הייתי שומרת לילה/ בנימין גל
יום ד', 26/08/2009 שעה 21:29
פעם, לפני הרבה שנים, נהגו ילדי הקיבוצים להתגורר במשותף בבית ילדים. עבור ילדים רבים מהעיר, אגב, הוא היה מושא לקנאה, בבחינת הדשא הירוק יותר של השכן. בסך הכול, זה נראה נחמד לגור עם ילדים רבים אחרים ובלי הורים טרדניים וקפדנים בסביבה. הסידור הזה, שהיה חלק בלתי נפרד מהקולקטיב הממוסד בארץ ישראל, עורר לימים לא מעט ביקורת, בדרך כלל מצד הילדים שהיו חלק ממנו. רבים טענו שהדבר הרחיק אותם ממשפחתם וחשף אותם לסביבה מנוכרת, לעתים גם מנצלת. ללא קשר לחיוב או לשלילה שבסידור הזה, אני רוצה להביא בפניכם את ההומורסקה של בנימין גל, הומוריסט מקיבוץ יחיעם, המתעדת את חוויותיו של ''שומרת לילה'', כלומר האדם המופקד על שמירת הילדים לעת שינה. גל פרסם בשנות הששים את הקובץ ''בקלחת משותפת'', בו תיאר בשנינות חלק מהמצבים הללו. הספר, כמובן, אינו ניתן להשגה בחנויות רגילות - אבל מומלץ בחום לכל מי שרוצה להיזכר באווירה של אז.









רוני גלבפיש, כותבת מוכשרת ורגישה וחברה טובה, כתבה לאחרונה מאמר המתפלמס עם ביקורת שפירסם עמרי הרצוג מ''הארץ'' על ספרה של נועה זית ארבע אחרי הצהריים. עיקר הויכוח בין השניים נסוב סביב עניין הלינה המשותפת בקיבוצים. הרצוג טען שהביקורת הגורפת של יוצאי קיבוצים על הלינה המשותפת היא סוג של טרנד שבמסגרתו קיים מעין הסכמה כללית על כך שיש לחסל חשבונות עם הקיבוץ. גלבפיש הגיבה ברוגז על הקביעה הזו, אבל סייגה את עצמה באמרה שאין ערובה לילדות אידילית, לא בעיר ולא בכפר.

אבל מה שתפס אותי במאמרה היה דווקא משפט קטן על ''חשבון...עם כל שומרות הלילה לדורותיהן על החוויה המפוקפקת של ילדות בבית הילדים בקיבוץ''. נזכרתי שיש בספרייתי הומורסקה העוסקת בדיוק בעניין זה והחלטתי להביאה לכאן כמעין אמירה מבודחת על רוח אותה תקופה.

מי שינתח את הטקסט הזה יכול למצוא בו לא מעט עניין. אקדמאים לסוגיהם ינתחו את העובדה שתואר המקצוע הוא ''שומרת לילה'', כלומר הוא מיוחד לנשים. הפמיניסטיות יטענו שמדובר בהגבלת נשים למקצועות בעלי חשיבות חברתית מופחתת. הסוציולוגים יספרו על הקשר הקיים בין דומיננטיות נשית במקצוע כלשהו (הוראה, למשל) לבין ירידת השכר בו וצניחת הסטאטוס החברתי שלו. היסטוריונים ינסו לראות בו השתקפות של חברה וולונטארית שיכלה לתפקד במגבלות מסוימות בתקופת זמן נתונה בלבד. כלכלנים ימדדו את הערך הכספי של שירות מסוג זה וינסו לחשב אותו בהתאם לתרומה היצרנית של שאר בעלי המקצועות בקיבוצים. ואילו עבדכם הנאמן, שמעולם לא היה חבר קיבוץ ומשתדל להתנתק מהניתוחים הללו, קורא את ההומור הנשכח הזה וצוחק מקרב לב. אני מציע לכולם לנהוג באופן דומה.




 
 


 
 


 
 


 
 


 
 


 
 


 
 









ספרו של בנימין גל, בקלחת משותפת, יצא לאור בשנת 1964 בספרית פועלים. איורים: שמואל כץ.







[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מתפלמס? עם עמרי הרצוג? [חדש]
רוני   יום ה', 27/08/2009 שעה 2:10 אתר אישי
לא יעלה על דעתי, אני עפר לרגליו.
להיפך, הרצוג נתן לי שיעור כל כך גדול ונפלא בבחירת טראומות.
הוא מבקר פנומנלי, ואני לומדת ממנו המון על חמלה ועל קריאה חכמה ומעמיקה. איש מדהים.

ותודה על הפוסט, הוא נהדר. אני כבר שולחת את זה לכל חבריי יוצאי הקיבוצים, שיהנו גם הם :)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נ פ ל א ! [חדש]
הדודה מחדרה   יום ה', 27/08/2009 שעה 7:16
צחוק בריא על הבוקר.
גם בתכנית המילה האחרונה בגל''ץ, דברו אתמול (במקרה?) על הלינה המשותפת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שומרת לילה [חדש]
יונתן   יום ה', 27/08/2009 שעה 8:25
תודה
כפי שזכור לי בדר''כ היו גם שומר וגם שומרת לילה במקביל
כאשר השומר פיטרל והשומרת סבבה סביב בתי הילדים.
בנוסף לא היה ענין מקצועי משום שהשמירה היתה תורנות שהתווספה על העבודה.
כמובן שלא היה שום שכר ובתורנויות השמירה יכולת למצוא את הרפתנית לצד ראשי הישוב.
מומלץ מאוד הסרט ילדי השמש (יס וואלה) המתאר את התקופה בנאמנות, לדעתי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

שומרת לילה [חדש]
שי   שבת, 29/08/2009 שעה 0:40
בתגובה ליונתן
בקיבוץ שלנו תפקידן של הנשים היה לרוב שומרות לילה, זאת אומרת בעיקר מטפלת בילדים........
תפקידם של הגברים היה לרוב שומרי לילה, זאת אומרת בעיקר סיורים עם רכב השמירה.
הסיבה לכך נעוצה בכך שבימים ההם(שנות השבעים-שמונים) לרוב הנשים לא היה רישיון לאוטו או לנשק,בניגוד לרוב הגברים. כמובן שההנחה שלנשים יש ''טאץ''' בטיפול בילדים שלגברים אין, הייתה גם גם היא שיקול.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לפני הכל [חדש]
שיר דמע   יום ה', 27/08/2009 שעה 9:55 אתר אישי
לפני שאגיב על התוכן והסיפור, אני מרגישה חובה לציין שאני גדלתי בלינה משותפת עד כיתה ו', ואחר-כך המשכתי גם לסירוגין ובאופן חלקי להיות בפנימיה מבחירה, ולהבדין מהבון-טון שאתה מתאר - אין לי שום טענות בנושא הזה, לא כלפי הקיבוץ ולא כלפי ההורים שלי. הזכרונות שלי מהלינה המשותפת חיוביים בסה''כ, ואני לא מאשימה אותה בשום דבר ולא מטילה עליה אחריות לכולם.
אני חושבת שעל אף הלינה המשותפת עדיין הדמויות הדומיננטיות בחינוכם ובעיצוב דמותם של ילדי הקיבוץ (שלי לפחות) היו ההורים שלהם, ואפשר לראות את זה מצוין בכל משפחה ומשפחה.

אבל טוב, העיקר שיש את מי להאשים, נכון?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לפני הכל [חדש]
אורי קציר   יום ה', 27/08/2009 שעה 10:06
בתגובה לשיר דמע
אתר אישי
לא גדלתי בקיבוץ ולכן גם אין לי זיכרונות משם, מלבד אלה שצברתי כאורח לרגע - ואלה לא כללו מעולם לינה בבתי ילדים. כך שבוודאי שאני לא יכול להעיד על כך ממקור ראשון. מה שכן, קשה להכחיש את המגמה שקיימת כיום בספרות ובתקשורת להטיל רפש בחינוך הקיבוצי של פעם. אני לא אוהבת את המגמה הזו, כי היא חלק מההקצנה הקבועה בחברה הישראלית שבה מחפשים תמיד שעיר לעזאזל. במובן הזה, אני נואה להסכים עם דבריו של עמרי הרצוג באותו עניין.

אגב, בשנה שעברה הייתי בהופעה של דודו זכאי, בעצמו קיבוצניק מעין השופט (וכיום מתגורר בדליה). הוא התייחס בקטעי הקישור שלו לביקורת הנוקבת שמותחים יוצאי קיבוצים ושאר מבקרים על אורחות החיים שהיו נהוגים אז בקיבוצים, כולל הלינה המשותפת. בסיום דבריו אמר שהוא דווקא זוכר את כל החוויות הללו לחיוב, בדומה לך.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לפני הכל [חדש]
חיים   יום ו', 28/08/2009 שעה 11:29
בתגובה לאורי קציר
טעות בידך. דודו זכאי הוא בן קיבוץ דליה ולמיטב ידיעתי הוא ממשיך לחיות בקיבוץ דליה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לפני הכל [חדש]
אורי קציר   יום ו', 28/08/2009 שעה 13:43
בתגובה לחיים
אתר אישי
חיים, ראה להלן:
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לפני הכל [חדש]
חיים   שבת, 29/08/2009 שעה 11:31
בתגובה לאורי קציר
ויקיפדיה, אנציקלופדיה חופשית, מועדת לאי דיוקים ולאי אמינות. כתוב שם ככה: ''זכאי נולד בקיבוץ עין השופט. בצבא שירת בלהקת פיקוד מרכז. כשפורקה הלהקה היה זכאי בין מקימי צוות הווי צנחנים. אחרי שחרורו מהצבא חזר זכאי לקיבוץ דליה, עבד במטעים והשתתף בערבי שירה ומופעים של חברי קיבוצים.''
אם דודו זכאי נולד בעין השופט אז הפועל -חזר- צריך להתייחס למקור מחצבתו, דהיינו: חזר לעין השופט, אבל בהמשך המשפט כתוב: חזר לדליה. כלומר יש כאן בלבול גדול ולפי מקור זה באמת אין לדעת את האמת.
מכל מקום, לפי מיטב ידיעתי, הוא בן קיבוץ דליה ושם הוא חי עד עצם היום הזה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לפני הכל [חדש]
אורי קציר   שבת, 29/08/2009 שעה 17:05
בתגובה לחיים
אתר אישי
נו, לא רציתי להשתמש בזה, אבל אני מניח שכדאי שתפנה לאיש עצמו ותשאל את פיו. בהופעות שהוא מקיים במסגרת פעילות התרבות של המועצה האזורית מגידו, הוא מרבה לדבר על ילדותו בעין השופט. כך שאם שומעים את הדברים מפיו קצת קשה לומר שגם הוא טועה.

מכל מקום, את אותה תקופה הוא הנציח בשיר בשם ''הופעה בעין השופט'', בה מודגש שהוא חוזר לסביבה ותיקה ומוכרת. השיר נפתח במלים: ''כאן בכפרי הקט/ אני עומד ושר/ לפתע ילדותי/ כמו חלום מוכר/ ואז פתאום אני/ שוב באותום ימים יפים/ שדות ומשחקים/ וכל הילדים/ על הדשאים רצים/ תופסת ושבויים משחקים''. בהמשך השיר הוא אף מספר על דמויות מוכרות שליוו אותו לאורך שנות נעוריו בעין השופט.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לפני הכל [חדש]
נעמי   שבת, 29/08/2009 שעה 17:08
בתגובה לאורי קציר
אורי צודק. דודו הוא מעין השופט. למיטב ידיעתי, הוא נשוי לבת קיבוץ דליה ומכאן מגוריו שם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לפני הכל [חדש]
לירון   יום ג', 24/01/2012 שעה 17:39
בתגובה לחיים
דודו נולד וגדל בעין השופט. אשתו, יעל היא מדליה. נכון להיום הם חיים בדליה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מבדח ביותר [חדש]
דוד קסירר   יום ו', 28/08/2009 שעה 11:03
אכן תיאור מבדח אם כי שמעתי סיפורים קצת פחות מבדחים ממכרים ובני משפחה שגדלו בקיבוץ.

יותר מעניין הלינה המשותפת, לי תמיד הפריע עניין המקלחות המשותפות. פרטיות ואינטימיות של אדם עם גופו נראה לי דבר כל-כך חשוב גם בתקופת הילדות ובעיקר ההתבגרות המוקדמת. על זה משום מה לא כל-כך מדברים...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לינה משותפת [חדש]
אמא של...   יום ו', 28/08/2009 שעה 23:30 אתר אישי
את שירותי בצבא עשיתי בנחל והתחלתי בשל''ת בקיבוץ עם לינה משותפת. שבוע שמירת לילה שם היה של בני זוג שלא עבדו באותו שבוע בעבודותיהם הרגילות אלא היו בתורנות השמירה. חדר השומרים היה מוקד בילוי של הגרעין. אני זוכרת את המשפחה המאמצת שלי שהיו בני גרעין לשעבר ושמחו שיש להם חיי זוגיות אחרי השעה שבע, עת ילדיהם חזרו לבית הילדים.
לי כצופה מהצד זה היה מוזר. אבל לא זכור לי שזה היה בעייתי למישהו אחר.

ברור שקטונתי מלהעריך את זה מקצועית. סתם הייתי שם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נשים היו שומרות וגברים היו שומרים [חדש]
שי   שבת, 29/08/2009 שעה 0:30
בקיבוץ שלנו תפקידן של הנשים היה לרוב שומרות לילה, זאת אומרת בעיקר מטפלת בילדים........
תפקידם של הגברים היה לרוב שומרי לילה, זאת אומרת בעיקר סיורים עם רכב השמירה.
הסיבה לכך נעוצה בכך שבימים ההם(שנות השבעים-שמונים) לרוב הנשים לא היה רישיון לאוטו או לנשק,בניגוד לרוב הגברים. כמובן שההנחה שלנשים יש ''טאץ''' בטיפול בילדים שלגברים אין, הייתה גם גם היא שיקול.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ראו התוצאות [חדש]
גלבוע דוד   יום ד', 30/09/2009 שעה 21:22
אהוד ברק ועוזי ארד הם תוצרי הלינה בחדרי הילדים בקיבוציהם ואת השלכות הלינה עלינו לשאת . מדובר בילדים שבגרו ונותרו חשוכי גישה לעמיתיהם ולכפופים להם ובעלי הזיות חשוכות מרפא. אין להניח שניתן להגיש החשבונות למשמר השרון ולזיקים אבל לא מאוחר מלבקש לשלוח הצמד לטיפולים רפואיים ולשחרר את ישראל מהצרות שהמיטו ועלולים להמיט עלינו, החפים מאשם בילדות העשוקה שעברו. האמור לעיל נכתב ברצינות תהומית והקורא מוזמן לסרוק חברים בעלי רקע דומה ןלהבחין בתופעה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סליחה שאני מתערבת בדיון המלומד [חדש]
פזית   יום ו', 16/10/2009 שעה 18:19
אבל תגובתי לפוסט גבוהת מצח קצת פחות:

LMAO

ורוב תודות לך, אורי, הייתי זקוקה כל כך לצחוק בריא הבוקר!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סליחה שאני מתערבת בדיון המלומד [חדש]
פזית   יום ו', 16/10/2009 שעה 18:23
בתגובה לפזית
יופי, הטקסט באנגלית לא עובר. כמו מארחת מסיבת קוקטייל גרועה, הגשתי מתאבן ודיז'סטיף. חולה על הממשק הזה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©