דילמת הפריימריז: הצעה לפתרון
יום ה', 30/03/2006 שעה 5:27
מערכות הבחירות הפנימיות האחרונות (פריימריז) חשפו את ההשפעה נרחבת של גורמים פליליים על הפוליטיקה הישראלית. פרשיות השחיתות שנקשרו בשמם של נעמי בלומנטל, עמרי שרון ואחרים היו קשורות כולן במנגנוני הבחירה ובדרכי פעילותם. המאמר המוגש כאן מביא הצעה לשיטת בחירות חדשה שתנסה - לפחות חלקית - להתמודד עם התופעה. ההצעה משקללת רעיונות מקוריים וכאלה שנוסו בעבר במקומות שונים בעולם, אך במהותה היא חדשה לחלוטין, בוודאי בהשוואה לשיטות שנוסו כאן עד היום. המאמר פורסם כאן לראשונה בנובמבר 2004, אך דומה כי הרלוונטיות שלו נותרה בעינה גם עתה












המאמר המובא כאן מתמצת מסמך שהוא פרי עבודה משותפת של כמה שבועות, שהתבצעה בשנת 2003 על אש קטנה. הוא מנסה להתמודד עם הבעיות הקיימות בשיטת הבחירות הישראלית (הן המקדימות והן הכלליות), על בסיס ההנחה שהשיטה הקיימת מהווה קרקע פורייה למניפולציות מצידו האפל של החוק ובסופו של דבר - להשחתה גוברת והולכת של המערכת הפוליטית. אין צורך לספק דוגמאות והסברים; קהל הקוראים כאן בקיא מספיק בחדשות כדי לדעת במה מדובר. שותפי היצירתי לעבודה על ההצעה הוא עו''ד אילן בלומנטל. תרומה מחשבתית והערות מחכימות סיפק גם הדיפלומט לשעבר ואיש העסקים בהווה פיני רביד. על כך - תודותי. תגובות, בפרט הערות והצעות ענייניות, תתקבלנה ברצון.









מערכות הבחירות הפנימיות האחרונות, בין השאר בשתי המפלגות הגדולות, חשפו את מה שנראה כקצה קרחון של מערכת אלקטורלית שאינה נקייה משיקולים זרים ולפי חשדות שונים אף נתונה להשפעה נרחבת של גורמים פליליים. בין השאר, קיבלו חשדות אלה ביטוי נרחב כתוצאה מדיווחים על זיופים בקלפיות ההצבעה, על תשלומים וטובות הנאה שהועברו לידי קבלני קולות בתמורה לגיוס תמיכה במועמדים ובהישגים המרשימים שצברו מועמדים שעל פניו נראה כי לא זו בלבד שלא צברו כל ניסיון או רקע רלוונטי ומוכח בפעילות חברתית ציבורית, אלא שהם בלתי-מוכרים בעליל לציבור – גם לציבור בעלי זכות הבחירה שעל קולותיו התמודדו.

על מנת להתמודד עם בעיה זו, יש צורך בשינוי של שיטת הבחירות הקיימת. השיטה החליפית, מן הדין שתעמוד בכמה וכמה קריטריונים בסיסיים, שיפחיתו עד למינימום את האפשרות של השפעת גורמים שליליים על תוצאות ההליכים הדמוקרטיים:

- הגברת הפיקוח של מנגנון הבחירות הממלכתי (במקרה זה, ועדת הבחירות המרכזית) על תקינות ההליך.

- הרחבת בסיס הבוחרים של כל מפלגה עד למכסימום שבו מרחב האפשרויות העומדות לרשות מניפולטורים פוטנציאליים יצטמצם ככל האפשר.

- שמירת שיקול הדעת וחופש הפעולה המלא של המפלגה ביחס למועמדים אותם היא מבקשת לבחור ולהציג ברשימתה לכנסת.

- הפחתת עלות ההליך למשתתף. ככל שגדלים הפערים ביכולות המשתתפים לממן את מסע הבחירות, כך גדל גם מקדם אי-השוויון ולפחות פוטנציאלית, גם התלות בכספים ממקורות מפוקפקים.

השיטה המוצעת במסמך זה משלבת, למעשה, בין הליך הבחירות המקדימות לבין הליך הבחירות הכלליות לכנסת. היא מייצרת זהות בין כלל הבוחרים במפלגה ספציפית לבין כלל הבוחרים הרשאים לקבוע את הרכב רשימת המפלגה לכנסת. מאחר ופוטנציאל הבוחרים הוא רחב מאוד, הדבר מקטין את יכולת המניפולציה ואת השפעתן של בריתות פוליטיות המייצרות הצבעה זהה בין קהלים הנאמנים לשני גורמים או יותר (בהתאם לעקרון הידוע כ''חוק המספרים הגדולים'').

להלן שלבי שיטת הבחירות המוצעת:


א. מיון והרכבה של רשימת המועמדים

1. בכל מפלגה המבקשת להרכיב את רשימתה לכנסת באמצעות הליך של בחירות מקדימות, תוקם ועדה שתייצג את המספר המרבי של זרמים, מחנות וקבוצות אינטרס במפלגה, ויהיה עליה להרכיב רשימה של מועמדים הראויים לייצג, כראות עיניה, את המפלגה בכנסת.

2. ועדה זו תורכב ממספר חברים שלא יהיה קטן באופן שעלול לגרום למאן דהוא להאמין שהדברים ''נסגרים'' על טוהרת האינטרסים של חבריה הבודדים – ושלא יהיה גדול מכדי לנטרל כל חופש פעולה של החברים בה. מוצע שהיא תורכב מתשעה חברים. בראש הוועדה הזו יעמוד שופט מחוזי שימונה לתפקידו על ידי ועדת הבחירות המרכזית. השקפת עולמו של השופט, במידה שהיא מן המפורסמות, לא תהיה רלוונטית לתפקידו.

3. כמו כן, ישבו בישיבות הוועדה שני משקיפים מטעם ועדת הבחירות המרכזית. משקיפים אלה יסייעו לשופט במילוי התפקיד של פיקוח על תקינות עבודת הוועדה.

4. חברי מפלגה יוכלו להגיש טפסי מועמדות לוועדת הבחירות של המפלגה. כל המועמדים יידרשו להציג בפני ועדת הבחירות המפלגתית קורות חיים במבנה אחיד שייקבע מראש. קורות חיים אלו יהיו גלויים לציבור.

5. תיקבע מכסת מועמדים מסוימת, מצומצמת בהיקפה, שאליה תוכל הוועדה עצמה לפנות, על בסיס החלטה שהתקבלה ברוב מיוחד, במטרה לקבל את הסכמתם להיכלל ברשימת המועמדים לכנסת מטעם המפלגה.

6. הוועדה תפעל להרכבת רשימת המועמדים על בסיס קריטריונים שייקבעו על ידי ועדת הבחירות המרכזית. חברי הוועדה יביאו בחשבון, בין השאר, את ניסיונם של המועמדים בפעילות ציבורית, את הרקע המקצועי שלהם ואת התאמתם הכללית לתפקיד חבר כנסת. כמו כן, תוגדר רשימה של עבירות שמבצעיהן לא יוכלו להיבחר לכנסת לאחר שהורשעו בביצוען (עבירות שיש עמן קלון), אלא אם כן חלפה תקופת התיישנות.

7. רשימת המועמדים תוכל לכלול עד 120 חברים. החוק אינו קובע מספר מינימלי של חברים ברשימה כזו. ואולם, מוצע שייקבע כי מספר החברים ברשימת מועמדים לכנסת לא יפחת מ-‏30. זאת, כדי להבטיח רבגוניות בייצוג לכל הזרמים הפועלים במפלגה 1.

8. השופט והמשקיפים לא יתערבו בשיקולים המפלגתיים, האידיאולוגיים או הפוליטיים לבחירת המועמדים. תפקידם יתמקד בפיקוח על הליך המיון והבחירה של המועמדים ובהשגחה שהוועדה מקיימת את הכללים שנקבעו בחוק לעניין זה.

9. עם סיום ההליך, יחתמו השופט והמשקיפים על מסמך מיוחד, המאשר את תקינות ההליך. במידה ויסרב מי מהם לחתום, יהיה עליו לנמק את הסירוב באורח פומבי. המסמך, לאחר שייחתם, יצורף כנספח לרשימת המועמדים שתוגש לוועדת הבחירות המרכזית.

10. ועדת הבחירות המפלגתית לא תדרג את המועמדים לפי סדר פנימי כלשהו. רשימת המועמדים תוגש ללא דירוג, על פי סדר אלפביתי עולה של שמות המשפחה של המועמדים שאושרו על ידי הוועדה (לעניין זה ראה גם סעיף ג'1 להלן).



ב. בחירת מועמדי המפלגה לכנסת


1. לקראת יום הבחירות יודפסו, על פי הוראת ועדת הבחירות המרכזית, כרטיסים מיוחדים שישמשו לצורך ההצבעה. על כרטיסים אלה יופיעו שני סוגי מועמדים. סוג אחד יהיה המפלגה עצמה. סוג שני יהיה רשימת כל המועמדים שנבחרו על ידי ועדת הבחירות המפלגתית. בסך הכל ניתן יהיה להדפיס על כרטיס אחד 121 שמות לכל היותר.

2. ליד כל שם יופיע ריבוע ריק, בצבע לבן. ריבוע אחד כזה יסומן על ידי הבוחר במהלך הליך הבחירה.

3. את רשימת חברי הכנסת של המפלגה ידרגו כל בוחרי אותה המפלגה בבחירות הכלליות לכנסת. באופן זה, תועבר ההכרעה לגבי חברי הכנסת לידי כלל הציבור הדוגל בעמדותיה.

4. לכל בוחר תהיה אופציית בחירה אחת בלבד בכרטיס הבחירה שלו. סימון הריבוע שליד שם רשימה באמצעות הסימן X משמעו מתן אישור לכל רשימת החברים שאושרו על ידי ועדת הבחירות המפלגתית. כחלופה, יוכל הבוחר לסמן ב-X את אחד הריבועים הריקים שליד שמות המועמדים ברשימה לכנסת. לא ניתן יהיה לסמן יותר משמו של מועמד אחד בלבד 2.

5. במהלך ספירת הקולות, יראו את כל כרטיסי הבחירה שמולאו על ידי בוחרי מפלגה ספציפית כקולות שניתנו לאותה מפלגה. לעניין זה, אין זה משנה אם ממלא הכרטיס סימן את שם המפלגה או את שמו של אחד מהמועמדים.

6. לאחר שיימנו כל כרטיסי המפלגה במסגרת ספירת כלל הקולות בבחירות הכלליות, יוחל בספירה לצורך ביצוע הדירוג הפנימי בין המועמדים ברשימה. בוחר שסימן בכרטיס הבחירה שלו את שמה של המפלגה, יראו אותו כמי שנתן קול אחד לכל אחד מהמועמדים ברשימתה. בוחר שסימן מועמד אחד מתוך הרשימה, יראו אותו כמי שהצביע, לצורך הדירוג הפנימי, עבור אותו מועמד בלבד.

7. לאחר סיכום הקולות, ייקבע הדירוג הפנימי של הרשימה, כאשר המועמד שקיבל את מספר הקולות הרב ביותר ידורג ראשון, וכן הלאה. דירוג זה יכתיב גם את סדר ההיבחרות לכנסת של המועמדים ברשימה.



ג. הערות נוספות


1. ניתן להפריד, כפי שהדבר מקובל כיום, בין הליך הבחירה לתפקיד יו''ר המפלגה לבין הליך הבחירה לרשימת חברי הכנסת מטעמה. לעניין זה, ניתן יהיה לקבוע כי לאחר שתחליט מפלגה מיהו היו''ר שלה (ובמקרה שהדבר רלוונטי, גם מועמדה לראשות הממשלה), היא תוכל לקבוע שהוא יכהן כמס' 1 ברשימה. מכאן, שהמועמד שידורג ראשון בבחירות הדירוג, ידורג שני ברשימה הסופית 3.

2. מוצע לבדוק את האפשרות לפתוח ''חלון זמן'' לאחר הגשת רשימות המועמדים לוועדת הבחירות המרכזית. במסגרת ''חלון זמן'' זה, ניתן יהיה לתקן עיוותים שחמקו מעיני יו''ר ועדת הבחירות המפלגתית והמשקיפים (למשל, במקרה בו הצליח מועמד להעלים מידיעת המשקיפים את העובדה כי עבר עבירה שאינה מאפשרת לו להשתתף באותן בחירות לכנסת).

3. ברור כי לפחות חלק משינויים אלה מחייב ביצוע שינויי חקיקה. על כן, מוצע שההכנה לקראת ביצועה של רפורמה בשיטת הבחירות תתבצע על ידי צוות משותף של המפלגות, שירכז את טיעוני כל המפלגות ויעבוד תוך שיתוף פעולה. זאת, במטרה להשיג הסכמה רחבה ככל האפשר סביב השינוי, בדומה להסכמה שהושגה סביב תיקון באדר-עופר 4.



ד. סיכום


נראה כי ההצעה שהועלתה כאן מקפלת בתוכה עמידה בכל התנאים המוקדמים שהוזכרו קודם לכן. היא מגבירה את רמת הפיקוח על ועדת הבחירות המרכזית על תקינות הליך הבחירות הפנימי. היא מגדילה את בסיס הבוחרים עד למכסימום, במובן זה שהיא מאפשרת לכל אדם הנותן את קולו למפלגה בבחירות הכלליות גם להשפיע על הרכב רשימתה. לנקודה זו יש גם צד הפוך: ההליך אינו מאפשר לאדם שאינו מצביע עבור המפלגה להשפיע על רשימתה, ובכך הוא מונע סכנה של התפקדות פיקטיבית למפלגה במטרה לקדם מועמדות נוחה למתפקד – שאף אינו מתכוון להצביע עבור המפלגה שאליה התפקד, בבחירות הכלליות. ההליך הזה גם משמר את העצמאות בידי המפלגה לבחור קאדר רחב של חברי כנסת פוטנציאליים. בכל הנוגע לעלות הבחירה, לא ברור כי הליך זה פותר את הבעיה באופן מוחלט, אך יחד עם זאת ברור כי בה במידה שהוא מחייב עדיין את המועמדים להגיע לתודעת כל הבוחרים פוטנציאליים, הוא מפחית עד למינימום את הסיכוי שניסיונות להשפיע על הבחירה באמצעים בלתי-כשרים אכן יצלחו.

מבחינה ייצוגית, יתכן שתהליך זה אף ייטיב עם רמת הייצוג הניתנת כיום למייצגי קבוצות מיעוט בארץ. מפלגה הפונה לקהל רחב ומגוון לא תוכל לאשר אך ורק את מועמדותם של פעילים שייצגו חתך דמוגרפי מצומצם ואחיד. יהיה עליה לאתר מועמדים ראויים מכל המוצאים, המינים, הדתות והאזורים. אבל גם נציגים אלה יהיו חייבים לעמוד ברף ציפיות מסוים.

תהליך מעין זה לא יבלום לגמרי את הלחצים שיופעלו על חברי הוועדה. אנו מודעים לכך. אלא שמצד שני, האחריות שתוטל עליהם ואמות המידה המחמירות שלפיהן יהיה עליהם לפעול, ייאלצו אותם לתת הסברים לגבי כל מינוי של אדם שלגביו עלולות להתעורר שאלות משאלות שונות. יתר על כן, התהליך יתבצע בפיקוח מלא של ועדת הבחירות המרכזית, שמשקיפים מטעמה ישתתפו בו לכל אורכו. רק לאחר שיחתמו המשקיפים על הצהרה האומרת שפעולת הוועדה התבצעה כהלכה – רק אז ניתן יהיה להגיש את הרשימה ליו''ר ועדת הבחירות המרכזית.

פעם נוספת, יש לשים לב ליתרונות שבהנהגת הליך בחירות כזה. ראשית, הוא יוצר מחסום כפול בפני בחירת מועמדים בלתי-ראויים לכנסת: מחסום ועדת הבחירות המפלגתית ומחסום הציבור הרחב (הבוחר מתוך מועמדים שעברו כבר רף איכות מסוים). שנית, הוא מאפשר בחירה רחבה, הן מבחינת מספר המועמדים והן מבחינת העובדה שהליך הפריימריז במתכונת המוצעת רחב בהרבה מזה הנהוג כיום, משום שהוא כולל את כל המצביעים בבחירות הכלליות בעד אותה מפלגה עצמה. שלישית, הוא מאחד את הפריימריז לתפקידי הח''כים עם הבחירות הכלליות, ובכך חוסך כסף רב לקופת המדינה 5.

ושוב, אנו מזהירים: זהו אינו פתרון קסם. הוא דורש עבודה רבה, הגדרת סמכויות מדויקת, הרחבה בחקיקה של המנדט הניתן כיום לוועדת הבחירות המרכזית והידוק של הפיקוח שלה על התהליך כולו. אבל דומה כי במצב השורר כיום במערכת הפוליטית, אין מנוס מכך.









הערות:


1 בהקשר זה יש לציין כי בעבר כבר התרחשה אנומליה אלקטורלית כתוצאה ממיעוט נבחרים ברשימה שהתמודדה בבחירות. ב-‏1977 התמודד שמואל פלאטו שרון ברשימה בה היה הוא המועמד היחיד, תחת הסיסמה ''האיש הבודד לכנסת''. הרשימה זכתה לתמיכתם של 35,049 בוחרים ועברה את אחוז החסימה, כשעל-פי שיטת חישוב הקולות היא הייתה זכאית לקבל שני מנדטים בכנסת (המודד למנדט עמד על 14,173 קולות). ואולם, בשל העובדה שלא הוצב מועמד שני ברשימה, ''אבדו'' הקולות העודפים. קולות אלה לא עברו לשום רשימה נוספת, מאחר ורשימת פלאטו-שרון לא הייתה חתומה על הסכמי עודפים (הסכמי עודפים זוכים לפרסום מוקדם, טרם הבחירות). מדובר, אמנם, במקרה נדיר למדי, אך אין להוציא מכלל אפשרות שבקונסטלציה פוליטית מסוימת הוא עשוי להתרחש שוב.

2 הצוות הציב כאלטרנטיבה שיטה שבמסגרתה תוכל כל מפלגה לבחור, בדרך שעליה תחליט בעצמה, מספר חברים ברשימה שלא יעלה על חמישה. חברים אלה ידורגו במקומות הראשונים ברשימה. שאר החברים ברשימה ייבחרו בשיטה דומה לזו המוצעת לעיל, בשינוי אחד: הבוחר יסמן בפתק המפלגתי את שמותיהם של בין מועמד אחד לעשרה מועמדים (כפי שיוחלט), שמייצגים את מגוון דעותיו. בדרך זו ידורגו כל חברי הרשימה שלאחר נבחרי המפלגה. המספר המינימלי של נבחרים שתוכל המפלגה לבחור במסגרת הפריימריז בשיטה המוצעת הוא פי חמישה ממספר הנבחרים במסגרת הפנימית של המפלגה. הפרדה כרונולוגית בין שני סבבי הבחירות באופן שבחירת ההנהגה תקדים את בחירת יתר חברי הרשימה במסגרת הפריימריז תביא לכך שבעת הבחירות לפריימריז כבר יהיה לבוחרי המפלגה מושג רחב לגבי האופי המשתמע של הסיעה העתידית.

3 בכל הנוגע לבחירת יו''ר המפלגה, ניתן לקבוע כי בהנחה שהלה ייבחר בהליך נפרד, ניתן להסתמך על שיטת הפריימריז הרחבים, באופן דומה לזה שכבר בוצע בעבר במספר מפלגות, בין השאר בעבודה ובליכוד. יחד עם זאת, מוצע לקבוע מספר כללים מגבילים במטרה להפחית את המניפולציות גם כאן: מתן זכות בחירה למי ששילם דמי חבר למפלגה במשך פרק זמן ניכר (ניתן לקבוע כי פרק זמן זה יעמוד על שלוש שנים), ובכך למנוע התפקדות המונית למטרת בחירתו אד-הוק של מועמד מסוים; הרחבת הפיקוח של ועדת הבחירות המרכזית, בין השאר באמצעות שיגור משקיפים מטעמה לאתרי ההצבעה; ועוד.

4 מרגע שנודעו התוצאות הסופיות, דהיינו נגמרה ספירת כל הפתקים החוקיים, מחלקים את מס' הקולות שנמנו ב- 120 וקובעים את המדד. לאחר שנקבע המדד, הוא מוכפל ב-‏2.5 לקביעת הסף – אחוז החסימה. מי שלא עבר את הסף לא יוכל לקבל מושב בכנסת, גם אם יש לו מספיק קולות למנדט אחד. מאחר ומספר קולות שמקבלות הסיעות אינו מכפלה מדויקת של המדד, נוצרים עודפים. עד שנת 1965, הצטברו כל העודפים ל''קופה מרכזית'' והמפלגות קיבלו על פי החוסר להשלמת מדד. למשל, נניח שהמדד עמד על 20,000 קולות למנדט, ונניח שמפלגת גדולה מסוימת קיבלה 405,000 קולות (דהיינו 20 מנדטים ועודף של 5,000) ונניח גם שמפלגה קטנה פלונית קיבלה 55,000 קולות שהם 2 מנדטים ועודף של 15,000. על פי החלוקה דאז, חסרו למפלגה הקטנה להשלמת מנדט נוסף 5,000 קולות, ולגדולה 15,000. מכיוון שכך, תקבל המפלגה הקטנה מתוך בנק העודפים את החסר לה להשלמה כי היא קרובה יותר להשלמת מנדט.

בשנת 1965 חוקק חוק באדר-עופר, שהכניס לשיטת החלוקה נוסחה המעדיפה את המפלגות הגדולות. בסיס הנוסחה אומר שיש לבדוק את היחס שבין מס' הקולות שקיבלה הרשימה לבין מס' המנדטים שקיבלה ועוד 1, ולחפש את התוצאה הגבוהה יותר. על פי חישוב זה, מספר הקולות לכל מנדט של המפלגה הגדולה הוא 19,258=405,000/21. חישוב זהה עבור המפלגה הקטנה יותר מראה: 16,667=50,000/3. ברור שתוצאת המפלגה הגדולה גבוהה יותר, והיא תקבל את המנדט. היה כאן ניסיון לתת ''פיצוי'' לשיטת הבחירות היחסית אך אחת מתוצאותיה היא הסכמי עודפים שנחתמים בין הסיעות עוד בטרם הבחירות, ומאפשרים העברת קולות מרשימה לסיעה לפי אופי ההסכם וההבנה שהגיעו שתי הסיעות בינן לבין עצמן. העברת הקולות לפי ההסכמים נעשית עוד טרם חישובי חוק באדר-עופר.

5 מסמך זה אינו מתייחס לאלמנטים נוספים בשיטת הבחירות שייתכן ומן הראוי לבדקם מחדש ואף לשפרם. כך, למשל, שיטת חלוקת העודפים המקובלת כיום אינה לוקחת בחשבון את הקולות שניתנו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. יתכן וכדאי לבדוק אם ניתן לעצב מודל יצירתי שיביא קולות אלה בחשבון באמצעות נוסחה שתשקלל נתונים אלה במניין הקולות הכללי.









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
ועדה מסדרת [חדש]
אליצור סגל   שבת, 20/11/2004 שעה 19:15
לק''י
לרעין הועדה מסדרת אני מתנגד באופן מוחלט ואני בטוח שגם מרבית האוכלוסיה בישראל.
ניתן להעלות אותו בשני תנאים -
האחד - השופטים יבחרו בבחירות כלליות השופט שיקבל את מספר הקולות הרב ביותר יהיה נשיא בית המשפט העליון ואחריו בסדר יורד השופטים שקיבלו פחות קולות ולבית המשפט העליון ועד שופטי השלום שלתפקידם אלו יתמנו השפטים שקיבלו את מספר הקולות הנמוך ביותר.
השני - השופטים שיעמדו בראש הועדות יבחרו בפרמיריס פנים מפלגתיים.
מטרת ההצעות לקיים מתאם בין האמון הציבורי במערכת לבית השופטים.
די להזכיר שבמשוב השופטים האחרון חמישים ושנים אחוזים מעורכי הדין הביעו את דעתם שביכולתם להשיג פסק דין טוב יותר עבור מרשיהם בעזרת שוחד.
ולדעתי זה רק קצהו של קרחון בלבד.
רק הכפפת המערכת המשפטת לאמון הציבור תאפשר להטיל עליה תפקידים נוספים.
אליצור
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ועדה מסדרת [חדש]
אורי קציר   שבת, 20/11/2004 שעה 19:39
בתגובה לאליצור סגל
אליצור, מעבר לכך שאני מסופק אם ''מרבית האוכלוסיה בישראל'' בחרה בה כשגרירה לעניין שיטת הבחירות, נראה לי מתגובתך שלא קראת את המאמר עד הסוף.

אחד אחד: אתה מתנגד לרעיון הוועדה המסדרת, אבל אינך מציין מדוע. בעבר סידרו ועדות אלה את רשימת מועמדי המפלגות לכנסת באופן שהעמיד את מועדפי הוועדות בראש הרשימה ואת האחרים בתחתיתה. אבל גם כאן זה לא היה בבחינת שחור ולבן, שכן בהיסטוריה של הוועדות המסדרות אפשר למצוא לא מעט מקרים בהם דורגו אנשים שלא היו בהכרח חביבי חברי הוועדה במקומות ריאליים פלוס. מה שאני מציע הוא אפילו לא זה. לא ועדה שתדרג אלא ועדה שתרכיב רשימה של למעלה ממאה שמות, שאותם ידרגו בוחרי המפלגה בבחירות הכלליות.

אני מבין שאין לך אמון במערכת השיפוטית ומכאן ההצעה הסרקסטית שלך. זו זכותך כמובן, אבל אינני רואה שום סיבה שהמערכת הפוליטית תיהנה מאימון עודף על זה שרוחשים כלפי השופטים ובתי המשפט. ''הכפפת המערכת המשפטית לאמון הציבור'' הוא משפט שאין בו דבר. איך תמדוד את האמון הזה? בעזרת סקרים? מה הקשר בין האחד לאחר?

אותו ציבור שעליו אתה מדבר רואה בעיניים כלות כיצד המערכת הפוליטית מתפוררת במהירות בשל בחירתם של אנשים בלתי ראויים למשרות פרלמנטריות ומיניסטריאליות, שלא לדבר על חדירת הפשע המאורגן למוקדי הכוח הפוליטיים. השיטה שהצעתי ממזערת עד למינימום את הסיכוי שניתן יהיה להשחית את ההעדפות הפוליטיות של הציבור.

אם, למשל, מוסה אלפרון לא היה מודיע על פרישתו מהמירוץ לכנסת, סביר להנכיח ש''שיכנועיו'' היו מביאים אותו למקום ריאלי ברשימת הליכוד לכנסת. טכנית, הוא אולי זכאי להיבחר (ריצה את עונשו, שילם את חובו לחברה וגו'), אבל ברור שעבריין בסדר הגודל הזה אינו בדיוק מי שהמדינה שלנו זקוקה לו כמחוקק. לו היה נבחר למקום ריאלי ברשימת הליכוד, לא יכול היה אותו ציבור שעליו אתה מדבר להשפיע על כך במאום. בחרת שרון או נתניהו - בחרת גם באלפרון. השיטה שהצעתי מתמודדת בדיוק עם הסכנות האלה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ועדה מסדרת [חדש]
אליצור סגל   שבת, 20/11/2004 שעה 20:22
בתגובה לאורי קציר
לק''י
האמון במערכת המשפטית יקבע בבחירות כלליות על ידי כלל האזרחים. זה המודד היחיד הנאמן.

בבחירות כאלו יוכל הציבור לסלק את דון הדונים של המאפיה הבין לאומית הלא הוא אהרון ברק מראשות בית המשפט העליון.

די לציין שבנו של אהרון ברק עבר סטאז' אצל השופט העליון יצחק זמיר ובנו של יצחק זמיר עבר סאז' אצל האדון ברק כמובן שאשתו של דון הדונים גם היא שופטת וביתו היקרה של דון הדונים עברה סאז' אצל השופטת אילה פרוטקציה וראה זה פלא שמיד לאחר שסיימה בהצטיינות את הסטאז' שלה גילה הדון את המאורה המשפטית האדירה הנחבאת אל הכלים ומינה גם אותה לאחוזת הפשע הקרויה בית המשפט העליון.
כמובן שגם אשתו של של התאודור אור גם היא שופטת אלא מה?

הדרך היחידה לנקות את האורוות שם הוא בחירות כלליות לא סקר לא ועדת מינויים - רק בחירות כלליות בלבד.

השיטה הנכונה לבחירת רשימה לכנסת היא של הליכוד.

כלל חברי המפלגה בוחרים מוסד רחב שהוא המרכז המונה שלושת אלפים חברים. זה פורום מספיק גדול כדי ליצג את כולם ועדיין ספיק קטן כדי שיפעל ביעילות. ופורום זה בוחר את חברי הכנסת .
ראש המפלגה שהוא ועמד לראשות הממשלה נבחר על ידי כלל חברי המפלגה ואל על ידי המרכז.

הרעיון היחיד שמצא חן בעיני בדברים זה לאפשר לכלל מצביעי המפלגה לדרג את חברי הכנסת. זה צריך להיות נוסף לדרוג של של המרכז. ועדיף עליו. הייינו שרשימה של מאה ועשרים הראשונים תופיע מאחרי הפתק של המפלגה וכל בוחר יוכל לדרג את הנבחרים שלו אם ירצה בכך.
אליצור
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
דורון   יום ב', 22/11/2004 שעה 8:06
אני רואה בעיתיות באפשרות של סימון שם אחד בלבד ברשימה. אני מניח שמי שמצביע עבור רשימה מסוימת, מקובל עליו שיש בה רבים וטובים, הראויים לייצג אותו בכנסת (יתכן שלצד מעטים ופחות טובים). יש לו ''מועמד מוביל'' המועדף עליו, אבל לא מעט מועדפים גם לתפקידים המשניים ולספסלים האחוריים. שיטת ''סימון מועמד יחיד'' עלולה לגרום לצפיפות בצמרת (2-10 המקומות הראשונים, תלוי בגודלה של המפלגה) ודלילות בזנב, כך שלמקומות הראלים שבתחתית הרשימות הגדולות (ואולי גם הבינוניות) ייבחרו אנשים בעלי ''משפחה גדולה דיה''.
סימון מספר גדול יותר של מועמדים בדף הרשימה (10-20 ואולי אף יותר) או דרוג המועמדים ברשימה (לצורך העיניין סימון 5-10 מהמועמדים בסדר עדיפויות מ1 עד 5 (או 10)) יביא לפיזור אחיד יותר של הקולות ו(כנראה) לבחירת מועמדים ראויים יותר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

זו בהחלט אפשרות ריאלית [חדש]
אורי קציר   יום ב', 22/11/2004 שעה 9:08
בתגובה לדורון
דורון, האפשרות שהעלית (סימון מספר מועמדים ברשימה) היא בהחלט סבירה, אבל קח בחשבון שני דברים. הראשון, שסימון חמישה או עשרה מועמדים ממילא יחדש ביתר שאת את תופעת ההצבעה המאורגנת עבור רשימות שמיות. במלים אחרות, במקום שיסמנו במרכז המפלגה את רשימת האנשים שמציע בכיר כזה או אחר בה, יסמנו בפריימריז את אותה רשימה בדיוק. על מנת להגביל את הסכנה של שימוש בקבלני קולות שיצביעו עבור רשימות מוכנות מראש, עדיף שמספר המועמדים שמתירים לו להבציע עבורם יהיה קטן ככל האפשר.

מעבר לכך, ההצעה שלי מתמודדת עם הרצון להצביע עבור יותר ממועמד יחיד מכוסה דרך האפשרות להצביע עבור הרשימה כולה. במקרה הזה, כל מועמד מקבל קול אחד והמצביע יכול בכך להביע את הזדהותו עם המפלגה כולה ולא רק עם מועמד ספציפי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

זו בהחלט אפשרות ריאלית [חדש]
אליצור סגל   יום ב', 22/11/2004 שעה 12:56
בתגובה לאורי קציר
לק''י
אבל יש להצעה זו יתרון שעל מנת לדרג מועמדים במפלגה מסוימת צריך להצביע בשבילה. ולכן דרוג זה עדיף על דרוגו של מרכז המפלגה בשיטה הקיימת וגם על פרימיריז.
אליצור
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בעית הבנה [חדש]
יצחק שטיפמן   יום ג', 23/11/2004 שעה 12:27
אורי שלום !

עיינתי בהצעה - יש לי בעיה בהבנת הנקרא - מנקודת ראות טכנית בלבד .

מתייחס לסעיף ב (1 ) - הכרטיסים לבחירת מועמדים לכנסת .

ניתן להבין מהכתוב שיש רק סוג אחד של כרטיס המכיל את זיהוי המפלגות ושמות המועמדים - מכאן שיהיו יותר מ- 121
שמות .

האם הכוונה שלכל מפלגה יהיה כרטיס עם שמות המועמדים ומכאן מכסימום 120 מועמדים לכרטיס ?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הנה ההסבר [חדש]
אורי קציר   יום ג', 23/11/2004 שעה 12:48
בתגובה ליצחק שטיפמן
יצחק, זאת אכן הכוונה: שכל מפלגה תכין למעשה את כרטיס הבחירה של עצמה, כאשר בכרטיס זה ניתן יהיה להצביע עבור כל אחד מעד 120 המועמדים (אפשר יהיה, כמובן, גם להכין רשימה של פחות מ-‏120 מועמדים, אבל רצוי שיהיה גם מספר מינימלי, כדי שלא לחזור על מקרה פלאטו-שרון, שהתמודד ב-‏1977 ברשימה-של-איש-אחד, קיבל קולות שהספיקו לו לשני מנדטים ונאלץ לוותר על הח''כ הנוסף משום שלא היה כזה ברשימתו) ועבור הרשימה עצמה, שהיא, בעצם, המועמד ה-‏121.

התוצאה היא, כמובן, שסך כל הרשימות יכללו מאות ואולי אלפי מועמדים. כשיש גיוון כזה, הבחירה היא בעצם תרגום כמעט מדויק של ההערכה האישית שרוחש הבוחר כלפי המועמד.

כדוגמה, אפשר להביא את הבחירות שהיו לרשימת העבודה לפני הבחירות הכלליות של 2003. אחד מאלה שהציג מועמדות הוא הסופר אלי עמיר. עמיר עמד לפני שנים רבות בראש עליית הנוער, היה פעיל במסגרות התנדבותיות שונות והוא נחשב לאחד הסופרים המוערכים ביותר בארץ. פגשתי כמה וכמה אנשים שאמרו לי כי היו רוצים שאדם בשיעור קומתו יכהן בכנסת. אבל בני השיח שלי לא התפקדו לעבודה ולכן לא יכולים היו לבחור בו, ואילו אלה שכן היו בעלי זכות בחירה העדיפו להצביע עבור מועמדים אחרים, משיקולים שלא אכנס אליהם כאן. עמרם מצנע ניסה לשכנע מצביעים לבחור בו, אבל כוחו הפוליטי של מצנע היה מוגבל למדי. כך יצא שאלי עמיר דורג במקום נמוך למדי. יתכן כי אם היתה בחירתו תלויה לא רק בקולות מתפקדי העבודה אלא בקולות כלל מצביעי העבודה בפועל, התוצאה הייתה שונה לחלוטין.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הצבעה עבור ''חתול במעטפה'' [חדש]
דודו   יום ה', 25/11/2004 שעה 12:30
בהצעה יש שתי בעיות עיקריות:
1. בחירה של מועמד אחד בלבד, כאשר מדובר ברשימה של מפלגה גדולה הנה בעייתית מפני שהיא מבטיחה מובהקות של רצון הבוחר בכל הקשור למועמדים הראשונים, אך אי מובהקות וכמעט אקראיות הנתונה למניפולציה למועמדים האחרונים ברשימה (לא מן הנמנע שנראה ההתפלגויות של 99% מהקולות לעשרים המועמדים הראשונים ו- 1% בהפרשים של קולות בודדים ליתר המועמדים). הדבר בעיקר בעייתי כשיש מועמדים דומיננטים שמרבית הבוחרים הפוטנציאלים מעוניינים בהם ומצד שני אין הם שבעי רצון מהרכב הרשימה המוצעת (לדוגמא: כמה בוחרי ליכוד שרוצה את שרון / נתניהו / אולמרט / מופז בפנים יצביעו עבור מיכאל איתן? ומצד שני התארגנות של מספר חברי מרכז יכולה להכניס את עוזי כהן לרשימה בקלות).
2. המוטיבציה לבחור במפלגה אחת ולא באחרת מונעת בין היתר מהידיעה מיהם האנשים שמובילים אותה - (לדוגמא: הליכוד בהנהגת שרון שונה מהליכוד בהנהגת נתניהו שהוא שונה מהליכוד בהנהגת מופז). קביעת הרכב הרשימה הסופי ודירוג המועמדים הפנימי ברשימה רק לאחר היוודע תוצאות הבחירות, הנו בבחינת הצבעה עבור חתול בשק.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הצבעה עבור ''חתול במעטפה'' [חדש]
אורי קציר   יום ה', 25/11/2004 שעה 12:54
בתגובה לדודו
אתר אישי
אחת ההצעות שעלו במהלךהדיונים על ההצעה היא לאפשר הצבעה עבור רשימה של שלושה עד עשרה מועמדים. אלא שכאן שוב אנו נכנסים למילכוד הקבוע: קבלני קולות שיביאו מאות מצביעים לקלפיות כדי שהללו יבציעו עבור רשימה שהוכנה עבורם מראש. והרי כולנו יודעים שקבלנים אלה אינם עובדים לשם שמיים.

הצעה אחרת, טובה יותר לטעמי, הייתה לקיים בחירות במוסד פנימי של המפלגה לחמישיה הראשונה של המועמדים. באופן כזה יידע כל מצביע במדויק מי יהיו חמשת המנהיגים המובילים של מפלגתו, כאשר יבוא להצביע עבורה. אפשר גם לקבוע שהחמישיה הראשונה תדורג בפריימריז מוקדמים, וכך יוסר הספק שיעלה בהכרח כתוצאה מהעובדה שדווקא חמשת המובילים נבחרים על ידי מיקבץ קטן של פעילים ודווקא אלה הבאים אחריהם ברשימה מקבלים מספר מוחלט גדול יותר של קולות מאותם מנהיגים.

יתכן באמת שרוב המצביעים עבור מפלגה נתונה יעניקו את קולותיהם לשיכבת המובילים הפופולרית ממילא. אבל בכל מקרה, קשה לי להאמין שההתפלגות תהיה דומה למה שציינת. מכל מקום, השיטה שהצעתי יוצרת לפחות סיכוי תיאורטי משמעותי יותר למועמדים שמצויים בקטגוריית ראויים-אך-אלמונים.

יתר על כן, בפרימריז רגילים הצבעה עבור מועמד שאינו מהשיכבה המובילה יכולה להתפרש כבזבוז קול, משום שהלה ממילא אינו נהנה מסיכוי משמעותי להתברג במקום ריאלי. לעומת זאת, הצבעה עבורו בבחירות כלליות משמעה בהכרח גם הצבעה עבור המפלגה עצמה וכך, גם אם הקול לא שירת את מטרתו הפרסונלית, לפחות הוא שירת את המטרה הקולקטיבית.

אשר למועמדים דוגמת עוזי כהן, דומני כי כבר כיום הוא יכול לגרוף תמיכה מספקת בהתמודדות על מקום ריאלי ברשימת הליכוד. יחד עם זאת, כוחם של הפעילים התומכים בו קטן בהרבה בקרב ציבור בוחרי הליכוד מאשר בקרב חברי מרכז המפלגה, ולכן אני מאמין שדווקא השיטה המוצעת תפחית מסיכוייו להיבחר לכנסת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בעיות שאני רואה (חלקם צוינו על ידי אחרים) [חדש]
יואב   יום ג', 07/12/2004 שעה 17:48
1. מועמד אחד.

במקרה של הצבעה ספונטנית בלבד, זה יצור כנסת של ''מנהיגים'' שלא מסכימים זה עם זה בלי ''פועלים'' שמסוגלים לתמוך פרלמנטית במנהיגים.

זה יתן העדפה לא פרופורציונלית למחנות המאורגנים על פני המחנות הבלתי מאורגנים בתוך המפלגה (שזאת הבעיה שבאתם לפתור).

יכול להווצר מצב של מפלגה שקיבלה יותר מנדטים מחברי כנסת בעלי מיקום.

הצעת תיקון לתת לכל מצביע אפשרות לחלק את הקול שלו לפי הבנתו (נגיד, 20% למועמד 5, 30% למועמד 12 ו10% למועמדים 21-25).

2. ועדה מסדרת. ועדה מסדרת לא נותנת להכניס כוחות חדשים בהם מעוניינים הבוחרים (למעשה, במציאות הישראלית, גם פריימריס לא נותנים). ועדה מסדרת גם יכולה למנוע ממחנה מסויים לבטא את גודלו האמיתי מראש (על ידי הקטנת מספר המועמדים מאותו מחנה).

הצעת תיקון, לא להגביל את מספר המועמדים, כל מועמד יתחייב למצע אידיאולוגי מסויים, ותינתן למפלגה לקבוע ותק מינימלי, מספר חותמים, או דברים דומים לפני הצגת מועמדות.

3. הצבעה אחת. נוצר פה מצב של הצבעה לחתול בשק. אני בוחר במפלגה על סמך הרשימה שלה, שאותה אני לא יודע בזמן ההצבעה.

הצעת תיקון, יהיו שתי הצבעות, אחת לרשימות (כולן ביחד, באותו יום, תוך כדי איסור בחוק להצביע לשתי מפלגות שונות), ואחת, כמה חודשים אח''כ, לכנסת.

4. חוסר קשר מועמד-בוחר. במצב הנוכחי, ברשימות בגדולות מייצגים חלק מהמועמדים השונים ''מחוזות''. נכון שזה לא עובד כל כך טוב, אבל אין סיבה לבטל את זה לגמרי.

הצעת תיקון, החזרת המחוזות, ואפילו קביעתם בחוק(?).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שיטה זו תיצור מאבקי כוח בתוך כול מפלגה [חדש]
רז   יום ד', 29/12/2004 שעה 20:12
במקום שמועמדי המפלגה יעבדו ביחד על מנת לקדם את מפלגתם
בבחירות כול אחד יעסוק בקידום עצמו בלבד.
אפשר באותה מידה כבר לבחור אך ורק אדם שיהיה בכנסת ושהמועמד שקיבל הכי הרבה קולות ירכיב את הממשלה, כלומר לבטל לחלוטין את רעיון המפלגות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שיטה זו תיצור מאבקי כוח בתוך כול מפלגה [חדש]
אורי קציר   יום א', 02/01/2005 שעה 8:15
בתגובה לרז
ממילא יש מאבקי כוח בכל מפלגה, כמו בכל גוף אנרכי. אם אתה מכיר מפלגה ללא מאבקי כוח, אתה מוזמן להצביע עליה. ממילא בבחירות מקדימות מועמד פועל בעיקר עבור עצמו (כשמדובר בהרכבת רשימה). בוודאי שאין כאן ביטול של רעיון המפלגות, אלא רק ניסיון להשיג שנייעדים שכיום אינם מושגים: שמישיצביע עבור מפלגה מסוימת בבחירות המקדימות יצביע עבורה גם בבחירות הכלליות (ובכך תימנע התפקדות פיקטיבית במטרה להשיג השפעה חיצונית עוינת על המפלגה); ומיתון של רמת המניפולציה שניתן להשיג באמצעות בחירה ברשימת מועמדים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יוזמה מקורית וטובה [חדש]
חוד התער   יום ה', 30/03/2006 שעה 13:58 אתר אישי
מתייחסת לבעיה חשובה, והרעיון שמבטל את האפשרות להצביע בפריימריס של מפלגה שאינך תומך בה מצוין. אחרי שההצעה תהיה מלוטשת, יהיה חשוב להריץ אותה.
גם התגובות טובות, ואני צריך עוד לחשוב על זה.
דבר אחד שעולה בדעתי כרגע : בעיית הדילים נשענת על הפער בין מספר האנשים שמצביע ממוצע רוצה וחשוב לו שיהיו בכנסת, לבין מספר האפשרויות להצביע. אם נניח שמצביע ליכוד ממוצע ''מחזיק בראש'' שלושה שמות בולטים שהיה רוצה שיהיו בכנסת, אז לאפשר שלושה סימונים בטופס ההצבעה לא יהיה מקור לדילים וקבלני קולות. אולי אפשר למצוא נוסחה שמבוססת על גודלה הנוכחי של הסיעה בכנסת. נניח, סימון אחד על כל עשרה חברי כנסת נוכחיים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בעיה - אין פריימריס [חדש]
יהל זמיר   יום ו', 31/03/2006 שעה 1:56 אתר אישי
אם הבנתי נכון את ההצעה, המצביע בקלפי בוחר גם את מועמדי המפלגה. יש כאן חסרון רציני, מפני שהרכב הרשימה אמור להיות שיקול מרכזי בבחירה בין המפלגות, אבל לפי השיטה המוצעת, הרכב הרשימה לא יהיה ידוע מראש... לא במקרה ה''פריימריס'' הן ''בחירות מקדימות''.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בעיה - אין פריימריס [חדש]
אורי קציר   יום ג', 04/04/2006 שעה 16:54
בתגובה ליהל זמיר
אתר אישי
הרכב הרשימה יהיה ידוע מראש. מה שלא יהיה ידוע הוא הדירוג. גם לכך אני מציע פתרון: בחירה מוקדמת של חמישה-שישה חברי המפלגה המובילים ברשימה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

זה שינוי טוטאלי של שיטת הבחירות [חדש]
ערן עסיס   יום ו', 31/03/2006 שעה 14:50
זה יכול להיות פתרון לא רע לבעיית הפריימריז. מה גם שבמפלגות קטנות (מרצ, איחוד לאומי וכו') שעד היום הציבור נמנע מלהשפיע על הרכבן - תינתן הזדמנות לבחירה מושכלת. אני מצטרף לטוענים שיש לאפשר יותר מהצבעה אחת. גם לי נדמה שהאיזון הראוי הוא הצבעה עד שלושה מועמדים (אולי ארבעה). חשוב להדגיש שזה 'עד' מספר מסוים - מי שמצביע פחות ניתן למועמדיו משקל רב יותר (הצבעה על ארבעה מועמדים תקנה 'רבע השפעה' לכל אחד מהם, לשלושה 'שליש השפעה' וכן הלאה). זהו תמריץ לבוחר שלא לקיים דילים. ייתכן אפילו שהתמריץ כזה יכול לבטל את הצורך במגבלה - אפשר להצביע גם לעשרה מועמדים, ומי שמעוניין להשפיע יותר - יצביע לפחות.

העניין הוא שהשיטה הזו משנה לגמרי את שיטת הבחירות בישראל. הבחירות יהפכו להיות אישיות מאוד. זוהי אמנם מגמה קיימת כיום, והשיטה הזו תחזק אותה - אבל כלל לא דנת בשאלה אם זה רצוי. נדמה לי שבשיטה כזו ידעו נבחרי הציבור המפורסמים שכוחם בדמותם ולאו דווקא במפלגתם. הם ירבו לעבור ממפלגה למפלגה.

בעיני, זה קצת 'כוכב נולד'. אנשים יצביעו 'ביבי' לא בגלל המדיניות שלו אלא בגלל המראה, האופי, הסטייל, הסגנון שהוא משדר וכו'. לאנשים לא יהיה ממש אכפת באיזו מפלגה נמצא מתן וילנאי, ורק יהיה להם חשוב להכניס אותו לכנסת. זה מחליש את כוחן של המפלגות בכלל, כי הן יודעות שהן תלויות בחבריהן. השיטה תמעיט את השימוש במשמעת סיעתית, כי המפלגות לא ירצו לאבד חברים. לבסוף, אהוד אולמרט ירכיב קואליציה עם חברי הכנסת שתומכים במדיניות שלו בכלל. בסיטואציה הנוכחית למשל, הוא היה מפרק את מפלגת העבודה, לוקח את מרבית חבריה הוותיקים ללא עמיר פרץ שלי יחימוביץ', וברוורמן, ומשאיר אותה קפיטליסטית כבעבר.

בקיצור, לא יעבור זמן רב והבחירות יהפכו לאישיות לגמרי. בעיני זה לא כל כך מוצא חן, אבל נדמה לי שלפי הכיוון שאליו נושבות הרוחות המגמה הזו בעצמה היא בלתי נמנעת (המפלגות מחפשות כוכבים, גנרלים, כאלה שמצטלמים טוב וכו'). אם דיננו לקיים בחירות אישיות - עדיף בצורה הזאת. בינתיים, כל עוד השיטה יוצרת מתח דראסטי מדי, אני מעדיף את המפלגות.

ייתכן שהפתרון שהועלה כאן - לקיים פריימריס כאלה לפני הבחירות הכלליות, כשאפשר להצביע רק בשביל מפלגה אחת - הוא הרצוי בהקשר זה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

זה שינוי טוטאלי של שיטת הבחירות [חדש]
אורי קציר   יום א', 02/04/2006 שעה 23:19
בתגובה לערן עסיס
אתר אישי
לא מסכים איתך, ערן. הבחירות תהיינה מפלגתיות יותר - וגם אישיות יותר. הן תהיינה מפלגתיות יותר משום שתתבטל האפשרות להצביע בפריימריז של מפלגה א' ולתמוך בבחירות הכלליות במפלגה ב'. הצבעות כאלה יוחסו בעבר לתומכי פייגלין, למשל, שהתפקדו למענו לליכוד אבל בפועל כנראה ששלשלו לקלפי פתקים אחרים לחלוטין. כאשר אתה יכול להצביע עבור רשימה ועבור מועמדיה בעת ובעונה אחת אתה משפיע הרבה יותר על המתרחש במפלגה גופא.

ההצעה הזו גם מבטלת את האפשרות להצביע עבור בלוק של מועמדים. לא עוד רשימות של מועמדים העוברות מילד ליד בלוויית שלמונים, הבטחות ואיומים. מעתה והלאה ישלשל הבוחר פתק אחד בלבד. בפתק זו הוא יוכל לבחור, למשל, אדם ראוי כמו הסופר אלי עמיר (שהתמודד בפריימריז של העבודה) במקום עסקן דרגה ט' שמתמודד אף הוא ושעיקר יתרונות בקשריו המפלגתיים הענפים.

טענת כי ''לאנשים לא יהיה ממש אכפת באיזו מפלגה נמצא מתן וילנאי, ורק יהיה להם חשוב להכניס אותו לכנסת''. מתן וילנאי בעניין זה הוא רק משל, אבל הכוונה ברורה לכולנו. נו, ערן, ומה קורה היום? אתה משוכנע באמת ובתמים שאישיות פופולרית מתפקדת תמיד למפלגה שאחר רעיונותיה היא נוהה באמת ובתמים? שאין בדיקות מקדימות באשר לסיכויי ההתקדמות הפוליטיים במפלגה כזו או אחרת בעתיד? ודאי שיש. תמיד. ובעקבות זאת גם משתנות הצבעות המתפקדים.

אבל אני מעדיף את האפשרות להצביע עבור אדם ספציפי במסגרת הצבעה למפלגה ספציפית מאשר לאבד את יכול ההשפעה על הרשימה בכלל. במרצ, למשל, היה בשנים האחרונות בדיוק שינוי בולט אחד: יוסי ביילין החליף את יוסי שריד בהנהגה. הבאים אחריו ברשימה - רן כהן, זהבה גלאון, חיים אורון, אבשלום וילן - לא השתנו כהוא זה. יתכן שמדובר בח''כים מעולים (וחלקם אכן כאלה), אבל סביר להניח שבוחר מרצ ממוצע היה רוצה לראות גיוון רציני יותר בהנהגת המפלגה המועדפת עליו. אלא שנגזר עליו להסכים בשתיקה (או שלא) עם בחירת גוף מצומצם יחסית, שיחסי הכוחות בו קבועים ובלתי משתנים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
David   יום ו', 31/03/2006 שעה 18:47
1. In the spirit of Occam's razor it seems best to let each party decide upon it's list of candidates and leave the individual voter with only the final (simple) choice of which party to vote for. If voters choose wisely then they will choose the party with the subjectively best list of candidates. If not then they will also individually choose a list of corrupt and incopetent single politicians using your proposed method (perhaps with appealing campains).

2. Replacing some (30? 60? 90?) of the Knesset seats with regional candidates is an idea worth discussing. This may force local and social issues into the agenda that -even today- lacks them to a large degree.

3. Finally, suppose we added the option to take away a vote from a party. That is, you could choose to either give your vote to a party of your choice using a white ballot with black print or to cancle out one vote for a party you dislike (say by voting with a black ''anti-ballot'' with white print). The total number of votes each party would get would be the total number of white ballots minus the total number of black ''anti-ballots''. However, each voter could only cast one envelope, so ''anti-ballots'' would be useful mainly for people who claim they don't have anybody to vote for (and not for people who do support a certain party). Do you think that less people would avoid voting? Do you think that the will of the people would be represented more accurately?

[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

P.S. [חדש]
David   יום ו', 31/03/2006 שעה 18:54
בתגובה לDavid
As for point 3: do you think that ''anti-ballots'' will create an insentive for all parties to generate less antagonism? To rely more on civil discourse than inflammatory rhetorics? To be more polite to an ideological adversary?
After all, on top of worrying about your own crowd liking you you might not want the other camp to hate you too passionately..
Could it improve the coduct of secreterian politicians?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הרע במיעוטו: רשימה מדורגת ע''י הבוחר [חדש]
זאב בק   שבת, 23/09/2006 שעה 9:40
ההצעה המשפרת המשמעותית ביותר במאמר, לעניות דעתי, היא זאת המופיעה בסעיף 3: ''את רשימת חברי הכנסת של המפלגה ידרגו כל בוחרי אותה המפלגה בבחירות הכלליות לכנסת. באופן זה, תועבר ההכרעה לגבי חברי הכנסת לידי כלל הציבור הדוגל בעמדותיה.''

זהו מרכיב חשוב מאין כמוהו, ופרובלמטי מאוד - המחייב הכנה נאותה.
במצב הנוכחי נאבקים עסקנים דומיננטיים על מקומם ברשימה על ידי הוצאת כל זמנם על פעילות שתכליתה להרשים את חבריהם למרכז המפלגה - בעלי זכות הבחירה בבחירות הפנימיות - במעמדם, בסיכוייהם, ובתיגמול שירעיפו על התומכים בהם.
שיטה זאת מאפשרת למספר רב של אנשים בלתי ראויים, מניפולטורים באופיים, להגיע לעמדות מפתח בבית המחוקקים ובממשלה, ולהשפיע על חיי כל אחד מאיתנו (או על מותנו בטרם עת).

הרכבת הרשימה על ידי הבוחר תעקר את השיטות הנפסדות של שכנוע חברי המרכז על ידי מניפולטורים. כדי ליישם את השיטה יאלצו חברי המפלגה המציגים מועמדותם לרשימה לכנסת להציג עצמם בפני הציבור.

חשיפה זאת חייבת להיות נתמכת בידי גוף מאבחן חיצוני שינתח אישיות מועמד על בסיס אחיד, מקצועי ובלתי משוחד.

הבוחר איננו מכיר את המועמדים. אנשים ראויים למנהיגות שעיתותיהם אינן מצויות בידם אינם יכולים להרשות לעצמם לבזבז שנים בעסקנות מלוכלכת ולהתחכך באנשים בלתי ראויים על מנת להגיע לאחר כל השנים האלה למקום ספק ריאלי, תמורת הבטחות הדדיות למצביעי מרכז בלתי ראויים.

זאת ועוד:
מניפולטורים בלתי ראויים, שהצליחו להדחק לראש הרשימה בשיטה הנוכחית, וסיכוייהם לכך יפחתו משמעותית בשיטת חשיפת אישיותם והרקע שלהם לבוחר - יסתלקו מהמרוץ בידיעה שהשקעת הזמן, שהניבה מושב בכנסת, תהפוך לבזבוז זמן ומשאבים.

שיטה זאת תחייב להביא את האזרח לידי התעניינות בעתידו, והפחתת משקל הפרסומות ותשדירי השירות מהבחירה.

הבעיה המרכזית בשיטה זאת: יש להחליט על מעבר לשיטה באמצעות חקיקה. היות ומרבית חברי הכנסת היום הם אנשים בלתי ראויים שיישום השיטה ישמוט את המושב מתחת לאחוריהם - הם לא יצביעו למען שינוי השיטה. לפיכך שינוי השיטה מחייב התארגנות עממית רחבת היקף. תנועות מחאה המביאות לידי שינוי אינן קמות אלא לאחר שכלים כל הקיצין.

ייתכן שכאשר מדינת ישראל תעמוד על עברי פי פחת, והמשך קיומה יראה פחות מובטח מאשר אי פעם - יתרחש השינוי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©