כמה הערות על הפֶּדָגוּגְל
יום ה', 21/04/2011 שעה 14:55
את מערכת החינוך על גלגוליה השונים כמעט כולנו מכירים. כולנו עברנו בין הגנים, בתי הספר היסודיים, חטיבות הביניים וכיתות התיכון. רבים מאיתנו נתקלו שוב ושוב בדילמות הקבועות המעיקות על המערכת הזו - למשל, השאלה כיצד לנהוג בתלמיד מצטיין: האם לקדמו לרמה גבוהה יותר או להשאירו במקומו ולאפשר לאחרים לנסות וליישר עימו קו. הוויכוח בעניין זה לא תם, ודומה כי הוא ילווה אותנו עוד שנים רבות. אבל אם פעם נדמה היה לי שזהו ויכוח חשוב, עתה באה אשת חינוך ותיקה והציפה שוב בעיה קשה בהרבה: מהו, לכל הרוחות, תפקידו של בית הספר בחינוכו של הילד. האם עליו ללמד אותו חומר עיוני שוטף, או שמא על המוסד החינוכי רק להקנות לו את הכלים הבסיסיים ביותר (קרוא וכתוב וארבע פעולות החשבון הבסיסיות) ומכאן והלאה לשלח אותו לרעות באופן חופשי בשדות המידע. אני מתנגד לגישה אחרונה זו, שאני קורא לה פֶּדָגוּגְל. והנה הסיבות להתנגדותי.











לפני מספר ימים ישבתי לשיחה עם נאוה, אשת חינוך ותיקה, המנהלת כיום בית ספר יסודי לא רחוק ממקום מגורי. מדובר במישהי שיש לה כבר קילומטראז' מסוים במערכת החינוך, כך שניתן להעריך שהספיקה כבר לבנות השקפת עולם סדורה ומגובשת על ייעודו של בית הספר בעולמנו. השיחה התגלגלה מנושא לנושא, עד שהגיעה לילדים מוכשרים במיוחד. בנקודה הזו אמרתי את דעתי: מי שניחן בכישרונות מגוונים, בחשיבה מהירה, ביכולת השתלבות חברתית טובה ובניתוח מציאות שהוא מעל ומעבר למקובל בגילו – ובכן, תלמיד כזה יש לקדם. וכן, כולל להקפיץ כיתה.

- ''אבל למה לעשות לו את זה?'', שאלה נאוה.
- ''מה זאת אומרת למה?'' השבתי, ''כי הוא קולט מהר, כי הוא מקדים את בני גילו וכי צריך לטפח את היתרון הזה''.
- ''אותי זה פחות מטריד'', אמרה, ''אני יותר מוטרדת מהעובדה שילד כזה יתקשה להשתלב בחברה החדשה, כשמסביבו יהיו ילדים גדולים ממנו''.
- ''נכון, זו אכן בעיה. אבל אני מכיר לא מעט תלמידים כאלה, שהתיפקוד החברתי שלהם מצוין ושסביבתם החדשה קולטת אותם בצורה מצוינת''.
- ''וגם אז לא צריך להקפיץ כיתה. אם טוב לילד במקום שבו הוא נמצא, לא צריך לשנות את המצב''.
- ''אבל נניח שאת הרי רואה שהילד מוביל על חבריו כמעט בכל פרמטר. ההישגים הלימודיים שלו בלתי מעורערים. היכולת שלו לצבור ידע, לזכור אותו ולעשות אינטגרציה בין מושגים מתחומים רחוקים זה מזה היא מצוינת. הילד מנהיג מלידה. כשהוא מדבר על משהו, החברים שלו מקשיבים. למה את חושבת שזה לא יוכל לחזור על עצמו עם בני שנתון גבוה יותר?''
- ''כי לילדים מבוגרים ממנו יש חוויות אחרות, כאלה שהוא לא מכיר ולא חווה בעצמו''.
- ''אבל מדובר בבית ספר. בית הספר אמור לזהות כישרונות ולקדם אותם. אם הוא מיישר את כולם על אותו קו, מדוע שמישהו בכלל יטרח להצטיין או לבלוט?''
- ''אז אני אגיד לך משהו'', אמרה נאוה, ''תפקידו של בית הספר אינו ללמד, אלא לאפשר השתלבות חברתית של התלמיד בסביבתו. כל מה שתלמיד צריך לדעת הוא קרוא, כתוב וארבע פעולות החשבון הבסיסיות. מכאן והלאה, השמיים הם הגבול. את המידע הוא יכול למצוא בגוגל''.

מורה ותלמידים. זה הכול? רק חשבון בסיסי וקרוא וכתוב? (מקור תמונה).

לא הייתי בטוח ששמעתי נכון. מנהלת בית ספר, פדגוגית ותיקה שתחת ידיה עברו כבר אלפי תלמידים במשך שנים, סבורה שבית הספר אינו מקום להקנות בו ידע לתלמיד מעבר למה שממילא הוא לומד בכיתה א'. שבתי ושאלתי אותה והיא עמדה על דעתה. בית הספר הוא מקום שבו על המחנכים לעודד פעילות חברתית, דיאלוגים בין תלמידים, השתלבות ותרומה של התלמיד לחברה הסובבת אותו וכן הלאה. לא הספקנו להתווכח יותר מדי, משום שהייתי חייב לעזוב וללכת למקום אחר. נפרדתי ממנה לשלום והלכתי לדרכי.









השיחה הזו התקיימה בחודש שעבר, ואני עדיין מוצא עצמי חושב עליה ומוטרד ממה ששמעתי. האמת היא שאין זו הפעם הראשונה שאני שומע על שלילת הגישה של טיפוח המצוינות. אבל דומני שכיום מדובר כבר במגיפה.

אפשר להציג זאת כך: רוב האמהות שאני מכיר מעדיפות שקידומם של צאצאיהן יעוכב, ויש כאלה שאף תומכות בגלוי בעיכוב כזה. וכשאני מדבר על עיכוב, איני מתכוון למניעת הקפצת כיתה, אלא לרצון בולט אפילו להשאיר את הילד כיתה. אני מכיר יותר מאם אחת שבחרה להשאיר את בנה כיתה כדי ש''לא יצטרך להתמודד עם מטלות חינוכיות קשות'' ו''כדי שירוויח עוד שנה של יַלְדוּת מאושרת''. כאילו הצטיינות ואומללות הם שני מושגים השלובים יחדיו ואין לנתקם, מעין נישואין קתוליים של תכונות חברתיות המציינות מצבים מנוגדים. מעין אקסיומה שפשטה במילייה האמהי כאש בשדה קוצים ועתה היא מקובלת כאמת עובדתית.

(קצת מזכיר את הטענה המגוחכת שגם הורים שאינם שומרי מצוות צריכים למול את בנם בגיל שמונה ימים, משום ש''הוא יסבול כשכולם יסתכלו עליו במקלחת בצבא''; בשמה של איזו הזיה על עתיד מעורפל אנו צריכים לגרום לילד בעייה שתלווה אותו במשך שנים ארוכות ותגרום לו לא מעט בעיות אחרות; הגיוני, לא?)

ושוב: אין מדובר בילדים שסובלים מבעייה התנהגותית, שכלית או מנטאלית. מדובר בילדים רגילים. כאלה המסוגלים לתקשר עם סביבתם, לשחק עם ילדים אחרים, להשתתף בשיחה ולתרום לפעילות. ולפי התפיסה שהבאתי בסוף הפיסקה הקודמת, הילדים הללו יהפכו באחת לאומללים ולמפוחדים אם רק נשלב אותם עם ילדים משנתון גבוה יותר. אין לי מושג מהיכן נלקחו המושגים המפחידים הללו, אבל דומני שהם חלק מאותה נטייה לאומית שלנו להחיל את החששות הפרטיים שלנו על הקולקטיב כולו.

יצא לי להכיר בימי חיי כמה ילדים שקפצו כיתה. ראיתי אותם משחקים עם חברים הגדולים מהם בשנה, ושום רע לא אונה להם. ראיתי אותם משתתפים באירועים חברתיים של כיתתם ללא כל תחושה של שונות או נחיתות. ראיתי אותם מהווים חלק אינטגראלי של הרקמה החברתית בכיתה ובמחזור שבו למדו, והיחס אליהם היה סביר והוגן.









אבל זו רק חצי צרה. עכשיו בואו ונעזוב את עניין ההקפצה, ונעבור למסר האחר, שהרלוונטיות שלו היא לכלל התלמידים. החצי האחר של הצרה הוא דברי אותה מנהלת שבית הספר אינו אמור להיות המקום שבו מקבלים הילדים את האינפורמציה הבסיסית. שגוגל מחליף את המורה למתמטיקה. שוויקיפדיה היא מקור הידע ההיסטורי. שהאחריות לליקוט המידע ולברירתו מוטלת על הילד ולא על מחנכיו. זוהי התפיסה האנטי-חינוכית ביותר ששמעתי במו אוזניי.

בית הספר, לפחות לתפיסתי, אחראי להרבה יותר מאשר לימוד קרוא וכתוב, חיבור וחיסור, כפל וחילוק. הוא אחראי להצגת תכנים בפני הילד (הוא אחראי גם לנושאים נוספים שקשורים בהקניית כלים לחשיבה עצמאית, אבל הוויכוח עם נאוה לא נגע לנושאים אלה, כך שאני מצטמצם ללימוד התוכן בלבד כרגע). ילד אינו יכול לברור בעצמו תכנים מתוך טקסטים שהוא אינו מכיר. על מנת שיכיר את הטקסטים הללו, מישהו צריך להציג אותם בפניו. למישהו הזה קוראים בית ספר. שם, בבית הספר, גם אמורים להסביר לו מדוע הטקסטים הללו חשובים (כי הם עוסקים במציאות שהילד אמור להכיר, כמו חיי הטבע, ערכי משפחה ועוד); ללמד אותו כיצד לקלוט ולהפנים אותם; לבחון לאורך זמן אם הם נקלטו ואם הילד הטמיע את משמעותם; ובאמצעות כל אלה לעשיר את עולמו התרבותי של התלמיד. ילד שמוריו יעבירו לו את המסר ''אתה כבר בכיתה ג', יודע לקרוא ולכן, מבחינתך, גוגל הוא המורה הטוב ביותר'' – הוא ילד שמערכת החינוך פספסה אותו בגדול.

חירותו של הילד לבחור את הטקסטים הנראים לו ביותר מותנית בכך שהללו יוצגו בפניו קודם לכן ויהוו מבחר מוקפד ומגוון. ממש כשם שאדם אינו יכול לבחור במפלגה כלשהי אם אין הוא יודע לקרוא – ולפיכך גם אינו מכיר את עקרונותיה, את התבטאויות מנהיגיה ואת הלך הרוח שלה – אין ילד יכול להחליט ש''קן לציפור'' אינו מוצא חן בעיניו אם לא טרח מאן דהוא להקריאו ולהסבירו בפניו. ילד שנשלח ללמוד במנועי חיפוש מהם נורית, חצב, חרוב או אורן הסלע, במקום לחפש אותם בעצמו, לגעת בהם, להריחם – ילד כזה מחמיץ חלק גדול ממה שלהוראה הלא-ממוחשבת יש להעניק.

גם אם נתעלם מעניין התוכן, הרי שברור כי לפי משנתה של נאוה ילדי הפֶּדָגוּגְל (פדגוגיה נוסח גוגל) יחסרו את הכלים הבסיסיים ביותר המוקנים לתלמיד בכל מסגרת שהיא: עידוד הסקרנות, דרבון החשיבה הלוגית, טיפוח היכולת לבצע אינטגרציה של פיסות מידע מתחומים שלכאורה אינם קשורים זה לזה וכן הלאה.

לעומת זאת, התפיסה הזו תפקיד בידי הילד את האחריות לכל מה שיעלה בחכתו כאשר יטיל אותה אל מימיה העמוקים של הרשת. אני מניח שנאוה אינה מתכוונת לכך שבחפשו אחר עוף לילי מסוים או כלי קיבול כלשהו לנוזלים הוא ייתקל במילה המנוקדת באופן שונה מעט ומובנה קצת יותר בעייתי, מבחינתו. אבל זה בדיוק מה שעלול לקרות אם בית הספר ישליך מעצמו את האחריות לסינון ולימוד המידע לתלמידיו ויטיל אותם על הילדים עצמם.









תפיסתי האישית, אגב, היא שאין צורך לתקן ולחדש במקום שבו הישן והטוב עודנו קיים. אינני מומחה בתחום החינוך, אבל כשרק יש לי זמן, אני לוקח את בני ואת בתי לגבעות שמסביב למודיעין. שם אנחנו מביטים בעניין בחרקים המתרוצצים הלוך ושוב, נעצרים ליד עצים גדולים ורחבי צמרת ובוחנים אתרי עתיקות שמאפשרים לנו לתרגל הבנה בסיסית והסקת מסקנות כמו ששום הלעטת מידע בכפית א-לה-גוגל אינה יכולה לעשות. לעתים, אנו מטיילים או יושבים יחד בסלון או ליד שולחן האוכל ואני מספר להם על נושאים שונים. כך הם שמעו ממני על הגל האנטי-שלטוני הפוקד את מדינות ערב; על גירוש יהודי ספרד; על ז'אן ד'ארק, הגיבורה הלאומית של צרפת; על הוויקינגים, שקבוצה מהם בראשות לייף אריקסון נחתה על חופי אמריקה חמש מאות שנים לפני קולומבוס; על מרטין לותר קינג, המנהיג השחור שהוביל את התנועה לזכויות האזרח בשנות החמישים והששים, עד לסופו הטראגי. עכשיו חשבו בעצמכם: מה ההסתברות שהיו מגיעים לכל האירועים הללו בעצמם, ללא הדרכה כלשהי, תוך שיטוט עצמאי במרחבי הרשת?

אני חושש מאוד שתפיסתה של נאוה היא מתכון לאסון שאת פירותיו המרים ניאלץ לאכול בעוד שנים ספורות, כשנבכה את גורלו של דור הפֶּדָגוּגְל. נקבל אז אנשים שלא יכירו מכמני תרבות בסיסיים, יצרכו אקטואליה מתוכניות הומור בלבד ולא יהיו מסוגלים לנהל שיחת חולין על ענייני תרבות. נכון, הם יבינו מצוין איך אפשר להשיג את כל המידע הזה, אבל יתקשו לעבד אותו במחשבתם או לחבר אותו לפיסות מידע אחרות שברשותם.

מה שמזכיר איזו הלצה נושנה על כך שבימינו תוחלת החיים הולכת ומתארכת, והשכלולים הביוטכנולוגיים אף מביאים לכך שגלולות נוסח ויאגרה וסיאליס מחוללת פלאים בכושרם של זכרים אנושיים לתנות אהבים. לעומת זאת, עדיין לא נפתרה בעייה אחרת הפוקדת בני אדם מזדקנים, הלא היא הסניליות. והתוצאה? בעוד אי-אלו שנים נכיר לא מעט גברים בעשור התשיעי והעשירי לחייהם שנהנים מזיקפות מרשימות וארוכות במיוחד – אבל לא בדיוק זוכרים מה לעשות עם הדבר הזה.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
בית ספר הוא לא בית חרושת לציונים [חדש]
דני   יום ה', 21/04/2011 שעה 17:53
נראה לי רעיון ממש גרוע לקחת ילד שטוב לו מבחינה חברתית עם החברים שלו שהוא מכיר ואוהב, ולתלוש אותו מסביבתו ולשים אותו בין ילדים גדולים ממנו בשנה (ובגיל של בי''ס יסודי שנה זה הרבה...) שכבר מכירים אחד את השני, ומבחינתם הוא ה''חדש'' וה''זר''.

נכון, אפשר להסתדר עם זה. יש צרות גדולות יותר. אבל אילו יתרונות יש בדיוק להקפצת כיתה ששוות את החסרון החברתי? זה לא כאילו הילדים הגדולים יותר בשנה הם ''חכמים'' יותר. הם פשוט הספיקו ללמוד דברים שהוא לא למד עדיין (ושוב, אני לא רואה שום סיבה לגרום לילד להצטרך להשלים חומר של שנת לימודים שלמה שהוא לא למד, כדי לזכות בתענוג המפוקפק של ללמוד עם ילדים יותר גדולים... אין בזה שום הגיון ושום טעם).

אבל מה שחשוב יותר מנושא הקפצת הכיתה (ואני שמח שכבר לא נוהגים יותר להקפיץ כיתה במערכת החינוך, מקסימום לקצר או להאריך את תקופת הגן), הוא שבית ספר אינו עוסק אך ורק בלימודים. בית ספר נועד להכין את התלמיד לחיים, ולהקנות לו מיומנויות לימודיות - אבל גם חברתיות. נכון, אי אפשר (וגם לא רצוי) לא להקנות לתלמיד שום ידע, ולשלוח אותו לחפש הכל בגוגל - אבל מה שבאמת חשוב הוא לא פריט ידע כזה או אחר שלומדים או לא לומדים בבית הספר, כי את זה באמת אפשר למצוא בגוגל. המיומנויות (גם האקדמיות וגם החברתיןת), ולא הידע, הן מה שבאמת אין לו שום תחליף. אז גם אם הילד היה יכול לו הוקפץ כיתה לדחוס לתוך עצמו יותר ידע מאשר אם לא - לא זה מה שחשוב. את הידע הזה הוא כבר ירכוש ממילא, בשלב כזה או אחר, אם רק יתנו לו את הכלים הנכונים לכך בבית הספר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בית ספר הוא לא בית חרושת לציונים [חדש]
אורי קציר   יום ה', 21/04/2011 שעה 18:40
בתגובה לדני
אתר אישי
דני, התגובה שלך עניינית ומנומקת, אבל לא לוקחת בחשבון דברים שכבר כתבתי. שים לב: בהנחה שילד יוצר פער גדול מחבריו בהקשר הלימודי אבל גם מעורב חברתית ומסוגל להתערות בכל חברה שהיא, אני לא רואה כאן בעייה. בטיעון שלך הנושא החברתי תופס מקום חשוב, ואילו אני כבר לקחתי אותו בחשבון והנחת המוצא שלי הייתה שהשתלבות חברתית מהירה היא תנאי מקדים להקפצה.

נוטים כיום להמעיט בחשיבות היידע ולהרבות בחשיבות ה''כלים'' וה''מיומנויות''. אני יודע שלולא למדתי את הבסיס התוכני בספרות, בתנ''ך, במולד, בטבע ובמקצועות אחרים, חלק גדול מכל זה לא היה נמצא היום בראשי. היה יכול להיות שם בלגאן שלם, אבל הרבה פחות תוכן. המערכת הזו צריכה ללמד אינפורמציה, נקודה. נכון, זה לא הדב היחיד, אבל זה הדבר העיקרי. כשמלמדים אינפורמציה מעבירים את המסר שהיא חשובה מהרבה אינפורמציות אחרות, משום שהיא זו שנבחרה כדי להעבירה לתלמידים. כשמסבירים מדוע היא חשובה ואיך אפשר להפיק ממנה תועלת ולמקם אותה בקונטקסט של המידע האחר והנסף שנלמד בבית הספר ושהתלמיד אוגר בעצמו מהבית, יש לכך משמעות רבה עוד יותר.

ואני גם חולק על טענתך ש''את הידע הזה הוא כבר ורכוש ממילא, בשלב זה או אחר''. הנימוק הזה הולך בדיוק לכיוון של נאוה. תנו לו גוגל והוא כבר ימצא את מה שתבקשו ממנו. תנו לא את האפשרות והוא כבר יעתיק לכם ערך מפורט וארכני על וינסטון צ'רצ'יל או על פוטוסינתזה או על כל דבר אחר. בשביל זה יש אינטרנט ובשביל זה הומצאו בדיוק פקודות הקופי והפייסט. אבל אני מצטער, איתור מידע, העתקתו והגשתו אינם מביאים ילד להבין את המידע הזה. את זה עושה רק הלימוד.

וכאן בדיוק מגיע נושא העוול שעושים למצויינים. ילד שמשיג את בני כיתתו בכל תחומי הלימוד, שרמת הניתוח שלו ויכולת ההפשטה שלו הם לא שיעור לעומת האחרים, ושכמובן אין לו שום בעייה חברתית והוא יכול להשתלב בקלות גם עם בני גילו וגם עם מבוגרים ממנו בטווח שנים סביר - ילד כזה בפירוש צריך לקבל טיפול מסוג אחר. אין שום היגיון בכך שיישב בכיתה, ישתעמם מחומר שהבין כבר מזמן, יוציא ציונים מעולים ולא יפיק שום דבר חדש עם האינטלקט המפותח שלו. בנקודה הזו, השארתו במסגרת הקיימת לא תורמת דבר להתפתחותו האישית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

השאלה היא מהו תפקידו של בית ספר [חדש]
נירית   יום ה', 21/04/2011 שעה 20:17
יצא לי לשמוע מורים שטוענים שזה לא תפקידו של בי''ס לשמש כביביסיטר לילדים ושזה לא תפקידו של בי''ס לחנך. בפוסט שלך אתה מעלה טענה של מורה לפיה זה לא תפקידו של ביה''ס ללמד. אז מהו כן תפקיד בית הספר??

לגבי הקפצת כיתה ומצויינות - רוב ההורים מעדיפים שהילד שלהם יהיה מקובל חברתית. ילד חכם שמצטיים בלימודים הוא חנון ולא מקובל, ולכן הורים מפחדים ממצוינות.
הכרתי ילדים שקפצו כיתה אבל לא היו בשלים רגשית לקפיצת הכיתה הזאת. זה יצר להם בלגן רגשי שההתקדמות הלימודית לא פיצתה עליו. לכן, בעיני, הסירוב להקפיץ כיתה מטעמים חברתיים הוא הגיוני.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

השאלה היא מהו תפקידו של בית ספר [חדש]
אורי קציר   יום ו', 22/04/2011 שעה 11:18
בתגובה לנירית
אתר אישי
אני לא מקבל את הסטיגמה הזו. ילד שמצטיין בלימודים אינו בהכרח חנון או בלתי מקובל. אני מכיר מצטיינים שזופים, חברותיים, ערניים ובעלי יכולות חברתיות בלתי מבוטלות. גם אותם צריך להשאיר מאחור?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

השאלה היא מהו תפקידו של בית ספר [חדש]
זהר   יום ב', 31/10/2011 שעה 20:12
בתגובה לאורי קציר
ואם הילד הוא חנון?
אם הילד לא מסתדר חברתית, האם אז לא צריך להכיר במצוינות שלו ולטפח אותה?

לפעמים חוסר ההתאמה החברתית יכול לנבוע מהמצוינות עצמה, אם הילד משועמם בכיתה הוא עלול להפריע לאחרים ולהתפס בעיניהם כמטרד, אם הוא מצליח לענות על שאלות שאחרים אינם מצליחים הוא עלול להתפס כמתנשא או כמתחנף למורה, או סתם כשונה, וילדים לא אוהבים את השונה.

לפעמים הקפצת כיתה היא בדיוק מה שיכול לפתור את הקושי הזה.

לפעמים הפתרון יכול להיות בצורה אחרת, למשל מסגרת העשרה על חשבון חלק משעות בית הספר.

אם ילד מצטיין בתחום העיוני אבל מתקשה חברתית ראוי לתת לו חיזוק בתחום החלש שלו אבל התעלמות מצדדיו החזקים ודאי לא תתרום לבטחון העצמי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למידה מתווכת [חדש]
משה עברי   יום ה', 21/04/2011 שעה 20:32
שלום אורי,
לא יודע עם קראת את ספרו של ראובן פויירשטיין: ''למידה מתווכת'' אך הספר עוסק בדיוק בנושא זה. התיאוריה היא שילד יכול ללמוד מעט מאוד מדרך של ניסוי וטעייה והוא זקוק למבוגר בכדי לרכוש מיומנויות למידה. שיטתו של פוירשטיין נלמדת ברחבי העולם בשל הצלחתה. מביך שדווקא כאן העקרונות לא מוטמעים.
והנ''ל עוד לפני שהתחלנו לדבר על התכנים גופא.
אם אכן מנהלת בית-ספר אמרה את אשר כתבת הרי שהיא מועלת בתפקידה.
לינק בויקיפדיה על למידה מתווכת:
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למידה מתווכת [חדש]
אורי קציר   יום ו', 22/04/2011 שעה 11:19
בתגובה למשה עברי
אתר אישי
אני מודה ומתוודה שמלבד השם אינני מכיר כמעט דבר. יחד עם זאת, אני שמח שדעתי קולעת לדתו שלמלומד נוסף - אם כי אני מניח שהיא עומדת בניגוד לדעתם של מלומדים אחרים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לאו דווקא הקפצה [חדש]
דני (אחר)   יום ה', 21/04/2011 שעה 22:33
לילדים מחוננים לעיתים קרובות יש בעיות חברתיות בכל מקרה, דווקא הדגשת היחוד שלהם או סביבה דומה יכולה לעזור להם למצא את המקומם. אבל הקפצת כיתה היא לא תמיד רעיון טוב, בעיקר כי אחרי כמה חודשים התלמיד ימצא עצמו תקוע שוב עם אנשים ממוצעים, רק גדולים ממנו בשנה.

פתרון טוב בהרבה הוא בתי ספר למחוננים, לצערי היום הם מעטים ורוב המסגרות הם ברמה נמוכה יחסית, ונותנים משקל רק מדי לבגרות במקום קורסים באוניברסיטה (שלשמחתי כן ניתנים היום בחלק מהמסגרות).

לגבי פדגוגל, ההשכלה של רוב המורים, כמו גם תוכנית הלימודים גובלים בבורות. בטח שצריך ללמד ולהרחיב דעתם של תלמידים, אבל המערכת לא מסוגלת לעשות את זה וברוב המקרים יוצרת אנטיגוניזם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לאו דווקא הקפצה [חדש]
אורי קציר   יום ו', 22/04/2011 שעה 11:21
בתגובה לדני (אחר)
אתר אישי
ועכשיו, כשאתה מצין את זה, זה רק מגביר את תחושת האבסורד. בתי ספר למחוננים, רצויים או לא, מנתקים את הילד מסביבתו המיידית ומעבירים אותו לסביבה אחרת. לעומת זאת, הקפצת כיתה משאירה אותו באותה סביבה בדיוק שאותה הוא מכיר.

ואגב, אני לא נגד בתי ספר למחוננים. נהפוך הוא.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא פדגוגל, גם לא להקפיץ [חדש]
עדי   יום ו', 22/04/2011 שעה 13:04 אתר אישי
אני מכירה פתרון מוצלח יותר למצטיינים- יום העשרה שבועי למחוננים. אני בוגרת של תוכנית כזו, והיא הייתה מאוד מעשירה, ונתנה לי הזדמנות ללמוד נושאים שבית ספר לא הגיע אליהם (אומנות, מדעים, דרמה, נושאים מתמטיים מתקדמים) וחשוב מכך- לפגוש תלמידים מצטיינים אחרים פעם בשבוע, בלי שכל הסביבה החברתית שלי תהיה מורכבת רק מתלמידים כאלה.
רעיון הקפצת הכיתה נראה לי לא קונסיסטנטי עם הטענה שלך (שאיתה אני מסכימה) בזכות לימוד של ידע ולא רק של ''כלי חיפוש''. אם נסכים שמערכת החינוך צריכה ללמד נכסים תרבותיים מסוימים, אז לקפוץ שנה פירושו לדלג דווקא על הנכסים שיבחרו ללמד באותה שנה, בשביל להגיע לחומר של שנה הבאה- וכמו שכבר נאמר, ללמוד אותו יחד עם ילדים ממוצעים, רק גדולים יותר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לתשומת לבך, הרצאה מרתקת [חדש]
דני בן-ישי   יום ו', 22/04/2011 שעה 20:40 אתר אישי
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הנחת יסוד שגויה [חדש]
דובי   שבת, 23/04/2011 שעה 1:58
הנחת היסוד שלך - זו המחייבת / רואה בבית הספר מוסד נחוץ , לטעמי , שגויה אלא אם אתה רואה בשימור הסדר החברתי הקיים משום אינטרס ... בית הספר כמוסד , במודע אם כי לא במוצהר , חרט על דיגלו את רעיון הסוציאליזציה. לכן הוא מעכב מצויינות , משמר בינוניות ומנציח חולשה - לא לחינם התוצר הלימודי הוא פועל יוצא ממעמדם של הוריי התלמיד ... הידע אינו מצוי בין כותלי ביה''ס הוא ''מרוח'' בכל אמצעיי המידיה למינהם , החינוך הערכי אינו מצוי בביה''ס שהרי רוב רובם של המורים הם פליטי אוניברסיטאות והקשר בינם לבין ערכים מקרי בהחלט ( ראה התנהלותם של ארגוני המורים או , לחילופין הכנס לפורום מורים בתפוז וראה במה הם מתעסקים )
ביה''ס הוא מוסד מיותר שמואדר ע''י בעלי אינטרסים שאין בינם לבין צרכיי התלמיד דבר. אני ממליץ בחום לקרוא את הפואמה הפדגוגית מחד וסיפרו של איוון אילייץ ביטול ביה''ס שני הספרים כאחד יבהירו , טוב יותר , את כוונתי. הורה של ילד מצטיין , כמו גם זה של ילד חלש כל הורה שעתיד ילדיו יקר לו יטפח בילדיו סלידה עמוקה למוסד ביה''ס , ידאג להקנות לו את שפות הייסוד (עברית , אנגלית , מתמטיקה וארגון ושליפת מידע ) ויקנה להם את הערכים בהם הוא (ההורה מאמין). ובאשר לחברה ... תמיד יהיו מספיק בינוניים , מנוהלים ע''י חוש העדר , שידאגו לשמר את המוסדות הקיימים ואת ביה''ס - חלק נכבד מאותם בינונים יהיו ... מורים.
אל תופתע מתשובת מנהלת ביה''ס ''האמת ניפלטה לה ככה בלי בכוונה '' :-)
נכון ... גם אני הייתי מנהל שניי בתי ספר ... :-) ואחרי שהבנתי במה מדובר אני חולב ג'מוסות ... :-)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הנחת יסוד שגויה [חדש]
משה עברי   שבת, 23/04/2011 שעה 14:00
בתגובה לדובי
חוץ ממה שלא בסדר לא קראתי שום הצעה חלופית ויסלח לי כבודו שלא קראתי את הספרים המומלצים, אך אם קיימות שם המלצות שכאלו חבל שלא ציינת אותם ולו בתמציתיות.
זו בוודאי אינה דרך התנהלות נכונה: להשמיץ מבלי להציע אפשרות אחרת ואני מקווה כי לא זו הדרך בה דגלת כמנהל (או שמא חליבת ג'מוסים היא היא האפשרות המועדפת ? :-)
עוד דבר, איזה מודל של סדר חברתי אתה מציע ?

מוסדות טוטליים ככלל יוצרים לא מעט בעיות. כמו בדמוקרטיה אני לא מכיר באפשרות טובה יותר הנכונה לכלל החברה ומבחינתי הדבר הנכון הוא לפעול במסגרת הקיימת ולמזער בה הנזקים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הנחת יסוד שגויה [חדש]
דובי   שבת, 23/04/2011 שעה 16:41
בתגובה למשה עברי
קראתי שוב ו ... לא מצאתי השמצות , האם העובדות שציינתי שגויות ? אם כן , בבקשה האר את עיניי. אם העובדות אינן שגויות הרי אכן מדובר בארגון שפשט את הרגל והמשך קיומו נועד לשרת אינטרסים זרים שאין בינם לבין חינוך דבר.לשפר את הקיים מזכיר לי את הנסיונות הנואשים להחיות ג'מוס שמסר נישמתו לעולם לפני כ 50 שנה ...
אפשרויות אחרות ? הפוך את החינוך לוולונטרי - כל אחד יכול לבחור את המורה , את התוכן הלימודי , את הסביבה הלימודית ואת המתודה החינוכית.
אגב , חליבת ג'מוסים היא פתרון - ראה החינוך המקצועי במדינות העולם השלישי כמו גרמניה ושבדיה שם החונכות כשיטת חינוך מזיקה הרבה פחות ...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הנחת יסוד שגויה [חדש]
מודי תולשששש   יום ו', 06/05/2011 שעה 16:29
בתגובה למשה עברי
ההצעה החלופית נכתבה למעלה: לבטל את בתי הספר, וההורה ילמד את ילדיו כל מה שהם צריכים ורוצים לדעת.

מוסדות טוטליים בדמוקרטיה אינם גזירה משמיים. לא חייבים להסכים למסגרת הקיימת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא מסכים [חדש]
אבי   יום ה', 28/04/2011 שעה 9:18
אם הילד מצליח חברתית ויש לו חברים, מדוע לנתק אותו מחבריו? מדוע להסתכן ולהעביר אותו לחברה חדשה? יכול להיות שהוא יתערה שם אבל גם יכול להיות שלא, מדוע סתם לשחק עם הילד? הרי הוא יעלה כיתה כמו כל הילדים ובכל מקרה ילמד את החומר הנידון, רק טיפה מאוחר יותר.
בכלל כל הרעיון של הקפצת כיתה מוזר. באוניברסיטה לא מקפיצים אותך שנה, גם אם אתה מצטיין, אפילו אם תקבל 100 בכל המבחנים. אתה צריך לגמור את כל 3-4 השנים שאתה נדרש לתואר, אז מדוע שבבית ספר זה יהיה שונה?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כמה מחשבות באיחור קל [חדש]
נעם   יום ה', 28/04/2011 שעה 12:40
אין לי התנגדות גורפת להקפצת כתה, ספציפית אני (כמעט) תמיד הייתי הכי גדול בכיתה, האם זה היה כ''כ נורא חברתית אם הייתי במקום זה הילד הכי קטן בשכבה מעל? מאחר שנולדתי כמעט בדיוק על הגבול של השנתונים אני לא חושב שמישהו היה שם לב.
כך שאם אנחנו יוצאים מתוך נקודת ההנחה שלך שאין בעיה חברתית (שאמא שלי תטען שזו הנחה בעייתית מאוד), באמת אין שום בעיה (לדעתי) להקפיץ כיתה. אני פשוא לא חושב שזה מהווה פתרון.

הבעייה העיקרית היא שכמו שכבר העירו כאן בתגובות, אין שום סיבה להניח שאחרי הקפצת הכיתה המצב ישתפר באופן מהותי ומה אז? נמיח להקפיץ את הילד כיתות עד שפער השנים יכסה על המצויינות האינטלוקטואלית? קל לראות שבשלב כלשהו זה יכול להגיע לאבסורד. ואם יש בעייה חברתית (או יותר בעייתי, חשש שתהיה)? בקיצור, למרות שאין לי שום התנגדות להקפצת כיתה אני לא חושב שהיא מהווה פתרון (עלה עכשיו על דעתי שאולי בכלל אינך רואה את עודף הכישורים האינטלקטואליים כבעייה אלא לכל היותר כהזדמנות שניתן לנצלה, אבל כמי שחווה את הסיטואציה הזו אני יכול להעיד שהיא אכן יכולה להתפתח לבעייה לא קטנה).

באופן אישי, אני הייתי ממליץ על פתרונות מהסוג שעדי דברה עליהם, כמלומר ימי ותוכניות העשרה. האם הן מהוות פתרון שלם? לא, וגם אין אחד שכזה. אבל הן הדבר הקרוב ביותר שנתקלתי בו.

נקודה אחרונה בנוגע לפדגוגל (מונח מצויין דרך-אגב, יש מצב שאני גונב אותו), אני לגמרי מסכים איתך והייתי רוצה להעלות/לחדד נקודה מסויימת. האינטרנט מאפשר לנו לחפש מידע ל כל נושא שבעולם, לדבר עם אנשים ממקומות רחוקים ולהחשף לדעות ותרבויות שונות מדלנו. בפועל, מחקרים מראים שאנחנו משתמשים בו (כמעט) אך-ורק על מנת לתקשר אם אנשים מסביבתינו המידית ו/או שחולקים איתנו את אותה ראיית עולם. על אותו משקל, גוגל יאפשר לילד למצוא מישע על כל נושא מפיזיקת חלקיקים ועד סאגות איסלאנדיות - אבל אם אין לו שום ידע קודם שדברים כאלו קיימים הוא גם לא יוכל לחפש אותם. בפארפאזה על אמרתו של רומספלד: יש דברים שאנחנו יודעים, דברים שיודעים שאנחנו לא יודעים ודברים שאנחנו אפילו לא מכירים. גוגל יכול להפוך דברים מהסוג השני לסוג הראשון, אבל תפקידו של החינוך הוא לטפל בדברים מהסוג השלישי (כלומר לידע אולך על דברים שאפילו לא היה לך מושג עליהם).
זו, לטעמי החשיבות של חינוך ומדוע צריך לחשוף תלמידים למגוון רחב ביותר של דברים (גם אם הם לא נהנים מכולם).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מודאג [חדש]
עידו   שבת, 07/05/2011 שעה 11:43
כאמור בכותרת אני מודאג, דיון אינו כלל על האם צריך לעלות כיתה או לא אלא על מטרת ביהס. האם תעדיף אדם משכיל שמשתמט ויורד לארהב, או אדם שקולל בשנים של ייסורים עם בני גילו וחומר כיתתו אך מבין את חשיבותה של הגנה על המולדת, אחריות חברתית ועוד?
את כל אותם ערכים לא ניתן ללמד בבית בלבד, כי הרי ישנם מרכיבים בחשיבתו של הילד החזקים כמעט באותה מידה אם לא בשווה לה, כגון לחץ חברתי ודוגמה אישית וחבריו ומוריו.
בדברייך תיארת דור שהולך ומתנתק מערכי הלמידה, הטבע, התקשורת האנושית ומתקרב לטכנולוגיה ותקשורת מכנית, האם דווקא בשעה זו עלינו להתמקד בלימוד טכני של הידע הנקבע על ידי משרד החינוך (שמהווה חלק מהבעיה) כחובה לילד בגיל מסויים?

בנוסף רציתי לציין בנקודה אחרת לגמרי, כי ביהס כרגע מהווה גוף פוליטי, אם תרצה או לא כל דבר שביהס בוחר להנחיל לילד מעורב בדעות מוצקות ונורמות שקבעה החברה כנחוצים לאדם טוב ותורם. אני לא בטוח כי יש דרך להתחמק מכך אך זה בהחלט אחת היתרונות של רכישת ידע באינטרנט ובמצב של פלורליזם אובייקטיבי ומוחלט.

מקווה שהשפעתי על דעתכם, בתור מודאג מן העתיד. עידו. 
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©