כמה הערות על תקרית ברנע
יום ו', 16/10/2009 שעה 19:32
העימות שהתחולל בשבוע האחרון בין העיתונאי הבכיר נחום ברנע לבין הבלוגוספירה הישראלית נולד שזה הראשון העיר כמה הערות חסרות טעם ומזלזלות במיוחד על זו האחרונה. הסערה הזו הולידה כמה התייחסויות מעניינות על חילופי הדורות בתקשורת הישראלית, על רצונה ויכולתה של המדיה המסורתית להתמודד עם תופעת הבלוגוספירה ועל הדומה והשונה שבין העיתונאי והבלוגר (כשעל הבלבול הרב מוסיפה העובדה שלא מעט עיתונאים החלו בשנים האחרונות גם להפעיל בלוגים). בסוף השבוע האחרון פורסמה תגובתו של ברנע לסערה שחולל. היא מעידה על תפיסה בעייתית אצל ברנע עצמו לגבי מקומה של הרשת בתקשורת, אבל יותר מכך - על שלא עשה את שיעורי הבית שלו ולא למד דבר או שניים על המדיום שבו הוא חובט. שלא לדבר על כך שהטור מעיד על ליקוי אתי אחד לפחות, חשוב כשלעצמו, שבלוגרים שמו אליו לב כמעט מייד.












טורו של נחום ברנע המתייחס לתקרית האפינגטון-ברק ולתגובת הבלוגרים (מקור: ,ידיעות אחרונות'', 16.10.2009).

נחום ברנע הגיב היום בטורו השבועי על התמרמרות הבלוגרים לאחר שהדביק להם תארים המעידים על זלזולו בבלוגוספירה. לאחר שתגובה זו כבר פורקה, הולחמה, נותחה ותוגבבה במבחר בלוגים, אני רוצה להוסיף כאן כמה תובנות פרטיות משלי.

''אני בכלל לא מבינה למה אתם מתווכחים כל כך הרבה'', אמרה לי עיתונאית אחת שקראה את חילופי הדברים, ''אז ברנע אמר. כנראה שהוא לא קורא בלוגים וממה ששמע עליהם לא מלהיב אותו. אז אמר. יש הרבה שחושבים שרמת הבלוגרים ירודה. מה אתם עושים עניין דווקא מדברי ברנע?''

אז הנה התשובה: דווקא משום שהוא אינו הנחות שבעיתונאי ישראל אלא הבכיר שבהם. ברנע, למי ששכח, הוא אולי העיתונאי המשפיע ביותר מאז קום המדינה. עבודתו זכתה לכמה אותות הערכה בולטים במיוחד, לרבות פרס סוקולוב ופרס ישראל. דווקא המעמד הזה יוצר את המהומה. כל מה שכותב ברנע מקבל מייד השתקפויות באינספור התבטאויות אחרות ביום הכתיבה ולאחריו, בכתב ובעל פה, בעיתונות המודפסת והמשודרת וגם מחוצה לה. לו היה איזה ריקא, מתיימר חסר קבלות או משהו מעין זה – ניחא; סביר להניח שרבים היו מתעלמים. אבל לבלוגרים רבים חרה שדווקא אדם במעמדו, האמור להיות מגדלור מקצועי, לא טרח לבדוק את העובדות.

ברנע הוכיח בעבר שהוא יודע לזהות תופעות חברתיות ולנסות לעמוד על מאפייניהן ומקורותיהן, כמו גם על השלכותיהן פוסט-פאקטום. אם תניחו על השולחן שמולו את תופעת ש''ס (מפלגה חרדית שחדרה אל שכבות לא-חרדיות ומקרקסת את הפוליטיקה הישראלית כבר חצי יובל שנים) הוא ינסה למצוא לה הסברים כלכליים, פוליטיים, מנטאליים, סוציולוגיים והלכתיים. אבל כאשר הדבר מגיע לתופעת הבלוגרים כמו כבתה סקרנותו העיתונאית. אולי בגלל שהתופעה הזו לא הולידה עדיין כוח פוליטי ממשי, מאותו הסוג שמסקרן אותו ביומיום. כשאדם כותב על משהו שאינו מבין בו, הוא מועד לשגות. זה מה שקרה לו בשבוע שעבר.

ברנע, כך מתברר, לא ביקש להרחיב דעת בשבוע האחרון. היום הסביר שכתיבתו ''העידה על הערכת חסר כלפי האיכות העיתונאית של הבלוגים, הפוסטים, הטוקבקים, שעולים מדי דקה לאתרי האינטרנט''. מי שמבחינתו כל המונחים האלה אינם אלא ממבו-ג'מבו אחד גדול שמעיד על שטחיות יוצריהם כנראה לא טרח להעמיק דעת. אם מבחינתו טוקבקיסט שמסביר מיהי אימו של ראש הממשלה ומה עיסוקה שווה ערך לאדם הנוטל את אירועי השעה ומנתח אותם בשום שכל ותוך התייחסות למובאות ולמקורות הם היינו הך – כי אז אין הבדל בין עיתונאי טוב לעיתונאי גרוע וכולם עשויים מאותו החומר ומפיקים זבל ברמה דומה. מאחר ולא זו המציאות, לא נותר אלא לומר שברנע לא טרח ללמוד אותה בשבוע שחלף.

ויתכן שבכלל כיוון בדבריו לאיכויותיהם של הבלוגרים כעיתונאים. כלומר, העלה על דעתו שיש לכל הבלוגרים האלה יומרה להיות עיתונאים ושהם חסרים כל רקע, כישרון או יכולת לכך. האייטם הלא-גדול שהביא ברנע ושסיפר על המפגש בין אריאנה האפינגטון לאהוד ברק ועל הדברים שנאמרו במהלכו, הפך לנקודת חיכוך מעניינת שדרכה ניתן ללמוד דבר או שניים על עיתונות ובלוגיזם בימינו.









תזכורת: ברק ורעייתו, יחד עם כמה אנשי עסקים, אירחו על שולחם את האפינגטון כשזו הגיעה לביקור בישראל. במהלך הארוחה אמר ברק דבר שניתן לפרשו כהפניית גב לג'ורג' וו. בוש, שלא לומר ככפיות טובה כלפיו. האפינגטון פרסמה את ששמעה. ברק אמר לברנע ששלח להאפינגטון הכחשה. ברנע בדק ומצא שההכחשה שעליה סיפר לו ברק לא פורסמה אצלה. לאחר מכן פרסם טור בו הסביר שהאפינגטון אינה יותר מרכילאית פשוטה, ואינה שונה בהרבה מהבלוגרים הישראלים. דבורית שרגל (הלא היא ולווט אנדרגראונד), שבלוג התקשורת שלה הוא הנקרא ביותר בישראל ומשפיע ביומיום על לא מעט מערכות מדיה, החליטה לבדוק את הסיפור בעצמה. היא שיגרה להאפינגטון את טורו המתורגם של ברנע וביקשה את התייחסותה. האפינגטון הגיבה באומרה שברנע לא התקשר איתה כדי לבדוק את העובדות ושהוא זקוק נואשות לקורס רענון בעיתונות. תגובתה של האפינגטון פורסמה במלואה אצל שרגל ועוררה לא מעט הדים ודיונים – גם ברשת וגם מחוצה לה.

חלפו כמה ימים וברנע הגיב לסערה שחולל. הוא הביא בטורו את תגובתה המלאה של האפינגטון, כשהיא מתורגמת לעברית. בטור אין סימן וזכר למקורה של התגובה הזו וקוראי ''ידיעות אחרונות'' יכולים להניח שברנע יצר קשר עם האפינגטון וקיבל אותה בממנה בעצמו. בפועל, התגובה הזו מועתקת מהבלוג של שרגל כמעט מילה במילה.









יש בזה משהו מרגיז ועצוב כאחד. מרגיז, כי בלוגר שמכבד את עצמו ואת כתיבתו טורח לקשר לכל מקור מידע ברשת (או מחוץ לרשת) הרלוונטי לעניין שעליו הוא כותב. עבדכם הנאמן, למשל, טרח לפני מספר ימים להתפלמס עם הטור הקודם של ברנע, ומאחר שהטור לא פורסם ברשת בנוסחו המלא, הלך וסרק אותו אל תוך המאמר שפרסם. ברנע רואה עצמו, כנראה, כפטור מביצוע מחווה דומה. ישפטו נא הקוראים בעצמם אם זהו מעשה ראוי. ועצוב, משום שחבל לי שכך קרה לעיתונאי ברמתו.

ברמה המעשית, אני יכול להבין את ברנע. אחרי הכול, מתן קרדיט על התגובה לבלוג של שרגל היה מוציא אותו כמי שמודה בכך שבלוג שעושה עבודה עיתונאית פשוטה (ובאמת שבשביל לשלוח בקשה במייל לתגובה לא צריך יום לימודים ארוך) יכול להשפיע גם על כתיבתו שלו. יתר על כן, שרגל גם לא הסתירה את ביקורתה על התנהלותו של ברנע בכל הפרשה הזו. התנגחות ישירה עם בלוגרית – משפיעה ככל שתהיה – יציב אותה על מישור שווה מולו. וכל זה הרי מנוגד לחלוטין לבוז המוחלט שלו למדיום השטחי ההוא, הבלוגוספירה.









הנה דוגמה נוספת מדברי ברנע המלמדת על כך שנמנע מעשיית שיעורי בית. התרשמותו האישית היא שכמעט כל מי שביקש ממנו תגובה לתגובות ''נשמע כבן 20, מקסימום 25''. לו היה בודק את מאמריהם של אלה שכתבו עליו ברצינות ובצורה מנומק היה מגלה שגילם הממוצע גבוה בהרבה ושחלק גדול מהכותבים (דבורית שרגל, יובל דרור, דרור פויר ואחרים) הם אנשים שעשו קילומטראז' כלשהו בכלי התקשורת, גם אם הוא אינו זהה באורכו לשלו. אבל ברנע, ממרום 65 שנותיו, סבור כנראה שאם ידביק לכותבים גיל צעיר במיוחד יחזק הדבר עוד יותר את הדימוי הלא-רציני שחשוב לו כל כך לייצר.

מי שקורא בעיון את טוריו של ברנע בהקשר הזה מבין היטב שיותר חשוב לו להתמודד עם הבעייה שמעיקה על ברק מאשר לחקור קצת את הבלוגוספירה. קשה להאשים אותו: אחרי הכל, ברק הוא פוליטיקאי שאינו מראה סימני הסתלקות מהפוליטיקה ואילו הבלוגוספירה, עם כל הכבוד, לא מספקת לו את אותו המידע ואת אותן התובנות שהוא יכול לקבל משר הביטחון דהיום. כך, למשל, הוא אינו מתווכח עם האמירה של אנשי ברק שדבריו נאמרו ב''שיחת אוף-דה-רקורד, שנוהלה באופן לא פורמלי עם עשרה אנשים מסביב''. שיחה כזו היא, כמעט בהגדרה, מקור לדליפה. אין מצב שבו עשרה אנשים (חלקם מסודרים בחיים גם ללא קשר לברק) שומרים סוד משיחה שנוהלה בצורה כזו.

הלאה. אנשי ברק הפילו את התיק על איש העסקים שאירח את הפגישה, כלומר טענו שהבהרת ברק הועברה אליו, ושם היה הקצר בתקשורת: ההבהרה שיועדה להאפינגטון נעצרה אצל המארח. גם זה לא מתקבל על הדעת. לו רצו אנשי ברק לוודא שהאפינגטון תפרסם את הכחשתו היו טורחים לא רק לדבר עם המארח או לשלוח מייל אלא גם ליצור איתה קשר טלפוני ישיר ולנהל איתה שיחה בהם הם מבהירים היטב מה הם מבקשים שיפורסם אצלה ומה לא. כל דובר מתחיל מכיר את הפרקטיקה הזו. שלא לדבר על כך שהטלפון הבא היה צריך להיות לדוברו הנוכחי של בוש ובו היה על אנשי ברק ליידע אותו שהדברים שפורסמו אינם נכונים, לשיטתו של ברק. כי אם כבר יש אי-נעימות, צריך לחסל אותה מול כל הצדדים.

אבל על כל זה ברנע לא כתב דבר. במקום זאת, בחר לציין בשבוע שעבר שהבלוגרית המשפיעה ביותר בארצות הברית היא ''ציפי חוטובלי אמריקאית'', כלומר פוליטיקאית סיסמאתית שמתעקשת לחבוט את ראשה האידיאולוגי בכל קיר מציאותי. השבוע הוסיף שהיא אינה מארק טוויין וגם לא אנה פרנק - כלומר, שכשרונה ככותבת נחות בהרבה משל שניים אלה (ככל שזכור לי, האפינגטון לא התיימרה מעולם להיות כלת פרס נובל לספרות, אבל נניח לזה כרגע, ברשותכם).









בניגוד להאפינגטון, אין לי כל כוונה להמליץ לברנע לרענן את ידיעתו במקצוע העיתונות. הוא יודע על זה מספיק ויכול ללמד רבים מאיתנו דבר או שניים. במקום זאת יש לי אליו שתי הצעות אחרות. האחת, לנסות ולקרוא קצת בלוגים; הוא יגלה שיש שם כאלה שלא זו בלבד שאינם מביישים את רמת העיתונאים שהוא מכיר, אלא אף עולים עליהם ולא במעט. והעצה האחרת, לנהוג בקצת דרך ארץ. שני אלה בוודאי לא יזיקו לו.











[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
בהחלט צודק. [חדש]
SilentMike   שבת, 17/10/2009 שעה 0:03 אתר אישי
העניין הוא שברנע לא רוצה להתמודד עם העובדות כפי שהן. הוא רוצה לזלזל והמציאות לא מעניינת אותו. הכשלון העיתונאי שלו שנחשף והסירוב לתת קרדיט לשרגל או להודות בטעות מראה שעל האדון הנכבד ליטול קורה מבין עיניו. הוא זה שמתיימר להיות עיתונאי, ולא אנחנו. אלו הכללים שלו, ולא שלנו, והוא כשל בעמידה בהם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בהחלט צודק. [חדש]
נעמי   שבת, 17/10/2009 שעה 8:43
בתגובה לSilentMike
נדמה לי שזאת הפעם הראשונה שמישהו בדק לא את התנהלות ברנע אלא גם מה ברק היה יכול לעשות כדי שגרסתו תגיע להפינגטון.

וגם אני לא מבינה למה ברנע לא קירדט את דבורית שרגל. מעניין מה היה הוא עצמו אומר, חושב או כותב לו פירסם מדיום אחר מידע מתוך הטור שלו מבלי להזכיר את המקור בשמו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ברנע כבר לא רלוונטי [חדש]
אבי   שבת, 17/10/2009 שעה 8:44 אתר אישי
ברנע, והעיתון בו הוא כתוב, כבר לא רלוונטיים. עיתון מודפס הוא אולי טוב בשביל לדעת כמה אנשים נהרגו אתמול בתאונות דרכים - כי אף בלוגר לא טורח לכתוב על זה - אבל לא בשביל שום דבר אחר.
העיתון של ברנע, בקרב מאסף נואש, מביא ''ראיון בלעדי'' עם ג'ימי ויילס בו הוא ממחזר דיון שהיה רלוונטי לפני חמש-שש שנים (על מידת הדיוק של ויקיפדיה יחסית לאנציקלופדיה בריטניקה).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ברנע, כותב בבלוג המשותף המודפס ''ידיעות'' [חדש]
אלירם   שבת, 17/10/2009 שעה 13:12 אתר אישי
אמנם הבלוג שבו הוא כותב הוא פופולארי למדי (למרות עודף פרסומות, לדעתי, בעיקר בהתחשב בכך שחלק גדול מהתכנים הם תכני פרימיום למנויים) אבל לפחות אני כבר מזמן לא קורא שם.

חוסר המקצוענות שהופגן (וחוסר העדכון. עד עכשיו הם עוד לא עדכנו בבלוג שלהם שילד הבלון נמצא חי) רק מחזק את דעתי בנושא.

הם צריכים להפסיק להתימר להיות בלוג חדשות מודפס ולהתמקד בתחום הפרשנות, בו יש להם עדיין יכולות לא רעות. הייתי ממליץ להם גם לשנות את המיקוד ולהסיר את המלה הבלתי רלוונטית ''אחרונות'' משם הבלוג. ''ידיעות'' מספיק.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ברנע, כותב בבלוג המשותף המודפס ''ידיעות'' [חדש]
V   שבת, 17/10/2009 שעה 16:28
בתגובה לאלירם
:)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
ניצן פוקס   שבת, 17/10/2009 שעה 18:12 אתר אישי
אני חייב לציין שעד כמה שביקורתו של מר ברנע מזלזלת בבלוגים באופן כללי ומבוססת על דעה קדומה לא מוכחת, אני בספק אם ''בלוגי-הזבל'' אינם מונים מחצית אם לא יותר מהבלוגים ברשת.
הרי לא ניתן להכחיש שרוב הכותבים באמת הפכו את הבלוגים ליומנים פרטיים מטופשים למדי. באופן אישי אני נוהג מפעם לפעם להיכנס לבלוגים אקראים בישרא ובדרך כלל אני נופל על הפוסטים של בני-נוער מתוסכלים/משועממים.
מצד שני, אי אפשר לטעון שמחצית או יותר מהכתיבה העיתונאית באמת ראויה לקריאה...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אורי קציר   שבת, 17/10/2009 שעה 19:34
בתגובה לניצן פוקס
אתר אישי
הנקודה הארכימדית בהתייחסותו של ברנע לבלוגים היא הבלוג המשפיע של אריאנה האפינגטון. זה לא בדיוק בלוג של נערת בית ספר שעיקר עולמה מורכב מלימודים, מסיבות ובנים. ברנע היה אינדוקטיבי בגישתו: אם האפינגטון מדווחת על שיחת רעים המקיימת סביב שולחן האוכל, היא כנראה רכילאית; ואם היא רכילאית - קל וחומר שכל הבלוגרים האחרים גם הם כאלה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אלירם   יום א', 18/10/2009 שעה 11:53
בתגובה לניצן פוקס
אתר אישי
האם מכיוון שלא מעט דברי דפוס הם עיתוני בית-ספר ועלוני פרסום, היית ממהר להסיק שעולם העיתונות הוא חובבני, עוסק בעולמם הצר של תלמידים ו/או מקדם עסקים קטנים בלבד?

לפחות ברנע התקדם קצת מגישת ה ''כל האינטרנט הזה הוא רק סקס'' שרווחה לפני כ 15 שנים. גם זה משהו. :-)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אורי קציר   יום א', 18/10/2009 שעה 12:37
בתגובה לאלירם
אתר אישי
הצדק איתך, אלירם.

ולניצן - אם כמוך גם ברנע נכנס אקראית לבלוגים וכך הוא מודד את רמתם הוא בבעייה קשה. החוכמה היא לדעת לברור את הטובים ו/או את המשפיעים שבהם. אם ברנע יעשה כן, יגלה שאולי הטכנולוגיה להקמת בלוג זמינה לכל ילד בגיל חד-ספרתי, אבל מאלה שעושים בה שימוש אינטליגנטי בתחומים המעיסיקים אותו הוא יכול ללמוד לא מעט.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הפקת לקחים לעתיד [חדש]
איתי   שבת, 17/10/2009 שעה 23:25 אתר אישי
מסכים עם כל מה שאתה אומר.

במקום השמחה לאידו של מי שיצא פה טמבל (לפחות בעיני מי שמבין בתחום) אני מנסה ללמוד מכאן לקחים לעתיד.

דבר אחד שלכד את עיני הוא שלישיית השמות שציינת כבלוגרים איכותיים - פויר, וולווט, דרור, וכמובן אפשר להוסיף אליהם גם אותך. מה אני לומד מזה? שעלית הבלוגרים בישראל היא עיתונאים / עיתונאים בעבר (וכמובן מתבקש להוסיף את יואב קרני, שוקי גלילי, גל מור, רביב דרוקר וכו'). לעובדה הזו יכול להיות יתרון כדי לעורר כבוד בקרב עיתונאים וותיקים, אבל אני מרגיש כאן ''תקרת זכוכית''.

דבר שני הוא מחשבה ראשונית על מפגשי בלוגרים-עיתונאים וותיקים לשבירת הקרח וללמידה הדדית, בדומה למפגשים שנעשו כבר עם פוליטיקאים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מסקנה [חדש]
תראזי   יום א', 18/10/2009 שעה 2:17
אני דווקא הולך בכיוון ההפוך: אם אדם נתפס בהכללות שטחיות, חוסר בדיקת עובדות אז סביר להניח שזו לא מעידה חד פעמית שלו, שהוא לא עיתונאי רציני כמו שיש מי שמיחס לו. הרי בעניינים אחרים יותר קשה לנו לבדוק אותו.

לגופן של טענות, אני מסכים שלא ניתן לראות בבלוגים מקור חדשותי רציני, וגם לא מקור פרשנותי מרשים. זה לא אומר שאי אפשר למצוא פנינים פה ושם, אבל קשה. קשה לברור את המוץ מן התבן, קשה לשבת ולנבור בין כל הפוסטים הבינוניים כדי למצוא כמה מעולים.

זה לא אומר שהעיתונות חפה מבעיות, בין השאר הטיה שנובעת מאינטרסים (מפרסמים, שמור לי ואשמור לך), עודף מידע (הכרח להדפיס עיתון כל יום) והתדרדרות שנובעת מהירידה בתפוצה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ההצעה לנהוג בקצת דרך ארץ טובה [חדש]
ביילע   יום א', 18/10/2009 שעה 18:43 אתר אישי
לדעתי אי אפשר לקיים דיון אמיתי בלי זה.
כאשר אדם מראש מזלזל במשהו, ולא משנה מה, העובדות הכי חותכות לא יעזרו לשכנע אותו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

האם ''צונזרה '' תגובתי ? [חדש]
אייל   יום א', 18/10/2009 שעה 18:55
כתבתי תגובה לפוסט הזה - ומשום מה היא אינה עוד ? האם צונזרתי ?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

האם ''צונזרה '' תגובתי ? [חדש]
אורי קציר   יום א', 18/10/2009 שעה 19:23
בתגובה לאייל
אתר אישי
לא מחקתי כאן שום תגובה. יתכן והייתה בעייה במחשב שלך. אתה מוזמן לכתוב שוב.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©