כשאורי פגש את טלי
יום ה', 31/12/2009 שעה 21:45
רק מעטים זוכרים כיום את חבורת נט''י. החבורה הזו, שהורכבה מהילדים ניסי עוזיהו וטלי ויובל אורן, הייתה פרי דמיונו של העיתונאי והסופר ברוך נאדל. הלה, אחד התחקירנים העסוקים והמוערכים בישראל של שנות הששים והשבעים, שיגר את גיבוריו הספרותיים לאתרים שונים ברחבי הארץ ומחוצה לה, העביר אותם שרשרת של הרפתקאות וסכנות ותוך כדי כך שילב בעלילה גילויים היסטוריים וארכיאולוגיים. הסדרה, שתיארה את חיי הילדים והיחסים ביניהם בריאליזם גבוה מהמקובל, נקטעה אחרי שלושה ספרים בלבד. שלושים שנה ומעלה לאחר שקראתי את אותם ספרים ושנים אחדות לאחר שפרסמתי מאמר עליהם ב''אפלטון'' הופיעה בחיי אחת הדמויות המרכזיות שבהן. טל אור, הנערה שהיוותה את ההשראה לטלי אורן מנט''י, יצרה איצי קשר, סיפרה שקראה את המאמר הישן ההוא והסכימה להיפגש. מהפגישה הזו נותרו אצלי כמה עמודים צפופים של הערות בכתב ידי. חלק מהן הפכו, איפוא, למאמר שאתם קוראים עכשיו.










לפני כמה שבועות, כשבדקתי את תיבת המייל שלי, הופתעתי לגלות מייל ממישהי שאת שמה לא הכרתי. ''אורי שלום'', נאמר בו, ''אני היא טלי מסדרת ספרי נט''י (מאת ברוך נאדל), עליה כתבת בעבר. רק עכשיו ראיתי את מאמרך. מעולם לא כתב איש בצורה כל כך יפה על אבא שלי או על כתיבתו''. על המייל הייתה חתומה אישה בשם טל אור.


למען אלה שאינן מכירים את ההעדפות התרבותיות שלי ושלא קראו את המאמר שאותו הזכירה הכותבת אתן כאן הקדמה קצרה. ברוך נאדל, עיתונאי, משורר וסופר, פרסם בסוף שנות הששים ובתחילת שנות השבעים סדרת ספרי ילדים שגיבוריה היו בני חבורת נט''י. שמה של החבורה הורכב מראשי התיבות של שלושת חבריה – ניסי, טלי ויובל. נסים (ניסי) עוזיהו בן השתים עשרה וחצי, בן למשפחה מרובת ילדים וקשת יום, היה המבוגר האחראי שבחבורה: תלמיד טוב, נער סקרן ומי שתמיד חושב קודם כל על רווחת משפחתו הענייה ורק לאחר מכן על עצמו. טלי אורן, הצעירה ממנו בשנה וחצי, היא ביתו של עורך בכיר בהוצאת ספרים וילדה פקחית במיוחד, כזו שלעתים אף מייעצת להוריה בדיסקרטיות איך לפתור את הבעיות בינם לבין עצמם. יובל אורן בן השמונה וחצי, אחיה הצעיר של טלי, הוא ילד בעל לב זהב אך גם נועז ושובב, המעריץ את גיבורי המערב הפרוע, מסתובב תמיד עם רוגטקה בהישג יד ואינו נרתע מכל תעלול.

נאדל, שהאמין בזכותו ההיסטורית של עם ישראל על כל ארץ ישראל בגבולות ההבטחה האלוהית, שיגר את גיבוריו למסעות מרתקים במיוחד. בספר הראשון בסדרה יצאו השלושה למדבר יהודה בחיפוש אחר עקבותיהם של לוחמי בר כוכבא. במערות נחל חבר גילתה החבורה את עצמותיו של אחד ממפקדי המרד ולידה אוצר של מטבעות זהב שטבע בר כוכבא עצמו. כמו כן, חשפו השלושה עדות לפיה מילט אותו מפקד את לוחמיו בחשאי לכיוון עיר הסלע האדום (היא פטרה), כדי להצילם מידי הרומאים שצרו על הסביבה. בספר השני יצאו השלושה לעכו העתיקה, גילו חלקים חשובים בעיר התת-קרקעית האדירה שנבנתה שם בימי הצלבנים ואף סייעו בסיכול פיגוע של ארגון פת''ח במסגד אל-ג'זאר. בספר השלישי חצו השלושה את הגבול הירדני כשהם מחופשים כבדואים והלכו לחפש את צאצאי בר כוכבא בפטרה. משימתם עלתה בידם ולא זו בלבד שנפגשו עם בני השבט היהודי אל-בדול (הנבדלים; נקראו כך על שום שמירתם על היהדות גם בקרב סביבה מוסלמית) שהיו נצרים לאותם לוחמים קדומים, אלא שאף קיבלו מידם אוצר חשוב לא פחות: מגילת עור שנכתבה על ידי מוחמד שעה שהגיע בראש צבאותיו לארץ אדום. מגילה זו, שניתנה ליהודי אדום תמורת הסכמתם שלא להילחם בצבא האסלאם, הכירה בשליטתם של יהודים אלה על כל ארץ אדום.

בשונה מספרי חבורות אחרים הקדיש נאדל לא מעט מקום לעולמם הפנימי של בני החבורה עצמם. הוא העניק לכל אחד מהשלושה אישיות משלו, תכונות אופי בולטות, תחביבים אופייניים, וצורת חשיבה ייחודית. חלק גדול מבנייה המוקפדת הזו בא לידי ביטוי בהקדמות למסעות, דהיינו באירועים המתרחשים בשכונה בה הם מתגוררים, באינטראקציות בינם לבין ילדים אחרים ובסצינות המתרחשות בזמן הלימודים בבית הספר. בקיצור, בז'אנר ספרי החבורות יש לסדרה הזו מקום של כבוד. היא אולי לא הפכה למיתוס צברי דוגמת חסמבה של יגאל מוסינזון, אבל קנתה לה לא מעט קוראים נלהבים. אלמלא נפסקה הוצאתה לאור לאחר שלושה ספרים בלבד, יתכן שהייתה צוברת תאוצה והופכת פופולארית עוד יותר.

את ספר הנט''י הראשון שקראתי מצאתי בביתי בימי הילדות. בלעתי אותו ברעבתנות, משתאה שוב ושוב נוכח הסכנות שריחפו על הילדים שעה שכמעט מצאו את מותם במלכודת קירות מתמוטטים שהתקינו לוחמי בר כוכבא באחת המערות. את הספרים הללו הייתי קורא בשעות אחר הצהריים בדשא של הבניין בו התגוררנו או על גבי קרש עץ שמישהו מיסמר במרומיו של עץ רחב ענפים בשכונה. את שני הספרים האחרים מצאתי בספריה וגמעתי אותם בשקיקה. במשך חודשים ארוכים הסתובבתי בחנויות וניסיתי לברר היכן הספר הרביעי בסדרה. רק זמן רב לאחר מכן הבנתי כי אין טעם בכלל, ושספר זה כלל לא יצא לאור.

בנקודה זו כדאי לסיים את ההקדמה הארוכה הזו. מי שרוצה להתעדכן בצורה רצינית יותר בספרים ובעלילותיהם מוזמן לקרוא את המאמר ''מסעות המחקר של חבורת נט''י''. למעשה, נוכח העובדה שמכאן והלאה ידון המאמר בגיבורים עצמם זה אפילו מומלץ.









קל להבין, איפוא, כמה הופתעתי ושמחתי כאשר קראתי את המייל ההוא מטל אור. לא בכל יום צצה דמות מבין דפי הספרים שקראתם בילדותכם ומציגה את עצמה בפניכם. יש בכך הרבה מאוד קסם. כמו אותו הקסם שצץ לפתע מתוך דמותו המתבגרת של ירון לונדון שעה שהוא מספר כיצד הפך אותו יגאל מוסינזון למקור ההשראה לדמותו של ירון זהבי, מפקדה האגדי של חסמבה ההיא. ובאופן דומה מאוד, זה מה שקרה גם הפעם: הנה טלי בת האחת עשרה, זו הנערה האכפתניקית בעלת החשיבה הצלולה והבהירה שתמיד מוצאת עצה ומאוהבת בסתר בניסי, מגיחה מתוך ערפל השנים ויוצרת עמי קשר. ברור שרציתי לשמוע עוד כמה פרטים על התקופה ההיא, ובפרט על נסיבות כתיבתם של הספרים הללו.

חילופי המיילים המהירים בינינו הביאו אותנו בתוך יומיים-שלושה לשיחת טלפון שארכה כשעה. אחרי שיחה זו באו שני מפגשים בקפה ונילה הירושלמי, שכל אחד מהם ארך לא פחות משלוש שעות. השעות הללו היו, למעשה, קורס מזורז בהכרת משפחת נאדל על מרכיביה השונים, כאשר תשומת לב מיוחדת ניתנת לדמותו של האב, הלא הוא הסופר ברוך נאדל.

טל אור לא הייתה רחוקה מהתקוממות כאשר הבינה שמבחינתי שמו של אביה מזוהה עם סדרת ספרים שבעיניה נחשבת כבעלת משקל שולי בהשוואה לפעילותו הכוללת. ברוך נאדל, יוצא מחתרת לח''י, היה עיתונאי ותחקירן, סופר ומשורר, אדם שראה את עמדותיו כמהוות אלטרנטיבה ראויה לאלו שבהן אוחז מימסד שליט בעייתי וכוחני. בין היתר כתב ספרים על רצח הרוזן ברנאדוט ועל חיסול שגוי שבוצע על ידי הלח''י (''פרשת הלוחם יונתן''). תחת הכותרת ''דוח נאדל'' פרסם ספר ובו תחקירים על העלמות מס בישראל. הוא חיבר שירה (''חלומה של טלי'') וסיפורת (''לחצות את הפירנאים עם סוזן'' , ''קרב שריון בדיסקוטק'', ''המטוסים קורקעו עם שחר'')ופרסם תחקירים מפורטים שעוררו לא מעט סערות. תחקיר אחד שלו הראה שבחברת המזון הגדולה ריכרד לוי מייצרים שימורי בשר מבשר מקולקל ובתנאי תברואה ההופכים את התוצרת לכזו שאינה ראויה למאכל אדם. תחקיר אחר הראה שבחירת אתרי בניית המעוזים בגזרת תעלת סואץ נעשתה, לכאורה, משיקולים לא-ענייניים. בשנת 1972 זכה נאדל בפרס סוקולוב לעיתונות – התגמול היוקרתי ביותר שמעניקה תעשיית התקשורת לבכיריה.

נאדל האמין שלעם היהודי יש זכות לשלוט על ארץ ישראל בגבולותיה המקראיים. הוא העריץ את אורי צבי גרינברג ואת מפקד הלח''י, אברהם (יאיר) שטרן. כרבים אחרים שהאמינו בתפיסה דומה, הוא תיעב את דוד בן גוריון, גרס שהלה הפקיר במתכוון את יהדות אירופה לגורלם בידי הגרמנים ואף טען שהוא אחד ממהרסיה ומחריביה של התנועה הציונית. הוא סלד ממה שראה כניצול של בני עדות המזרח על ידי השכבות האשכנזיות המבוססות וכמתן הטבות כלכליות למקורבים לצלחת. כשעבד ב''ידיעות אחרונות'' הביע תמיכה באידיאולוגיה החברתית שהניעה את תנועת הפנתרים השחורים. בתחקיריו חבט שוב ושוב במה שראה כמימסד מושחת, דיקטטורי ואפל. אנשי אותו מימסד (לרבות ראש הממשלה בחלק מאותן שנים, גולדה מאיר) לא סבל אותו במיוחד. לדברי טל, יש בידיה סימוכין לכך שאביה היה תחת מעקב של שירותי הביטחון; לדבריה, הללו אף ניסו לפגוע בו פיסית. בראשית שנות השמונים, נרגז מהמתרחש במדינה, היגר לארצות הברית וכיום, הרבה אחרי שחצה את גיל השמונים, הוא מתגורר בניו יורק.


ואחרי כל זה, כשבאתי לפגוש את טל, היה קשה לה לקבל את העובדה שאני מכיר את אביה בראש ובראשונה בזכות אותה חבורת ילדים נועזת ונשכחת ולא בזכות מעשיו האחרים.

אז בואו ונדבר רגע על נט''י עצמה. שני שלישים מחברי נט''י היו ילדיו של נאדל עצמו. הדמויות שיקפו, פחות או יותר, את טבען האמיתי. בשני המקרים היה מדובר בילדים אינטליגנטיים, שיש ביניהם הבדלי אופי בולטים וגם – כמו בכל משפחה – יריבויות שמקורן בהפרשי הגיל ובנטייה של טלי הבוגרת לשמר את הפריבילגיות המעטות שלהן זכתה בשל כך ובזו של יובל הצעיר לנסות ולצמצמן.









בת דמותה הנוכחית של טלי הנערה היא אישה נמרצת ודעתנית כבת חמישים, נמוכת קומה וארוכת צמה. כמו אותה ילדה מהסיפורים, יש לה עמדה ברורה כמעט על כל נושא שבעולם. כיום היא שומרת מצוות (''אני חושבת שהייתי דתייה עוד בגיל בית ספר'', היא אומרת בחיוך), עוסקת בייעוץ בתחומים הקשורים בעיקר לבעיות אישיות ומתגוררת בירושלים (שעל עזיבתה היא לא מוכנה בכלל לחשוב).

שלא כמו דמויותיהם של טלי ויובל הייתה דמותו של ניסי פיקציה מוחלטת. ''ניסי היה אחת הדמויות הבודדות בספרים הלו, ולבטח הדמות היחידה בחבורה עצמה, שהיה המצאה של אבא שלי'', מספרת טל שעה שהיא מתרווחת בכסאה, ''הוא היה שונה מהילדים האחרים בשכונה משום שבא ממשפחה ענייה, היה ממוצא מזרחי והיה בוגר ושקול יותר. ניסי היה בעצם המבוגר האחראי בחבורה. אבל את התכונה הזאת שלו אבא שלי לקח דווקא ממני''.
- ''כך שניסי היה מעין תרכובת של פיקציה ושל קווי אופי שלך''.
- ''נכון''.

אחת הדמויות המופיעות בספרי החבורה – אם כי בתפקיד משני לחלוטין – היא זו של אורי, נער המבוגר מטלי בשנה. אבל כרוך אחריה ורוצה להימצא בקרבתה. הביישנות הטבעית שלו בכל הנוגע ליחסים עם בנות אילצה אותו לסלול דרך גישה עקיפה לטלי, כדי שזו תבחין בו ותתקרב אליו. הוא בחר, איפוא, להתקרב ליובל ולשחק עימו, וכך להיות בקשר עין עם טלי עצמה.

אורי מספרי נט''י אינו אלא אורי אדלמן, איש אשכולות שעסק בעת ובעונה אחת במוסיקה, במחשבים ובכתיבה ספרותית. בעשור האחרון לחייו זכה אדלמן להצלחה מסחרית בעקבות ספרי מתח שפרסם, כמו ''קונצ'רטו למרגל ולתזמורת'', ''משוואה עם נעלם'' ו''שעות מתות''. הוא הלך לעולמו ב-‏2004, בגיל 46, לאחר התקף לב. ספריו זכו לשבחי הביקורת. ''כשרונו של אדלמן היה טמון ביכולתו לנטוע את כל אלו במציאות הישראלית של ימינו אנו, בישירות מקסימלית ובפשטות רבה'', כתבה עליו העורכת נועה מנהיים לאחר מותו, ''הוא הצליח לדלג מעל משוכת ה''ארץ הקטנה שבה כולם מכירים את כולם'', ולרקום עבורינו, ממש כאן, חמש דקות מהבית, מזימות ריגול, פרשיות שחיתות וקנוניות ענק, ותמיד בשפה ברורה, נהירה, יום יומית ואמיתית. מותחנים ניזונים תמיד משביב הפרנויה ומחדוות הקונספירציה המקננים בכל אחד ואחד מאיתנו, ואורי אדלמן השכיל להשתמש בכלים האלה כדי ליצור ספרי מתח משכנעים, אמינים ומרתקים, שגיבוריהם הם תמיד השכנים ממול או חברינו לעבודה שנקלעו באקראי ובמפתיע, כמו שזה תמיד קורה בספרים, אל עלילות והרפתקאות שאנחנו יכולים רק לחלום עליהן או לחשוש מהן. והחשוב מכל, אדלמן ידע כיצד יש לקשור את הכל, לפתור את המשוואה, לחבר חזרה את רסיסי עולמם של גיבוריו ולתת לנו את מה שאנו זקוקים לו כל כך – התחושה שיש סיבה, יש מניע, יש סוף אשר מפשט את הכל, ומניח כל מרכיב בעלילה הנפתלת במקומו הנכון. תהי מנוחתו נכונה אף היא''.

טל אור מאשרת את הנסיבות שעליהן התבסס הקשר שלה עם אורי אדלמן ושעליהן נרמז לא אחת בספרי חבורת נט''י. ''הייתי תלמידה טובה מאוד וקפצתי כיתה'', מספרת טל, ''כך שהייתי באותה כיתה עם אורי, שהיה מעט מבוגר ממני. היינו חברים טובים מאוד. אני אהבתי מאוד לקרוא, ובבית דיברו הרבה מאוד על ספרים, אבל בקרב הילדים היה קשה לי למצוא פרטנרים לשיחה בנושאים האלה. הם התעניינו בדברים אחרים. בכלל, הכול היה נורא תמים אז בין הבנים והבנות, וכך גם היה בינינו. הקשר הזה היה חברי, אבל מעולם לא הגיע לרומנטיקה. כבר אז הוא היה מוכשר מאוד, ניגן הרבה בפסנתר וידע הרבה דברים שילדים אחרים לא ידעו''.

דמות אחרת המופיעה בסדרה היא זו של אמי הג'ינג'י, צוללן עכואי המסייע לחבורה למנוע פיגוע שמבקשת לבצע חולייה של ארגון פת''ח במסגד אל-ג'זאר. ''אמי הוא אחי אמיר'', מספרת טל בחיוך, ''הוא היה לוחם בסיירת אגוז, אבל אבא שלי היה צריך להתאים את הדמות שלו לעלילה, אז הוא הפך אותו לצוללן''.

דמות משנית נוספת בספרי נט''י היא זו של רבקה העוזרת, עולה מבוגרת מתימן שמסירותה למשפחת אורן אינה יודעת גבול. ''באמת הייתה לנו עוזרת כזו'', מספרת טל, ''היא לא ידעה כמעט קרוא וכתוב והיו לה חיים לא קלים. חיתנו אותה בתימן כשהייתה בת שתים עשרה. שנה וחצי אחר כך היא הייתה אמא ובגיל עשרים ושבע כבר הפכה לסבתא. אלינו היא הגיעה כשעברה כבר את גיל הששים. היא אהבה מאוד אותי ואת יובל ובזמן שהיינו אוכלים את ארוחת הצהריים שבישלה היא נהגה לספר לנו סיפורים ארוכים בהמשכים. כל יום היינו שומעים המשך חדש. כשהייתי בת עשר מצאתי חלק מהסיפורים הללו בספרים אחרים, ואני זוכרת שאחד מהם היה 'אלף לילה ולילה'. במקור אלה היו סיפורים של שני עמודים, אבל היה לה דמיון עשיר מאוד והיא מילאה אותם בפרטים ובפרטי פרטים. היה לי המון כבוד אליה, ושנים לאחר מכן מצאתי את עצמי חושבת לאן הייתה מגיעה לו הייתה ניתנת לה הזדמנות ללמוד''. בשנותיה אחרונות התגוררה רבקה (האמיתית) אצל אחד מבניה שהיגר כמה שנים קודם לכן לאנגליה ונהנתה מגידול נכדיה הקטנים.

יש לה, לטל, הרבה זיכרונות מאותה תקופה. בימים בהם יצאה חבורה נט''י לעולם התגוררה משפחת נאדל בשיכון הצנחנים ברמת גן. את השיכון היא מתארת כסנובי למדי. התגוררו שם הרבה קצינים בכירים בצה''ל ובשירותי הביטחון. מי שנסע לשליחות ממלכתית כלשהי בחו''ל הפך למושא לקנאת הרבים. ''אנחנו לא התאמנו לתבנית הסנובית הזו'', היא מפרטת, ''יובל, למשל, נחשב כילד משונה למדי, אבל זה לא הפריע לו כהוא זה. הוא נהג להסתובב עם אקדח צעצוע ולהעמיד פנים שהוא רינגו מהמערבונים. אורי היה מסתובב איתו כדי להיות קרוב אלי. לשניהם היו חוברות של ביל קארטר ורינגו, שאותם נהגו להחליף ביניהם. לעיתים היו משחקים במלחמה זה מול זה''.


ה''קרבות'' בין שתי דמויות מערבוניות אלה בגילומם של שני הילדים קיבלו שיקוף כמעט מדויק בספרי נט''י שכתב נאדל לאחר מכן. כך קרה גם לאלמנטים נוספים מהביוגרפיה המשפחתית. יובל, שהיה ילד מהיר תפיסה, נחשב כתלמיד טוב אבל לא גילה עניין רב בבית הספר ולעתים נחשב לשובב ולמפריע מועד בשיעורים. ב''נט''י והאוצר במדבר יהודה'' מתוארת סצינה בה נזרק יובל מהכיתה באמצע השיעור לאחר שהמורה טעה והניח שהוא המפריע העיקרי. טל זוכרת מקרה דומה, אחד כזה שבו ניצל יובל את העובדה שהיא עצמה נחשבה כנערה בוגרת לגילה. ''יובל התלונן שהמורה לציור נתן לו סטירת לחי'', היא מספרת, ''יובל בכה ובא לספר לי על כך. לקחתי אותו ביד והלכתי איתו לחדר המנהל. המנהל הכיר אותי. הסברתי לו מה קרה ואמרתי לו שזה לא בסדר. המנהל הקשיב ואחר כך לקח אותנו למורה לציור ועשינו שם בירור של כל התקרית. מכאן ואילך, המורה לציור כבר ידע שהוא לא יכול יותר להרים יד על אחי''.

אמונתו היוקדת של נאדל בזכותו ההיסטורית של העם היהודי על חלקי ארץ ישראל השונים, כולל כאלה הנשלטים בידי מדינות אחרות, משתקפת היטב בסיפורי נט''י. הספר הראשון נכתב זמן לא רב אחרי מלחמת ששת הימים. במהלך מלחמה זו כבשה ישראל חלקים ממדבר יהודה שהיו מצויים קודם לכן בשליטה ירדנית. נאדל שלח את ניסי, טלי ויובל למדבר והללו גילו שם את שרידי הלוחמים של מרד בר-כוכבא, כמו גם סממנים לכך שרבים מהם נחלצו משם בחיים והצליחו לחמוק לעיר הסלע האדום, היא פטרה. לפיכך, רק טבעי היה שב''נט''י ומוראות הסלע האדום'' התברר שבידי צאצאיהם של אותם לוחמים עזי-נפש יש קושאן על שטח נרחב מעבר-הירדן המזרחי. לו היה ספר אחרון זה של נאדל מתורגם לערבית ומופץ במדינות ערב, סביר להניח שהיה הופך למרכזה של מהומה פוליטית לא קטנה.

המסע של נט''י לעכו והסתבכות חבריה בפרשייה בעלת אופי חבלני היה חריג לעניין זה. עכו לא נחשבה מאז 1949 לעיר שהשליטה הישראלית בה שנויה במחלוקת. מקורה של העלילה כאן היה דווקא בפרויקט תיירותי. ''אמא עשתה אז יחסי ציבור לעכו'', נזכרת טל, ''היא הייתה צריכה לאסוף חומר ותמונות כדי להפיק חוברת יפה על העיר. נסענו לעכו כדי לאסוף את החומר ופגשנו שם מישהו מאגף העתיקות. האיש לקח אותנו לסיור מתחת לפני הקרקע במנהרות הצלבניות העתיקות שהתגלו אז. על חלק מהמקומות שבהם היינו איתו הוא אמר לנו שאין כל כוונה לפתוח אותם בעתיד לציבור''. כך נולד מסע התגליות של שלושת הילדים במערכת המנהרות הצלבנית של עכו, שנמתחה מתחת לעיר העתיקה כולה ואף הגיעה אל החדרון המוצנע במסגד אל ג'זאר בו נשמרה בקפידה קופסה ובה כמה משערות זקנות של הנביא מוחמד. המנהרות החשוכות והבלתי-מוסדרות הללו שימשו כזירת פעולה לקרבות ולמרדפים בהם השתתפו גם מחבלים, שוטרים ואזרחים.

הספר האחרון בסדרה היה ''נט''י ומוראות הסלע האדום''. בסופו של הספר הזה הופיעה הבטחה להתראות בספר הבא בסדרה, שכבר זכה אפילו לשם (''נט''י והמטמון ביריחו העתיקה''). אבל אז באה מלחמת יום הכיפורים ואחריה השתנתה האווירה בארץ ולנאדל הצטיירה כתיבת ספר נוסף בסדרת חבורת נט''י כמשהו אזוטרי ולא באמת חשוב. נאדל נטש את הסדרה ועבר להתרכז בכתיבה בעלת מאפיינים חברתיים מובהקים. אחר כך, כשעזב לאמריקה, שוב לא הייתה נט''י חלק מסדר היום שלו.

למעלה מארבעים שנה אחרי שנט''י נולדה, מעניין לראות מה קורה עם גיבוריה. על טלי כבר סיפרתי. ניסי אינו אלא יציר דמיונו של נאדל. יובל נאדל נספה ב-‏1981 במהלך שירותו הצבאי בנסיבות שעליהן אחותו מבקשת שלא להרחיב את הדיבור. לאחר מותו יצא לאור הספר ''עוללות אביעזר'' ובו אוסף משיריו. את השירים בחר המשורר נתן יונתן, שהיה ידיד המשפחה. אמיר (''אמי'') משמש כיום כרופא. הארכיאולוג דב מאירי, שדמותו מופיעה בספרים כמי שמעניק גיבוי אקדמי ומקצועי לממצאיהם של הילדים, אינו אלא מאיר בן דב, אחד הידועים בחופרי העתיקות שצמחו כאן. בין היתר, ניהל בן דב את החפירות במצדה, ברמת רחל, בתל ערד, באשדוד, בכוכב הירדן, ברמלה ובכותל המערבי. אפשר להניח שגם דמויות משניות אחרות בסדרה הקצרה הזו שאבו את מאפייניהן מאנשים בשר ודם. אבל הרי לא נתחיל למנות כאן את כולן.









השיחות עם טל אור נמשכו בסך הכול משהו כמו שש או שבע שעות. בפרק הזמן הזה הספקנו גם לגלות שעל אף פערי השנים בינינו בילינו כמה שנים באותו בית ספר ואנחנו מכירים את אותם המורים. היא הספיקה להעביר לי את הערצתה לאביה (כולל ההבהרה התקיפה ש''אין ולא היה עיתונאי בישראל כמו ברוך נאדל''), להתווכח איתי על שאלות כמו אם היה כנעני בנטיותיו אם לאו ואם בן גוריון בנה את המדינה או הרס אותה – וגם לצטט לי בעל פה כמה מהשירים שכתב עליה עצמה ועל אחת מחברותיה לכיתה. היא ביקשה שאקרא לה טל, אבל איכשהו יצא שבמרבית הפעמים שפניתי אליה השתמשתי בלי משים בשם טלי. כי ככה זה כשמיתוס של ילדות קופץ לך מול הפרצוף: אתה לא רוצה לראות בו אפילו בדל של שינוי ומבקש להנציחו ככמוסת זמן ששמרה על עצמה ממש כשם שהייתה ביום בו הוטמנה במקום מחבואה.










[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
יוד על ברוך נאדל [חדש]
יגאל לביב   יום ו', 01/01/2010 שעה 7:12
תוספת עובדתית:נאדל החל דרכו בעתונות ככתב חוקר בשבועון ''העולם-הזה'' וקנה את עולמו בסדרה על ראש העיר חיפה אבא חושי שנקראה חושיסטאן וחשפה את דמותו האמיתית של ראש העיר וניהול העיריה.הוא עבר לידיעות-אחרונות וגם שם פרסם חקירות חשובות כמו פרשת שימורי הבשר.ידיעות-אחרונות סירב לעתים קרובות לפרסם את חקירותיו ונאדל עבר לחיות בניו-יורק שם עסק בעבודות שגרתיות. הכרתיו באמצעות ידידי המנוח אורי סלע שהיה עורך משנה של העולם-הזה וחבר טוב של נאדל.באחת הפעמים כשסלע ואני היינו בניו-יורק נפגשנו עם נאדל שעבד אז בתחנת דלק.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יוד על ברוך נאדל [חדש]
טל אור   יום א', 10/01/2010 שעה 21:43
בתגובה ליגאל לביב
ברוך נאדל מעולם לא עבד בתחנת דלק.
בארה''ב הוא עסק בגיוס תרומות. בתחילה עבור פרוייקט שיקום השכונות בארץ מטעם אוניברסיטת חיפה, אחר כך באגודת אמריקה-ישראל המטפחת אמנים צעירים מחוננים ישראליים (כמו יצחק פרלמן בשעתו) בניהולו של אייזיק שטרן המנוח, ולבסוף, באגודה למען ילדי צ'רנוביל היהודים
(מטעם חב''ד).
דברי יגאל לביב הם בדיוק הוכחה לסיבות להפתעתי מכך ששמישהו כתב באופן חיובי על אבא שלי.
עתונאים ישראליים מעולם לא הססו להשמיצו מקנאה ואף לשקר ביחס אליו - כפי שעושה לביב כאן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יוד על ברוך נאדל [חדש]
אליצור סגל   יום ב', 01/02/2010 שעה 21:57
בתגובה לטל אור
לק''י
אני בהיותי כבר בישיבה קראתי את ספרו על לוחמי בר כוכבא.
נהניתי לחפש שגיאות קלות פה ושם כמו למשל שעור חזיר מטמא ועוד כמה טעויות שונות בהלכה ובאגדה. אבל בסך הכול אהבתימאוד את הספר.
אליצור
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יוד על ברוך נאדל [חדש]
אדי מלכא   יום א', 03/07/2011 שעה 2:27
בתגובה לטל אור
אתר אישי
היה לי הכבוד להכיר את ברוך נאדל באופן אישי, הוא נחשב בעיני כאחד המנהיגים המרכזיים בישראל, בעבורי הוא אחד המורים הרוחניים החשובים שלי, הוא ניצב בעיני בשורה אחת לצד מהטמה גנדי, פ. ניטשה, ועוד אנשים גדולים שמקובלים כמייסדי השקפות עולם בסיסיות וגדולות.

מוסדות מסויימים הפועלים מסיבות פוליטיות פנימיות בניגוד לחוק במדינת ישראל הצרו את צעדיו של ברוך נאדל. עורך ידיעות אחרונות דאז, נוח מוזס שהכרתי באופן אישי, לא הטיב עימו, ולא הקל עליו, למרות שנאדל היה הסופר והלוחם, המוכשר, האמיץ, הרהוט, הישר ביותר, שכתב אי פעם בידיעות אחרונות או בעיתונות הישראלית בכלל, הממסד,רדף את, נאדל הניח לו מלכודות שונות לסבך אותו, להקשות על חייו.

ברוך נאדל הוא אדם מחוג בני האור, אמירתו היא אור, כתיבתו היא בוהק זוהר, יושרו העיתונאי היה קרן אור בודדת שהבליחה בחשיכה המעובה שבשרה את התהליך הדקדנטי שבו שקעו העיתונות והתקשורת שלנו.

האור שעלה מכל מלה שאמר וכתב, גרם ''לכוויות קשות'' לאנשים שהפעילות שלהם מרגישה טוב רק באפילה.

זכיתי:- היתה תקופה לא ארוכה, של חברות וידידות ביני ובין ברוך נאדל, לעתים לוויתי אותו בהרצאותיו (כמאזין) גם זכיתי לראות את בתו טליה כנערה ואת יתר ילדיו כילדים (כבר אז טליה היתה אישיות יוצאת דופן ומיוחדת במינה במיוחד למדתי עליה מביטויי הערכתו של אביה)

ברוך נאדל הוא אדם בעל שיעור קומה, שום דבר לא יגרום לו להתגמש על עקרונותיו.

היינו נפגשים לעתים קרובות ומשוחחים ארוכות, פעם בתקופה שבה היה מבקר קשה של תעשיות וגופים כלכליים ממסדיים ופרטיים שפגעו באזרחים, היה ברוך נאדל ''מופצץ'' בהצעות ופיתויים לו רק היה מוכן להגמיש טיפה, את עמדתו כלפי מפעל זה או אחר, נאדל היה משיב להם במתינות ובנימוס כדרכו, אבל כימ שהייתי קרוב אליו באותה תקופה, לא יכלתי שלא להבחין בשאט הנפש שעוררו בו ההצעות.

שאלתי אותו:- ''ברוך האם קיים איזה מצב שבו אתה היית מתפשר על עקרון וכותב בניגוד לאמת בניגוד למצפונך?''

ברוך נאדל השיב לי שאולי, אילו היתה תלויה בכך היכולת להגן על כל אחד מילדיו אילו נשקפה סכנה לאחד מילדיו אולי היה קם מצב שהיה עלול לחשוב על זה, ואני אמרתי לו מיניה וביה:- ''ברוך:- אתה בחיים לא היית מתפשר על האינטגריטי הטבוע בך''.

אנשים בישראל לא יודעים מי ומה זה ברוך נאדל, כמה השפיע האיש המופלא הזה על עיכוב התהליך של השחתת החברה הישראלית.

לו היתה בו טיפת נכונות לפשרה או ויתור על רסיס מעקרונותיו, שום דלת ושום מטרה ושום הישג בישראל לא היו מנועים ממנו.

לו היה מוכן להתגמש, היה יכול להשאר בארץ וכל מקום וכל מטרה בכל מוסד בחברה הישראלית היו פתוחים לפניו לרווחה.

בהתאם לרף היושרה החברתית של נאדל הוא נרדף עד חורמה, כאשאר המושכת העיקרית בחוטים היתה גולדה מאיר.

כאדם שנרדף בעצמו על דעותיו,משראה ברוך נאדל את המרדף הפוליטי שלי, נאדל שאל אותי שוב ושוב, אולי כדאי גם לי לעזוב את הארץ?, הוא כאיש עדין ומיוחד נאבק נגד כל עוולה שנעשתה כלפי דכים וחלשים בחברה, היה לו כוח ציבורי עצום, אבל כאשר היה מדובר בו עצמו, הוא העדיף להבליג להחריש, ללכת לחו''ל מרצון, לא רצה להשתמש בכוחו הצבורי - הלא מבוטל - כדי להיאבק במסדרים של אנשים ומוסדות חפים מכל יושרה וערכים.

ברוך נאדל תמך בי והגן עלי, בזמן שנרדפתי עד חורמה בשל העובדה שהייתי אחד מחברי הגרעין המייסד של תנועת המחאה האוטנטית, ''הפנתרים השחורים'', למרות שהממסד מנע ממנו לפרסם שום דבר עלי, כי כבר הייתי בתקופת החרם התקשורתי נגדי, הסיוע שהגיש לי ברוך נאדל, וההגנה שהעניק לי, אולי הצילו את חיי, ברוך נאדל לא היסס לעזור לי בזמן שהוא עצמו כבר היה אדם נרדף.

לאחר שברוך עזב את הארץ, אני חיפשתי אותו בכל יכלתי כי מאוד דאגתי לו, הממסד היה מודאג מאוד מהחיפושים שלי אחריו.

הועברה לי הודעה כוזבת באמצעות צ'רלי ביטון (שאולי גם הוא הוטעה) הממסד העביר לי ידיעה לפיה השב''כ התנכל לחייו של ברוך נאדל, הדבר גרם לי צער רב, לא הפסקתי ולא עייפתי מלחפש אחריו אבל בכל מקום טייחו את עקבותיו - הכל מתוך הברית המתקיימת תדיר בין אנשים הפועלים מתוך רוע.

אני אשמח מאד אם טל או מי מן האנשים המוזכרים באגרתי זו, יואילו ליצור עימי קשר דרך האימייל שלי
edimalka08@gmail.com וגם דרך סלולאר 052-346-8286

אני צמא ממש, לדעת, כל פרט על אדם נעלה זה, גם אחרי חלוף למעלה מעשרים וחמש שנים, הוא יקר לי לאין ערוך, הוא תמיד ייחשב בעיני כמורה רוחני שלי, הוא לא עשה חשבון לממסד בישראל, גם בתקופה שכבר הוא עצמו נלחץ על ידי הממסד הישראלי שחשש ממנו מאוד והחל להכביד ולהעיק עליו ברוך נאדל הגן עלי, סייע לי.

כעיתונאי ישראלי בכיר ברוך נאדל ראה בתחילתו את תהליך החרם העיתונאי והתקשורתי שהממסד הפעיל נגדי, בזמן שכבר עשה הכנות לעזוב את הארץ, נאדל חיפש דרכים לעזור לי, הוא ידע שההסתרה התקשורתית נגדית נעשית כהכנה לחיסול שלי, ברוך נאדל כתב עלי מאמר בשם ''גור פנתרים, תעודה'' אבל נוח מוזס שכבר היה שגריר נאמן של החרם העיתונאי נגדי סירב לפרסם את המאמר, נאדל הצליח להכניס את המאמר לרבעון הספרותי ''קשת'', נאדל הציע לי שלפני שייסע לחו''ל הוא יסתגר עימי במקום שלא יפריעו והוא יכתוב עלי ספר שיגן עלי מהתנכלויות הממסד, אני ראיתי את הלחץ הכבד שכבר אז הפעילו על נאדל, לא יכלתי לקחת על אחריותי לעכב את ברוך מכל פעולה שהיה צריך לנקוט כדי להגן על עצמו.

אשרייך טלי שיש לך אבא מדהים שכזה

אני מאוד רוצה לעשות כל פעולה שתאפשר לאנשים לדעת מי הוא ברוך נאדל, מה תרומתו לחברה הישראלית.

אצבע מכוונת מרושעת שדאגה להשכיח אותו מתודעת הציבור מציגה אותו דרך ספריו, הם כשלעצמם יצירות יפיפיות, אבל מעבר לכך שברוך נאדל היה סופר בעל שיעור קומה, הוא היה הסמן התקשורתי, השפוי, האמיץ, היציב, ההגון של התקשורת הישראלית, צריך שכולם ידעו מי האיש היקר הזה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יוד על ברוך נאדל [חדש]
יוסי   יום ב', 08/10/2012 שעה 7:06
בתגובה לטל אור
אני רוצה להודות לברוך מאגל עך כך שבזכות הכתבות שלו בידיעות אחריות בסוף שנות השישים למדתי כי היו בארץ מחתרות לחי ואצל שגרמו לבריטים לעזוב ולא ההיסטוריה המשוכתבת שנלמדה אז בבתי הספר בארץ בהם למדתי שגרמה לי להטיל ספק בסיפורי המחתרת של הדוד שלי זל. בגלל כתבות אלו התחלתי לקרוא ספרים אחרים את המרד ולילות לבנים ועוד שהבהירו לי את התמונה. לא עוד היסטוריה משוכתבת על ידי הממשל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מרתק [חדש]
יאיר יונה   יום ו', 01/01/2010 שעה 9:28 אתר אישי
מסקרן, מעולם לא שמעתי על סדרת הספרים הזו, כנראה שזו התוצאה של להיוולד בעשורים מאוחרים יותר.
בהקשר של נט''י וייחודם בנוף הספרות המקומי, שווה לציין את סדרת ספרי כס''ח (כוח סיירות חוקר), של גלילה רון פדר, שלפי מה שאתה מספר על נט''י, הושפעה עמוקות מאבטיפוס החבורתי הזה.
כס''ח דווקא הופיעו במספר ספרים, שבבסיסם החבורה הזו שיוצאת לחקור כל מיני דברים ברחבי ישראל, והם מלאים בהקשרים היסטורים ותרבותיים (כמו למשל, אם אני לא טועה בשם, ''כס''ח - או פריצה לילית במחנה עתלית'') וכל מיני גילוים ארכיאולוגים והיסטורים אחרים.

בשבילי, כילד רמת גני רגיל בלי הרפתקאות בחיים, חוץ מלגדל זרעים על צמר גפן או תפוח אדמה מסכן שתקועים בו גפרורים כדי לאזן אותו על כוס מים (עד שתצא התפרחת המוזרה ממנו) - כס''ח היוו את הישראליות היפה ביותר כפי שילד בן עשר יכול לתפוס אותה.

הושפעתי עמוקות מסדרת הספרים של כס''ח, והייתי משוכנע שגם אני אוכל לתפוס לגיונרים ירדנים, למרות שבראשיתן של שנות התשעים, לא היו לגיונרים ואני גם לא ידעתי מה זה לגיונר בכלל.
אבל מאד רציתי לתפוס אותם.

היום אני כבר לא מחפש לגיונרים יותר, אבל הייתי שמח למצא ספר של כס''ח ולקרא אותו שוב.

מויקיפדיה - http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%A1%22%D7%97_%...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איזה כייף [חדש]
מולי   יום ו', 01/01/2010 שעה 11:54
איזה כייף לשמוע שאי לא החולה היחיד ב''מחלת טל''י '' :)
ודבר אחד כן אומר על ספרי החבורה: מבין כל ספקי החבורות למיניהם שמקראית, ואורי, אני חולק איתך בהרבה אהבות החל מאניד בלייטון והמשך בשרגא גפני (לשמותיו), זו היתה הבדרה היחידה שעליה חשבתי: ''גם אני יכול'', אולי בשל הראליזם שבה (לא כולל נסיעה לירדן!!!).
ועוד מילה לטל: דברים שאביך עשה ונועדו למבוגרים, דינם להימחק במערבולת חיי המבוגרים, ואולם, נער שהושפע בצעירותו - זוכר לעד!
אורי ואני הם רק שתי דוגמאות...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איזה כייף [חדש]
טל אור   יום א', 10/01/2010 שעה 21:46
בתגובה למולי
תודה מולי. למפגשי עם אורי היתה השפעה עלי, באופן שקשה לי לתאר כאן. אני מתחילה להבין שנקודת מבטו היא נט''י,
וזה בסדר גמור.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

איזה כייף [חדש]
אורי קציר   יום ד', 13/01/2010 שעה 14:20
בתגובה למולי
אתר אישי
אני מניח שהתכוונת למחלת נט''י, לא? :))
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מאמר מקסים [חדש]
כליל   יום ג', 05/01/2010 שעה 13:49
יכולתך לקשר סיפור ומציאות מדהימה.
אני קראתי הרבה ספרי חבורות (השבעיה והרביעיה ועוד) ואת הספרים הללו לא הכרתי. אבל העירבוב שאתה יוצר בין הדמיון למציאות הסובבת אותנו מדהים.
וחוץ מזה תודה כללית על הבלוג המצוין
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
THEKEYMAKER   יום ו', 12/02/2010 שעה 14:49
מאמר יפה מאוד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
דינה ע.   יום ו', 31/12/2010 שעה 13:36
טלי,
שמחתי להיפגש, ולו במסגרת זו.
כמו כותב המאמר, גם עבורי קפסולת-הזמן הזו היא תענוג נדיר.
חיי בטוב.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©