נשיא חלש בתקופה קריטית
יום ו', 04/06/2010 שעה 23:56
ברק אובמה הולך ומצטייר כנשיא שאינו מסוגל להקרין עוצמה פוליטית בכל הנוגע ליישוב הסכסוך במזרח התיכון. החולשה שגילה כאשר לא התערב באורח פעיל במשבר משט הספינות לעזה היא רק סימפטום שולי של הבעיה הזו. אבל ההשלכות שלה חמורות הרבה יותר. החולשה האמריקנית מחלישה את יכולתן של ישראל ושל שותפיה האזוריות המתונות להתמודד עם התעצמותו של ציר טהרן-אנקרה-בגדאד-דמשק. אובמה כפת את עצמו מייד עם עלותו לשלטון כשנשא נאום פייסני כלפי מדינות האסלאם והתחייב שלא להתיר למדינה אחת להחליט אם לזולתה יהיה נשק גרעיני אם לאו. בכך אותת כי פעולה ישראלית נגד הגרעין האירני לא תהיה מקובלת עליו. כשלונו בניסיון למנוע מהאיראנים לפתח נשק גרעיני הוא חלק מתוצאות התפיסה הזאת. אם אובמה לא רוצה להצטייר כגירסה גרועה יותר של ג'ימי קארטר, עליו לשנות כיוון. ולא רק הוא.











ברק אובמה הוא נשיא חלש. זו אמירה חד-משמעית, ונכון לרגע זה אני לא רואה דרך להפריך אותה.









תחת אובמה מצוי מעמדה הבינלאומי של ארצות הברית בנסיגה מתמדת. הוא אינו מצליח להתמודד עם הגל האסלאמי האדיר השוטף את העולם. איראן מצפצפת עליו ועל קצב ההתנהלות האיטי והמהוסס שלו ומעשירה אורנים כאוות נפשה. ההסכמים שעליהם חתמה עם טורקיה וברזיל נועדו לעקוף סנקציות אפשריות. טורקיה מצויה באסלאמיזציה דוהרת, והביטוי האנטי-ישראלי שלה הוא רק סימפטום אחד מני רבים. סוריה ממשיכה לאפשר העברת נשק לגורמים אנטי-אמריקניים בעיראק. הפוליטיקה העיראקית מצויה תחת השפעה עצומה של גורמים פרו-איראניים. בין כל אלה יושבת סוריה, מדינה חילונית המצויה בברית עם איראן, מחממת את יחסיה עם טורקיה ומנסה להשפיע על המתרחש בבגדאד.

נאום אובמה בקהיר. פייסנות שנתפסת כחולשה (מקור תמונה 1).

ציר טהרן-אנקרה-בגדאד-דמשק, במידה ויצבור תאוצה, הוא איום ממשי על היציבות האזורית. מאחוריו פועלות מדינות פריפריאליות שנגררות אחריו, דוגמת סודאן. מדינות אחרות, שעדיין לא נפלו לידי אל-קאעידה והטליבאן הן אפגניסטן ופקיסטן, אבל גם זה תרחיש שצריך לקחת בחשבון. המדינות המתונות שבאיזור – ישראל, ירדן, מצרים, אמירויות המפרץ - מוצאות עצמן נאלצות לתמרן מול האיום המתעצם כאשר בעלת בריתן המובהקת ביותר, ארצות הברית, נוקטת גישה הססנית במיוחד. מותר להניח שבעמאן, בקהיר ובירושלים מתפוצצים מכעס על היעדר התקיפות של המימשל בוושינגטון כלפי המדינות הללו, העושות בפוליטיקה המזרח-תיכונית כבשלהן ואינן נראות כמי שנטרדות במיוחד מאפשרות שיוטלו עליהן סנקציות כאלה ואחרות.

אובמה שבוי בסנדלי הדנוור המדיניים שבהם כפת את עצמו עם עלייתו לשלטון. בנאום קהיר שלו, לפני שנה בדיוק, הוא פנה אל מדינות האסלאם, שחשדו בו כי הוא עוד פוליטיקאי דמוקרטי פרו-ישראלי מהזן הקלינטוני. פנייה זו הראתה כי פניו אינן לעימות כוחני עם איראן וגרורותיה. הוא אף אמר שם במפורש כי ''אף אומה לא צריכה לבחור לבדה אילו אומות יחזיקו בנשק גרעיני. לכן אישרתי מחדש, בצורה נחרצת, את מחויבותה של אמריקה לשחר לעולם בו אף מדינה לא תחזיק בנשק גרעיני''. לו אני פרשן ערבי הייתי רואה בכך אות ואיתות לכך שארצות הברית לא תעמוד מאחורי פעולה ישראלית חד-צדדית לניטרול הגרעין האיראני. סביר להניח שזה גם מה שהבינו בטהרן. מכאן ואילך הייתה הדרך פתוחה להמשך העבודה הכמעט-גלויה על הנשק הגרעיני העתידי של הרפובליקה האסלאמית הגדולה והחשובה ביותר.

טורקיה הולכת בכיוון דומה. המזרחן ברנרד לואיס צוטט לפני כמה שנים כאומר שבתוך שני עשורים איראן תהיה טורקיה וטורקיה תהיה איראן. משמע, איראן תעבור תהליך של התמתנות והתקרבות למערב, ואילו טורקיה תקצין לכיוון הדתי ותשאף להשיב לעצמה את מעמדה ההיסטורי מתקופת הח'ליפות האסלאמית. עד שתחזיתו של לואיס תתגשם, דומה כי אנו עדים להתקרבות חסרת תקדים במרחב הטוראני. ארדואן מחליק את כל העימותים בין טורקיה לשכנותיה, מקבל בידידות את פני אחמדינג'אד ומוריו הרוחניים ומגלה מעורבות תקיפה, כמעט ברוטאלית מבחינה דיפלומטית, בסכסוכים שעד כה טורקיה מילאה בהם תפקיד משני. מותר להניח שבמחלקת המדינה בוושינגטון שוברים את הראש כיצד להחזיר את טורקיה לחיק המערב. מותר גם להניח שאחד הרעיונות הללו הוא ללחוץ על האיחוד האירופי להגמיש את יחסו כלפי הצטרפותה של טורקיה לשורותיו – מתוך תקווה שהצטרפות זו תחולל שינוי פרו-מערבי חדש באנקרה. מי שרוצה להאמין שהתפתחות כזו היא בגדר האפשרי ושהיא לא תביא בעקבותיה מצב חמור הרבה יותר – זב''שו.

העובדה שנוכחותו של אובמה כמעט ולא הורגשה במשבר ספינות הסיוע לעזה מעידה כאלף עדים על התרופפות מעמדה של וושינגטון בזירה הבינלאומית. האינטרס הברור של ארצות הברית היה למנוע את המשבר עוד טרם פריצתו. היא יכלה להבהיר לטורקים שמעורבותם הבוטה בתכנון ובביצוע של המשט הזה אינה מקובלת עליה. היא יכלה להזהיר את כל המדינות שהיו מעורבות באופן כלשהו במשט שהיא רואה בכך סיוע לארגון טרור, תוך שהיא מפנה את תשומת ליבן לעברם האפל של חלק מהנוסעים באותן ספינות. היא יכלה לבצע בשקט מה שישראל נאלצת לעשות כעת בכיפוף יד: להבהיר שהיא תיקח אחריות על העברת כל מטען הומניטארי שנושאות הספינות הללו לעזה, ושהיא כבר תדאג שישראל לא תסגור את הדלת בפני סיוע מסוג זה. אבל כל זה לא קרה (או, לפחות, אנחנו לא יודעים שזה קרה). זהו מחדל אמריקני. הפגנת חוסר אכפתיות, שבתרגום למונחים מזרח תיכוניים משמעה חולשה. חולשה היא הדבר האחרון שמעצמת-על יכולה להרשות לעצמה, בוודאי בסיטואציה נפיצה כמו זו שבמזרח התיכון. התוצאה היא שארצות הברית רואה בעיניים כלות כיצד חברה חשובה בנאט''ו מתנגשת בעוצמה רבה בבעלת ברית היסטורית שלה ומתחילה להפנים שלשתיהן יש כרגע בעייה קשה לסמוך עליה, על ארצות הברית. אחת מתוך בחירה אסטרטגית, האחרת מתוך עמדה פאסיבית.

לאובמה יש בעיה. אם יתנער מהגישה הפייסנית שעליה הכריז בקהיר, יעורר עליו שוב את זעמו של העולם האסלאמי ויותקף על ידי המדינות הללו ועל ידי האירופים כמי שמעדיף את יחסיו עם ישראל על פני עשיית מאמץ אמיתי ליישוב הסכסוך במזרח התיכון. אם ייצמד אליה, יוסיף להיראות כמי שאינו מסוגל להתמודד עם האיום הזה, שרק הולך וצובר תאוצה מדי יום.








על כל אלה אפשר להוסיף ראש ממשלה ישראלי חלש, בלתי החלטי ומחוסר כל אג'נדה מדינית משמעותית; שר חוץ שמתעקש לדפוק את ראשו בכל קיר פוליטי ודיפלומטי שבנמצא; ושותף קואליציוני מרכזי המאגף את כל אלה מימין במטרה ללכוד את ראש הממשלה בכלוב פוליטי שממנו לא יצטרך הוא עצמו לפרוש (לאלה התוהים מיהי אותה אישיות שהוזכרה אחרונה ברשימה הזו, אומר רק כי הכוונה לאלי ישי; שר ימני ממני אין היום בנמצא). לו היה נתניהו ניחן בכישורי מנהיגות, היה בועט את ש''ס ואת הבית היהודי מן הממשלה ומכניס פנימה את קדימה במקומן. ממשלה בהרכב ליכוד-עבודה-קדימה הייתה מאפשרת לו לייצר מהלכים מדיניים מרחיקי לכת, להשיג דעת קהל בינלאומית נוחה יותר ולהעביר את התחושה שהיוזמה המדינית נמצאת בידי ישראל והיא אינה עוסקת רק בתרגילי סחבת ובגרירת רגליים.

רצף טריטוריאלי בברית מדינית: איראן, עיראק, סוריה וטורקיה (מקור תמונה 2).










אז מה היה לנו כאן? נשיא שרוצה להנהיג אבל אינו ניחן בהחלטיות מדינית; ראש ממשלה שיודע כיצד להיבחר לתפקידו אבל נעדר כל יכולת לנהל את התהליך עליו הוא מופקד; ורצף של בריתות אזוריות שנכנסת לחלל שכל אלה מותירים.

אט-אט מנצלת הברית האסלאמית את ההססנות המדינית ומהדקת את המצור על ישראל. במלחמה הבאה יתמודדו מולה לא רק הכוחות הקדמיים של איראן (חמאס וחיזבאללה), אלא גם הלחץ המדיני והכלכלי האדיר שיכולה ברית כזו להפעיל על מדינות שישראל נהגה לראות בהן עורף מדיני שפוי, דהיינו אירופה וארצות הברית.

בידי ישראל יש עדיין כמה קלפים שהיא יכולה לנצל לטובתה. התגייסות למהלך מדיני יזום מול אבו-מאזן (שרוצה בכך מאוד, ללא קשר למה שהוא אומר בפומבי) תזכה לתמיכת ירדן ומצרים ותביא לשינוי הנימה של לפחות חלק ממדינות המערב (ניקולה סרקוזי, אנגלה מרקל, דייוויד קמרון וסילביו ברלוסקוני אינם חשודים באנטי-ישראליות כרונית; נהפוך הוא: זהו צירוף המנהיגים הפרו-ישראלי ביותר שהיה באירופה מזה זמן רב). כדי לעשות את זה צריך להחליף דיסק. נתניהו צריך להחליף את השותפים הקואליציוניים שלו בכאלה שניחנו באוריינטציה מדינית יצירתית ורצינית יותר. מייד לאחר מכן על הממשלה החדשה ליזום תוכנית מדינית מול הפלסטינים באופן שיוציא את הגדה המערבית ממעגל הלחצים המיידיים ויבודד את עזה עוד יותר. אובמה צריך להחליט באיזה צד הוא עומד, ובמידה שהוא מעוניין לעבוד על פרויקט יישוב הסכסוך, לגשת לכך בצורה שתבהיר שני דברים: ראשית, שהוא לא יאפשר איום אסלאמי על ישראל בכל אופן שהוא, ושפעולה ישראלית נגד איום כזה היא לגיטימית; ושנית, שלא יקבל התחמקות ישראלית או פלסטינית כלשהי מהשגת הסכם ליישוב הסכסוך בתוך זמן סביר ומוגבל.









כל זה אולי טוב ויפה על הנייר, אבל בפועל, הסיכוי שכל זה יקרה שואף לאפס (יותר בגלל בעיות שקשורות בנתניהו דווקא). נאמר זאת כך: ההסתברות שכל המהלכים הללו יתרחשו בחודשים הקרובים שווה, פחות או יותר, לסיכוי שרג'פ טייפ ארדואן ימלא מחר בבוקר טפסי הצטרפות למפלגת ''ישראל ביתנו'' ויסכים לשמש כמספר שתיים של אביגדור ליברמן.








[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
יפה אמרת [חדש]
אבי   יום ו', 04/06/2010 שעה 23:59 אתר אישי
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

זו תגובה על הכל? [חדש]
אסף   שבת, 05/06/2010 שעה 0:06
בתגובה לאבי
הוא תוקף גם את נתניהו ואת היעדר החזון המדיני.
(אני באופן אישי מסכים חלקית גם עם החלק הזה, אבל נדמה לי שאתה לא)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

זו תגובה על הכל? [חדש]
אבי   שבת, 05/06/2010 שעה 0:09
בתגובה לאסף
אתר אישי
ישראל קצת מצמצה אתמול והיום, מה שמעיב על ההצלחה בכבירה בתחילת השבוע.
אפשר להסביר את המצמוץ הזה בהרבה דרכים, אבל קצת קשה להסביר אותו בנימוק של חזון מדיני :)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

זו תגובה על הכל? [חדש]
אסף   שבת, 05/06/2010 שעה 0:32
בתגובה לאבי
אתר אישי
ההסכמה שלי היא לא עם חשיבות החזון המדיני, אלא עם הצורך בהחלפת ליברמן בקדימה בקואליציה. הסכם עם הפלשתינים זה לא יביא[1], אבל אנשים שנראים מתונים יותר ויודעים להסביר את המצב הישראלי הרבה יותר טוב בעולם זה דווקא כן יביא.
ישראל כן צריכה חלק מהעולם כשהוא לא אקטיבית נגדה, עד רמה מסוימת, וכשבבוקר של אסון יח''צני האיש שמייצג אותה הוא דני איילון, היא לא מתקרבת להשיג את המטרה הזאת.

[1] כי הפלשתינים לא רוצים. כנראה שצריך לחבוט לנו בראש שוב ושוב כדי שנבין את זה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

זו תגובה על הכל? [חדש]
אבי   שבת, 05/06/2010 שעה 0:35
בתגובה לאסף
אתר אישי
יש לך תמיכה אמריקנית מפורשת - ע''ע דברי סגן הנשחא - והיום קראתי על הסתייגות אירית מפורשת משינוי הנתיב של רייצ'ל קורי.
אני לא רואה פסול בהסברת פנים לרש''פ ולקדימה, משיקולי הפרד-ומשול. נגמור עם החמאס, נתפנה אליהם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יפה אמרת [חדש]
אורי קציר   שבת, 05/06/2010 שעה 0:17
בתגובה לאבי
אתר אישי
מצטרף לתהייתו של אסף. בהכירי את דעותיך, אני מסופק אם אתה מסכים לכך שנתניהו יחליף את כל שותפיו הקואליציוניים, למשל. או שייצא למהלך מדיני שבמרכזו ויתור טריטוריאלי משמעותי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יפה אמרת [חדש]
אבי   שבת, 05/06/2010 שעה 0:23
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
לא ראיתי במאמר שאתה מדבר על ויתור טריטוריאלי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נשיא צעיר וחסר נסיון, עשה כמעט כל טעות אפשרית [חדש]
שי   שבת, 05/06/2010 שעה 0:22
כבר בתחילת הקדנציה שלו סימן את עצמו כ''חמור קופץ בראש'' כשמיהר להשמיץ שוטר לבן בתואנה שעצר אדם שחור בחשד של נסיון פריצה.
השיחה עם בנימין נתניהו כשרגליו משוכלות על השולחן נועדה להעביר זלזול, ואכן כך נהג עם ביבי בהמשך דרכו.
יותר משהוא נראה עויין, הוא נראה מבולבל, שוב, כאשר החלה הדליפה בחופי ניו מקסיקו, קפץ שוב כחמור ואמר שהוא לוקח את נושא הדליפה לטיפלו האישי, שאיך לא, נכשל שוב.
מדהים איך מחזוריות ההתנהגות שלו חוזרת על עצמה שוב ושוב, הוא לוקח נושא לטיפולו, מתבל בהצהות דמגגויות שרק אמריקאים קונים, נכשל, מאשים את כל העולם ומתפוגג.
מפליא איך הצליח להעביר את חוק הבריאות.
אגב את תקרית השוטר הוא הציע לפתור על בקבוק בירה, וזה כנראה הבעייה של חוסיין אובמה, יותר מדי אלכוהול...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נשיא חזק [חדש]
נתאי   שבת, 05/06/2010 שעה 0:53 אתר אישי
אובמה הוא נשיא חזק מאד. הוא העביר את הרפורמה בבריאות שנשיאים דמוקרטים רבים לפניו ניסו להעביר לפניו ולא הצליחו. לפני כמה ימים הוא העביר רפורמה מקיפה בוול סטריט.

החולשה של ארצות הברית במזרח התיכון היא תוצאה של טעויות קטסטרופליות של ממשל בוש, שהוריד את שתי אויבותיה הגדולות של איראן - עירק ואפגניסטן, ועכשיו האיראנים חופשיים להשתולל, ולקחת איתם את החמאס, לבנון, טורקיה וסוריה.

אולי בבית הלבן פשוט לא סבורים שתפקידה של ארצות הברית הוא לנקות אחרי ישראל בכל פעם שאנחנו עושים בלאגן (בניגוד לממשל הקודם, שכן סבר כך)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נשיא חזק [חדש]
אורי קציר   שבת, 05/06/2010 שעה 1:23
בתגובה לנתאי
אתר אישי
אני חולק עליך. אובמה מתמקד במדיניות פנים - שיקום הכלכלה בעקבות המשבר, רפורמת הבריאות וחוק שישפר את נצילות הדלק ויקדם את איכות הסביבה. אלה נושאים חשובים, אבל בתחום מדיניות החץ הוא אחראי לפיחות נכיר במעמדה של ארצו.

אובמה ביטל את היחס השלילי ל''ציר הרשע''. צפון קוריאה ניצלה זאת וכעת היא אף מאיימת בפתיחת מלחמה נגד דרום קוריאה. סוריה, איראן ועיראק עשו יד אחת. איראן אף דחתה את הצעת הדיאלוג שלו ממרץ. כאמור, את ההתנגשות בין ישראל וטוקיה ספק אם ניסה למנוע - וזה בראש ובראשונה אינטרס אמריקני. זו לא שאלה של לנקות אחרי ישראל (אנחנו לא צריכים לחשוב על עצמנו כל העת כעל העיסוק המרכזי של אמריקה), אלא בראש ובראשונה אינטרס אמריקני של שמירה על מזרח תיכון שקט.

גם אובמה מבין שהחזית האסלאמית היא איום אדיר על אמריקה. עם משטרים אסלאמיים מגבול הודו ועד גבול יוון, יהיה קשה מאוד לארצות הברית לשמר את מעמדה כמעצמת-על. אובמה לא מצליח להתמודד עם האתגר הזה. אני מניח שגם הוא מבין שנעשו שגיאות בתחילת הקדנציה בתחום הזה. עכשיו התיקון תלוי רק בו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נשיא חזק [חדש]
נתאי   שבת, 05/06/2010 שעה 1:41
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אני מסכים אתך שאמריקה נחלשה מאד בעשור האחרון, אבל אלו מגמות ארוכות טווח, שאינן קשורות ישירות לאובמה. ארצות הברית נוקטת מדיניות מאד תקיפה נגד צפון קוריאה, ואובמה אף תגבר מאד את הכוחות באפגניסטן כדי למנוע מפלה שם.

מעבר לכך שהוא קיצץ משמעותית את כמות הנשק הגרעיני באירופה, והגיע לכמה הסכמות חשובות מאד עם הרוסים בנושא.

מעמדה הבין לאומי והאהדה כלפי ארצות הברית בעולם עלו, זו מדינה שעד עתה הייתה די מצורעת כי אנשים חשבו שהאמריקאים טיפשים ואלימים כמו הנשיא בוש.

לדעתי אנחנו דווקא בסוף התהליך של החלשות ארצות הברית בעולם, ולא בתחילתו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נשיא חזק [חדש]
קרפד   יום א', 06/06/2010 שעה 17:55
בתגובה לאורי קציר
ואני סבור שדווקא מדיניות הפנים שלו תוכיח להיות מורשתו שתיוודע לשמצה - הקו המתערב/סוציאליסטי/אינווירומנטליסטי שהוא מנהיג. אובמה ישקם את כלכלת ארה''ב מייד אחרי שהוא ימשח את ריצ'ארד דוקינס למנהיגות הטאליבן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תיקון קטן [חדש]
ניצן   שבת, 05/06/2010 שעה 1:03 אתר אישי
האיחוד הלאומי לא בממשלת נתניהו.

לעניין שאר הדברים בפוסט:
1. אובמה חלש- ידוע כבר מבערך אפריל של השנה שעברה.
2. גם ההקצנה הטורקית הייתה די צפוייה. מפתיע רק שלנו עדיין לוקח זמן להטמיע את העניין.
3. קואליציה עם קדימה כפתרון? ברצינות? המפלגה שקמה מהאחראים לשטות של ההתנתקות, למלחמת לבנון השנייה ו''ההשגים האסטרטגים שלה'' ולמבצע עופרת יצוקה?

סופ''ש נעים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תיקון קטן [חדש]
אורי קציר   שבת, 05/06/2010 שעה 1:14
בתגובה לניצן
אתר אישי
תודה על התיקון. כוונתי הייתה לבית היהודי. טעות שלי.

1. ''ידוע'' זה נחמד, אבל השאלה איך זה מתבטא. חוסר המעורבות של אובמה אינו מתיישב עם ההצהרות שלו בתחילת הקדנציה. הוא לא ביטא בדלנות בנוסח הרפובליקני אלא ההיפך הגמור.

2. אני לא חושב שמישהו צפה איום בניתוק מוחלט של היחסים הצבאיים והמדיניים. המשבר החל ב''עופרת יצוקה'', אבל היה מוגבל עד לאחרונה לתחום המדיני והדיפלומטי בלבד. אים בניתוק של קשרים ששוויים מיליארדי דולרים לא עמד על הפרק.

3. שי מפלגות אחרות שיכולות לשנות את המצב? האיחוד הלאומי, למשל? בל''ד?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תיקון קטן [חדש]
ניצן   שבת, 05/06/2010 שעה 13:31
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
שטויות- עם איך שהפוליטיקה בארץ מתנהלת הייתי בטוח בהתחלה שאני פיספסתי את הצירוף שלה לממשלה. אי אפשר 24/7 לעקוב אחרי התככים בגבעת זאב :).

1. חוסר המעורבות שלו התבטא בהונדורס, קוריאה וכו'. אנחנו פשוט עוד בעלת ברית שמתרחקים ממנה, לא משהו מפתיע.

2. אם ב''מדיני ודיפלומטי'' הכוונה גם להסכמי סחר עם סוריה והידוק קשרים עם איראן אז כן, המשבר היה רק מדיני דיפלומטי.
העניין הוא, כפי שציינת, שהטורקים רוצים לחזור למגרש האיסלאמי אחרי שהאירופאים דחו אותם (וקשה להאשים את האיחוד בעניין עם הבעיות הדמוגרפיות הנוכחיות שלו) ולכן האיומים הנוכחים מובנים. מי יודע- אולי תהיה בהם גם מספיק כנות לממש את האיומים האלה.

3. לי לא ברור עצם הרעיון שהיות מפלגה בתוך או מחוץ לקואליציה יכול לשנות את המצב. אינני מדמה שאף מפלגה שתכנס (או תצא) תשנה משהו, לא כשאהוד ברק יושב לו בתפקיד הביטחון, ליברמן כשר החוץ וכל הממשלה הזו מנופחת מעבר לאיזו מידה של יעילות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תיקון קטן [חדש]
אורי קציר   שבת, 05/06/2010 שעה 15:07
בתגובה לניצן
אתר אישי
לא אכנס כאן לכל הטיעונים שלך, משום שעל חלקם כבר עניתי קודם לכן, אלא רק לאחרון שבהם. במשוואה של קדימה תמורת מפלגות הימין די ברור שליברמן יפסיק לכהן כשר חוץ ויוחלף על ידי ציפי לבני. ברק לא יהווה מכשול משמעותי בדרך להסדר משמעותי עם אבו מאזן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ניתוח מצב מעניין. [חדש]
SilentMike   שבת, 05/06/2010 שעה 3:00 אתר אישי
וזהו. קראתי והחכמתי. תודה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

זיהוי מעט מאוחר [חדש]
ערן שחר   שבת, 05/06/2010 שעה 6:02 אתר אישי
היי

זיהוי קצת מאוחר של המאפייניים הפנאטיים של נשיא זה.

הוא לא רק חלש.

הוא מסוכן, ועבור ישראל הוא און של ממש. כל אשר אנו צופים בו נובע ממנו.

אובאמה הוא ליקוי המאורות של המאה ה- 21.

חבל שוינסטון צ'רצ'ל איננו בחיים כדי לכנות אותו בכמה כינויים שמן הסתם היו נכנסים להיסטוריה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

זו הבעיה? [חדש]
יגאל לביב   שבת, 05/06/2010 שעה 8:57
היה לפני אובמה נשיא מאוד החלטי וראינו לאן הוביל את ארצו. אובמה מאוד החלטי אך גם לא מתלהם כמוך. הוא לא רוצה להמשיך במדינות המובילה רק למשברים ומנסה דרך אחרת המכירה בירידת מעמדה של ארצו בעולם .ישראל המונהגת עדיין על ידי מתלהמים כמו גורג בוש ממשיכה לנגוח את ראשה בקיר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

זו הבעיה? [חדש]
אורי קציר   שבת, 05/06/2010 שעה 10:34
בתגובה ליגאל לביב
אתר אישי
יגאל, אני סבור שאין כל כל התלהמות ואשמח אם נוכל להימנע כאן מירידה לפסים אישיים. לגופו של עניין, העובדה שלפני אובמה היה נשיא שעשה שגיאות עדיין אינה הופכת את אובמה לנשיא החלטי. מדיניות ההתקרבות לציר הרשע נכשלה. זה הוכח בצפון קוריאה, באיראן, בסוריה - וכעת זה עומד למבחן מול הטורקים. במבחן הזה בינתיים אובמה נכשל.

לגבי התנהלותה של ישראל - אין לי ויכוח איתך. וכבר כתבתי למעלה מה הפתרון הראוי בהקשר זה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מסכים בהחלט [חדש]
רוני ה.   שבת, 05/06/2010 שעה 9:07
ארה''ב ללא ספק נחלשת. רואים את זה בכל החזיתות, לא רק בהקשר של המזרח התיכון: רוסיה מנסה להחזיר לעצמה את מזרח אירופה; יפן מתחילה כנראה להתנער מהבסיסים האמריקניים; דרום אמריקה מתריסה, סין מתחזקת, צפון קוריאה מתגרה וכו'. אבל לדעתי זה לא עניין אישי של אובמה, אלא שינוי אסטרטגי במעמדה של ארה''ב שהיה קורה גם תחת נשיא אחר.

מבחינה כלכלית, ארה''ב נמצאת בנסיגה כבר מאז שנת 2000, אשר נובעת במידה רבה מהניסיון שלה לנהל את העולם לבדה לאחר התפרקות הגוש הסובייטי. ההוצאות הגדולות על המלחמה בעירק, הזרמת הכספים האדירה בניסיון למנוע משבר כלכלי גדול, נסיגה בחדשנות הטכנולוגית ועוד סיבות גורמות לאי יכולת של ארה''ב להמשיך בקו של קלינטון ובוש.

אני חושב שאנחנו כמדינה צריכים להניח שהמצב הזה עתיד להימשך עוד לפחות מספר שנים ולא הייתי בונה על זה שהקדנציה של אובמה תסתיים בעוד שנתיים או שהמדיניות תשתנה באופן מהותי בשנים הקרובות גם אם הוא יוחלף. להיפך. לדעתי ישראל צריכה לצאת מנקודת הנחה שמה שהיה בתקופת בוש לא יחזור בשנים הקרובות.

כל זה הוא כמובן סיבה לדאגה, ואני גם נוטה להסכים איתך שלא נראה שנתניהו גמיש מספיק להפנים את השינוי הזה ולהתמודד איתו בהצלחה. אבל אני לא רואה את הישועה באה מקדימה, שדי כשלה בקריאת המפה בלבנון ובעזה. בגדול, מה שאנחנו צריכים לדעתי זה להתחיל ללמוד את העולם המוסלמי ולנסות לפעול יותר בתוכו - לא מדובר בגוש מונוליטי ולא כולו נגדנו. למשל - טורקיה, גם בזמן האימפריה העותמנית כאשר היתה מוסלמית הרבה יותר מהיום לא היתה מדינה קיצונית, ועובדה שהיישוב היהודי התקיים והתפתח כאן גם לפני מלחמת העולם השנייה. עוד גורם כאן הוא מצרים, שבוודאי לא תרצה לתת לטורקיה (או לאיראן) דריסת רגל בעזה וגם מכיוונה עוד לא שמענו את המילה האחרונה.

אני נוטה לחשוב שבתקופה כזאת ישראל צריכה מנהיג בדמות שמזכירה במובנים מסוימים את דיין: ערמומיות, הכרת הערבים, גמישות מחשבתית ועוד. מי הדיין של ימינו אינני יודע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מסכים בהחלט [חדש]
אורי קציר   שבת, 05/06/2010 שעה 10:43
בתגובה לרוני ה.
אתר אישי
אין לנו ויכוח על עיקרי הניתוח. אבל התחזית שלי פסימית משלך, במובן הזה שאני רואה כאן ניסיון כיתור של המדינות המתונות על ידי ברית אסלאמית חדשה. הגורמים המתונים בעולם הערבי חוששים להזדהות בגלוי עם אינטרס אנטי-איראני (או אנטי-אסלאמי) משום שהדבר עלול לשרת את יריביהם הפוליטיים ולאפשר לאחרונים להטיל ספק בנאמנותם של אלה למדינה ו/או לדת.דומני כי אילו יכלו ישראל, מצרים וירדן לפעול בתיאום גלוי מול החמאס, הג'יהאד האסלאמי, האחים המוסלמים ושאר התנועות מסוג זה, הדבר היה משפר בהרבה את המצב.

לגבי קדימה - השגיאות שעשתה אינן משנות דבר. לא צריך לפסול שימוש בישות פוליטית לגיטימית רק משום שכשלה בעבר. הרי ברור שגם נתניהו אינו ראש הממשלה האופטימלי ליצירת תהליך שינוי, ובכל זאת אינני סבור שריאלי כעת להציע תוכנית שמבוססת על החלפתו, משום שאחיזתו בשלטון - יאהבו את זה או לא - יציבה למדי (במונחים ישראליים, כמובן). הכנסת קדימה לקואליציה על חשבון ישראל ביתנו והבית היהודי רק תמתן אותה, תאפשר מרווח תמרון מדיני נוח יותר וגם תעניק לו נקודת זינוק טובה לרפורמה בענייני פנים (שלא כאן המקום לדבר עליה). גם העבודה כשלה בעבר באינספור הזדמנויות, ועדיין היא מפלגה שתלך עם ראש הממשלה לכל תהליך מדיני מרחיק לכת. ומה מותר העבודה מקדימה בהקשר זה?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מסכים בהחלט [חדש]
מישו   שבת, 05/06/2010 שעה 11:11
בתגובה לרוני ה.
אסי דיין!!!!!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לתרגם לאנגלית [חדש]
בני   שבת, 05/06/2010 שעה 10:59
ולפרסם ב-Economist.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ההשוואה [חדש]
דרומי   שבת, 05/06/2010 שעה 18:35 אתר אישי
תאמין לי, אם רק היה לנו פה איזה נשיא רפובליקני-טקסני גבר-גבר, אחד כזה שלא מהסס לסמן אויבים ולצאת נגדם למלחמה, אין לי ספק שאיראן הייתה כבר מזמן על ארבע ומתחננת שמישהו רק יסכים לקבל את האוראניום שלה.

יש לנו כאן קייס סטאדי מצויין: היה לנו נשיא אמריקאי סופר-אקטיבי וסופר-תוקפני כלפי מדינות שלא מתיישרות עם הקו האמריקאי.
התוצאה: הצבא האמריקאי מסובך בשתי זירות, בלי שום הישגים נראים לעין. ארה''ב לא מסוגלת לגבש חזית משותפת עם אירופה, לא כל שכן עם רוסיה או סין, ולכן לא יכולה לעשות כמעט כלום בעולם. זה הרי הרקע לתוכנית הגרעין האיראני.

לעומת זאת, אובמה הולך בדרך הבטוחה לגבש חזית בינ''ל מלאה מול איראן. נכון, ההסכם הטורקי-ברזילאי-איראני היה מקל בגלגלים מבחינתו. אבל גם ההסכם הזה (שמהווה ויתור על חלק מהאוראניום האיראני) הוא הרבה יותר ממה שבוש הצליח להשיג.

הלאה, לסכסוך הישראלי פלסטיני: נשיא אחד הוכתר כ'ידידה הטוב ביותר של מדינת ישראל'. הידיד הנפלא הזה שלנו, הצליח להביא לשתי מלחמות (שלוש, אם סופרים את חומת מגן) ולהחרפה של הסכסוך הישראלי פלסטיני לנקודה שבה אף אחד לא מאמין כבר שאפשר לפתור אותו. הוא הצליח להביא לעליית החמאס, ואז לדה-לגיטימציה שלו. הוא הביא להשתלטות החמאס על עזה (ע''ע התחקיר של הואניטי פייר).
הנשיא השני לא הצליח לפתור את התסבוכת הזו, במשך השנה שהוא בתפקיד, שבה התמודד גם עם הבוץ באפגניסטן ובעיראק, עם אחד המשברים הקשים בתולדות הכלכלה האמריקאית, והספיק להעביר חוק היסטורי. האם זה הופך אותו לחלש? אם כן, הלוואי עלינו ראש ממשלה חלש כזה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ההשוואה [חדש]
דרומי   שבת, 05/06/2010 שעה 18:41
בתגובה לדרומי
אתר אישי
ואגב, אי אפשר להבין את מה שקורה בטורקיה בלי לקחת בחשבון גם את הדחייה מהאיחוד האירופי.
במשך עשרות שנים הם ניסו להפוך לחלק מאירופה, עד שאמרו להם 'לא' חד משמעי. אז הם מנסים להפוך לחלק מאסיה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ההשוואה [חדש]
אורי קציר   שבת, 05/06/2010 שעה 19:51
בתגובה לדרומי
אתר אישי
לא בדיוק הבנתי מה הקשר בין אובמה לבוש. הברית האסלאמית מציבה את אובמה במקום שבו ברור שטקטיקת ההתקרבות שלו נכשלה. גם הוא עצמו מבין את זה, והניסיון לייצר סנקציות באמצעות הסכמה רחבה באו''ם רק מעיד על כך.

ההסכם הטורקי-איראני-ברזילאי אינו ''מקלות בגלגלים''. הוא הרבה יותר מזה. הוא הצלחה של הברית האסלאמית לגייס לעזרתה מדינה שעד כה לא הייתה גורם משמעותי בסכסוך. ברזיל אינה בדיוק מדינה שולית, ואם לקוחים בחשבון שגם מדינות המצויות בשכנות אזורית אליה, דוגמת ונצואלה ובוליביה, כבר קשרו יחסי ידידות עם אחמדינג'אד ובני בריתו, זה נראה עוד יותר גרוע. זהו כישלון גדול של מימשל אובמה, שלא ידע לטרפד בזמן את ההסכם הזה. המשמעות היא כישלון בבידודה הגרעיני של איראן, וחבל שאתה מקל בכך ראש.

אשר לדחיית טורקיה מהאיחוד האירופי - דחייה כזו טרם נתבצעה. ואולם, אני סבור שלאיחוד אין כל ברירה, אלא לדחות את טורקיה, אלא אם כן הוא מעוניין להביא על עצמו גלי הגירה אסלאמיים שלא ניתן לשלוט עליהם ושיהפכו את אירופה לזירת מלחמה עתידית ואת האסלאם לכוח המעצב החדש של אירופה באלף השנים הבאות (אחרי שהכנסיה עשתה את זה ב-‏1700 השנים האחרונות). טוריקה מתנהגת כאילו היא רוצה שיציעו לה הטבות בתמורה לשיפור מנהיגותה - או כאילו היא רוצה להנהיג את העולם האסלאמי. ובמחילה, העולם האסלאמי אינו זהה לאסיה. הוא משתרע על פני אפריקה, המזרח התיכון ויש לו גם שלוחות באירופה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

משהו קטן לגבי ליברמן [חדש]
עדו   יום א', 06/06/2010 שעה 10:05
שאלה אחת מעניינת: אם ליברמן 'דופק את הראש בכל קיר אפשרי' איך זה שהוא שותק כשרוסיה מוכרת טילים חדישים לאיראן? למה הוא יודע להיות פיל בחנות חרסינה כשזה מגיע לידידות הוותיקות ביותר של ישראל (אפילו סרקוזי הציע לנתניהו להיפטר משר החוץ שלו, זה לא קרה מעולם בעבר) אבל שותק כשרוסיה יורקת לנו בפרצוף ואפילו לא מעמיד פנים שזה גשם אלא שזה לא קורה?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יקירי... [חדש]
רונן   יום א', 06/06/2010 שעה 13:58
... אתה טועה, לחלוטין.

הסחף נמשך כבר לפחות 40 שנה.

ככל סחף, הוא מתחיל בזחילה.

רק לקראת הכשל הקאטאסטרופאלי הוא הופך לקליט בעיין בלתי-מזויינת.

ארצות הברית, על 300 מליון אזרחיה, פשוט עסוקה בדברים אחרים, שהיו יותר חשובים לבוחרים שם מאשר הטמטום של שלשה מליון יהודים רחוקים, שאגב - עולים כמאה דולר לשנה לכל משלם מיסים אמריקאי... למה לה?

תשובה - אין סיבה. פשוט אין.
עד שנמצא הצדקה קיומית - אין לנו סיבה קיומית.

זה שבא לנו - למה שזה יעניין אחרים?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יקירי... [חדש]
עדו   יום א', 06/06/2010 שעה 14:41
בתגובה לרונן
ביקשת תשובה לשאלה למה ארה''ב תומכת בישראל, תשובה אחת היא הלובי היהודי בוושינגטון . תשובה שניה בקישור המצורף
זה ארוך אבל עונה לך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קדימה? [חדש]
ניר   יום ב', 07/06/2010 שעה 4:41
לא ברורה לי ההנחה במאמר הזה כאילו צרוף קדימה לקואליציה הוא בידי נתניהו. יכול להיות שאנחנו זוכרים אחרת, אבל לי נדמה שנתניהו דוקא רצה מאד את קדימה בממשלתו (על כל חסרונותיו, הוא לא אדיוט וידע מה משמעות קואליציה ימנית) ודוקא קדימה העדיפה - ומעדיפה עכשיו - להשאר מחוץ לה, בשאיפה שבמוקדם או במאוחר תקרוס הממשלה ויוקדמו הבחירות.

לטעמי יש פה חישוב ציני של קדימה ששמה את האינטרסים שלה לפני אלו של מדינת ישראל (ואף אחראית לא מעט לחימום הגזרה עם ארה''ב, ראה התבטאויות כמו ''ביבי ירק לאובמה בעין'' מתוצרת איתן ''האדיוט'' כבל)ֿ ולפי השמועה אף להשהיית המו''מ עם הפלשתינים ע''י חיים רמון. נדמה לי שמפלגה שיש לה פחות קשרים בעתונות לא היתה יוצאת נקיה כל כך מהתנהגות כזו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קדימה? [חדש]
אורי קציר   יום ב', 07/06/2010 שעה 6:58
בתגובה לניר
אתר אישי
ניר, רק תיקון אחד ברשותך: איתן כבל שייך למפלגת העבודה, לא לקדימה. ועוד תיקון קטן: אין מפלגה שאין לה ''קשרים בעיונות''. לפעמים, אתה יודע, יש לעיתונאי גם עמדה משלו.

נכון הוא שלבני סירבה בעבר להצטרף לקואליציה. אני מניח שחלק מהאחריות מוטל כעת גם עליה ואם נתניהו יציע לה להצטרף, עליה לשקול זאת בחיוב.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני לא מסכים שהוא נשיא חלק [חדש]
גיל   יום ב', 07/06/2010 שעה 9:03 אתר אישי
אני חושב שהבעייה של הרבה ישראלים וגם של הניתוח שלך היא להסתכל על כל הכל מזווית ישראלית, ויש לומר ימנית למדי. אחרי עשור של שחיקה אדירה במעמד ארה''ב בעולם אובאמה דווקא משקם את המעמד של ארה''ב. לבוחרים שהעיפו את מדיניות בוש נמאס מהתרכזות ביחסי חוץ והם דרשו רפורמות פנימיות שבהן הוא לאט לאט עושה עבודה מרשימה. זה לא רק הרפורמה בבריאות אלא גם הרפורמה בכל תעשיית הפיננסים שתמנע משבר דומה בעתיד. אני חושב שהנאום החשוב שלו היה דווקא זה שהוא נתן באו''ם שבו הוא אמר לעולם שהזמנים שבהם ארה''ב פתרה לכם את כל הבעיות עברו. אתם יצרתם את הבעייה האיראנית אז תפתרו אותה בעצמה ואל תצפו מאיתנו לעשות את זה. קל לומר שהוא היה צריך להתערב במשבר במזרח התיכון אבל מה הוא בדיוק יכול לעשות כשיש לך מנהיגים כל כך חלשים שלא רוצים בעצמם שלום? כל התערבות הייתה רק מסבכת אותו כמו נשיאים בעבר והוא בחכמה נמנע מזה. גם ארה''ב לא יכולה כרגע להתערב צבאית באיראן כי הכוחות שלה שחוקים, אבל אני מניח שברגע האמת הוא יפעל אם צריך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני לא מסכים שהוא נשיא חלש [חדש]
גיל   יום ב', 07/06/2010 שעה 9:04
בתגובה לגיל
אתר אישי
חלק=חלש כמובן
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני לא מסכים שהוא נשיא חלק [חדש]
אורי קציר   יום ב', 07/06/2010 שעה 9:18
בתגובה לגיל
אתר אישי
גיל, זו בדיוק הצניחה במנהיגות שאני מדבר עליה. ''אתם יצרתם את הבעיה ואתם תתגברו אליה'' יכול לומר מי שעומד בראש מדינה קטנה או בינונית. למי שמנהיג מעצמה בסדר גודל של ארה''ב יש מחויבות מסוג שונה לגמרי. הבעייה האיראנית אינה נחלתה של ישראל לבד. אולי כדאי להזכיר לך שחומייני דירג את ישראל בתור ''השטן הקטן'' ואילו ''השטן הגדול'' הייתה לא אחרת מאשר ארצות הברית.

כנראה שאינך מבין את המשמעות של מלחמת התרבויות שבתוכה אנו חיים: האסלאם הקיצוני, שבראשו איראן ואל-קאעידה, רוצה לפגוע בעולם המערבי שארה''ב עומדת בראשו. ישראל היא אמנם חלק מאותו גוש שנוא, ואפילו חלק מבודד שלא קשה לכתרו, אבל חלק קטן בלבד. ארה''ב היא ראש החץ של תרבות המערב. לא לחינם פגעו אנשי אל-קאעידה במרכז הסחר העולמי, שהיה אחד הסמלים המובהקים ביותר של ההון האמריקני ושל שליטתה של ארה''ב בשווקי העולם.

אשר לפתרון לבעיות המזרח התיכון: ג'ורג' בוש האב הראה כבר שכאשר אוחזים טוב טוב בראשיהם של מנהיגים אזסוריים ומטיחים אותם זה בזה, יכול לצאת מזה תהליך משמעותי. אבל אפילו את זה לא צריך אובמה לעשות. כל שעליו לעשות הוא לךהבהיר לנתניהו ולאבו-מאזן שבידודם הכפוי לא ייפסק ללא הסדר שיניח את דעת שני הצדדים ושיקבל גיבוי מארה''ב ומאירופה. רק כך ניתן יהיה להראות שיותר משהאיראנים ועמיתיהם רוצים לפתור את בעיית פלסטין הם רוצים בעצם להשמיד את ישראל ולהשתלט על המדינות הערביות המתונות באזור.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני לא מסכים שהוא נשיא חלק [חדש]
גיל   יום ב', 07/06/2010 שעה 9:30
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אורי, אני חולק עליך ועל ישראלים אחרים שרואים את כל המאבק הזה במונחים אקופלטיים של כוחות האור מול החושך. אני ממש לא משוכנע כמה הסכנה מאיראן באמת גדולה לישראל ולארה''ב ובטח היא לא קיומית. בסופו של דבר, המשטר של איראן ישתנה וזה יהיה מבפנים ולא מבחוץ. כל התערבות חיצונית רק תדחה את זה.

מה בדיוק עשה בוש האב? ועידת מדריד שלא הובילה לכלום? רק כשרבין הסכים לדבר עם אש''ף הייתה פריצת דרך. אף אחד לא יוציא לנו את הערמונים מהאש וכל עוד לא יקום מנהיג שחוץ מלדבר על כל מיני פתרונות גם יקום ויעשה מעשה לא ישתנה כלום, עם או בלי התערבות של ארה''ב.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני לא מסכים שהוא נשיא חלק [חדש]
אורי קציר   יום ב', 07/06/2010 שעה 9:42
בתגובה לגיל
אתר אישי
אני לא מדבר על אפוקליפסות. אבל העובדה שיש כאן מאבק תרבותי של האסלאם נגד תרבות המערב אינה שנויה במחלוקת. כשבן-לאדן משחרר קלטת הוא מדבר על המאבק בצלבנים היודו-נוצרים. אם אתה סבור שאתה יודע טוב יותר ממנו במה הוא נאבק, שיהיה לך לבריאות.

בוש האב נאלץ להיאבק במצב שבו ישראל ואש''ף סירבו לדבר זה עם זה ולהכיר זה בזה במשך עשרות שנים. פריצת הדרך הזו כבר נעשתה מזמן. נתניהו הרי נפגש עם ערפאת, עם אבו-מאזן, עם כל ההנהגה הרלוונטית של הפלסטינים שהסכימה לדבר עם ישראל על הסדר.

וזו הסיבה גם שהצעתי להחליף את ההרכב הקואליציוני הנוכחי בהרכב פרגמאטי יותר. הנחת המוצא שלי היא שכרגע שלטונו של נתניהו יציב, ובהינתן שכך עליו לעשות כל מאמץ להוציא את ישראל מהבידוד האזורי והבינלאומי שלה בעזרת קואליציה שתביא למו''מ רציני עם אבו-מאזן. אין לי ספק שהגל האסלאמי הנוכחי לא נוח לרמאללה, ומבקשים שם להגיע איתנו להסדר מניח את הדעת בהקדם האפשרי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני לא מסכים שהוא נשיא חלק [חדש]
גיל   יום ב', 07/06/2010 שעה 9:57
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
מה שאני אומר זה לא שאין קיצונים, אבל שהם מיעוט ולא מייצגים את כולם. יש כאן הרבה גוונים של אפור וצבעים אחרים בדרך. אל קעדה הוא ארגון קטן ולא מייצג את כל המוסלמים בעולם, וגם האדם הפשוט באיראן לא שונא את ישראל, הוא רק רוצה שקט. הבעייה שברגע שמתחילים לקטלג הכל במונחים של שחור ולבן מזינים פוליטיקה של קורבן וזה מוביל לדברים רעים.

לגבי הפוליטיקה הישראלית אני מסכים איתך, אבל לא רואה איך אפשר לשנות את הרכב הממשלה כרגע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אני לא מסכים שהוא נשיא חלק [חדש]
אורי קציר   יום ב', 07/06/2010 שעה 10:18
בתגובה לגיל
אתר אישי
אני סבור שאתה טועה. שההקצנה של פעם היא היום המיינסטרים האסלאמי. מה שפעם היה איראן המבודדת הופץ באופן כל כך משכנע,שגם מדינות כטורקיה נסחפות בו. במצרים האחים המוסלמים זוכים דרך קבע לכמות מצביעים גדולה בהרבה מכפי שמעיד ייצוגם במוסדות המדינה.

אני מצטער, אבל בראיית העולם שלי הגל הזה, שמדבר בגלוי באמצע לונדון, שטוקהולם וניו יורק על ''סיום הפרויקט הציוני'' (חיסול המדינה, אם זה עדיין לא ברור) דורש התמודדות. טמינת ראש בחול נוסח ''אל קאעידה הוא ארגון קטן ולא מייצג'' או דיבורים עמומים על ''האדם הפשוט'' (מי זה?) באיראן ש''לא שונא את ישראל'' הם יותר בגדר משאלת לב מאשר תיאור של המציאות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

israel today [חדש]
  יום ב', 07/06/2010 שעה 14:13 אתר אישי
נראה לי שיש תחרות בין ישראל לטורקיה. כ
נראה ישראל יתחיל החרם
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אובמה הוא מנוול [חדש]
אבי   יום ג', 15/06/2010 שעה 8:59
אובמה הוא מנוול. לא נסלח לחוסיין אובמה עד שאירן תטבע בנהרות של דם. רק דם, הרג והרס של מדינותיהם ואזרחיהם של הנחשים והצפעים תכפר על המדיניות הצ'מברליינית שלו. בינתיים יש להימנע מכל ביקורת על ישראל ועל כל המפלגות להתעלות מעל הפוליטיקה הקטנונית והאגואיסטית ולהצטרף לקואליציה שם יעסקו כאיש אחד בהסברה של צדקת דרכנו. כל המפלגות מלבד המפלגות הערביות צריכות להצטרף לממשלת חירום, כך שכולם יהיו בקואליציה ואף אחת לא תהיה באופוזיציה וביחד נראה לעולם את אחדותנו, נראה לעולם שכל היהודים בישראל חושבים כאיש אחד ותומכים בממשלתנו ובצבאנו. כל מפלגה שלא תצטרף לקואליציה תוכיח שהיא בוגדת באינטרסים החיוניים של המדינה ושהיא מסכנת את קיומנו הפיזי ולכן יהיה לטפל באנשיה בהתאם כמו שמטפלים בסייענים לרוצחים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©