מבשר הגאולה מתימן
יום א', 18/07/2010 שעה 21:44
כשמדברים על תנועות משיחיות בהיסטוריה של העם היהודי בתפוצות נהוג להזכיר, ראש וראשון להן, את זו שהקים שבתאי צבי מאיזמיר, ששרידים מעטים שלה ניתן למצוא גם כיום (כמו כת הדנמה שבניה חיים בטורקיה). ידוע על כמה מבשרי משיחיות אחרים, כולל דוד אלרואי, דוד הראובני ושלמה מולכו. אבל כל אלה פעלו באירופה ובאיזורים האסיאניים הקרובים אליה. פחות ידועה פעילותו קצרת הימים של המשיח מתימן - איש שהתיעוד על פועלו כמעט ואינו בנמצא ואפילו שמו אינו ידוע להיסטוריונים. ואולם, כמה ממכתבי הרמב''ם ששוגרו לקהילות יהודיות בתפוצות דווקא מספרות עליו כמה פרטים. כדאי לשוב ולעיןן באגרות אלה, משום שמהן ניתן להקיש על מצב היהודים בתפוצות באותו זמן ועל כיסופיהם האדירים לגאולה. סופו של אותו משיח, אגב, היה טראגי בהרבה מזה של שבתאי צבי.









בשנת 1172 קמה תנועה משיחית בתימן. נגד התנועה הזאת חיבר הרמב''ם את אגרתו המפורסמת ''אגרת תימן''.

באותה תקופה, טרם שככה המלחמה בין הצלבנים לבין האסלאם. הנוצרים עדיין שלטו בירושלים והמוסלמים עשו מאמץ מדיני וצבאי גדול כדי להקים ברית שתגרש את הצלבנים מירושלים ותשיב אותה לידיהם – מה שעלה בידם לבצע רק בשנת 1187.

כיסופי גאולה אדירים. יהודי בן תימן קורא בתורה (מקור תמונה 1).

בשנת 1169 התמנה צלאח א-דין למושל מצרים והוא יצא בראש צבאו למלחמה נגד שלטון הנוצרים בארץ ישראל. יהודית תימן, ששמרו על קשר מכתבים רציף עם יהודי מצרים, ידעו על המלחמה בארץ ישראל ועל התפתחותה. מלחמת אדום וישמעאל הצטיירה בעיניהם כאחד מאותות הגאולה. בארץ מגוריהם נאבקו יהודי תימן במוסלמים קנאים שניסו לאלצם להמיר את דתם לאסלאם. רבים מיהודי הארץ נכנעו לגזירות הללו והתאסלמו. הלחץ היה כבד כל כך, שמנהיגי הקהילה חששו שמה שהחל כהמרה דת מאונס יהפוך להיות התאסלמות מרצון. על כל אלה נוספה צרה בדמותו של המומר שמואל אבן עבאס, שעבר מקהילה לקהילה ובחסות מנהיגים מוסלמים מקומיים נשא דרשות בהן טען כי אחרי התגלות אללה למוחמד בטלה תורת משה ורק הקוראן הוא התורה האמיתית. בייאושם הרב ראו יהודי תימן ברדיפות אלה ''חבלי משיח'', כלומר סאגת ייסורים שרק לאחר התקיימותה יוכל המשיח להופיע ולהביא את הגאולה השלמה למאמיניו היהודים. על רקע זה קם מקרבם איש שהכריז על עצמו כעל מבשר הגאולה – וכנראה סחף אחריו אלפי תומכים ומאמינים.









על המשיח אנו יודעים מאגרת ששיגר הרב יעקב בן נתנאל אל-פיומי, ראש ישיבה בתימן, אל הרמב''ם. הנשר הגדול התגורר ופעל באותה תקופה בקהיר שבמצרים, ושמו כבר היה מפורסם בין יהודי ארצות המזרח. באגרת זו דיווח לו על מצוקות אחיו ודאגותיהם, על רדיפות הדת ועל הסכנה של המרת דת המונית, וביקש ממנו עצה ותנחומים, כיצד לחזק את לב העם באמונתו. הוא סיפר לו גם על הופעתו של מבשר המשיח ושאל כיצד לנהוג בו. אל-פיומי גם היפנה לרמב''ם שאלות בדבר חישובי הקץ, ואם מותר לפי דין תורה ללכת אחרי אותו מבשר ולתת בו אמון. מתשובתו של הרמב''ם ניתן ללמוד שגם אל-פיומי וחכמי ישראל אחרים בתימן נתנו אמון במבשר הגאולה החדש.

כתשובה על אגרתו של הרב אל-פיומי באה ''אגרת תימן'' של הרמב''ם, הפותחת בפסוק ''חזקו ידיים רפות וברכים כושלות אמצו''. האגרת מוענה לרב אל-פיומי ''ובכלל כל אלופינו אחינו כל תלמידי הקהילות אשר בארץ תימן''. הרמב''ם כתב אותה ''בלשון קדר וניבו למען ירוץ הקורא בה, בכל האנשים, והטף והנשים'' והוא מבקש לשלוח העתק של האגרת ''לכל קהל וקהל לחכמים ולזולתם''. הוא משתתף בצער אחיו הרחוקים על גזירת השמד שבאה עליהם ''שהיא שמועה רעה אשר כל שומעה תצילינה אוזניו''; מדבר על השנאה הגדולה של אומות העולם לישראל שמקורה בקנאה בעם היהודי על התורה שניתנה לו. השנאה מתגלה בצורות שונות: עמלק, סיסרא, סנחריב, נבוכדנאצר, טיטוס ואדריאנוס קמו על עם ישראל בחרב; חלק מבני אדום, פרס ויוון קמו על עם ישראל בלשון, כלומר עשו מאמץ לסתור את עיקרי הדת היהודית ולהפריך את הגיונה הפנימי ואת תקפותה המוסרית; כת שלישית קמה בעורמה כדי לזייף את התורה. אנשים אלה טוענים כי הם אינם נלחמים בתורת ישראל ומעמידים פנים כמסכימים עם עיקריה, אלא שעם זה הם מצרפים אליה תורה חדשה. כאן מתכוון הרמב''ם לנצרות ולאסלאם.

ואולם, כל המזימות לא תצלחנה ואין להתייאש גם כשהמצב קשה במיוחד: ''ויש עלינו לשמוח במה שנסבול ונישא מן הצרות ואבדת הממון והגלות והפסד עניינינו, שכל זה לתפארת היא לנו לנגד בוראנו וכבוד גדול. וכל מה שייפול ממנו בעניין הזה הוא חשוב כקרבן כליל על גבי המזבח''. בדברי נחמה הוא מבקש להקל על לב שואליו: ''ואתם אחינו, חזקו ואמצו והשענו על הפסוקים האלה האמיתיים ואל יבהילו אתכם השמדות אם תכפו אתכם, ואל יפחיד אתכם תוקף יד האויב עליהם וחלישת אומתנו. שכל העניין הזה אינו רק ניסיון ובחינה להראות אמונתכם וחיבתכם בעולם,... לפיכך אחינו כל ישראל הנפוצים בקצוות הארץ, חייבים אתם לחזק קצתכם לקצתכם ולאמץ ולזרז הגדולים לקטנים והיחידים להמון, ותחברו אומתכם על דבר אמת שלא ישתנה ולא יופר, ולהרים קולכם באמונה שלא תיפול לעולם ולא תשחת... כדי להעמיד רגלינו לבל ימעדו אשורינו בעתות כאלו, כשיתחדש שום רוגז או שמד על יהודים, חס וחלילה, וכשיתגבר יד האנס...כדי שתעמדו בכל ניסיון שיפגע בהם באחרית הימים''.

הרמב''ם גם משיב באגרתו על טענותיו של שמואל אבן עבאס וסותר את טענותיו. הוא מזהיר מפני דחיקת הקץ וחישובו ומסביר את עניין ביאת המשיח ודרכי הגאולה. ''על זה העניין יהיה הדבר לימות המשיח, מהרה יגלה, שכשיחשבו עובדי עבודה זרה, שאומה זו לא תהיה לה לעולם ממשלה ולא יגאלו מן השעבוד שהם בו...יפר הקדוש ברוך הוא מחשבתם וסברתם הנכחשת...בתחילה ייראה (המשיח) בארץ ישראל...בשעה שיגלה יבהלו כל מלאכי ארץ משמעו ויפחדו ותיבהל מלכותם ויתנכלו איך לעמוד נגדו בחרב או זולתה...אלא יבהלו מן המופתים שייראו על ידו וישימו ידם לפניהם''. וסוף למלחמות בעולם יהיה לא ''בתחילת היגלותו, אלא לאחר מלחמות גוג ומגוג''.

את כל הסימנים שמנה במשיח לא זיהה הרמב''ם במבשר מתימן, ולפיכך הוא אינו מאמין בו. ותשובתו בעניין זה היא: ''אבל מה שזכרת מעסק האיש שהוא אומר שהוא משיח בערי תימן, דע שלא תמהתי ממנו ולא מן המאמינים בו, לפי שהוא משוגע בלי ספק, ואין על החולה אשמה ופשע, אם לא יסובב הוא חוליו. וכן איני תמה מן המאמינים בו מקוצר רוחם, ושאינם יודעים מקום המשיח ומעלתו הגדולה שעלה בדעתם זה. אבל אני תמה ממך, שאתה מבני תורה, ועמדת על ספרי החכמים, האינך יודע אחי שהמשיח נביא גדול מאוד, וגדול מכל הנביאים מלבד משה רבנו עליו השלום?... ויש תימה בדבריך, שאמרת שידוע בשלוה ויש אתו מקצת חכמה. התעלה על דעתך שבמדות האלו יהיה משיח…אבל מה שהוא קרוב לדעתי, והוא האמת, שהשתטה ונפסד ציורו ורעיונו. והנני מראה לכם עצה טובה לכם ולו, והוא שיהיה חבוש ימים עד שיתפרסם אצל הגויים, כלומר שהוא נפסד בציורו ורעיונו ואבוד שכלו, ותודיעו הדבר ותפרסמו אותו בעולם, ואחרי כן תתירוהו ותצילו עצמו בתחילה. לפי שכשישמעו הגויים עליו שטען על עצמו שהוא משיח אחר שעשיתם בו המעשה הזה יהיו מלעיבים בו כמו שדנים לאיש משוגע ומשתטה כמותו, ותצילו נפשכם מרעתם של גויים. ואם תתרשלו בדבר זה עד שיתפרסם לגויים תמיתו אותו וח''ו שלא יסבב עליכם רוגז''.

אמר על המבשר ש''השתטה ונפסד ציורו ורעיונו''. הרמב''ם (מקור תמונה 2).

לא ידוע הרבה על אותו משיח שהופיע בתימן. אפילו שמו נסתר מהחוקרים. האיש ציווה למאמיניו להרבות בצדקה, ולעשירים – לחלק את כל הונם לעניים. שהרי הגאולה מתקרבת, ומה צורך לעשיר ברכוש גדול? הרמב''ם גם כעס על המעשה הזה ''הואיל ואין ראוי לתורתנו לעשות צדקה מכל ממונו אלא מקצתו ואמרו: המבזבז אל יבזבז יותר מחומש'', ומעשה כעין זה אינו מתיישב עם היגיון ''ונעשו הם עניים והעניים עשירים וחייבו את עצמם מן הדין להחזיר להם את ממונם. ויהיה הממון על הדרך הזה בין העניים ובי העשירים וחוזר חלילה, וזו סכלות מבוארת''.

כפי שניתן להבין, לא שרדו חומרים רבים המפרטים את קורותיו של אותו מבשר יהודי-תימני. מכתבי הרמב''ם ששרדו הם אלה המספרים את עיקר הפרשה – וגישתו של הרמב''ם כלפי האיש מתימן, כבר אמרתי, הייתה ביקורתית ביותר. מפי הרמב''ם ניתן להבין ששלטונות אותה מדינה חששו מהתעצמותה הגוברת של התנועה המשיחית היהודית והחליטו לגדוע את כוחו של העומד בראשה. באגרת ששיגר אל ''חכמי קהל עיר מארשילייא'' (כנראה קהילת יהודי מארסיי) סיפר על גורלה של התנועה ומנהיגה.

''ועל עסקי המשיח אשר זכרתם שהגיעו לכם דברים משמי, לא היה כך המעשה כמו ששמעתם, ולא במזרח היה. אלא בארץ תימן עמד איש אחד, יש לדבר זה עשרים ושנים שנה, ואמר שהוא שלוחו של משיח מישר דרך לפני ביאתו, ואמר להם כי המלך המשיח הוא יתגלה בארץ תימן. ונתקבצו אנשים רבים, יהודים וערביים עמו, והיה מסבב בהרים והיה מטעה אותם ואומר להם תמיד בואו עמי ונצא לקראת המשיח, כי הוא שלחני אליכם לישר דרך לפניו. וכתבו אלי אחינו שבארץ תימן כתב גדול, והודיעו לי משפטו ודרכו וחידושיו שחדש להם בתפילות, ומה היה אומר להם, ואמרו לי שכבר ראו מנפלאותיו כך וכך ושאלו לי על זה. והבנתי כל הדברים, והכרתי מתוך דברי כתבם שאותו האיש העני חסר דעת, אבל היה ירא שמים ואין בו חכמה כלל, וכל מה שאומרים שעשה או נראה על ידו - הכל שקר וכזב''.

תיאורו של הרמב''ם מעניין למדי. הוא מסביר כי אין מדובר באדם שהכריז על עצמו כמשיח אלא רק כשלוחו וכמבשרו. הוא הכניס תיקונים בנוסח התפילה של יהודי תימן, אבל לא נגע במסורת ובמנהגי הדת הקיימים, כדוגמת מבשרים אחרים, שאם לא כן לא היה הרמב''ם מוסיף ומתאר אותו כ''ירא שמיים''. הוא היה כריזמטי דיו כדי לסחוף אחריו לא רק יהודים אלא גם ערבים. ועדיין, ככל הנראה לא הצטייר כבעל חוכמה או ידיעה יתרה של המקורות ולכן לא זכה מהרמב''ם להערכה רבה כאישיות תורנית וכמנהיג רוחני.

הרמב''ם מתאר את עצמו במכתבו ליהודי מארסיי כמי שהשכיל לראות את העתיד ולחזות את הצרות שימיט על הקהילה היהודית בארצו. ''ופחדתי על היהודים משם וחברתי להם כמו שלשה קונדרסים בעניין מלך המשיח וסימניו וסימני הזמן שיתראה בו'', סיפר, ''והזהרתי אותם שיזהירו זה האיש שמא יאבד הוא ויאבד הקהילות''.

מסתבר שהתנועה הגדולה שנתגבשה סביבו החלה להתפורר בחלוף שנה בלבד, לאחר שהוא עצמו נלכד על ידי שליט מקומי. ''כללו של דבר'', מספר הרמב''ם, ''לאחר שנה נתפש וברחו ממנו כל הנלווים אליו, ויאמר לו מלך אחד ממלכי הערביים אחד שתפשו מה זאת עשית? אמר לו אדוני המלך אמת אני אומר, כי בדבר ה' עשיתי. אמר לו המלך מה המופת שלך? ענה ואמר לו אדוני המלך חתוך ראשי, ואחר כן אני אחיה ואקום ואחיה כבראשונה. אמר לו המלך אין לך מופת גדול מזה, ואם הוא כך אני וכל העולם נאמין בודאי שדבריך כולם אמיתיים וטובים ונכוחים, ושקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל. מיד גזר המלך וצווה ואמר קחו לי חרב, ויביאו את החרב לפני המלך. וצווה וחתכו את ראשו, ונהרג אותו העני, תהא מיתתו כפרה עליו ועל כל ישראל, ונענשו היהודים ברוב המקומות ממון גדול. ועד עתה יש שם חסרי דעת אומרים עתה יחיה ויעמוד מקברו, כך היו הדברים''.









כך חלפה תהילתו של המבשר מתימן. הוא לא הצליח להתאושש מכריתת ראשו ולא שב לעולם החיים. התנועה כשלעצמה לא השפיעה על יהודי התפוצות בטווח הארוך, אבל ביטאה היטב את הגעגועים לגאולה ואת המצוקה הרבה בה היו שרויות קהילות יהודיות בארצות הנצרות והאסלאם. בין אם היו המשיח מתימן ודומיו שואפי גאולה אמיתית ובין אם היו בעלי הזיות או שרלטנים, ברור כי המוני העם ביקשו מנהיג ללכת אחריו. היה בכך משום שילוב של התלהבות דתית ושל הכרה לאומית עמוקה.









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
דבר הנוקדן. [חדש]
עמית   יום ב', 19/07/2010 שעה 0:57 אתר אישי
''בלשון קדר וניבו kמען ירוץ...'' למען כמדומני.

''את עניין ביאת המיח'' המשיח כמדומני.

לעניין העניין. כל המשיחים אותו הדבר ביסודם, אם ואריאציות לכאן ולשם. אם מסתכלים על הגואלים ועל בוראי הדתות המאוחרים יותר, בין אם מדובר בשבתאי צבי או בג'וזף סמית' או בל. רון הבארד, ניתן אולי למצוא רמזים לאלה שקדמו להם. מה שבד''כ מוצאים הוא שילוב כזה או אחר של נוכלות וטירוף, לעיתים בתוספת מידה כלשהי של כוונה להיטיב בצורת עצות מוסריות. אם אלה הנביאים והמשיחים שיש לגביהם מידע, למה להניח שהמקרים המוקדמים יותר, של ישוע מוחמד ונביאי ישראל, הם אחרים?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

דבר הנוקדן. [חדש]
אורי קציר   יום ב', 19/07/2010 שעה 9:45
בתגובה לעמית
אתר אישי
ההשוואה שלך בעייתית, משום שהיא מניחה שאין חשיבות לנסיבות הפעולה של הנביאים הללו, ואף לא לכוונותיהם או לדרך בה הם מעבירים את המסרים שלהם. ובכל זאת, יש לכך חשיבות רבה. המסר המונותאיסטי של אברהם וכללי המוסר של משה היו בזמנו חידוש עצום. המסר של ישוע שהיותו של אדם עני בחייו אינו פוסל אותו בעיני האלוהים על אף שאינו מסוגל לעמוד בכל חובות הפולחן (קורבנות יקרים וכדומה), היה מסר מהפכני. משה התכוון להגדיר מלכתחילה עם שלם על בסיס עשרת הדיברות והציווי האלוהי העליון. ישוע העניק להלכה המוכרת דאז פרשנות משלו וככל הנראה לא התכוון לייסד דת חדשה בכלל.

אני יכול לקבל שחלק מאלה שבאו אחריהם יכולים להיכנס להגדרת השרלטנות, כמו שבתאי צבי או ל. רון הבארד (שנדמה לי שאמר פעם שאם אדם רוצה להתעשר, שייסד דת). אני לא מקבל שביסודו של כל מסר דתי עומדת נוכלות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

דבר הנוקדן. [חדש]
עמית   יום ב', 19/07/2010 שעה 19:38
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
לא אמרתי נוכלות. מה שאמרתי ''שילוב כזה או אחר של נוכלות וטירוף, לעיתים בתוספת מידה כלשהי של כוונה להיטיב בצורת עצות מוסריות''.

כשאתה מדבר על המסר של אברהם ומשה וישוע אתה מדבר על דמויות ספרותיות ולא על דמויות היסטוריות, וגם משם אתה בוחר להתייחס רק לחלקים מסוימים של הסיפור שמתאימים לך. וגם כך אני נאלץ לחלוק עליך. אני לא חושב שהמסר של משה הוא מוסרי במיוחד, אפילו לתקופתו. יותר מדי פעמים המסר הולך לכיוון ההפוך, של חוסר חמלה דווקא.

האמת היא שאין לנו מידע כמעט על האנשים האמיתיים מהתקופות האלה. אנחנו יכולים להסתכל רק על הנביאים שיש לגביהם תיעוד אמין ולא רק אגדות, ולנסות להסיק לגבי נביאים מוקדמים יותר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

דבר הנוקדן. [חדש]
אורי קציר   יום ב', 19/07/2010 שעה 20:20
בתגובה לעמית
אתר אישי
כל מסר ייחודי לתקופתו. זה לא אומר שיש לו תוקף אוניברסלי גם בשנים שלאחר מכן, כשכללי המוסר מתעדכנים. לא אמרתי שתורת משה או תורת ישוע הייתה מוסרית יותר מכפי שמקובל להניח בזמננו. אמרתי שתורות אלה היו בגדר חידוש גדול.

אחד הדברים שמוכים מאמינים חדשים לפולחן דתי כלשהו הוא שהמונה שמנהיגי הדת מצליחים ליצור אצלם שהם שותפים לבנייה של משהו חדש ומלהיב - ובה בשעה שאותו משהו יביא קץ לחלק גדול מבעיותיהם ולהשקטת מצפונם המוסרי. כל דת המתפשטת במהירות מתבססת על פענוח כזה או אחר של הנוסחה הזו בתקופה כלשהי.

מה שנוגע לדמויות היסטוריות ולאגדות - זה כבר דיון אחר לגמרי. העובדה שדמותו המיתית של אדם אינה מעוגנת בממצאים היסטוריים המאששים את קיומה אינה גורעת עדיין מהמסר שלה. ואגב, לגבי משה ואברהם טרם הוכח קיום היסטורי. לגבי ישוע - אין כיום מחלוקת על כך שהאיש אכן חי ופעל בשנים המיוחסות לו. אבל כפי שאמרתי, זה לא באמת משמעותי. ל. רון הבארד הוא אדם שאין חולקים על קיומו ההיסטורי - ויחד עם זאת, מדובר באותו אדם שטען שדת היא מכשיר להתעשרות ממציאיה, כלומר באדם שאנחנו צריכים להטיל ספק בכל מה שלו הטיף משום שמניעי ההטפה יסודם בתאוות בצע ולא ברצון לבצע תיקון מוסרי. כלומר, הזיקה בין קיום פיסי לבין תקפות המסר קלושה מאוד, אם בכלל היא קיימת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

דבר הנוקדן. [חדש]
עמית   יום ג', 20/07/2010 שעה 0:38
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אנחנו בסכנה של להיכנס שוב לדיון מעגלי.

לא כל-כך ברור שתורת משה היא חידוש גדול וחיובי בקשר למוסר. יותר מפעם אחת בתורה נראה שהנסיון הוא לדכא תחושות מוסריות טבעיות לטובת התנהגות רצחנית בשם האל. יותר מפעם אחת מהקריאה ברור שהאל דורש טבח מעל ומעבר למקובל ולטבעי גם עבור התקופה האמורה.

מאחר והדיון הספציפי הזה החל באמירה מהתגובה שלי הרשה לי להבהיר אותה. אני התכוונתי לומר שניתן ללמוד בקשר לאופיים של האנשים האמיתיים שמאחורי הדתות, יהיו אלה אשר יהיו, ולא בקשר למיתוסים ולדמויות הפיקטיביות שהספרים מראים לנו. לא טענתי שיש זיקה בין קיום פיסי לבין תקפות המוסר, אלא שיש כנראה דמיון מסוים בין האנשים שהתחילו דתות בעבר הקרוב ובעבר הרחוק יותר. אין לנו הרבה היסטוריה על ישוע, אבל אנחנו יכולים לנחש איזה סוג אדם הוא -או מי שלא יהיה זה האחראי על יצירת הנצרות- היה לפי סוגי האנשים שיצרו דתות מאוחרות יותר.

אתה אגב טועה בקשר לישוע. דווקא יש מחלוקת לגבי עצם קיומו וזמן קיומו (למעשה הדבר הברור היחיד הוא שהוא לא יכל לחיות בדיוק בזמנים שמתארת הברית החדשה כי הם לא מסתדרים עם ההיסטוריה של העת העתיקה). אבל אפילו הייתי מסכים שאדם בשם ישוע אכן פעל בחצי הראשון של המאה ה-‏1 ביהודה ואכן הוביל כת יהודית שהתפתחה לנצרות, עדיין זה משאיר בור גדול שבו ההיסטורה לא ממש מאששת את הסיפור הנוצרי. להלכה יתכן ש-‏90% מהמיוחס לישוע לעולם לא נאמר על ידו ושדברים רבים שנאמרו על-ידו הושמטו מהברית החדשה. כלומר אפשר שלדמות הספרותית של ישוע יש מעט מאוד במשותף עם האדם ישוע שהוא אבי הנצרות.

אני אגב סבור שגם אם היה ישוע יכול להיות שפול ראוי הרבה יותר לתואר יוצר הנצרות, ושהוא די תפס טרמפ על משיח כמעט אקראי מבין שורה כמעט לא נגמרת של משיחים שהסתובבו במזרח הקדום ופלטו את אותן שטויות פחות או יותר. לדעתי (ודעות הן כידוע כמו קורקבנים. לכל אחד יש אחת) ישוע האמיתי, אם היה כזה, כנראה היה די דומה לגורואים של היום. או נוכל או הוזה או משהו באמצע. אולי היו לו גם כוונות טובות, ואולי הוא היה נבזה. אי-אפשר לדעת. פול היה כמעט בטוח נוכל ופוליטיקאי לא קטן, אבל לא הייתי שולל מידה של טירוף גם אצלו (בכל זאת. חזיונות וכו'). מידה הגונה של טירוף ואמונה בעצמך מסתדרת לא רע עם העיסוק הזה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

דבר הנוקדן. [חדש]
בר שושני   יום ג', 20/07/2010 שעה 9:21
בתגובה לעמית
אם זה באמת באמת מעניין אותך, כלומר - השוואה מעניינת מאוד בין הנצרות, היהדות ודתות אחרות (אליליות בעיקרן), ספר מעניין שכדאי לך לקרוא הוא

I see satan fall like lightning

של אנתרופולוג-פילוסוף-פסיכולוג צרפתי בשם רנה ג'יראר (Girard, נדמה לי שכך מאייתים).

בקצרה, אני אומר, שכשמפנים את תשומת הלב לדמות הקרבן ולאופן שבו הוא נתפס ומוצג, בין הדתות המונותאיסטיות (לעניין זה יהדות ונצרות) ובין העולם האלילי - כפי שהוא משתקף בטקסטים המיתיים שנותרו לנו - בין היתר, בטרגדיות היווניות (אבל לא רק) מתגלה שיש פער עצום בין היחס לאלימות כלפי הקרבן ביהדות ובנצרות ובין היחס לאלימות במיתוסים.

כיוון ש, על פי ג'יראר - ואני מוכרח לומר שזה משכנע למדי, אם כי אני לא בטוח שאני מאמץ את המסקנה שאליה הוא מגיע (וכתבתי על זה סמינר), בעוד הדתות האליליות תומכות ביחס של האלימות כלפי הקרבן (למשל, אדיפוס אשם במגיפה ומותו משקיט אותה; בחלק מהמיתוסים הגיבור ההרוג הופך אלוהי, כיוון שמותו הוא זה שמשקיט את העם), ומחביאות את האופן שבו המנגנון האלים הזה (ג'יראר קורא לו ''כדור שלג מימטי'') פועל, היהדות, ובאופן הרבה יותר עמוק הנצרות, חושפות את האופן שבו כדור השלג המימטי הזה פועל, ואת האופן שבו הוא מוליך בני אדם לאלימות כלפי קרבן; והנצרות לבדה חושפת את תהליך האהלהה של הקרבן כמגוחך: בכך שהיא ממתינה שלושה ימים בין מותו של ישו לבין עליתו השמימה, היא מראה שאין קשר בין רציחתו לבין היותו אלוהי.

סתם, כנקודה בצד הנקודה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

דבר הנוקדן. [חדש]
עמית   יום ג', 20/07/2010 שעה 17:17
בתגובה לבר שושני
אתר אישי
זה נשמע מעניין. תודה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מוזר [חדש]
אבי   יום ד', 21/07/2010 שעה 15:58
בתגובה לבר שושני
אתר אישי
הנצרות הפכה את כל נרצחיה לקדושים מעונים והיא סוגדת להם עד היום. לפעמים כל מה שמייחד את הקדושים הנוצרים הוא העובדה שהם נרצחו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מוזר [חדש]
אורי קציר   יום ה', 22/07/2010 שעה 6:53
בתגובה לאבי
אתר אישי
הלו, כתבתי כאן על מבשק גאולה יהודי. איך זה שכולם עוסקים בדבריהם רק בנצרות...?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מוזר [חדש]
אבי   יום ה', 22/07/2010 שעה 8:48
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
לסיפור עצמו יש סממנים נוצרים (למשל קידוש השם בהתנדבות :)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מוזר [חדש]
בר שושני   יום א', 08/08/2010 שעה 7:29
בתגובה לאבי
אהא. ז'יראר טוען שכך הוא גם עם הדתות האליליות (תחשוב מה קורה בתרבויות טוטמיות: יש חיה מקודשת; הורגים אותה פעם אחת בשנה, בטקס מיוחד).

הייחוד של הנצרות הוא שהיא חושפת מנגנון חברתי, ובכך שהיא הופכת אותו לידוע, היא מראה איך אפשר להתחמק ממנו. היא מראה את המסלול שהוביל למותו של ישו ומציגה את ישו כחף מפשע.

הדתות האליליות שונות. ראשית, כדאי לקרוא אותו - הוא קושר שם בין המיתוסים לבין האלהה. ואם נסכים איתו, אלים נוצרים בדרך כלל אחרי מקרים של רצח. (אסביר בקצרה: רצח בדרך כלל פותר בעיה של מתח אלים בתוך הקבוצה. אחרי שנרצח אדם מתוך הקבוצה, הקבוצה מסיקה שהוא בוודאי אשם - שהרי, ברגע שהוא מת נגמרה ה''מגיפה'' שהכתה בחברה; אבל זו גם הסיבה לכך שהוא אל - שהרי בכוחו היה להביא מגיפה כזו, שאף אדם רגיל לא יכול לגרום לה).

אבל המיתוס תופס את הרצח כמוצדק (תיזכר רגע באדיפוס, ובסיפור המגיפה שהכתה בעיר; שהסתיימה אחרי שעיוורו אותו וגירשו מהעיר). בכך שהוא תופס את הרצח כמוצדק ואת הנרצח כגורם למגיפה, הוא מצדיק את האלימות ומנציח אותה.

זה ההבדל העמוק, לטענת ז'יראר, בין המונותאיזם לפוליתאיזם, וזו הסיבה שבמונותאיזם אפשר למצוא ''אמת'' ובתחום של הפוליתאיזם ''שקר'' או לפחות הסתרה של האמת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אין חדש תחת השמש.. [חדש]
עדו   יום ג', 20/07/2010 שעה 9:58
נו, גם היום יש משיח שמעריציו עדיין מחכים שיקום מהקבר, אמנם לא תימני עני אלא אשכנזי עשיר אבל בפועל שום דבר לא השתנה...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אין חדש תחת השמש.. [חדש]
אורי קציר   יום ג', 20/07/2010 שעה 10:05
בתגובה לעדו
אתר אישי
אבל לא זכור לי שהמשיח שעליו אתה מדבר התנדב להגיש את ראשו לכריתה. כך שההבדל הוא לא רק במוצא ובמעמד אלא גם בשכל הישר שהמשיח-מטעם-עצמו מפעיל מול מתנגדיו.

אגב, המשיח מתימן דווקא הזכיר לי דמות היסטורית אחרת, את המטיף והמיסטיקן הרוסי גרגורי רספוטין. כמוהו, הוא הטיף לצמצום פערים בוציאליים. כמוהו, הוא נתפס בעיני מאמיניו (כמעט כמו כל משיח) כמי שיכול לחולל נסים. כמוהו, מותו היה קשור בבדיקה של יכולתו להימלט ממוות פיסי גם לאחר פעולה שאדם רגיל מופשע ממנה באופן טרמינלי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עוד שתי תוספות קטנוניות [חדש]
מהגג   יום ב', 26/07/2010 שעה 22:05 אתר אישי
1. כדאי להוסיף שלשון קידר היא ערבית, אני לא בטוח שכל הקוראים הבינו את זה, ושהנוסח שאתה מצטט הוא מהתרגום של אבן תיבון, בן זמנו של הרמב''ם.
2. אולי היה אפשר להוסיף עוד הערה שבעקבות האיגרת והסיפור אמנם נשכח המשיח מתימן אבל הרמב''ם עצמו זכה בעקבות האיגרת הזאת (וגם בזכות איגרת השמד) למעמד חשוב במיוחד אצל יהודי תימן ולכן גם הפסיקה התימנית נשענת על הרמב''ם באופן חזק יותר מאשר אצל כל עדה אחרת וגם הרציונליזם וההתרחקות מקבלה ואמונות טפלות (במיוחד הזרם הדרדעי מבית קפאח) אצל התימנים מושפעים חזק מאוד מהרמב''ם עד עצם היום הזה.

ותודה על פוסט מרתק
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עוד שתי תוספות קטנוניות [חדש]
אבי   יום ד', 28/07/2010 שעה 11:06
בתגובה למהגג
אתר אישי
מרתק.
תודה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הערות [חדש]
שי   יום ה', 29/07/2010 שעה 2:03
א. בתמונה לא נראה לי שההגדרה זה קריאה בתורה, מה שהוא מחזיק לא נראה כספר תורה.
ב. בניגוד לטענות פה שהפעולה האחרונה שלו הזיקה לו, דעתי היא שמדובר בפעולה הגיונית מאוד בהתחשב באפשרויות האחרות לגזר דין לאדם שהתסיס את ההמון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הערות [חדש]
רוני ה.   יום ה', 29/07/2010 שעה 22:33
בתגובה לשי
אתר אישי
א.סביר להניח שזו אחת מחמש המגילות (מגילת אסתר, איכה וכו')
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כמו שאומרים [חדש]
יהודים משיחיים   יום ד', 15/02/2012 שעה 23:31 אתר אישי
איש איש באמונתו יחייה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©