הנשיא העשירי
יום ב', 22/06/2009 שעה 18:46
בינואר 2005, שנתיים ומחצה טרם סיומה המשוער של קדנציית הנשיא קצב וזמן רב לפני שפורסמו שערוריות המין שסביבן מתנהל עתה משפטו, פרסמתי בבלוג הזה מאמר ובו הצעתי לבחור בסופר אלי עמיר לנשיאות המדינה. מובן מאליו שהייתה זו מועמדות וירטואלית בלבד, אבל התגובה החיובית שקיבלה די היה בה כדי לדרבן אותי להקים אתר תמיכה צנוע. אלי עמיר לא נבחר – הן משום שחברי כנסת אינם מחויבים לתמוך במועמד שמציע בלוגר כלשהו (או כל אדם אחר מן הציבור) והן משום שלא היו לו גייסות פוליטיים להפעלת לחץ על אותם חברי כנסת. ובכל זאת, מעצם הרעיון שמהציבור עולה ובוקעת מועמדות כלשהי, אפשר לשאוב לא מעט עידוד. אמנם הנשיא פרס טרם השלים שליש מכהונתו, אבל דומה כי אולי כבר עתה כדאי לדון בזהותם האפשרית של יורשיו - ולו בשל העובדה שפרס נתפס כברירת המחדל לאחר שהנשיא הקודם המיט עלינו את בזיונותיו. ובכן, הנה שתי הצעות משלי.









בינואר 2005, שנתיים ומחצה טרם סיום הקדנציה המשוערת של משה קצב וזמן רב לפני שפורסמו שערוריות המין שסביבן מתנהל עתה משפטו, פרסמתי בבלוג הזה מאמר ובו הצעתי את מועמדותו של הסופר אלי עמיר לנשיא המדינה. מובן מאליו שהייתה זו מועמדות וירטואלית בלבד, אבל התגובה החיובית שקיבלה די היה בה כדי לדרבן אותי להקים אתר תמיכה צנוע. אלי עמיר לא נבחר – הן משום שחברי כנסת אינם מחויבים לתמוך במועמד שמציע בלוגר כלשהו (או כל אדם אחר מן הציבור) והן משום שלא היו לו גייסות פוליטיים להפעלת לחץ על אותם חברי כנסת. ובכל זאת, מעצם הרעיון שמהציבור עולה ובוקעת מועמדות כלשהי, אפשר לשאוב לא מעט עידוד.

בשנים האחרונות נראה היה כי הנסיבות כמעט כפו עלינו דיון ציבורי בשאלת אופייה של הנשיאות והתאמתם של האנשים המועמדים לכהן בו. יצחק נבון, שהיה כנראה הנשיא הפופולארי ביותר בתולדות המדינה, זכה למעמדו זה משום שניצב בצומת דרכים שניקזה אליו לא מעט אלמנטים חיוביים: הוא היה מזכירו ואיש אמונו של דוד בן גוריון, מייסדה וראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל; הוא ייצג שורשיות ירושלמית וזיקה חזקה לעדה הספרדית; הוא היה בקיא בתרבות ובמסורות של עמי ערב ודיבר ערבית שוטפת, מה שהקל עליו להתקרב למיעוט הערבי הגדול כאן; הוא צבר קילומטראז' פוליטי ראוי ומכובד, בין השאר כיו''ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת; הוא נחשב לאיש ספר ותרבות (פרסם את ''בוסתן ספרדי'' ופעל לשימור שפת הלאדינו); והוא גם נחשב לאדם הגון וישר דרך. כאשר כיהן בתפקידו הצליח למצוא מסילות לליבם של מרבית אזרחיו. אם כבר ספג מוסד הנשיאות ביקורת קשה כלשהי בתקופתו, כוונה זו בעיקר כלפי רעייתו אופירה, ובדרך כלל מסיבות שנראות כיום מטופשות למדי.


בניגוד לנבון הקונסנזואלי, שני הנשיאים שכיהנו בשנים 1993-2007 היו הכול חוץ מקונסנזוס – ואם כבר התגבשה סביבם הסכמה מסוימת, הרי שזו התפוררה לאחר זמן קצר יחסית. עזר וייצמן נודע עוד לפני בחירתו בבוטותו המילולית והואשם בסקסיזם ובהומופוביה. שנה וחצי לאחר שנבחר לכהונה שנייה פרסם העיתונאי יואב יצחק ידיעות לפיהן קיבל וייצמן סכומי כסף גדולים מאיש העסקים אדוארד סרוסי מבלי שדיווח על כך, וזאת במהלך כהונתו כחבר כנסת וכשר. פרשייה אחרונה זו האיצה את החלטת וייצמן לסיים את תפקידו. יורשו של זה, משה קצב, היה פוליטיקאי אפור ששידר בשנים הראשונות של הקדנציה שלו מעין ממלכתיות נבובה וחסרת תוכן. שנה לפני סיום כהונתו התפוצצו כמה פרשיות מין שכתוצאה מהן הוגש נגדו כתב אישום פלילי חמור. דומה כי מעולם לא היה מוסד הנשיאות בשפל שכזה: נשיא שנאלץ להתפטר בגלל חשדות ש''שומן'' על ידי מיליונר ונשיא אחר העומד לדין באשמת ביצוע אונס. על רקע זה נראתה בחירתו של שמעון פרס כמעט כברירת מחדל; מי שנכווה פעמיים נזהר בפעם השלישית.

בניגוד לכמה מחברי, אני דווקא סבור שפרס יסיים את הקדנציה שלו במועד. לכשזו תסתיים, אגב, יהיה הנשיא הנוכחי קרוב מאוד לציין תשעים ואחת שנות חיים. אבל עם כל הכבוד לזקן הפוליטיקאים הפועלים כאן כיום, דומה שכאשר אדם מגיע לגיל מופלג שכזה אין דבר טבעי יותר מפתיחת דיון בעניין זהותם האפשרית של יורשיו.









אני ממליץ בכל לב להימנע מבנית מגדלים באוויר ומ ההנחה שבחירתם של אישים שעיסוקם הפוליטי הוא שולי או משני בכלל עומדת על הפרק. הבחירות האחרונות לנשיאות היו כמעט תמיד של אנשי צבא שעברו הסבה לפוליטיקה או של פוליטיקאים ממסדיים שראו בכך חותמת כבוד ראויה על קריירה ציבורית ארוכה. ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר, ולכן דומני כי יש לפחות שני שמות העולים על דעתי ויכולים למלא את התפקיד הזה בהצלחה. ראשית, אקדים ואומר שאת שניהם אינני מכיר ומעולם לא פגשתים. ועדיין, שניהם מוחזקים כאנשים הגונים וערכיים. שניהם אנשי ספר רהוטים המייצגים בכבוד את הספרות העברית בשיאיה העכשוויים. שניהם מוכרים ומוערכים בעולם כולו.

לעניין אחרון זה יש חשיבות של ממש. הלא גם נבחרי עמנו הגיעו למסקנה שאחרי הביזיונות שהעמיס עלינו משה קצב בשלל התנסויותיו המיניות המפוקפקות יש צורך בבחירת אדם שפועלו ואישיותו זוכים להערכתם של קבוצות אנשים נוספות מחוץ לאלה הפועלות בסניף הליכוד באשדוד ובסביבותיה. שמעון פרס ענה על התנאי הזה. אבל דומה כי הגם שההכרה הציבורית בהתאמתו של פרס לתפקיד היא בלתי מעורערת, אולי הגיעה השעה להרהר בקול באנשים בעלי מוכרות בעלת אופי שונה מעט.









מאיר שלו הוא הראשון שעולה על דעתי. תחנות חייו מוכרות לישראלים רבים, הן מסיפוריו שלו והן בשל העניין שהן מעוררות בנו ביומיום. הוא בנו של סופר מוכר ומוערך (שאהבתו למקורות המקראיים אף הביאה אותו להתחרות בחידון התנ''ך העולמי); יליד יישוב שהפך למעין מיתוס בתולדות ההתיישבות העובדת (נהלל); שירת כלוחם קרבי (סיירת גולני); משמש כבעל טור מושחז בעיתונות היומיומית (''ידיעות אחרונות'') וכפרשן מקרא מקורי ונון-קונפורמיסטי (''תנ''ך עכשיו'', ''ראשית, פעמים ראשונות במקרא''); וכמובן – סופרם ומחברם של רומנים העוסקים בהוויה הישראלית, מתמקדים בעיקר בראשית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, שואבים רבות מן המקורות ומחוברים לנוף, לטבע ולהיסטוריה של הארץ. כמו כן, פרסם יותר מתריסר ספרי ילדים, כולם מצוינים ומעוררי מחשבה. אישית, לפחות, אני משתדל לרכוש את כל מה שהוא מוציא: תמיד טוב לדעת שרומן הנטוע בשורשים היסטוריים נכתב על בסיס תחקיר רציני ומעמיק. וזה מה ששלו עושה, בין אם מדובר במשפחת אופים ב''עשו'', בסחר בקר ב''כימים אחדים'' או ביונאות ב''יונה ונער''.

משיכתו של שלו להיסטוריה ה(ארצ)ישראלית מעמתת אותנו עם משהו שאנו נוטים לשכוח: את ההיסטוריה של עצמנו. בבתי הספר שלנו לא מלמדים - אני חוזר: לא מלמדים – את ההיסטוריה של מדינת מאז תקומתה. המדינה היחידה בעולם שזה קורה בה. אם תשאלו למה ימלמלו לכם משהו על כך שיש על כך מחלוקת פוליטית ומשרד החינוך מתלבט ושאר בלה בלה. בתודעה שלנו, יש חור ענק: פעם היו כאן אבות אבותינו שאחד מהם אף קיבל הבטחה לרשת את הארץ הזאת במעמד הברית בין הבתרים; ואחר כך באו הרצל ובן גוריון ובגין והקימו את המדינה. זה, פחות או יותר, מה שרבים יודעים כאן על המתרחש. ואני לא בטוח שאפילו את זה. דרוש אדם בעל מודעות היסטורית עמוקה כשלו כדי להסביר לנו עד כמה המצב הזה פגום מיסודו.

מאיר שלו גם ניסח כמה מהביקורות המדויקות ביותר שקראתי בשנים האחרונות על מערכת החינוך הבעייתית והמתפוררת שלנו. ביקורות שראוי שיישמעו ויובאו בחשבון לא רק בהתפרסמן מעל דפי עיתון אלא גם בהיאמרן מתוך עמדת השפעה בצנטרום של הפיילה הציבורית. ''אקלימו של בית הספר, כולל האלימות, הוא המשך ישיר של האקלים הכללי, כולל האלימות'', כתב בטורו בספטמבר 2005, ''ובמדינת ישראל, בניגוד לחברה היהודית שהצמיחה והקימה אותה, אין החינוך, ההשכלה והידע מוערכים ונכספים כמו שפעם היו. סולם העדיפויות של הממשלה אחר, וגם מה שהתחיל כלגלוג על משכילים חיוורי פנים, נעשה סולם ערכים שבו ערוץ הילדים הוא ההכשרה האינטלקטואלית לקראת ערוץ 2. וכך, כל ישראלי מכיר לעומק את הגיגיהם של יעל בר זוהר, עוזי כהן ופיני גרשון. אבל מי זוכר את שמו של החנון ההוא, נו, וגם את הלפלף השני, שקיבלו פרס נובל בכימיה רק לפני שנה?''


במלים אחרות, אם אנחנו רוצים שאנשי ציבור אצלנו ירימו טלפון, יחלקו כבוד וישתפו את הציבור בהערכתם לפועלם של מדענים, סופרים ושאר גורמים שפעילותם אינה בהכרח במוקד הפריים-טיים הטלוויזיוני, כדאי לחשוב על מישהו שיזרוק להם את האמת הזו בפרצוף וינסה להרגיל אותם לחשיבה קצת אחרת. שלו הוא מועמד טוב להתחיל בו.









ועכשיו, ברשותכם, למועמד השני. בראשית דברי אמרתי שכמה מנשיאינו באו מקרב אנשי הצבא שעברו לפוליטיקה. חיים הרצוג ועזר וייצמן הם דוגמאות טובות לכך (אגב, גם אפרים קציר עשה קריירה צבאית קצרה – אמנם בעלת אופי מדעי-מחקרי - שבשיאה היה מפקד חיל המדע של צה''ל בדרגת אלוף משנה). גם המועמד השני שלי בא מהקבוצה הזו. אלא שבניגוד לרבים אחרים, הוא לא צלל ישירות מהצבא לפוליטיקה אלא שיבץ בקריירה שלו שני תפקידים מוניציפאליים. באחד מהם הוא הוכיח שביכולתו לנהל עיר גדולה; באחר – הציל כמעט בוודאות את עתידה של עיר קטנה.

המדובר, כמובן, בעמרם מצנע. דומני שאין ויכוח על כך שמדובר באחד מאנשי הציבור הרציניים וההגונים ביותר המצויים בינינו. הוא עשה קריירה צבאית מפוארת, זכה בעיטורים על אומץ ליבו בקרבות ששת הימים ויום הכיפורים ולא היסס למתוח ביקורת על שר הביטחון שרון כאשר חלק על עמדתו בעניין מטרות מבצע שלום הגליל. בתקופתו כראש העיר חיפה, פעל בין היתר לקידום מערכת החינוך והשלמת התקנת מחשבים בכל רובדי המערכת. הוא ניסה ליצור אקלים עסקי ותנופת פיתוח של מרכזים מסחריים במטרה למשוך משקיעים פרטיים וציבוריים. הוא אחראי לבניית תשתית תחבורה הכוללת כבישים, מחלפים, גשרים, יזם הוספת תחנות רכבת ובניית מסוף תעופה לטיסות קצרות טווח.

כשהתמודד מצנע על ראשות הממשלה מטעם מפלגת העבודה הוא לא הסתיר את עמדותיו ואמר דברים ברורים. הקו שנקט היה שמאלי במובהק מזה שבו נקטו קודמיו ברק ובן אליעזר והוא אף קרא לפירוק התנחלויות ברצועת עזה הרבה לפני שאריאל שרון (שתקף את הקו של מצנע באותה מערכת בחירות) החליט על ביצוע צעד כזה בדיוק במסגרת תוכנית ההתנתקות שלו. כשחשב שפינוי היישובים הללו חשוב מיצירת בידול פוליטי הסכים גם להקמת ממשלת אחדות לאומית של העבודה עם הליכוד.

אבל דומה כי עיקר ההערכה כלפי מצנע בשנים האחרונות מקורה בהחלטתו ללכת למדבר, פשוטו כמשמעו. הוא למד מהעיתונות שהעיירה הדרומית ירוחם מצויה על סף פשיטת רגל ושירותי המועצה מושבתים בגלל התנהלותו השערורייתית של ראש העירייה ברוך אלמקייס וששר הפנים אופיר פינס הדיח את אלמקייס ובכוונתו למנות לירוחם ועדה קרואה שתנהל את ענייניה עד לעריכת בחירות חדשות. מצנע הציע את עצמו כמועמד לעמוד בראש הוועדה ונענה בחיוב.

מאז מינויו עברה ירוחם מהפך של ממש. כבר לפני שנתיים דיווח על כך אלישיב רייכנר, עיתונאי ומורה המתגורר בירוחם, בבלוג שלו ''דרומי''. ''כשהגיע לירוחם'', תיאר רייכנר, ''הוא מצא מועצה בגירעון תקציבי עמוק, מערכת חינוך מושבתת לסירוגין, ומתנ''ס וספרייה סגורים. תוך חודשים ספורים הוא החזיר את המועצה ליציבות כלכלית, ייצב את מערכת החינוך, פתח מחדש את שערי המתנ''ס והספרייה, הקים קרנות חדשות, גייס כספים, והחל לעמול על תוכניות פיתוח לטווח רחוק, שיצעידו את ירוחם קדימה. שנתיים אחרי נחיתתו של מצנע בירוחם, תושבי העיירה כבר קוטפים חלק מפירות עשייתו. מערכת החינוך נהנית משדרוג אמצעים, ומהעשרה בתחומי ידע מגוונים, עשרות משפחות בונות את ביתם על מגרשים שרכשו בעלות מסובסדת, המועצה והמתנ''ס פועלים ביעילות, ופארק אגם ירוחם שהוקם בו מכון לטיהור שפכים הולך ומתפתח לקראת הפיכתו למרכז תיירותי. בשנה האחרונה שלו בירוחם מתכנן מצנע לסיים את שיקומו של פארק האגם, להמשיך ולגייס תרומות לקידום פרויקטים בתחום החינוך, לפעול לפיתוח ההון האנושי בעיירה, וללחוץ לזירוז הקמת עיר הבה''דים בצומת הנגב''. דיווחים בכלי התקשורת מלמדים על ביקוש גובר לנדל''ן בירוחם. אשתקד האריך שר הפנים מאיר שטרית את כהונת מצנע בשנתיים, כלומר עד סוף 2010.

מצנע אינו פטור מביקורת בשל טעויות שעשה או פרויקטים שבוצעו בהשראתו ובחסותו. כחיפאי במקור, אני מתרגז בכל פעם שאני רואה את הבניין העצום של מלון ליאונרדו (לשעבר מרידיאן) שהוקם בתקופתו על קו החוף וחוסם את הגישה וחלק משדה הראייה של הים באזור ההוא. לו היה הדבר אפשרי, הייתי משלם לבעלי המלון פיצויים, מסלק משם את המטרד הארכיטקטוני הזה ומפתח את המקום הזה באופן שונה לגמרי. הוא לא טיפח מספיק את הדר הכרמל, מה שגרם לעזיבת חלק גדול מתושביה. אבל בשורה התחתונה הוא אדם שנהנה ממקדם אמינות גבוה. אני מאמין שהוא עושה את מה שהוא חושב כנכון. אני לא מכיר יותר מדי אנשים שהיו עוזבים את הכנסת כדי ללכת לירוחם. זוהי דוגמה אישית ראויה ומעשה ברמה לובה-אליאבית. אם היו עוד כמה פוליטיקאים כמותו עושים צעד דומה, הדימוי של נבחרי העם שלנו היה משתפר פלאים.









אינני משלה את עצמי שלהצעה שלי יש סיכוי לחרוג מן המרחב האינטרנטי ולהבקיע לה דרך לכנסת. רק לעתים נדירות נוטים פוליטיקאים מקצועיים לקדם רעיונות מסוג זה. מה גם שבפועל כבר נעשים מאמצים לקדם את מועמדותו של יו''ר הכנסת, ח''כ רובי ריבלין, כמו גם גישושים לבדיקת מועמדותם של אנשים כמו דליה איציק, בנימין בן אליעזר ואולי גם דוד לוי – ודרכם של מגעים כאלה שהם מבשילים לכריתת הסכמים פוליטיים אד-הוק. לשלו או למצנע, אם יורשה לי להניח כך, אין כיום גדודים פוליטיים שיתמכו במועמדותם. זו, כשלעצמה, סיבה טובה נוספת לחשוב על שמותיהם ברצינות.

ואתם, כמובן, מוזמנים לחוות את דעתכם.









[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]   [קפל תגובות]   [פרוס תגובות]            

 
מועמדים מצויינים [חדש]
אלעד לוי   יום ב', 22/06/2009 שעה 19:16
שני המועמדים מאוד מתאימים. הייתי מוסיף גם את שמו של הסופר דוד גרוסמן. אפשר להניח שיהיה מי שייקח את השמות האלה ויתחיל לדבר על מאפיה שמאלנית, אבל אם להיות רציני, אלה שני שמות של אנשים שעשו משהו בשביל מדינה ובשביל התרבות העברית. רצוי מאוד שאדם ערכי יהיה ראש המדינה שלנו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
מה עם אשה? אין אף אשה מתאימה?   יום ב', 22/06/2009 שעה 19:22
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עוד שם שהוזכר בעבר [חדש]
בר שושני   יום ב', 22/06/2009 שעה 19:26
(ונדמה לי שאפילו אתה הזכרת אותו) הוא ד''ר מאיר בוזגלו: בנו של דוד בוזגלו (אחד מגדולי פייטני מרוקו) ופייטן בעצמו; ד''ר לפילוסופיה שמתעסק לעומק גם במחשבת ישראל. אדם שמזרח ומערב מאוזנים עבורו כפלס, ובן אדם נעים, מעניין - וחמוד עד בלי די, וזו מהיכרות סטודנטיאלית איתו (הוא העביר השנה קורס שער בפילוסופיה אנליטית באוניברסיטה העברית).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עוד שם שהוזכר בעבר [חדש]
אורי קציר   יום ב', 22/06/2009 שעה 21:05
בתגובה לבר שושני
אתר אישי
לא אני הצעתי את בוזגלו, אםאלא בלוגר אחר. זה עלה במסגרת פרויקט אחר שלי, בו ביקשתי מבלוגרים להציע בעצמם שמות. הנה כאן: http://www.aplaton.co.il/story_280
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יפה יפה [חדש]
שרה   יום ב', 22/06/2009 שעה 20:04 אתר אישי
רעיון מקסים!
מוצא חן בעיני שמאיר שלו יהיה נשיא .
אם הוא יהיה נשיא - כמו שהוא כותב - נהיה במצב מצוין .
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
חיים   יום ב', 22/06/2009 שעה 20:29
תנוח דעתכם, פרס פה איתנו להרבה קדנציות. יתכן שרק נכדינו יצטרכו להתמודד עם בחירת נשיא חדש.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תיקון [חדש]
עידן   יום ג', 23/06/2009 שעה 14:48
בתגובה לחיים
לפני בחירת קצב עבר חוק כי הנשיא יכהן 7 שנים (ולא 4), וכי יוכל לכהן רק כהונה אחת. כלומר, פרס יעזוב את תפקידו ב-‏2014.
מי יודע מה הוא יעשה אז - אני מהמר שהוא יהיה יו''ר זמני של מפלגת העבודה בעת משבר נוסף
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
חיים   יום ב', 22/06/2009 שעה 20:34
וברצינות. לדעתי נשיא הוא דמות המייצגת את מדינת ישראל חייב להיות איש משכמו ומעלה. איש רוח או מדען.
בשום פנים ואופן, לא פוליטיקאי זה או אחר. פרס יוצא דופן במקרה זה, וודאי לא עסקן פוליטי דרג ג' כמו קצב למשל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אורי קציר   יום ב', 22/06/2009 שעה 21:06
בתגובה לחיים
אתר אישי
אבל זה בדיוק העניין. אף אחד מאלה שהצעתי אינו עונה בדיוק על ההגדרה של עסקן פולייט דרג ג'. נדמה לי שמדובר באנשים שלא רק התפרנסו מפוליטיקה כל חייהם אלא הרימו תרומה קצת יותר מקיפה לחים שלנו כאן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אחד העם [חדש]
דובי   יום ב', 22/06/2009 שעה 22:34
ואולי צריך פשוט לשנות גישה ולנקוט בשיטת ההגרלה. לא , זו לא בדיחה אבל יתכן כי הגרלה עיוורת בין , למשל , מדליקיי המשואות ו/או חתני פרס ישראל היא התשובה. כך ניזכה לנשיא/ה שגם עונה על התואר אזרח מהשורה וגם מייצג לא פחות מאותם מפורסמים וגם ... לא ניזדקק יותר לקמפיינים פוליטיים של ''אזוביי הקיר השילטוניים''(לפחות בהתחלה עד שהם יעלו על השיטה וילכלכו גם את זה). ועכשיו אפשר ''ליפול עלי'' :-)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אבל מאיר שלו [חדש]
שושי   יום ג', 23/06/2009 שעה 0:55
אמר כמה פעמים (אם אני זוכרת נכון) שהוא סופר, כי הוא מעדיף לעבוד לבד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא חושב [חדש]
סמיילי   יום ג', 23/06/2009 שעה 1:23 אתר אישי
התפקיד של הנשיא הוא להיות ממלכתי וייצוגי. גם מצנע וגם שליו הם אנשים מרשימים אבל מאד לא ממלכתיים וגם לא ייצוגיים במיוחד, ובגלל זה ממש לא מתאימים. נשיא צריך להיות מצד אחד אדם ''משכמו ומעלה'' ומצד שני, אדם בעל דעות קונצנזיוליות, שגם יודע לא להביע אותם יותר מידי בפומבי וגם יודע לשנות אותם בהתאם לרוח. לכאורה זאת סתירה, אבל למעשה זה מצביע על המקום בו אין לחפש נשיאים. לא אנשי רוח, לא רוב הפוליטיקאים.

אולי כדאי לחזור ל''משכמו ומעלה'' המקראי ופשוט לבחור אדם שבולט בתכונותיו הפיזיות, אולי ספורטאי (מיקי ברקוביץ'? מלמיליאן?) אולי בדרן (יהורם גאון? אהוד בנאי?) אולי איזה גיבור צבאי שלא הלך לפוליטיקה?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
חיים   יום ג', 23/06/2009 שעה 15:18
אני מציע שנבחר לנו מלך. נחפש איזה נצר-(חוטר משורשיו יפרה) לבית דוד ונמליכו למלך. כך יאה וכך נאה לנו להשיב עטרה לישנה.
גם בית חשמונאי , לא רע, אבל הורדוס ימ''ש השמיד את כל השושלת.
ככה לא נצטרך להתחבט ולהתלבט באיזה פיגורה נבחר לנשיא. יהיה לנו מלך שושלתי וזהו.
ד.א. אם לא נמצא שום חוטר ונצר לבית דוד אפשר ללכת לכפר קיש ולמצוא שם נצר לבית קיש אבי שאול. (שמעתי שיש שם אתונות צאצאות ישירות של אותן אתונות)
הא מה דעתכם?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בנוגע לבית חשמונאי [חדש]
TIBERIVS GRACCVS   שבת, 04/07/2009 שעה 4:03
בתגובה לחיים
אתר אישי
טעות בידיך הצאצאים של הורדוס ומרים החשמונאים זכו להגיע לרשות הבית בדור השלישי לשלטונו ביהודה, מלך יהודה האחרון אגריפס הראשון היה נכדה של מרים החשמונאית והורדוס, בנו אגריפס השני מלך בצפון ובתו ברניקי הייתה פילגשתו של טיטוס ואף כמעט התחתנה איתו.

צאצאים אחרים של השושלת החשמונאית-הרודיאנית איבדו את הקשר עם היהדות העתיקו את זירת הפעולה שלהם למזרח והשתלבו באצולה הרומאית כסנאטורים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מנותק מהמציאות [חדש]
יגאל לביב   יום ג', 23/06/2009 שעה 15:29
זה מסביר למה טוענים שאנשי הרוח חיים במגדל שן ומנותיקם מהמציאות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מנותק מהמציאות [חדש]
מני ויינברג   יום ג', 23/06/2009 שעה 16:38
בתגובה ליגאל לביב
לא הבנתי אותך, יגאל. איפה הניתוק ומי המנותק? ועל איזה אנשי רוח אתה מדבר?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ריבלין יהיה הנשיא הבא [חדש]
נמרוד ברנע   יום ג', 23/06/2009 שעה 21:20 אתר אישי
ידידי מר קציר בחר להמשיך את תחביבו ולפרסם את משאלות ליבו המנומקות לאיוש משרת הנשיאות, כפי שעשה בהצלחה לא מבוטלת בסיבוב הקודם.
דעתיי האישית לגבי הנשיא המכהן שלילית ביותר, הניסוח המוצלח ביותר כמדומני היה ''רוכל ונוכל''.
לגבי זהות הנשיא הבא - אני סבור שהמועמד הריאלי והמתאים ביותר הוא יושב ראש הכנסת ראובן (רובי) ריבלין. מדובר בדמוקרט וליברל אמיתי, איש תורת ז'בוטינסקי הרחבה והעמוקה, אשר מנהל את הפרלמנט בצורה מרשימה וראויה, תוך הפגנת שילוב נכון של צניעות, הדר, מזג נעים, סובלנות וערכיות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ריבלין יהיה הנשיא הבא [חדש]
אורי קציר   יום ג', 23/06/2009 שעה 21:30
בתגובה לנמרוד ברנע
אתר אישי
אין ויכוח על כך שריבלין הוא אדם הגון ודמוקרט מוכח. כל שעומד מאחורי הצעתי הוא שבתפקיד יכהן אדם שצבר רקורד נוסף חוץ מהרקורד הפוליטי שלו - גם אם זה הפוליטי הוא ללא פגם. אחרי שקיבלנו כנשיאים שני מדענים בעלי שם עולמי וחוקר ידוע של תולדות העם היהודי, היה יכול להיות מעוד לזכות שוב בנשיא שהעשייה שלו אינה מתבססת אך ורק על חיי הציבור.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בעל הבלוג ראוי לתפקיד [חדש]
בשם קדום   יום ד', 24/06/2009 שעה 4:32
אין ספק שמדובר בפיגורה רצינית כזו שיכולה להפוך את ישראל משממה למדבר, או מפרדס ליער, וכיוצא באלה.

בעל הבלוג איש מאד מוערך על הבלוגספירה, זה יהפוך את האינטרנט למדינה כי מי ירצה לרוץ מטעם הכנסת אם יכול בלוגר כמעט אנונימי להיבחר לנשיא.

טוב, אם לא נשיא אז לפחות שר הביטחון, דמות חיובית יכולה להרחיק מאיתנו מלחמות וזקן כבר יש לו, אז הוא מתאים.

ואם גם זה לא, אז שיהיה הרצל, אפילו שהרצל אגדה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למה לא פינטו [חדש]
אפי   יום ד', 24/06/2009 שעה 6:57
אני מציע את השכן שלי פינטו. הוא בעל בעמיו, בעל נכסים. יש לו בסטה בשוק הכרמל , עממי מאוד, בעל חוש הומור, יודע לשווק דברים. מתאים מאוד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

למה לא פינטו [חדש]
דובי   יום ד', 24/06/2009 שעה 13:37
בתגובה לאפי
אני איתך
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

פינטו לשלטון! [חדש]
אפי   יום ו', 26/06/2009 שעה 11:04
בתגובה לדובי
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

פינטו לשלטון! [חדש]
בעל השם   שבת, 27/06/2009 שעה 17:56
בתגובה לאפי
פינטו רצח שבויים, לא מקובל אצלנו לרצוח שבויים, עדיף כי נחפש מועמד נקי כפיים שלא דבק בו רבב כמו בעל הבלוג למשל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

פינטו לשלטון! [חדש]
אפי   יום ו', 03/07/2009 שעה 11:20
בתגובה לבעל השם
אם לא פינטו אז נגיד, בוסקילה.
מה אתה יודע על בעל הבלוג?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

פינטו לשלטון! [חדש]
בעל השם   יום ב', 06/07/2009 שעה 22:19
בתגובה לאפי
אני יודע כי הוא רב מעללים, ושלא כפינטו לא רצח שבויים, בוסקילה יכול להיות אחרי בעל הבלוג, אם יפתח בלוג, כדי שנתרשם מאיכותו ומעלליו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אתה מקדים את כולם [חדש]
יואל פ.   יום ד', 24/06/2009 שעה 10:30
כמו עם אלי עמיר, גם למועמדויות האלה אף אחד לא באמת ישים לב עד שתהיה סיטואציה מתאימה. למשל, איזו מחלה שיתפוס פרס - לא עלינו - ושבעקבותיה יתעורר מחדש הדיון בשאלת המחליף. אתה פשוט מקדים עכשיו את כולם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

פרופ' אמנון רובינשטיין [חדש]
אלמוני   יום ד', 24/06/2009 שעה 11:43
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[פרסם תגובה חדשה]   [קישור ישיר למאמר זה]  

מאמר אורח | צור קשר | על האתר | חזור לעמוד הראשי | קישורים | תנאי שימוש | אקסטרה | תיק העיתונות של אפלטון
RSS | כל הדיונים המתמשכים | ספר אורחים | עזרה טכנית | לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה | מקלדת וירטואלית | ארכיון | חפש באתר
האתר עוצב ע״י עופר ליכטמן
כל הזכויות שמורות לאורי קציר ©