רוצה, בראש ובראשונה, לשמר את ייחודו. הייחוד הזה הוא בראש ובראשונה דתי. הוא אינו מתבטא רק בשפה דומיננטית שאותה מדברים המוסלמים או ביצירה תרבותית כלשהי. הוא מתבטא בראש ובראשונה בכך שהגדרתם אל מסולמים אלה את עצמם היא בראש ובראשונה דתית-תרבותית והם אוחזים בדת שהיא אולי הפוליטית ביותר בעולם כיום ושאינה מתירה את הפרדתה שלה מהמדינה בה היא שולטת. להערכתי, אם כן, תרחיש בלגיה צפוי להתקיים גם בצרפת ועל צרפת להכין עצמה אליו בהקדם.

מה לעשות? - יש כמה אפשרויות. ראשית, להגביל את ההגירה מהמושבות-לשעבר אל תוך צרפת. נכון שמבחינת צרפת מושות אלה הן חלק מהעולם הפרנקופוני ולפיכך זרועות של התרבות הצרפתית. ובכל זאת, צרפת הרי לא מגדירה את עצמה כדמוקרטיה רב-תרבותית נוסח ארה''ב, ועל כן, אם היא רוצה לשמר את ייחודה, עליה להגביל את מספרם של אלה שיכולים להשפיע על כך.

אפשרות אחרת היא להחמיר את ההתייחסות כלפי גורמים המנצלים את האוטונומיה הרחבה יחסית שמקבלת הפעילות המוסלמית בצרפת כדי לחתור תחת יסודות הרפובליקה. מי שמטיף לתיאוקרטיה מוסלמית בצרפת אינו צריך להישאר בצרפת ולהפיץ את הרעיונות המטורפים האלה שם, ומוטב לגרשו. מי שמשתתף בגילויי הסתה ואלימות כלפי אחרים רצוי שיבלה כמה שנים טובות בכלא, ובסביבה לא-מוסלמית.

הגישה האולטרה-ליברלית שמגלה המערב כיום כלפי דת המבקשת לכבשו מבפנים (''דאר אל-חארב'') מביאה להקמה של קהילות ענק מוסלמיות באירופה, שמורדות בערכי האוכלוסיה הסובבת אותן, מחנכות לשנאת השונה ולנטיות אירידנטיות ומהוות מצע נוח להתפתחות קיני טרור. אם צרפת חפצה להוסיף ולקיים את הרפובליקה שלה עליה להתמודד בהתאם עם הסכנה הזו. וכן, גם באמצעות שירותי הביטחון שלה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ערבים קשורים לייחודם ? [חדש]
אלמוני   יום ו', 17/12/2004 שעה 12:02
בתגובה לאורי קציר
אורי תודה על תגובתך,

לפי דעתי, לא נכון לעשות כלל שכל הערבים מהמשובות הצרפתיות לשעבר קשורים מאוד לייחודם ולא רוצים להתבולל. אני מסכים איתך שאכן יש הרבה מוסלמים בצפרת (ערבים ואפריקאים) שאינם רוצים להתבולל. זו עובדה. אבל מצד שני, אני מכיר מספר לא קטן של ערבים שהם פשוט צרפתים לא פחות ממני. זאת אומרת שאינם מרגישים שום סימפטיה כלפי האיסלם ורוצים להיות צרפתים כמו כולם. זה קורה יותר בסביבה חברתית עליונה, אצל מהנדסים, רופאים ואנשים בעלי חינוך אוניברסיטה גבוה.

בכל זאת, אתה צודק שהמושגים הגאופוליטיים של המוסלמים עם ''דאר אל חארב'' וכו' אינם ידועים באוכלוסיה הצרפתית עד היום, וגם כן אצל הפוליטיקאים. אף כי לשירותי הביטחון הצרפתיים ידועים מזמן, כי שמעתי פעם ברדיו יו''ר לשבער של אחת המוסדות של מודיעין הצרפתיים, וברור שהם מכירים את המצב כבר עשר שנים.

מה להגיד ? האיום אכן קיים. אבל אין להמציץ מטרה. אני לא משוכנע שהערבי הממוצע שברח ממדינות ערב חסרות חופשות התבטאות רוצה בכל מחיר להקים מחדש דיקטטורה נוספת במדינה שהוא בחר לאמץ.

ניקולא
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לניקולא [חדש]
רוני ה.   יום ב', 06/12/2004 שעה 19:04
בתגובה לניקולא בגלין
אתר אישי
צרפת היא מדינה חשובה, ולישראל חשוב להבין מה עומד מאחורי העמדה הצרפתית ומדוע היא כה עויינת לישראל. התחושה של הרבה מהישראלים היא שהעמדה הצרפתית מבוססת על העמדת פנים ועל אי-הבנת המציאות. העמדת פנים – בכך שצרפת מתיימרת להיות ''אובייקטיבית'' (בעוד שמסיבות שונות היא מזדהה עם הצד המוסלמי). אי הבנת המציאות – בכך שהיא מתכחשת לאג'נדה העוינת של האיסלאם ויש לה עדיין אשליה של חופש אחווה ושויון.

יתכן שאתה צודק, וישראלים באמת רוצים שיקרה משהו שיזעזע את ה''קונספציה'' הצרפתית (הקונספציה זה מושג ישראלי שנולד בעקבות מלחמת יום כיפור שפרצה למרות שההנהגה היתה בטוחה שלא יקרה כלום). אבל הכוונה היא לא שיגרם איזה נזק לצרפת, אלא שצרפת תתעורר ותסתכל יותר נכון על המציאות. אם לנסח את הקונספציה הצרפתית של היום, כמו שאני מבין אותה, הרי שהיא אומרת שהעמדה הישראלית בסכסוך אינה צודקת, שהטרור הפלסטיני הוא לגיטימי, ושישראל אשמה באי פתרון הסכסוך במזרח התיכון והיא גורם חשוב לבעיות המוסלמיות בצרפת.

אני אתן לך את העמדה שלי, ואחלק אותה לשתיים: עמדה כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני והעמדה כלפי צרפת.

כלפי הסכסוך:
· יש חלק לא קטן מהערבים (והמוסלמים) שלא רוצה שמדינת ישראל תתקיים. לא רק שהם לא רוצים אלא הם גם פועלים בצורה אקטיבית לחיסול ישראל.
· שום הסכם שלום ביננו לבין הפלסטינים לא יבטל את הקבוצה הזאת, הפלסטינים לא מסוגלים או לא רוצים להלחם בהם, ולכן המילה ''שלום'' היא מילה שקרית, כי בעתיד הנראה לעין לא יוכל להיות שלום אמיתי, בלי קשר לויתורים ישראליים או להסכמים שיהיו.
· ישראל לא יכולה לוותר יותר מהעמדות שהציג ברק במו''מ. למעשה אני אישית חושב שישראל גם לא יכולה להרשות לעצמה אפילו את העמדות הללו. לחץ להוביל את ישראל מעבר לעמדות הללו סופו להשאיר את המדינה במצב שאינה יכולה להגן על עצמה, אחרי טראומה של הגירה פנימית המונית (פינוי ישובים), עם מאות אלפים של פלסטינים חדורי שנאה שמהגרים לשטחים הפלסטינים ולישראל עצמה, עם בירה מחולקת ונכה, וכו'.

כלפי צרפת:
· לצרפת אחריות משמעותית ביותר לאינתיפאדה הפלסטינית של השנים האחרונות, עם כל הנזקים העצומים שנגרמו לישראל בגללה. בפרט, כאשר שיראק ''זרק'' את ברק ממדרגות האליזה אחרי קמפ-דיוויד (ובמעשיו אחר כך), הוא אותת שהטרור הפלסטיני הוא לגיטימי. אני חושב שבלי הלגיטימציה האידאולוגית והתמיכה הכספית האירופית לערפאת ולטרור, האינתיפאדה לא היתה פורצת, או שהיתה מפסיקה במהירות.
· צרפת משתמשת בישראל כדי לפתור את בעיותיה הפנימיות. הצרפתים משוכנעים שהסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא הגורם העיקרי לבעיות שלהם, למרות שלצרפת יש בעיה אובייקטיבית עם המוסלמים אשר אינה נובעת מהסכסוך הפלסטיני. ההרגשה שלי היא שהצרפתים לא מנסים או לא אכפת להם להבין את הסכסוך פה, אלא הם מחפשים שקט בכל מחיר. כלומר, הם מוכנים ''למכור את ישראל'' כדי להרוויח שקט בבית.

לגבי השאלה שלך מה צרפת צריכה לעשות בתגובה להגירה המוסלמית, ראה את התשובה שלי לאורי למאמר על הלאומיות. באופן עקרוני אני חושב שצרפת איחרה את המועד לבצע אינטגרציה תרבותית של המוסלמים בתוכה, ושיש בה כבר יותר מידי מוסלמים מכדי שזה יהיה אפשרי. אני חושב שגם בלי הדת המוסלמית והטרוריסטים של אל-קאעידה, המוסלמים בצרפת יתחילו לדרוש זכויות פוליטיות כמיעוט פוליטי ואני חושב שזה יהיה גם באלימות. אני צופה שבשנים הבאות נראה איך צרפת הופכת למדינה עם השפעה מוסלמית יותר ויותר חזקה, בכל המובנים. לדעתי אין לצרפת אפשרות למנוע את זה.

לדעתי, הניסיון הישראלי בהקשר הזה הוא פסימי ביחס לתוצאות של כור היתוך. כור היתוך לדעתי מביא לרוב לתוצאה של ממוצע משוקלל של הגורמים שמכניסים פנימה, ולא לקבלת המיעוט את תרבות הרוב. כאשר מדובר במיעוט גדול, התוצאה של כור היתוך תהיה תמיד איפה שהוא באמצע בין התרבויות. יש כמובן אמצעים ברורים שאפשר להפעיל כמו לעודד ילודה, להלחם בהגירה הבלתי חוקית (ולצמצם את החוקית), וכמו שאורי אמר, להבין שיש בצד השני מי שמשתמש בערכים הנעלים שלך כדי להלחם בך, ולא לפחד להילחם בו חזרה, כולל פעולה נגד אנשים שמשתמשים בחוק ובקדושה של הדת כדי לקבל חסינות. אבל בכל מקרה, ההשפעה של כל האמצעים הללו היא שולית לדעתי ואינה יכולה להפוך מגמות היסטוריות.

לגבי התקשורת הצרפתית - אני לא מתמצא במצב התקשורת בצרפת, אבל אני חושב שהתקשורת משתנה בדרך כלל לאט מאד. בישראל יש שלושה גורמים שמשנים את מפת התקשורת: האחד – הממשל, דרך ההשפעה שלו על ערוצים ממלכתיים, השני – עיתונאים מובילים שעוברים בין העיתונים, והאחרון – העם עצמו שמשפיע על הכלכלה של קניית עיתונים. בארץ יש גם אפשרות לכל אחד להתבטא בתגובות לעיתונות באינטרנט, ואני חושב שגם זה מסייע ליותר דמוקרטיזציה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הערות ושאלות [חדש]
אורי קציר   יום ה', 09/12/2004 שעה 12:30
בתגובה לניקולא בגלין
דבריו הנזעמים של ניקולא מפנים אותנו לתחושה כאילו הנימה השלטת בשיח הישראלי כלפי צרפת היא פרנקופובית בעיקרה. בהקשר זה, התבטא לאחרונה שגריר צרפת בישראל, ז'ראר ארו, כי מדובר בכלל בהפרעה נפשית קולקטיבית של הציבור הישראלי שמקורה בטראומת האמברגו של 1967. שגריר ישראל לשעבר בצרפת, פרופ' אלי בר-נביא, נתן גיבוי לתחושה הקשה הזו של ארו.

ניתן למצוא את הדברים המדויקים כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3016059,00.h...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הערות ושאלות [חדש]
אליצור סגל   יום ה', 09/12/2004 שעה 18:15
בתגובה לאורי קציר
לק''י
למען האמת אני חושב שהם צודקים - רק מה צרפת בחרה לנהל מלחמה קרה נגד ישראל ונענית בהתאם. אבל באמת הביקורת על צרפת היא חסרת פרופרציות.
אליצור
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הערות ושאלות [חדש]
שר   יום ו', 10/12/2004 שעה 13:22
בתגובה לאליצור סגל
אתר אישי
כישראלית קתולית (כן, יש חיה כזאת...), ובתגובה לניקולא:

צר לי כי ניקולא נפגע מהביקורת.

יחד עם זאת, מה לעשות, אבל התקשורת בצרפת מעודדת מגמה אנטי-ישראלית בולטת.

אמנם מדי פעם יוצאים ראשי השלטון בצרפת בהצהרות בנדון, אך בפועל, כמעט ולא נעשה דבר.

עלי לציין כי גם המדיה הישראלית בכללותה ארסית למדי, אם כן, למה לי להלין על מה שקורה באירופה בכלל ובצרפת בפרט.

''אם בארזים נפלה שלהבת (בתקשורת הישראלית) - מה יגידו אזובי הקיר''...

שבת שלום,
שר
מנהלת אתר
(מקווה כי סוף-סוף האתר יתחיל לפעול בקרוב, ואם מישהו כאן יוכל לסייע - אשמח).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הערות ושאלות [חדש]
ניקולא בגלין   יום ו', 17/12/2004 שעה 12:28
בתגובה לאליצור סגל
אתר אישי
שלום לאליצור ולכולם,

תודה על הערתך. בכל מקרה, אין לסגור עם כלשהו תוך המדיניות של ממשלתו. זה מתאים הן לצרפת הן לישראל. לו ידעו הצרפתים מהם חילוקי דיעות בתוך החברה הישראלית. אני פעמים מספר לצרפתים השוחחים איתי על סכסוך הישראלי-פלסטיני את הנסיעה שעשיתי באפריל האחרון : קיבלו את פני חברים מתל-אביב שהם שמאלנים ואנטי-התנחלות. כשהודעתי להם כוונתי לבקר את אליצור בעפרה, הם כעסו ואיימו אותי לגרש אותי מביתם ! לפחות שלא נדבר על נושאים כאלו בביתם. זה מוכיח כמה מוכרב המצב המוחשי, ואתם כולם יודעים את זה : איפה יש שני יהודים, יש שלושה דיעות וארבעה מפלגות... לפעמים חמש בתי כנסת.

אצלנו זה אותו דבר, אין לשים את כל הצפרתים באותו תיק. ישנם צרפתים שמעודדים את ישראל וגם אחרים שהם קרובים לתיזות של אל-קעידה. אבל ייתכן שהמצב הכללי הוא פשוט אדישות כלפי ישראל. כמו שאמרתי לאליצור כבר, אני פוגש הרבה צרפתים שהם מופעתים לשמוע ששפת מדינת ישראל היא עברית. ''אבל הם מדברים עברית באמת ?'' היא שאלה שחוזרת.
יותר מזה, פגשתי מפסר לא קטן של אנשים שלא מבדילים בין ישראלים ופלסטינים. אנשים הללו לא יודעים אם ערפאת יהודי או מוסלמי ואם ישראל מוסלמית או יהודית. שעמתי ששרון מוסלמי וערפאת יהודי... אז תראו, אין לטרוח להגדיר את הדיעה של הצרפתי הממוצע בסכסוך, כי באמת הוא מסתכל בתמונות אלימות שבטלוויזיה בלי לדעת מי עושה כך וכך. ההרגשה הכללית היא יותר ''כולם קיצונים וכמה דביל לעשות מלחמה''.

ניקולא
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מוסר כפול [חדש]
אורי שרף   יום ג', 07/12/2004 שעה 14:18 אתר אישי
קריאת המאמר, במיוחד תאוריית ה''עשירית מהאוכלוסיה'', הזכירה לי ידיעה קטנה בעמוד הראשי של IHT מלפני מספר ימים. על פי הידיעה, הצרפתים לא אוהבים ערבים במיוחד. סקר שנערך בצרפת לאחרונה גילה נטייה לדחות מועמדים ששמם מעיד על מוצאם הערבי (פריד למשל), בניגוד למועמדים אחרים. עיון מדוקדק בנתונים יכול אולי לספק כלים משוכללים יותר לניתוח המצב בו נתונה צרפת.

בהשוואה, הולנד כידוע מוצאת את עצמה לאחרונה במצב דומה. מאחר והמצב כאן מוכר לי יותר, אני חושב שאני רואה את הבעיה מזווית קצת יותר מפוכחת. אחוז המוסלמים בהולנד גבוה אף הוא, בסביבות 10% אם אני לא טועה, אבל האינטגרציה שלהם, והנוכחות של טורקים, מרוקאים, סומאלים ואחרים בתרבות ההולנדית ברורה ושיוויונית יותר כפי הנראה מבמדינות אחרות באירופה, אבל היא סובלת בדיוק מאותן מחלות.

לאחר רצח ואן גוך, רצח פוליטי שני בהולנד, ישנה אוירה מאוד ברורה של חוסר סבלנות גם כאן. בהולנד מכל המקומות. אבל רוצחו של ואן גוך היה הולנדי, בדיוק כמו הרוצח הראשון שהתנקש בחייו של מועמד פופולרי מאוד וגזען מאוד, לרשות הממשלה.

ההולנדים, למרות זאת, רואים את שני המקרים כדוגמא לבעיה של ''האיסלם'' בהולנד - לדעתי לא בצדק. שני הרוצחים הם הולנדים שנולדו והתחנכו כאן. הם דוברים הולנדית ומשכילים, אבל רוצחו של ואן גוך היה בן למשפחת מהגרים ממרוקו. זה כל ההבדל.

אם ''גל הרציחות'' הזה מעיד על משהו, הוא מעיד מן הסתם בעיקר על בעיות אינטרגציה, שאנחנו בתור ישראלים מבינים בהם דבר או שניים. יכול להיות שיש למספרים, כלומר לגודל האוכלוסיה חשיבות, ויכול להיות שכמו הרוסים אצלנו המוסלמים בהולנד ובצרפת לא מוכנים להפרד בקלות מהזהות שלהם, אבל החברה שמארחת אותם צריכה לשאת באחריות אף היא.

נוכחותם של ''זרים'' באירופה, מוסלמים ואחרים, נובעת כמובן גם משיקולים אינטרסנטיים של המדינות המארחות. כוח עבודה זול הוא מניע כלכלי חשוב, וגם כאשר הוא מנצל, הוא מעניק למהגרים הזדמנות שאחרת לא הייתה להם. אבל המדינות הללו חייבות לקבל את זה שהנוכחות של המהגרים תשפיע עליהם. בדיוק כפי שנוכחותם של היהודים בהולנד השפיעה על השפה ומאפיינים מאוד בסיסיים של התרבות ההולנדית, ובדיוק שגלי מהגרים לישראל משפיעים עלינו.

זהו המחיר, ולדעתי למספרים חשיבות, אבל הם לא הסיבה או הגורם לחוסר הנכונות ''שלהם'' להשתלב. ישנם קשיים אמיתיים שנובעים מהתייחסות סטריאוטיפית, סטיגמות, נחשלות כלכלית, העדר מוטיבציה ועוד. שירשור התגובות הקצר למאמר זה מעיד לכשעצמו עד כמה הראייה הסטריאוטיפית של המוסלמי-ערבי כטרוריסט הפכה ''נורמאלית'' והיא איננה זוכה עוד שיטילו ספק בלגיטמיות שלה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מוסר כפול [חדש]
אורי קציר   יום ג', 07/12/2004 שעה 19:30
בתגובה לאורי שרף
אורי, כמה הערות בתגובה לתגובתך. ראשית, קבוצה אתנית הרואה בעצמה קהילה מובחנת ומקיימת תרבות ומנהגים משל עצמה בדרך כלל מוצאת עצמה מוטרדת כשקבוצה אתנית זרה חודרת אל תחומיה ומבקשת לשנות את הסמלים המגדירים אותה. כמעט כל חברה הייתה רואה בכך סיכון לעתידה, בוודאי חברה שאינה מערבית באופיה. במובן זה אני יכול בהחלט להבין מדוע הצרפתים חשים מוטרדים.

הדוגמאות שהבאת מהולנד בעייתיות. שני מקרי רצח שבוצעו על ידי מוסלמים אינם יכולים להוות מידגם מייצג למשהו. ובכל זאת, ואן גוך נרצח על רקע התבטאויותיו בגנות מנהגים איסלאמיים מסוימים וסצינה פרובוקטיבית בסרט שביים. רוצחו השתייך לתא של ארגון איסלאמי, ''אל תקפיר ואל-היג'רה'', שסבור שאפילו אוסאמה בן לאדן הוא סוג של כופר או בוגד (http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?...). פים פורטאון, אותו פוליטיקאי שאליו כיוונת, נרצח על ידי הולנדי ועל כן אין הדוגמא הזו עומד במבחן הרלוונטיות.

שנית, לגבי הדוגמה של הקהילה היהודית בהולנד. הקהילה הזו מונה כמה אלפי בני אדם, וביחס לכלל האוכלוסיה היא מיעוט מבוטל. יהודי הולנד מעולם לא חרגו מהמגמה של השתלבות במדינה בה הם פועלים, תוך אימוץ מודע של סמליה ותרבותה. הם אינם רואים בהולנדים כופרים ואינם מנצלים הטפות דתיות המוניות להסתה נגד המימסד. לעומת זאת, בצרפת, כפי שציינתי, נוצרה מאסה קריטית של בני תרבות לא-מערבית הנוקטים בדלנות מכוונת ואינם מוכנים להשתלב בתרבות הצרפתית.

אותו הדבר נכון לגבי העולים מחבר המדינות בישראל: עם כל הביקורת שיש להם על ישראל ומנהגיה, על דלות תרבותה ועל הצדדים הפוליטיים שבה, הם אינם רואים את הישראלים כבוגדים או ככופרים. להיפך: רובם מעדיפים להשתלב כאן תוך שילוב המטען התרבותי שהביאו עימם במציאות היומיומית בישראל. ברור שהם משנים לאט לאט את אופיה הקודם של המדינה, אבל הם אינם חותרים לניפוץ מוחלט של כל ההגדרות המקוריות שלה.

צרפת, כמובן, בהיותה המדינה המזמינה והמארחת, אינה פטורה מאחריות להשתלבות מוסלמיה בתוך מערכות המדינה. אבל מצד שני, הייתה זו נאיביות מצד הצרפתים להניח שכל מי שבא לצרפת מעוניין להפוך לצרפתי בכל רמ''ח אבריו. נדידת העמים המוסלמית למדינות אירופה ואמריקה מצויה כעת בעיצומה, ודומה שבחלק ממוקדי ההגירה הללו מנצלים מעצבי דעת קהל מוסלמים קיצוניים במיוחד את המאסה המצטברת הזו כדי לייצר כוח פוליטי שכוונתו להפוך את המדינה המקורית לנחלת העבר ולבנות תחתיה חברה בעלת אוריינטציה איסלאמית מובהקת.

עכשיו, יותר מתמיד, יש חשיבות לדיון אמיתי בגורלה של מדינת הלאום. הלאומים שנוצרו עם השנים ברחבי העולם אינם נוטים להשתלב זה בזה בקלות יתרה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מוסר כפול [חדש]
אורי שרף   יום ג', 07/12/2004 שעה 21:50
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
ניסית לומר בדברי שמה שבאמת מטריד אותי במאמר היא ההכללה, והנה סיפקת לי עוד סיבה לטעון שמשהו בניתוח שהובא כאן מניח הנחות מרחיקות לכת לגבי התנאים והסביבה בתוכם האירועים הללו מתרחשים כיום באירופה. למשל: שני מקרי הרצח במקרה ההולנדי ***הם על ידי הולנדים***.

עיאן הירסי עלי, מפיקת הסרט, היא מוסלמית בעצמה והיא היגרה להולנד כפליטה לפני מספר שנים. הסרט שלה מאשים את האיסלם באי שיוויון כלפי נשים בין השאר. אבל מוחמד בי, רוצחו של ואן גוך, ורוצחו של פורטאון- שניהם תוצרים של החברה ההולנדית. המכתב שננעץ בגופו של ואן גוך היה בהולנדית, לא בערבית. עובדה שרוב ההולנדים וכמובן אחרים שאינם בקיאים בפרטים, מתעלמים ממנה או לא מודעים לה.

קראתי את המכתב כולו, שאגב רווי ציטוטים ממקורותינו ומאשים את מפיקת הסרט, עיאן הירסי עלי (מוסלמית בעצמה כאמור), בשיתוף פעולה עם היהודים ''שמנהלים את הולנד''. וגם את מכתב ההספד של עלי עצמה על ואן גוך, שתי דוגמאות קיצוניות של ניצגים של אותה קבוצה אתנית, אם תרצה שלא משתלבות בתאוריית ''החתירה תחת''.

אבל אני חורג קצת מעיקר הדיון. קהילות מוסלמיות באירופה לא מתנהגות בצורה שונה או קיצונית יותר, בממוצע, מקהילות חסידים בבריסל. אני לא בטוח מה יותר מוזר לי כשאני רואה ברחוב באמסטרדם או בבריסל, או בג'נבה נשים עטויות רעלות שמובלות על ידי בעליהן, או יהודים אורתודוכסים. שניהם עבורי מחוץ לקונטקסט ושניהם חריגים בחברה בה הם חיים, בחיצוניות ובפנימיות שלהם (מבחינת ההגדרה שלהם את הזהות התרבותית שלהם מן הסתם.) היהודי לצורך העניין זר לי לא פחות מאשר לאירופאי ואני ספק אם יש לנו שפה משותפת בכלל.

דוגמא נוספת מהחיים. אחת המסעדות שאני אוהב כאן היא מסעדה אירנית שמנהלת משפחה שנמלטה עם פרוץ המהפכה האיסלמית באיראן. הם פעילים פוליטים שלא מפספסים אף הזדמנות להסביר לאנשים כמוני שמתלהבים מסרטים אירניים וחושבים שיש תיקווה, שאני תמים והמשטר נורא וכו'. הם מערביים באורינטצייה שלם ומנסים להשתלב, אבל הם לא יכולים. גם הילדים שלהם שנולדו כאן מודים שכשהם פוגשים אנשים חדשים, יש תחושה לא נעימה של זרות לפני שהם פותחים את הפה ומבהירים על ידי כך לצד השני שהם ''בסדר''.

זו שאלה של אינטגרציה לטעמי. לא של חתירה מתחת. יש תאים קיצוניים ויש בדלנות, אבל היא לא המסה הקריטית. בכל אופן, למוסלמים תהיה וישנה השפעה כמו שיש והייתה ליהודים. בהולנדית יש לא מעט מילים שמקורן בעברית או באידיש. קהילת האנוסים הספרדים שהשתקעה כאן עשתה חייל ויש לה השפעה רבה על התרבות המקומית. לא רק ראש העיר של אמסטרדם יהודי, רבים מהפוליטיקאים אף הם, ולכך גם רמז המכתב של מוחמד בי.

הסרט הכי רווחי השנה בהולנד היה ''שוף שוף חביבי''. בערך כמו ''שחור'' אצלנו באפקט התרבותי שלו, רק ששחור הופק מספר דורות מאוחר מכדי להשפיע. לאירופאים יש בעיה: הם צריכים הגירה והמדינות השונות מתחרות ביניהן למעשה על קבלת כוח עבודה מקצועי שיאזן את הירידה בילודה והתבגרות האוכלוסיה והידלדלות קרנות הפנסיה. את הפחד שלהם מזרים השלים עד כה גם הצורך האלקטורלי לשמור על מצביעי הימין, ולכן נדחה עד היום דיון אמיתי בבעיות הללו. אבל כבר אין להם ברירה. עם חידוש השיחות על כניסתה של טורקיה לאיחוד וביחד עם השינויים הצפויים בחקיקה האירופאית, אפשר להבין שיש כאן תחושה של דחיפות רבה לעניין כולו כפי שהבחנת בעצמך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מוסר כפול [חדש]
אורי קציר   יום ג', 07/12/2004 שעה 23:08
בתגובה לאורי שרף
תחושת הזרות אצל מהגרים היא עניין מוכר, ולא רק מהמוסלמים המהגרים לאירופה. התחושה הזו תלויה בשני ממדים, הלא הם המרחב והזמן. אם המדינה שקולטת את המהגר מורכבת מלאומים רבים ומגוונים יהיה לו קל יותר להשתלב בה. בנוסף, ככל שחולף הזמן, ההשתלבות במדינה הקולטת טבעית יותר. אחרי הכל, המהגר וצאצאיו זקוקים לזמן על מנת לספוג את ההלם התרבותי, להקל אותו ולאמץ בהדרגה את המאפיינים הסביבתיים באופן שמראם החיצוני לא ישמש עוד כעדות לזרותם.

אני מכיר את פרשיות הרצח של פורטאון וואן גוך. המימד של אי היכולת לסבול את דבריהם של השניים הללו עיד על סדקים בסובלנות בהולנד יותר מעל כל תופעה אחרת. אבל מעבר לכך, מי שחורץ גזר דין מוות, בגיבוי ארגוני ותיאולוגי, על אדם שיצירתו האמנותית שנויה במחלוקת אינו מעיד בכך בהכרח על השתלבות בחברה ליברלית או על היותו תוצר שלה. הוא אמנם פועל בתוך הזירה ההולנדית אבל בנפשו הוא מתעב את ה''מערביזם'' שלה, כפי שהוא חש, סביר להניח, כלפי חברות אירופיות אחרות.

עובדתית, מוסלמים יכולים להפיק, לביים ולשחק בסרט המותח ביקורת על אספקטים שונים של האיסלאם רק במדינות שבהן התבטאויות מסוג זה לא יביאו לגל אוטומטי של אלימות נגדם. כמה סצינות מסרטו של ואן גוך הפן פרובוקטויביות אמנם, אבל לא מביאות בהכרח לרצח. הירסי עלי עצמה, אם אינני טועה, קיבלה איומים על חייה ותקופה מסוימת אף ירדה למחתרת. מצטער, אורי, אבל זו אינה הנורמה ההתנהגותית בחברה מערבית מתוקנת.

נחזור, ברשותך, לצרפת. צרפת שגתה, לטעמי, כשחילקה אזרחויות לכל אדם שנולד בקולוניה צרפתית לשעבר ולצאצאיו. בכך היא הפכה את אפריקה, אסיה ודרום אמריקה למאגרי הגירה אדירים. מבחינת הצרפתים לא היה בכל כל אסון כל עוד התערו המהגרים החדשים בתרבות הצרפתית, דיברו באותה שפה וויתרו - כמקובל ברפובליקה החמישית - על סמלים דתיים במוסגדות החינוך (שברובם נושאים אופי חילוני ונתמכים על ידי המדינה). היא גידלה בתוכה חברה שכיום מעוניינת לעצב מדינה אחרת, שמרנית יותר באופיה וודאי שפחות חילונית. במלים אחרות, כל הפרדת הדת והמדינה - יסוד מוסד ברפובליקה - עלולה לרדת לטמיון אם יצליחו המוסלמים (הקהילה הדתית הלא-נוצרית המאורגנת ביותר בצרפת בימים אלה) לשכנע את המוסדות החוקתיים בפאריס כי איסור על כיסוי ראש נשיף למשל, מהווה פגיעה בזכויות הפולחן שלהם. צרפת עצמה הייתה זו שהגדירה לפני כמאה שנה כמעט את התפיסה האומרת שאדם רשאי להאמין במה שמתחשק לו, כל עוד הוא אינו מביא עימו את אמונתו למוסדות שמתוקצבים על ידי הרפובליקה.

הלוואי והיה זה הכל. מטיפים דתיים בצרפת מזדהים כיום בגלוי עם הקריאות הנשמעות מעיראק, מאפגניסטן, מסודאן וממדינות קיצוניות נוספות לג'יהאד עולמי נגד המערב בכלל ונגד ארצות הברית וישראל בפרט. זהו רק עניין של זמן עד שצרפת תוכנס אל תוך הקטגוריה הזו. פאריס עושה מאמצים עצומים להתחבב על דעת הקהל הערבית, אבל לאורך זמן אני מאמין שאין לה ברירה אלא להסכין לאחת משתיים: או שתשלים עם איבוד צביונה הרוחני של הרפובליקה החמישית לטובת השפעה מוסלמית שתתבטא, ללא שום ספק, בקווים שמרניים יותר והחרפת היחסים בין הפלגים הדתיים והלאומיים, תוך שהיא סבורה שמגמה זו מקרבת אותה אל דעת הקהל המוסלמית - או שתנקוט בצעדים להקטנת האיום הזה בהקדם. צעדים כאלה יכולים לכלול, למשל, את החרפת הענישה על מסיתים ומפיצי שנאה, תיקון חוקי האזרחות באופן שיקשה על קבלת אזרחות אוטומטית וקירוב פלגים מתונים המבקשים להשתלב בצרפת ולא להפוך אותה על ראשה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מוסר כפול [חדש]
אורן   יום ד', 08/12/2004 שעה 13:59
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
כמה תובנות מעניינות ונקודתיות לגבי היחס של ההולנדי לערבי/מוסלמי/אחר.

בשהות אקדמית של כשנה וחצי בהולנד, יצא לי לדבר עם טיפוסים שונים, אנשי אקדמיה, סטודנטים וסתם תושבים. ה''מימצאים'' אינם מדגם מייצג אלא התרשמות שלי ובכל זאת.
1. ההולנדים (בהכללה) לא אוהבים את האחר. כמה שהאחר פחות הולנדי הם אוהבים אותו פחות.
2. ההולנדים מאוד מנומסים ולא יראו את זה לאחר בגלוי (ואני לא אומר צביעות אלא נימוס. אבל חכו, יש גם צביעות).
3. ההולנדים מפחדים מאוד מהקהילה האיסלמית.
4. הולנדים מתייחסים לכל הערביפ/מוסלמים בקבוצה הומוגנית - מרוקאים או טורקים ולא מבחינים בין המוצאים השונים. כך בשיח ההולנדי.
5. בסכסוך הישראלי-פלסטיני ההולנדים הם פרו ערבים מאחר והפלסטיני נתפס כאנדר-דוג ומאחר ובעיניי ההולנדים הערבי והישראלי הם באותה רמת ''אחרות''.
6. גם בהולנד קיים מוסר כפול ביחס לישראל.
7. להולנדי הממוצע עמדה ברורה (ובד''כ אנטי ישראלית) בקשר לסכסוך במזרח התיכון וזאת למרות בורות משוועת בכל מה שקשור לשורשי הסכסוך וגם למה שקורה עכשיו (אבל מה לנו כי נלין, גם הישראלי הממוצע לא יודע מהחיים שלו. למשל, שהיו תנועות לאומיות ערביות [לאו דווקא פלסטיניות] בא''י עוד לפני המאה העשרים מחד, ומאידך - אשף ואירגוני הטרור האחרים לא קמו בגלל הכיבוש אלא לפניו.

לסיכום - ההתרשמות שלי היתה שההולנדים (כן, גם השמאל האקדמי) נגוע בפחד ובגזענות מעודנת (נגד ערבים) שמתגלה כפטרונות וכעויינות לישראל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מוסר כפול [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ה', 09/12/2004 שעה 3:07
בתגובה לאורי שרף
אתר אישי
צר לי, אך ההשוואה שהבאת אינה תקפה: קהילות החסידים בבריסל אינן מבקשות לשנות את הסדר הקיים, אלא להשתלב בו במסגרת עשיית עסקים. הן אינן מבקשות לגייר איש ו/או להפוך את בלגיה ליהודית – וכמובן שאינן מאיימות על אנשים שעושים חוכא ואיטלולא מהיהדות, או לועגים לה. במקרה הקיצוני ילכו ויתבעו אדם שכזה על הסתה, אולם לא ילכו וישחטו אותו באמצע הרחוב עם סכין.

החסידים אמנם מתבדלים לעיתים מתושבי המקום על ידי מערכת אמונה שונה, אולם מקדמים בכל זאת אינטגרציה תרבותית מלשון 'תורה ודרך ארץ'. אני בדיעה כי אם תיגש ותבדוק את הרישום הפלילי בבלגיה רבתי לגבי מקרי אונס, שוד, רצח ועוד, אני מסופק אם תמצא שם יהודים חרדים, ואינני אומר זאת כאדם שמעריץ חרדים.

הבעייה האמיתית במפגש בין תרבות המערב לתרבות המוסלמית, היא שיש מצד אחד תרבות שמחפשת ללא הרף את האשם בתוכה, מתוך חוש של ביקורת עצמית – ומצד שני קבוצה שמקיימת בתוכה נטייה להאשים כמעט כל גורם אפשרי, מחוץ לעצמה. על ביקורת עצמית איני מדבר כלל.

כאן גם מגיע הפראדוכס: האירופאים אינם עושים הפרדה בין סוגי הגירות שונים, ועל כן פותחים את שעריהם [גם] עבור אנשים שאין להם כל סיכוי להגיע למדינת הגירה קלאסית (אשר בראש ובראשונה בודקת את סיכויי האינטגרציה של המהגר), עם תוצאות בהתאם. ואן-גוך הוא רק תחילתו של סיפור שעתיד להיות בעייתי עוד הרבה יותר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מוסר כפול [חדש]
אורי קציר   יום ה', 09/12/2004 שעה 10:31
בתגובה לאלכסנדר מאן
וכדי להוסיף על מא שאמר אלכס: קיימת בעיה אינהרנטית במדיניות ההגירה של מדינות אירופה המערבית, משום שמתן אפשרות לרבים כל כך להגר אליהן פותח את הדלת גם להגירה נמשכת של קרובים מארצות המוצא, בעיקר על בסיס קרבת משפחה וכן הלאה.

ההערכה שלי היא שאם בצרפת מהווים כיום המוסלמים עשרה אחוזים מהאוכלוסיה, הרי שהמשך ההגירה והריבוי הטבעי הגבוה שלהם יעלו את השיעור הזה באורח ניכר בשנים הקרובות.

כבר עכשיו טוענים גורמים מוסלמיים רבי השפעה בצרפת כי החקיקה הצרפתית נגד ענידת סמלים דתיים במוסדות חינוך מכוונת נגד האיסלאם בלבד. הגישה המוכרת הזהו, אותה גישת ''העולם כולו נגדנו'', מבליטה פעם נוספת את האופי הלוחמני שמשתלט במהירות על הקהילה המוסלמית שם. את המטיפים הללו בכלל לא מעניינת העובדה שהחקיקה הזו הועברה כשאחוז המוסלמים בצרפת היה שווה לאחוז היהודים בסין. אבל הגישה הלעומתית הזו, שמנוגד בתכלית לכל מגמה אינטגרטיבית עליה הצביע אורי שרף, אינה יכולה אלא להסתיים בעימות אלים.

בעניין זה, כדאי להביא קישור למאמר מעניין שבודק את הסוגיה הזו: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

העולם כולו נגדנו [חדש]
אורי שרף   יום א', 12/12/2004 שעה 12:39
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
על הביטוי הזה יש דווקא לנו, הישראלים, זכויות יוצרים מלאות ובלתי הפיכות. לא ברור לי מדוע הגירת מוסלמים לאירופה מאיימת על התרבות המקומית יותר מאשר הגירה של יותר ממיליון יוצאי חבר העמים, יהודים ושאינם יהודים, על הזהות הישראלית.

אפשר לראות בזה איום, ואפשר לראות בזה אפקט שמאפיין את הגלובליזציה. למרות שאצלנו הנסיבות כמובן שונות מאוד, עדיין אין שום דרך להפוך את התהליך, ותגובות\הצעות ריאקציוניות כדוגמת אלו שתוארו כאן בתשובות, הן לא הרבה יותר מאשר תגובות ריאקציוניות. הן לא מתמודדות עם המציאות לדעתי.

תוכניות ההכשרה האירופאיות לאימאמים הן דוגמא מצוינת שנדונה בהרחבה בעיתונות ההולנדית ואחרת באירופה. בדיוק כמו שיש אימאמים, או נשים מוסלמיות שהגיעו לאירופה ומעולם לא התערו בקהילה המארחת אותם, יש רבים אחרים שנולדו כאן והופכים אימאמים או מקימים מסגדים מקומיים שפועלים בתוך ההקשר העדכני שלהם.

ברב שיח שצפיתי בו לאחרונה השתתף אימאם מוסלמי צעיר שנראה אופנתי ועדכני כמו כל ישראלי תל-אביב טיפוסי (תספורת ואביזרים), צעיר מרוקאי שהעיד על עצמו שהוא גיי ואין לו שום קשר או עניין לצד הדתי של הקהילה, אנשי עסקים ממוצא טורקי, עורכי חדשות, מעצבי אופנה, שחקני כדורגל, משורר, סופר, מתכנת ועוד. כולם דוברים הולנדית וכולם תוהים האם הם שייכים ועד כמה הם באמת שייכים - בהולנדית.

הפונדמנטליזם האיסלמי הוא תופעה בולטת ומפחידה, אבל אין שום מקום להיסחף לקצוות האפוקליפטיים לדעתי. כישראלים אנחנו נמצאים במאבק אלים במיוחד שנמשך מספיק זמן כדי שיהיה לנו מושג עד כמה קשה לשנות עמדות בשני הצדדים. ואגב, ריבוי טבעי, הצטרפות של קרובים וכו' טיפוסית לאוכלוסיות מהגרים מכל סוג, והיא לא תכונה גנטית של מוסלמים. אני מניח תושבי הנסיכויות במפרץ מתחבטים בדיוק באותן השאלות שמתחבטים בהן האירופאים כאשר ברחובותיהם יש יותר ''זרים'' מאשר מקומיים. מעניין היה לבחון איך זה נראה מנקודת המבט שלהם, והאם הם מרגישים מאויימים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

העולם כולו נגדנו [חדש]
אלכסנדר מאן   יום א', 12/12/2004 שעה 17:09
בתגובה לאורי שרף
אתר אישי
התשובה לכך פשוטה מאוד: הגירת מליון וחצי יוצאי חבר העמים אל תוך מדינת ישראל אינה באה לשנות את אופייה המערבי, שפירושו זכויות נשים והרצון לבצע איטגרציה בשלבים אל תוך החברה המערבית. המדובר בעלייה אתנית להגדרתה הפנימית, אל הדמוקרטיה האתנית שהיא מדינת ישראל, בסופו של דבר; אנו יכולים להתווכח אם הדבר טוב או לא (ואני מפנה אותך למאמר ארוך עם עשרות תגובות בעניין http://mann.journal.lab.co.il/story?id=11 ), אולם לא זהו נושא הדיון כאן.

ההגירה המוסלמית אל הולנד אינה נושאת סממנים אתניים, מלבד אולי הסיפור עם אינדונזיה ששם היה שלטון הולנדי קולוניאליסטי בעבר, אולם להולנד אין דבר וחצי דבר עם מדינות ערביות.

אנו רשאים, אם כך, לשאול כיצד הגיעו כל אותם מהגרים מוסלמים אל תוך הולנד (שפירושו מהם חוקי ההגירה אל תוך הולנד), והאם ביקשו לבצע בתוך האוכלוסיה המקומית מבחינה תרבותית (ולאו דווקא דתית, כמו במודל היהודי), שפירושו במקרה זה קבלת חוקי התרבות המערבית – היינו זכויות מלאות לנשים כפי שכולנו מכירים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קשיים, למרות הכל [חדש]
אורי קציר   יום ו', 10/12/2004 שעה 11:18
כתוספת הכרחית למאמר אני מביא כאן קישור לידיעה שמתפרסמת הבוקר ב''הארץ'' ובה מוסבר הקושי שבניתוק ''אל-מנאר'' מחיי היומיום של צופי הטלוויזיה בצרפת. מתברר כי התחנה משתמשת בטכנולוגיה מתוחכמת המקשה על הניתוק, ובנוסף גם חתומה על חוזי שידור עם כמה וכמה לוויינים שונים, שעל שידורי רובם אין לצרפתים שליטה.

[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קשיים, למרות הכל [חדש]
רוני ה.   יום ו', 10/12/2004 שעה 14:46
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אני משוכנע שאילו צרפת היתה רוצה בכך, היא היתה מפסיקה את השידורים הללו בו ביום. למשל על ידי רמז לממשלת לבנון שהם לא רצויים.

להזכיר - לבנון, שהיתה תחת מנדט צרפתי, הופרדה מסוריה על ידי צרפת כדי להקדיש טריטוריה לאומית לנוצרים. עד היום לבנון היא חברה מכובדת במדינות הדוברות צרפתית, ובכינוס המדינות הפרנקופוניות שהיה בביירות ב-‏2002 שיראק אפילו מצא לנכון לשבת ליד נאסראללה בשולחן הכבוד.

והנה עוד קישור לדוגמה:
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בתגובה לניקולא [חדש]
שר   יום ו', 10/12/2004 שעה 16:05
בתגובה לרוני ה.
אתר אישי
כישראלית קתולית (כן, יש חיה כזאת...), ובתגובה לניקולא:

צר לי כי נפגעת מהביקורת.

יחד עם זאת, מה לעשות, אבל התקשורת בצרפת מעודדת מגמה אנטי-ישראלית בולטת.

אמנם מדי פעם יוצאים ראשי השלטון בצרפת בהצהרות בנדון, אך בפועל, כמעט ולא נעשה דבר.

עלי לציין כי גם המדיה הישראלית בכללותה ארסית למדי, אם כן, למה לי להלין על מה שקורה באירופה בכלל ובצרפת בפרט.

''אם בארזים נפלה שלהבת (בתקשורת הישראלית) - מה יגידו אזובי הקיר''...

שבת שלום,
שר
מנהלת אתר

(מקווה כי סוף-סוף האתר יתחיל לפעול בקרוב, ואם מישהו כאן יוכל לסייע - אשמח).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קשיים, למרות הכל [חדש]
אורי קציר   יום ו', 10/12/2004 שעה 19:15
בתגובה לרוני ה.
רוני, האבסורד הוא שממשלת לבנון נהנית מפחות עוצמה בינלאומית מאשר ארגון החיזבאללה. דוח של צה''ל שפורסם לאחרונה (ונודע יותר בהקשר של נטילת אחריות למותם של 29 פלסטינים חפים מפשע בשנה החולפת) מציין, בין השאר, שארבעים ארגוני טרור פלסטיניים שונים בשטחים מופעלים כיום על ידי החיזבאללה. רמז לממשלת לבנון לא יפתור את זה. על מנת לפתור את הבעייה יש צורך בהתערבות של סוריה ו/או איראן. לפחות לאחרונה אין אינטרס לעשות זאת כיום.

אגב, צרפת, שבה אנו עוסקים היום, מקיימת יחסים סבירים ומעלה עם שתי המדינות הללו. נראה לי כי לחץ צרפתי אפקטיבי על סוריה, לפחות, לחסל את פעילות ''אל-מנאר'' מתחומי השפעתה, יוכל לא רק לסייע לצרפתים לשפר את דימויים בעיני ישראל אלא גם להזיז משהו חיובי בכיוון התהליך המדיני הדו-צדדי שבין סוריה לישראל. אז גם תוכל צרפת לחוש שהיא נוטלת חלק משמעותי בדינמיקה הזו, ולאריאל ששרון ממילא לא תהיה עוד האפשרות לטעון שהסורים אינם עושים דיים כדי להוכיח את רצינותם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שילוב או דחייה? [חדש]
אורי קציר   יום א', 12/12/2004 שעה 10:40
''הארץ'' מדווח כי צרפת מתכוונת לחייב את האימאמים הפועלים בתחומה ללמוד צרפתית ולימודי חוק, אזרחות והיסטוריה. זאת, במגמה להקל על השתלבותם בחברה הצרפתית (http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?...). מתברר כי שלושה רבעים מתוך 1200 האימאמים בצרפת אינם אזרחים צרפתיים כלל ושליש מהאימאמים אינם דוברי צרפתית.

הצעד הזה הוא אולי כורח המציאות בחברה בריאה השואפת לשלב את המהגרים החיים בתחומה, אבל אני בספק אם הוא יסייע להשתלבות המימד הדתי האיסלאמי ולכך שיקבל על עצמו ערכים מערביים מובהקים. בשנים האחרונות פועלים בעולם גם לא מעט אנשי דת מוסלמיים משכילים שהקשר שלהם לתרבות המערב ולחשיבתו אינו מונה מהם לתמוך בפעולות טרור אנטי-מערביות מוחלטות. על אלה ננים, בין השאר, המנהיג הדתי הסודאני חסן טוראבי (שעשה דוקטורט בסורבון), טאריק רמדאן (שמרצה באוניברסיטת ז'נבה) ועוד ועוד.

על הנהירה לזרועות הדת בקרב האסירים מסופר במאמר אחר ב''הארץ''. מתברר כי התופעה הזו אינה מוכרת רק בצרפת. המצוקה הכלכלית דחפה מוסלמים רבים לעולם הפשע ואילו בבתי הכלא מופעלת מערכת איסלאמית להחזרה בתשובה המשכנעת את האסירים המוסלמים שמצבם הוא תולדה של חוליים שמקורבם במערב (http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?...).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

השפעת ההחלטה הצרפתית על ארה''ב [חדש]
ניקולא בגלין   יום ו', 17/12/2004 שעה 12:35 אתר אישי
שלום לכולם,

קראתי היום בעיתון אונליין פרו-ישראלי בצרפתית שבעקבות ההחלטה הצרפתית לאסור שידור טלוויזיית החיזבוללה ''אל-מנאר'', הממשל האמריקאי גם הוא מתכוון למנוע ערוץ זה לשדר בארה''ב ! איזה מצחיק !

עושים פולמוס גדול על העובדה שצרפת לא קבעה החלטה מוקדם מדי, והנה יסתבר שארה''ב כבר הרשה מזמן את שידור של ערוץ המחבלים !

בכל זאת, נראה שההחלטה הצרפתית השפיעה על ארה''ב וגם מסכימים שתוכניות אנטישמיות יכולים לגרום נזק רב בהשפעת האוכלוסיה בכיוון של עזרה למעשה טרור.

ניקולא
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©